יעקב פינקרפלד
 | |
| לידה | ינואר 1897 |
|---|---|
| פטירה | 23 בספטמבר 1956 (בגיל 59) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | גליציה, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| סקר בתי כנסת באיטליה ובתוניסיה | |
יעקב פינקרפלד (כ"ט בטבת תרנ"ז, ינואר 1897 – י"ח בתשרי תשי"ז, 23 בספטמבר 1956) היה אדריכל, ארכאולוג וחוקר בתי כנסת ובתי עלמין ישראלי יהודי.
קורות חייו
יעקב פינקרפלד נולד בעיר פשמישל שבגליציה בן ליואל שגם כן עסק באדריכלות ולחדוה פרידה בת יעקב מינדרר שבעקבות צאצאיהם עלו גם כן ארצה. בתיכון למד בבית הספר הריאלי בלבוב. חונך על ברכי התרבות הפולנית אך כבר בימי נעוריו תמך ברעיון הציוני והצטרף לתנועת השומר הצעיר. עלה לישראל ב-1920 עם הגל הראשון של העליית השומר הצעיר. עסק בתחילת דרכו בארץ בייבוש ביצות באזור זכרון יעקב. לאחר שחלה בעקבות פעילות זו, חזר לווינה לצורך הבראה ולימודי אדריכלות. חזר לארץ ב-1925. תקופה קצרה עבד במחלקה לעבודות ציבוריות של המנדט הבריטי והחל מ-1930 נעשה אדריכל עצמאי ועסק בעיקר בבניית מבני ציבור (בקיבוצים בדרך כלל). לדוגמה, ראה בית חנה בשד' בן-גוריון בתל אביב. במקביל לעיסוקו בהקמת מבני ציבור, עסק גם בפעילות מחקרית (ראו להלן).
היה אח לאנדה עמיר-פינקרפלד, מיקרוביולוגית, סופרת ומשוררת.
הפיגוע ברמת רחל
ביום ג' חול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשי"ז (23 בספטמבר 1956) הירצה פינקרפלד במסגרת הכינוס הארצי ה-12 של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה בירושלים על בתי כנסת בעיר. בהמשך אותו יום נערך באתר החפירות הסמוך לקיבוץ רמת רחל סיור מטעם הכינוס ובמהלך הסיור ירו חיילי הליגיון הירדני אש מקלעים ונשק קל על משתתפי הסיור. מהאש נהרגו 5 (אחד מהם נפטר כעבור מספר שנים כתוצאה מפציעתו) אנשים ורבים נפצעו[1], בין ההרוגים היה פינקרפלד שנפגע מהירי ונפטר בדרכו לבית החולים.
עבודתו כאדריכל
מבנים שתכנן פינקרפלד נושאים לרוב קוים נקיים, צורות פשוטות, התאמה לתכונות החומר והתאמה מרבית לתכנון הפנים. שילב בתוכניותיו מוטיבים מזרח-תיכוניים שהיו חביבים עליו מבחינה ארכיטקטונית, והחשיבם כמתאימים לנוף הארץ.
פעילות ציונית
פעילות מחקרית
עוד בשנות לימודיו החל להתעניין באמנות יהודית ואסף חומר ציורי, תוכניות, תצלומים ותעודות המפיצות אור על היצירה האמנותית של היהודים בכל הדורות. במיוחד הטרידה אותו הדאגה לשרידי מבנים יהודים בעלי ערך אמנותי בתפוצות הגולה שצפויה להם סכנת הרס ושכחה ובשל כך הפציר בידידם ובמוסדות אחראיים לרכז את החומר המדעי ולשמר את המבנים הכל מקומות היישוב של בני ישראל המשך הדורות.
החל משנת 1930, עסק בחפירות ארכאולוגיות בחמת גדר, שומרון העתיקה, עציון גבר, בית שערים ועוד, במיוחד של בתי כנסת. במקביל לעיסוקו בבניית מבני ציבור במטרה לפענח את מבני השרידים ולהתקין תוכניות שיחזור. חקר את ההתפתחות המבנית של בתי הכנסת בארץ ובעולם, בעיקר באגן הים התיכון (בפרט באיטליה ובתוניסיה) תוך מסעות מחקר. מחקריו החלוציים מהווים בסיס חשוב לחקר בתי כנסת עד היום. ספרו בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו (תשי"ד) סוקר בין היתר את אלה שבאלסנדריה, אסטי, טורינו, ליבורנו, טריאסטה, פיימונטה, פירנצה, קזאלה מונפראטו, קארמניולה, קראסקו, ורומא. ספרו בתי הכנסת באפריקה הצפונית (תשל"ד), יצא לאור לאחר מותו. בספר זה מתואר סקר מפורט גם של בית הכנסת אלגריבה, בג'רבה ותוניסיה.
הנצחה
במקום בו נהרג בקיבוץ רמת רחל הוקם גן ארכאולוגי על-שם הנופלים[2].
ספריו
- בתי כנסיות בארץ-ישראל מסוף תקופת הגאונים עד עליית החסידים, ירושלים, תש"ו.
- בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד-1954.
- בתי הכנסת באפריקה הצפונית, ירושלים, תשל"ד.
- בשבילי אמנות יהודית; ספר זיכרון, ספרית פועלים, 1957
- ירושלים: בית כנסת ועדת הקראים
לקריאה נוספת
- חיים סעדון, תוניסיה, סדרת קהילות ישראל במזרח במאות ה-19 וה-20, הוצאת משרד החינוך והתרבות ויד בן-צבי, תשס"ה-2005.
קישורים חיצוניים
- דף לזכר יעקב פינקרפלד, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- רשימת המאמרים של יעקב פינקרפלד באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ עודד ליפשיץ, "סמל הכינוס מגואל בדם", עת־מול, 187 (2006), עמ' 26-28.
- ^ ארץ זוכרת יושביה - הגן הארכאולוגי בישוב
