יהדות אסטי

חזית בית הכנסת

באסטי, עיר במחוז פיימונטה שבצפון מערב איטליה, הייתה קהילה יהודית שהתפתחה במהלך המאה ה-15 והתקיימה עד לשואה. החל מהמאה ה-17 נחשבו יהודי אסטי לבעלי השפעה בעיר ונמנו על המעמד העליון.

ליהודי אסטי, כמו ליהודי פוסנו (Fossano) ומונקאלוו הסמוכות, היה נוסח תפילה מיוחד, שכונה נוסח "אסטיג'יאנו" (Astigiano) או אפ"ם (ראשי התיבות של הקהילות: אסטי, פוסנו ומונקאלוו). הנוסח היה שילוב של הנוסח האיטלקי, האשכנזי והצרפתי העתיק.

כיום מונה הקהילה יהודים בודדים, המסונפים פורמלית לקהילת יהודי טורינו. בעיר קיים בית כנסת מהמאה ה-18, הנפתח רק באירועים מיוחדים. בבית הכנסת פועל מוזיאון יודאיקה (Museo Ebraico) הפתוח בתיאום מראש בלבד.

תולדות יהודי אסטי

הכניסה לגטו היהודי

ההערכה היא כי קהילה יהודית מאורגנת ובעלת מוסדות מוכרים החלה להתקיים באסטי, כמו בפוסנו ומונוקוולו הסמוכות, בסביבת שנת 1492, בעקבות גירוש ספרד וגירוש היהודים מפרובאנס ומעמק הריין. יהודים בודדים התגוררו בה כנראה כבר במאה ה-9. רוב יהודי העיר גרו כנראה ברחוב אלברטיני (via Aliberti) שברובע "סאן סקונדו" (Rione San Secondo) . היהודים באסטי שוחחו בניב פיימונטזי-יהודי.

העדות המוכחת הראשונה לקהילה יהודית בעיר היא משנת 1601, בתלונת הבישוף המקומי כי בית הכנסת הוקם קרוב מדי לכנסייה שלו, Santo S. Secondo e di S. Bernardino. ממסמך משנת 1599 ניתן ללמוד כי בתקופה שקדמה להקמת בית הכנסת התפללו יהודי העיר בבית פרטי. מבית כנסת זה נותרו כיום שרידים מועטים בלבד.

יהודי העיר עסקו בעיקר בצביעת בדים וייצור בגדי פרווה, מקצועות יהודיים טיפוסיים לימי הביניים. בעסקי הפרווה היה ליהודי העיר זיכיון בלעדי. יהודים עסקו גם במסחר בנכסי דלא ניידי ובבנקאות. עד לפני כמה עשרות שנים פעל באסטי בנק בשם יהודי טיפוסי -"בנק לוי-מונטלצ'יני" (Banca Levi-Montalcini).

בשנת 1773 הקימו שליטי בית סבויה שכונה מיוחדת ליהודים והם לא הורשו לגור מחוץ לתחומיה. גבולותיה נקבעו בין הרחובות Via Alibert ו- Via Ottolenghi, שם שוכן כיום בית כנסת מהמאה ה-18 ומוזיאון יהודי. בשנת 1791, עם כיבוש העיר על ידי הצרפתים, קיבלו היהודים היתר למגורים מחוץ לתחום הגטו, אותו מימשו בעיקר המשפחות האמידות. מעריכים כי מספר המשפחות שגרו בגטו היה 38 ומספר התושבים היה 136. ב-1848 הושלמה האמנציפציה וליהודים הושבו מלוא הזכויות. בתקופה זו שופץ מבנה בית כנסת על ידי בעל מקצוע מקומי בשם קרלו בנצי (Carlo Benzi). במסגרת השיפוצים פונו בתים אחדים בסביבה, הורחבה חצר בית הכנסת, ונבנתה קומה נוספת עבור עזרת נשים. המימון לשיפוץ התקבל מהמשפחות הרטום ואוטולנגי. בעיר הוקם באותה תקופה בית ספר יהודי ונפתח אטליז כשר. היהודים נטלו חלק בפעילות הציבורית ואיזקו הרטום (Isacco Artom), יהודי מקומי, אף נבחר לסנטור ושימש כמזכיר של הנסיכות.

משפחות מפורסמות בקהילה היו זכריה, אוטולנגי, לזרו והרטום. כיום ניתן עדיין לראות בשלטי הבתים שמות משפחה יהודיים כמו: De Benedetti, Clava, Treves, Levi-Montalcini.

בעת הכיבוש הנאצי בשנת 1943, נלקחו מהגטו כשלושים יהודים למחנות ההשמדה. מתוכם נרצחו כ-27. בעיר נשארו יהודים בודדים והקהילה לא הוקמה מחדש.

מבנה הגטו

בשל המחסור בשטח לבניה ברובע היהודי, לא קיימים בתחומו חצרות, ובבתים נבנו מרתפים ועליות גג רבות. מבנה יחודי בגודלו ורוחבו הוא בית משפחת הרטום, בסוף רחוב אליברטי (Via Aliberti). היות שמחלונות המבנה ניתן להשקיף על הכיכר המרכזית של העיר, הצטוו דיירי הבית להשאיר את החלונות סגורים ולשלם תשלום מיוחד כאשר ביקשו לפתוח אותם. בין שני החלונות צויר ציור בעל אופי דתי נוצרי, להבליט את העובדה כי הבית משמש משפחה יהודית.

מבנה בית הכנסת

הכניסה לבית הכנסת

בית הכנסת של אסטי בנוי בפשטות יחסית. חזית המבנה בסגנון נאו-קלאסי, ובה שער בעל ארבעה עמודים בסגנון יוני ומעליהם משקוף בו חרוטה הכתובת בעברית ”"קרוב ד' לכל-קוראיו"” (ספר תהילים, פרק קמ"ה, פסוק י"ח).

הכניסה דרך פרוזדור, שבצד שמאל שלו כניסה צדדית לחברי המקהלה וכניסה ל'בית הכנסת הקטן' (Piccolo Tempio) שבו לוחות זיכרון. בסוף הפרוזדור בנויות מדרגות העולות ימינה לעזרת הנשים. ממול הפרוזדור בנוי אולם התפילה, מבנה מרובע שמחולק לשלושה טורי מושבים ועליהם פיסות מתכת עם שמם של המתפללים הקבועים. בעלי המושבים ממנים את האחזקה של בית הכנסת. הבימה ממוקמת במרכז. בחזית בנוי ארון קודש משנת 1809 פרי עבודתה של האומנית ג'וזפה מריה בונצאניגו (Giuseppe Maria Bonzanigo). ארון הקיר מורכב משמונה חלקים מפוסלים ומקושטים. בבית הכנסת מוצגים מומנטים אמנותיים כמו מנורת שבעת הקנים, תבליט השולחן עם לחם הפנים, במת נר התמיד, כיורים מעוצבים לנטילת ידיים, תבליטים שונים וכתובות.

בפינת בית הכנסת תלויות פרוכות לספר תורה, כמנהג הספרדים, עם רקמות מכסף משנת 1700.

הכניסה לבית הקברות היהודי

בחדר הצדדי, בו היה ממוקם בית כנסת קטן לימי החורף (Tempietto), פועל מוזיאון יודאיקה.

נוסח אפ"ם (אסטיג'יאנו)

בית הקברות היהודי

ראשי התיבות אפ"ם מורכבות מראשי התיבות של הערים בהן היו הקהילות: אסטי, פוסאנו, ומונקאלוו. נוסח התפילה מבוסס על שלושה נוסחי תפילה מקובלים בקהילות ישראל: האיטלקי – פיימונטזה, הגרמני – אשכנזי והצרפתי עתיק, שמקורו ביהודים שהגיעו מצרפת בשנת 1394 למחוז פיימונטה.

שינוי הנוסח באים לידי ביטוי בעיקר בפיוטים, ובפרט בסליחות, קינות, קרובות (המשולבות בתפילת העמידה), סדר העבודה של יום כיפור ושאר תפילות יום הכיפורים. נוסח זה מעולם לא הודפס, ונשמר רק בכתבי יד. (ראו בקישורים חיצוניים).

ניגוני הנוסח הוקלטו על ידי לאו לוי בעזרת המכון האיטלקי למוזיקה "סנטה צ'צ'יליה" מרומא בשנת 1955. האוסף של לאו לוי מצוי היום בספרייה הלאומית בירושלים.

לקריאה נוספת

• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

באיטלקית

• In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
• Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986
• G.Artom, I giorni del mondo ,Milano 1981
• P.DeBenedetti, Gli ebrei di Asti e il loro rito, Il Platano a.II, n.4, Asti 1977
• S.G. Incisa, Asti nelle sue chiese ed iscrizioni, Asti 1974
• G. Monaca, la storia di Asti, quasi una controstoria, Asti 1983
• S.Taricco, La Sinagoga di Asti, Il Platano, a II, Asti1977
• M.L.Gribaldi, P.Villani, Il ghetto ,la Sinagoga, viaggio attraverso la cultura ebraica di Asti,Torino 1992
• M.L.Gribaldi, Asti: Guida alla sinagoga, al museo e al cimitero
• Elena Rossi Artom: "GLI ARTOM - Storia di una famiglia della Comunità ebraica di Asti attraverso le sue generazioni (XVI-XX secolo)", Zamorani editore, 1996

.

קישורים חיצוניים

• אסטי העברית
• אתר יהדות טורינו
• כתב יד של מחזור נוסח אפ"ם לימים נוראים, באתר הספרייה הלאומית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34714323יהדות אסטי