כתובות פיניקיות-יווניות אתונאיות
הכתובות הפיניקיות־יווניות האתונאיות הן 18 כתובות עתיקות שנמצאו באזור אתונה (הידוע גם כאטיקה). הן הקבוצה השנייה בגודלה של כתובות זרות באזור אחרי הכתובות התראקיות (הכוללות 25 כתובות). 9 מהמצבות נושאות כתובת פיניקית־יוונית דו־לשונית. כמעט כולן נושאות את ציון עיר מוצאו של הנפטר, ולא רק את המוצא הכללי, כמו רוב הכתובות הלא יווניות האחרות באזור.[1]
מהכתובות עולה כי הפיניקים ביוון לא התייוונו לחלוטין, ושמרו על המורשת הילידית שלהם, כפי שגם עולה מהכתובות הפיניקיות־יווניות מרודוס.[2]
רשימת הכתובות ופרסומיהן
כתובות מאתונה
מוקדש ל... | תמונה | גילוי | תיארוך | מיקום נוכחי | קונקורדנציה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
KAI | CIS / RÉS | NE | KI | NSI | TSSI | IG | |||||
עבדתנת | 1795 | המוזיאון הבריטי | 53 | CIS I 116 | 424,2 | 45 | III 40 | ||||
שם | 1861 | המאה ה־4 לפנה"ס | המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה (NM 1488) | 54 | CIS I 115 | 424,1 | 46 | 32 | II2 8388 | ||
בנחדש | הלובר (AO 4834) | 55 | CIS I 117 | 424,3 | 47 | 34 | 9034 | ||||
הרנא | 1831 | המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס | 56 | CIS I 120 | 425,1 | 48 |
כתובות פיראוס
מוקדש ל... | תמונה | גילוי | תיארוך | מיקום נוכחי | קונקורדנציה | |||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
KAI | CIS / RÉS | NE | KI | NSI | TSSI | |||||
מחדש | 1884 | 57 | RÉS 388 | 425,2 | 49 | |||||
בנחדש | 1871 | 100 לפנה"ס | המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס | 58 | CIS I 118 | 425,5 | 50 | |||
אספת | 1841 | המאה ה־3 לפנה"ס | המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס | 59 | CIS I 119 | 425,3 | 51 | 35 | ||
כתובת מרזח | 1887[3] | 96 לפנה"ס | הלובר (AO 4827) | 60 | RÉS 1215 | 425,4 | 52 | 33 | III 41 | |
עבדאשמן | המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (3850) | CIS I 121 |
תוכן הכתובות
כתובת עבדתנת
ΑΡΤΕΜΙΔΩΡΟΣ
ΗΛΙΩΔΩΡΟΥ
ΣΙΔΩΝΙΟΣ
מצבת סכר בחים לעבדתנת בן
עבדשמש הצדני
זמנה המשוער של הכתובת הוא המאה ה-4 לפנה"ס.[4] המצבה היא מצבת זיכרון שהקים לו האיש בחייו.[4] הקבלה בין השמות היווניים לשמות הפיניקיים מעלה הקבלה בין ארטמיס לתנית ובן הליוס לשמש.[5]
כתובת שם
ΑΝΤΙΠΑΤΡΟΣ ΑΦΡΟΔΙΣΙΟΥ ΑΣΚΑ[ΛΩΝΙΤΗΣ]
ΔΟΜΣΑΛΩΣ ΔΟΜΑΝΩ ΣΙΔΩΝΙΟΣ ΑΝΕΘΗΚΕ
אנכ שם בן עבדעשתרת אשקלני
אש יטנאת אנכ דעמצלח בן דעמחנא צדני
הכתובת כוללת בתחתיתה כתובת ארוכה יותר ביוונית. הכתובות הפיניקית דומה בסגנונה לכתובות אש נדר.
זמנה המשוער של הכתובת הוא המאה ה־2 לפנה"ס.[4] הקבלה בין השמות מעלה שהשם "שם" משמעו "מזכיר או מנציח את שם אבותיו", שכן השם היווני המקביל הוא אנטיפטרוס; שמו מקביל לשמו של שם בן נח, ואולי זהו שמו השמי של אנטיפטרוס האדומי.[4] הקבלה נוספת היא בין אפרודיטה לעשתרת, ושמה של אפרודיטה הוא שיבוש שמה של עשתרת.[4] השמות דעמצלח ודעמחנא רומזים על אלולה לא מוכרת בשם "דעם", והם לא תורגמו ליוונית, אלא הועתקו אליה בצורות Δομσάλως[א] ו־Δομανῶ[ב], כאשר האות ח' מושמטת.[4]
כתובת בן-חדש מאתונה
לבנחדש בן עבדמלקרת
בן עבדשמש בן תגנץ אש כתי
ΝΟΥΜΗΝΙΟΣ
ΚΙΤΙΕΥ[Σ]
בכתובת הזאת מובאת שושלת בעל־הכתובת בפיניקית ומוצאו (כתיון), וביוונית רק שמו הפרטי ומוצאו; תופעת קיצור זאת מאפיינת כתובות קבורה וכתובות נדר שמיות־יווניות.[6] השם "בנחדש" קשור כנראה במולד הירח, ותרגומו ליוונית בכתובת דו־לשונית יוונית־פיניקית מתמש (אנ') הוא Νομευίος (no-me-ni-o-ne בכתב קיפרי הברתי (אנ')).[7] אדם כתי בשם "תגנץ" מופיע גם בכתובת פיניקית־יוונית מרודוס המתוארכת לתחילת המאה ה־2 לפנה"ס: ”ΗΡΑΚΛΕΙΔΕΣ ΚΙΤΙΕΥΣ לעבדמלקרת בן עבדססם בן תגנץ”.[8]
כתובת הרנא
הרנא בעלת בזנתי ΕΡΗΝΗ ΒΥΖΑΝΤΙΑ
הרנא (במקור Έἰρήνη, היוטא נשמטה בטעות) הוא שם יווני שפירושו שלום.[9] אותה הרנא מתוארת כ"בעלת בזנתי", המקביל לתיאורי "בעלי ערים" שונים במקרא (בעלי שכם, בעלי יריחו),[10] וכן לתארים דומים מהמושבות הפיניקיות.[11]
כתובת מחדש
אנך מחדש בן פנסמלת אש כתי
ΝΟΥΜΗΝΙΟΣ ΚΙΤΙΕΥΣ
השם "מחדש" תורגם ליוונית כמו השם "בן־חדש" מכתובת בן־חדש מאתונה. משמעות השם "פנסמלת" היא "פני הסמל" – סמל הוא פסל, גם במקרא,[12] ונראה שהפסל היה כה קדוש שהיווה רכיב תיאופורי בשמות.[13]
כתובת בן-חדש מפיראוס
מזבח ז אש ינח בנחדש בן בעליתן השפט . בן עבדאשמן החתם . לאסכן אדר . יברך
הכתובת נחרטה על מזבח אבן, בפיניקית בלבד, ומתוארכת למאה ה-3 לפנה"ס בקירוב (יש המתארכים למאות ה־2 או ה־1 לפנה"ס).[5] "ינח" הוא "הניח" בצורה הפיניקית לבניין הפעיל.[5] למשמעות השם "בן־חדש" ראו בפירוש לכתובת בן־חדש מאתונה לעיל. התואר "החתם" אולי קשור לחתימה בחותם הממשלה, משרה חשובה הנקראת בלטינית sigillarius. הכתובת דומה בסגנונה לכתובות אש נדר.[13]
כתובת אספת
ΑΣΕΠΤ ΕΣΥΜΣΕΛΗΜΟΥ ΣΙΔΩΝΙΑ
אנכ אספת בת אשמנשלם צדנת אש יטנא לי
יתנבל בן אשמנצלח רב כהנם אלם נרגל
בכתובת הועתקו שמות המקדישה ואביה ליוונית, ולא תורגמו.[13] מציב הכתובת הוא "יתנבל... רב כהנם א-לים נרגל". ייתכן ש"יתנבל" הוא שגיאה ואמור להיות "יתנבעל",[14] אך נוכחותו של נרגל הבבלי בכתובת מעלה את הסבירת שיתנבל נקרא על שם בל ולא הבעל. השומרונים הקדומים עבדו את נרגל,[15] וייתכן שיתנבל היה מהשומרונים בשכם שקראו לעצמם צידונים.[16] "רב כהנם אלם" הוא "רב כהני האליל" – ריבוי הכבוד ל"אליל" וסיומת מ' לרבים בסמיכות מצויים בכתובות אחרות.[9]
כתובת המרזח
בים 𐤛𐤖 (4) למרזח בשת 𐤗𐤛𐤖 (14) לעם צדן תם בד צדנם בנאספת לעטר
אית שמעבעל בן מגן אש נשא הגו על בת אלם ועל מבנת חצר בת אלם
עטרת חרץ בדרכנם 𐤘 (20) למחת כ בנ אית חצר בת אלם ופעל אית כל
אש עלתי משרת אית רעת ז לכתב האדמם אש נשאם לנ על בת
אלם עלת מצבת חרץ ויטנאי בערפת בת אלם ען אש לכנת גו
ערב עלת מצבת ז ישאן בכסף אלם בעל צדן דרכמנם 𐤘 (20) למחת
לכן ידע הצדנים כ ידע הגו לשלם חלפת אית אדמם אש פעל
משרת את פנ גו
ΤΟ ΚΟΙΝΟΝ ΤΩΝ ΣΙΔΩΝΙΩΝ
ΔΙΟΠΕΙΘ[Η]Ν ΣΙΔΩΝΙΟΝ
הכתובת כוללת ספרות פיניקיות. משמעות הכתובת לפי נחום סלושץ היא: ”ביום 4 למרזח בשנת 15 לעם צידון: החליטה עדת הצידונים באסיפה לעטר את שמעבעל בן מגן, אשר הוא נשיא הגו[ג] על בית האלילים ועל בניית חצר בית האלילים, בעטרת חרוץ (שמשקלה) אדרכמנים 20 עובר לסוחר(?). כי בנה את חצר בית האלילים ועשה את כל אשר עליה (בהיותו) משרת את רצון זה (של הגו) לכתוב את האנשים ש(היו) נשיאים לנו על בית האלילים על מצבת חרוץ ויציבנה בסטיו בית האלילים (ל)עיני איש (ואיש); ולהיות הגו ערב על מצבה זאת, וישאו (בהוצאותיה) בכסף האליל בעל צידון[ד] דרכמנים 20 עובר לסוחר(?). לכן ידעו הצידונים כי ידע הגו לשלם גמול לאנשים אשר פעלו בשרתם את פני הגו.”[17]
כתובת עבדאשמן
עבדאשמן בן שלם בן עב[...]
הכתובת נמצאה על מצבה שרק חציה הימני שרד. קורפוס הכתובות השמיות משלים את תחילת השם האחרון ששרד כ"עב[דאשמן]".
ראו גם
לקריאה נוספת
- Ernest Renan, INSCRIPTION PHÉNICIENNE ET GRECQUE DÉCOUVERTE AU PIRÉE, Revue Archéologique 11, 1888, עמ' 5–7
- Olga Tribulato, Phoenician Lions: The Funerary Stele of the Phoenician Shem/Antipatros, Hesperia: The Journal of the American School of Classical Studies at Athens 82, 2013, עמ' 459–486 doi: 10.2972/hesperia.82.3.0459
- Javier Teixidor, L'assemblée législative en Phénicie d'après les inscriptions, Syria. Archéologie, Art et histoire 57, 1980, עמ' 453–464 doi: 10.3406/syria.1980.6704
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bäbler, Balbina (3 במאי 2011). Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen: Nichtgriechen im klassischen Athen und ihre archäologische Hinterlassenschaft. Walter de Gruyter. p. 131. ISBN 978-3-11-093463-2.
Es gibt insgesamt achtzehn Grabstelen für Phönizier in Attika (Kat. 51-68), womit diese die zweitgrösste Gruppe nach den Thrakern mit fünfundzwanzig Monumenten bilden. Ihr auffälligstes Merkmal ist die Zweisprachigkeit: Neun Stelen tragen neben der griechischen auch eine phönizische Inschrift. Bemer - kenswert ist ferner, dass vierzehn der erhaltenen Stelen für Männer errichtet wurden und diese fast alle im Namen die Angabe ihrer Herkunftsstadt tragen, nicht die nur die allgemeinere Bezeichnung ihrer Volkszugehörigkeit, wie die meisten anderen Nichtgriechen.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 35
- ^ Renan, Ernest. “INSCRIPTION PHÉNICIENNE ET GRECQUE DÉCOUVERTE AU PIRÉE.” Revue Archéologique 11 (1888): 5–7. http://www.jstor.org/stable/41728884.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 119
- ^ 5.0 5.1 5.2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 120
- ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 113, KAI 41
- ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 31
- ^ 9.0 9.1 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 122
- ^ Corpus Inscriptionum Semiticarum I 120.
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 130, 152-153, 228 ועוד.
- ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק ט"ז; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ז', פסוק ט"ו.
- ^ 13.0 13.1 13.2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 121
- ^ י.ת.נ. הוא השורש הפיניקי המקביל לשורש המקראי נ.ת.נ., ושם "יתנבעל" מקביל לשמות התאופוריים "נתנאל" או "נתניה".
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל'
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 122; לצידונים בשכם מפנה סלושץ ליוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 12.5.5
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 116
ביאורים
כתובות פיניקיות-יווניות אתונאיות34723628Q104866251