קולמוס
ערך זה עוסק בכלי כתיבה. אם התכוונתם לפרויקט קולמוס של גופנים עבריים חופשיים, ראו 
קוּלְמוּס (גם: קוּלְמוֹס), נוצה או קנה המשמשים לכתיבה.
מקור המילה קולמוס בשפה יוונית שבה היה קרוי הקנה המצוי "kalamos", משם עשה דרכו ללשון חז"ל ולשפה הלטינית (Calamus). באנגלית מבחינים בין Reed pen, קולמוס הנעשה מקנה, לבין Quill, קולמוס הנעשה מנוצה.
הכנה ושימוש
הקולמוסים הקדומים הוכנו מקנה או במבוק, על ידי חידודו של קטע מהקנה. נתגלו קולמוסים מסוג זה כבר במצרים, מהמאה ה-4 לפנה"ס, ואף כאלה שלהם מאפיינים מתקדמים (כגון חוד חצוי).
קולמוסים העשויים קנה שמשו בעיקר בקהילות יהודיות באגן הים התיכון, ואלה עדיין משמשים סופרי סת"ם גם בימינו, השומרים על מסורת הכנה זו, למרות שאלה הנוצתיים הפכו נפוצים יותר וקלים יותר להכנה, מבחינה טכנית.
קולמוס הנעשה מנוצה של ציפור גדולה עדיין נמצא בשימוש בימינו, ככלי מדויק וגמיש בתחום הקליגרפיה.
לפני הכנת הקולמוס מהנוצה נהוג לרכך אותה על ידי השרייה בחומץ או מים רותחים. לאחר מכן חותכים את קצה הנוצה כך שייווצר צינור חלול, ומשאירים קצה אחד בולט בעובי של כשני מילימטרים (תלוי בעובי הכתב הנדרש). לקצה זה דואגים שתהיה צורה מלבנית חדה, ועושים חריץ דק, שמטרתו לאגור ולווסת את הדיו ולשחררה מטה לכיוון החוד. קצה מלבני זה נטבל בדיו והנוצה מוחזקת כלפי מטה כאשר הצד של המלבן נמצא בחלק העליון של הגליל אך צמוד לנייר (או לקלף).
הקולמוס בכתיבת סת"ם
סופרי סת"ם משתמשים בקולמוס לצורך כתיבת ספרי התורה, תפילין, מזוזות ומגילות. את הקולמוס מכינים מקנה סוף או מנוצה (רצוי עיקרית) של עוף גדול – בימינו בעיקר תרנגול הודו. למרות חוסר הפופולריות ישנם קולמוסים העשויים ממתכות שונות. כיום נפוצים אף קולמוסים העשויים מפלסטיק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קלמוס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולמוסי נוצה |
- הסבר על יצירת קולמוס מנוצה (באנגלית)
| כלי כתיבה | ||
|---|---|---|
|
