ימין סוויסה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ימין סוויסה (נולד ב-1958) הוא פעיל חברתי ישראלי, מהבולטים במאבקים החברתיים בשנות השבעים והשמונים. סוויסה היה חבר בארגון הפנתרים השחורים ולאחר מכן ייסד את תנועת האוהלים.

ביוגרפיה

סוויסה נולד למשפחה ענייה ממוצא מזרחי בת 11 ילדים לאם נכה ואב אלכוהוליסט.[1], סבל ממצוקה כלכלית ואפליה במעברת תלפיות וחי בקטמון ט'.[2][3] בשנות נערותו הרבה לברוח מבית הספר והסתבך בפלילים. הפסיק ללמוד לאחר שסיים בית ספר עממי. שירת בצה"ל שלוש שנים כאפסנאי. לאחר שירותו החל לעבוד בעיריית ירושלים יחד עם אבנר עמיאל בפרויקטים לסיוע לצעירים מהשכונות.[1]

בתחילת שנות השבעים הצטרף לפנתרים השחורים, ארגון חברתי שהוקם על ידי פעילים כמו צ'רלי ביטון וראובן אברג'ל. הפנתרים השחורים יזמו הפגנות אלימות נגד השלטון, במחאה על מצוקותיהם של בני עדות המזרח, כאשר ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר הייתה יעד עיקרי לביקורתם.[2]

במסגרת הפנתרים השחורים, ארגנו סוויסה וחבריו הפגנות סוערות שגרמו למעצרים רבים. הם נקטו בפעולות מחאה בולטות, כמו שריפת בובה של גולדה מאיר והכנת בקבוקי תבערה, גניבת בקבוקי חלב משכונות עשירות והעברתם למשפחות עניות.[2]

בשנת 1976 כיהן כיו"ר מרכז תיאטרון אוהל יוסף[4] וייסד במסגרתו את תנועת האוהלים. התנועה הקימה אוהלים ברחבי הארץ לזוגות צעירים שלא היה להם פתרון מגורים אחר. התנחלות "אוהל מורה" במלחה, שהוקמה על ידי סוויסה, כללה 150 זוגות צעירים שפונו בצו בית משפט אך נצרבו בתודעה הציבורית.[2] בשנת 1977 היה מועמד מטעם הפנתרים השחורים ברשימת של"י.[5] בעקבות המהפך, והאכזבה מההצבעה הרחבה לליכוד של תושבי השכונות, עזב סוויסה את פעילותו במסגרת הפנתרים השחורים.[6]

בדצמבר 1979 נעצר בטענה לסחר בסמים, אך שוחרר בערבות בהמלצת שר הרווחה ישראל כץ וראש העירייה טדי קולק.[7][8] בהמשך טענה תנועת האוהלים כי מעצרו היה חלק מהתנכלות משטרתית ממוסדת כנגד התנועה.[9] בתוך תנועת האוהלים ייצג את הזרם המיליטנטי והשמאלי יותר, כשגם ביולי 1980 נבחר לראשות התנועה.[10] לדבריו, אימץ לפעילות התנועה טאקטיקות בהן נעשה שימוש על ידי אנשי גוש אמונים.[11]

בספטמבר 1980 הורשע סוויסה בסחר בסמים ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר. הוא התפטר מתפקידו כיו"ר תנועת האוהלים. עם זאת, התנועה שלחה הודעת תמיכה בו והבהירה כי היא עומדת מאחוריו. יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים יצחק קדמן ביקש לדחות את ביצוע העונש בשנה על מנת לבחון את שיקומו של סוויסה, אך בית המשפט דחה בקשתו[12] סוויסה לא התייצב לריצוי עונש המאסר שלו בעיתו, והוכרז כ'עבריין נמלט', תוך שהוא טוען שנעצר והורשע בעקבות התנכלות משטרתית וראיות מזויפות. קבוצה של אישי ציבור ופעילים חברתיים פנו לנשיא המדינה בבקשה לחון אותו.[13][14] בנובמבר נעצר והחל לרצות את עונשו.[15] הוא שוחרר כעבור חמישה חודשים.[16] לאחר שחרורו הציע לו פלאטו-שרון לרוץ ברשימתו לכנסת[17] אולם סוויסה בחר לרוץ בראש רשימה עצמאית של האוהלים.[18] בנובמבר 1982 הורשע פעם נוספת ונדון לשנת מאסר בשל תנועה מגונה שעשה כנגד שוטר ותשעה חודשי מאסר על סחר בסמים.[19][20] הוא השתחרר כעבור עשרה חודשי מאסר.[21]

לאחר שחרורו רץ ברשימה עצמאית למועצת העיר ירושלים.[22] במאי 1984 נבחר לוועד שכונת קטמונים[23] וביולי אותה שנה הצטרף למערך לאחר שבחן הצטרפות לרשימתו של עזר ויצמן.[24][25] באוקטובר 1986 הביס את סעדיה מרציאנו בבחירות למשבצת השכונות ברשימת מפלגת העבודה.[26] בדצמבר 1987 נבחר פעם נוספת לראשות ועד הקטמונים.[27] במהלך שנות ה-80 וה-90 הוסיף לעמוד בראש תנועת האוהלים ואף שב לעמוד בראשה והוביל פעילויות לקידום דיור ציבורי.

בשנת 1989 עורר סערה כשפנה במכתב לנשיא ברית המועצות גורבצ'וב וקרא לו שלא לאפשר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל, בטענה כי המשאבים שישמשו לקליטת יכלו לסייע לצמצום הפערים החברתיים במדינה. דבריו גונו על ידי שורה של מנהיגים ואישי ציבור בהם הרב הראשי הרב מרדכי אליהו.[28] ב-1992 מונה לסמנכ"ל פרזות החברה העירונית לשיכון ירושלים.[29][30]

סוויסה וחבריו המשיכו במחאה חברתית ופוליטית נגד הכיבוש הישראלי ובניית ההתנחלויות, אשר לטענתם היו הגורם המרכזי למצוקה הכלכלית. בתוך תנועת האוהלים פעל לקידום שיתוף פעולה עם שלום עכשיו.[6] עם זאת, בסוף שנות ה-80 התנגד למפגשיהם של אנשי שמאל עם נציגי אש"ף.[31] סוויסה היה פעיל במאבקים חברתיים נגד קיצוצים בתקציבי הרווחה ונגד מדיניות ממשלתית, שהובילה להתרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים.[2]

ב-2018 הצטרף לסיעת התעוררות בירושלים, ותמיכה במועמד עופר ברקוביץ.[32]

דעות פוליטיות

סוויסה הצהיר כי הוא תומך בשלום ושוויון והביע תמיכה במנהיגים כמו אריאל שרון שהיו בעד פינוי התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית. הוא הביע התנגדות למדיניות הכיבוש והקפיטליזם והביע תמיכה במאבקים חברתיים בהובלת עמיר פרץ.[2]

חייו האישיים

לאחר שירותו הצבאי נישא לאילנה, חברת נעורים מהשכונה.[1] בשנת 2001 עזב סוויסה את ישראל עם משפחתו ועבר להתגורר בפלורידה בעקבות בנו שעבר לשם קודם לכן. סוויסה מתגורר בפלורידה עם אשתו ובתו הקטנה.[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מיכל מירון, גם אחיינו של ברונו קרייסקי נמצא אתנו ב"אהלים", מעריב, 13 ביוני 1980
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 מיכל דניאל, "אמשיך להיות חייל במאבק החברתי", באתר ynet, 13 בנובמבר 2003
  3. ^ אהוד שישון, חייל של מחאה: בגובה העיניים עם ימין סויסה, באתר nrg‏, 29 באוגוסט 2011
  4. ^ של"י, מעריב, 6 באפריל 1977
  5. ^ 13 מועמדים - לכל כסא בכנסת, מעריב, 13 באפריל 1977
  6. ^ 6.0 6.1 אריק דיין, "ההישג הגדול של בגין', כל העיר, 21 במרץ 1980
  7. ^ ימין סויסה שוחרר, כל העיר, 21 בדצמבר 1979
  8. ^ תיקון ידיעה, כל העיר, 28 בדצמבר 1979
  9. ^ האוהלים: המימסד מפעיל נגדנו את המשטרה, כל העיר, 21 בדצמבר 1979
  10. ^ חילוקי דעות ב"אוהלים", כל העיר, 18 ביולי 1980
  11. ^ נסים גאון מנסה לתווך בין אנשי "אהלים" וראש הממשלה, מעריב, 15 ביוני 1980
  12. ^ רותי יובל, סוויסה התפטר מתפקידו כמזכיר ה"אוהלים", כל העיר, 26 בספטמבר 1980
  13. ^ סוויסה - עבריין נמלט; המשטרה מחפשת אחריו, מעריב, 17 באוקטובר 1980
  14. ^ ימין סוויסה: המשטרה רוצה לחסל אותי, כל העיר, 17 באוקטובר 1980
  15. ^ המשטרה עצרה את ימין סוויסה בעת שהיה בדרכו לתל אביב, מעריב, 11 בנובמבר 1980
  16. ^ ימין שוחרר הבוקר, כל העיר, 24 באפריל 1981
  17. ^ האם ירוץ פלאטו עם נשיא האוהלים?, כל העיר, 10 באפריל 1981
  18. ^ הרבה פנתרים — מעט מקום, כל העיר, 15 במאי 1981
  19. ^ מאסר כפול לימין סוויסה, כל העיר, 5 בנובמבר 1982.
  20. ^ אילנה סוויסה, לכבוד השופט המחוזי, כל העיר, 7 בינואר 1983
  21. ^ ימין חוזר, כל העיר, 2 בספטמבר 1983
  22. ^ סוויסה: בחור מצויץ או סמרטוט
  23. ^ בלי אחוז חסימה, כל העיר, 18 במאי 1984
  24. ^ ימין והשמאל, כל העיר, 6 ביולי 1984
  25. ^ המהפך השני של וייצמן, כל העיר, 6 באפריל 1984
  26. ^ בבחירות ללשכת מפלגת העבודה: ימין סוויסה גבר על סעדיה מרציאנו, כל העיר, 10 באוקטובר 1986
  27. ^ לימין שור, כל העיר, 25 בדצמבר 1987
  28. ^ ימין סוויסה: מחיר העליה, מעריב, 7 בדצמבר 1989
  29. ^ מה נשתנה במשרדי הממשלה, חדשות, 11 באוקטובר 1992
  30. ^ שרון, פואד וסוויסה מגיבים, חדשות, 25 באפריל 1993
  31. ^ שלום ירושלמי, שוב נפגשים עם אש"ף, כל העיר, 26 באוגוסט 1988
  32. ^ אדווה חולי, ימין סוויסה, ממובילי תנועת הפנתרים השחורים, מצטרף לסיעת 'התעוררות', באתר mynet‏ ירושלים, 2 ביולי 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39260883ימין סוויסה