תיאטרון אוהל יוסף

אוהל יוסף הוא תיאטרון קהילתי שהוקם בירושלים ב־1972 על ידי אריה יצחק בשכונת קטמון ט^[1]. המורשת ההתחלתית שהועברה לשחקנים הייתה של תיאטרון אלטרנטיבי ואנטי־ריאליסטי: שימוש מקסימלי בחלל, הפעלת הקהל, הזדהות בשם האמיתי ותהליך כתיבה של כל שחקן בנפרד וביחד.

היסטוריה

בעקבות מחאת הפנתרים השחורים נושא הקיפוח ושכונות העוני עלה לכותרות. אריה יצחק עלה לירושלים לאחר שביים הצגה עם נוער משכונת התקווה שבתל אביב. ההצגה "יוסף יורד קטמונה" בבימויו שעלה בתיאטרון החאן גם קבעה את שם התיאטרון. המחזה עסק ברצון של ימין מסיקה החולם לעזוב את השכונה ובמשפט שנערך לו עקב כך. ההשראה התבססה על כתיבה עצמאית מתוך סיפור יוסף והאחים מבראשית. עוד בשלב ההכנות זוהתה התכונה התרפויטית של התיאטרון הקהילתי בשכונה ובהמלצת הפסיכיאטר הראשי במשרד הבריאות, לואיס מילר, אישרה העירייה תקציב וקבעה לו מטרות.

בעקבות ביקורות על התכנים הקשים בנושאי צניעות, עזב הבמאי והנערים המשיכו בניהול התיאטרון. בזמן מלחמת יום הכיפורים הוקמה עמותה תחת אותו שם לשינוי חברתי והתמקדות ביצירתיות ובאמנות. עמותות נוספות העתיקו את ההצלחה: אוהל נחלאות, אוהל בקעה, אוהל שטרן, אוהל שמעון – לימים תנועת האוהלים – המרכז לקידום שכונות וקהילות בישראל שהוקמה במאי 1979 ונרשמה בתור עמותה ב־1986^[2].

שלמה וזאנה ביים בתיאטרון שלוש הצגות: "הנושר" (1975–1976), "גורל או תוכנית" (1976 - 1977) ו"פגישת מחזור" (1979–1980).