יחסי פרו–צ'ילה
| יחסי פרו–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| פרו | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,285,216 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 34,367,801 | 19,804,601 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 267,603 | 335,533 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,786 | 16,942 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה דמוקרטית |
יחסי פרו–צ'ילה הם היחסים הבינלאומיים בין פרו וצ'ילה. שתי המדינות ממוקמות בחלקה המערבי של אמריקה הדרומית וחולקות גבול יבשתי באורך 171 ק"מ.
בזירה הבינלאומית, שתי המדינות חברות מלאות בארגון מדינות אמריקה (OAS), בוועדה הכלכלית לאמריקה הלטינית ובקריביים, בפורום לקידום דרום אמריקה ובארגון המדינות האיבריות-אמריקאיות לחינוך, מדע ותרבות (OEI).
היסטוריה
רקע
לצ'ילה ופרו היסטוריה משותפת מעת היותם חלק מאימפריית האינקה במהלך המאה ה-15. בעת שהשטחים היו חלק מהאימפריה הספרדית, המדינות היוו את מלכות המשנה של פרו והקפיטניה חנרל של צ'ילה.
המאה ה-19
בשנת 1820 הצטרפה צ'ילה עם הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה - כיום ארגנטינה - לפרו במלחמת העצמאות, תוך מתן כוחות ותמיכה ימית. כאשר שתי המדינות זכו בעצמאותם, צ'ילה ופרו חלקו יחסי שלום כתוצאה מהיעדר גבול בין שתי המדינות ויצירת קשרים שהגדילו עוד יותר את השלום.
בשנת 1823, ברנרדו או'היגינס, שנחשב לאבי המדינה על ידי הצ'יליאנים והיה בנו של אמברוסיו או'היגינס, אחד ממלכי המשנה של פרו, היגר עם משפחתו לגלות ברפובליקה החדשה של פרו, העצמאית. לאחר שהתפטר מתקפידו כמנהל העליון של צ'ילה, עד למותו בשנת 1842 בקאסה או'היגינס בלימה.
במהלך המלחמה נגד הקונפדרציה פרו-בוליביה, צ'ילה תמכה במתנגדי המשטר הפרואנים ויצרה ברית צבאית לשחרור ולאחד את צפון ודרום פרו. מאוחר יותר, במהלך המלחמה עם ספרד, הצטרפו צ'ילה ופרו לחזית צבאית נגד הצי הספרדי שכבש את איי צ'ינצ'ה הפרואניים ושיבש את הסחר באזור דרום האוקיינוס השקט.
מאוחר יותר, במהלך עשור הסכסוכים שקדמו למלחמת האוקיינוס השקט, פרו ניסתה לנהל משא ומתן לפתרון שליו ודיפלומטי בין בוליביה לצ'ילה. אף על פי שלפרו הייתה ברית הגנה סודית עם בוליביה נגד צ'ילה, פרו לא הכריזה מלחמה על צ'ילה, גם אחרי שצ'ילה פלשה לנמל אנטופגסטה בבוליביה. הסכסוך לא הוכרז רשמית עד שצ'ילה הכריזה מלחמה על בוליביה ופרו ב-5 באפריל 1879. פרו הכריזה מלחמה על צ'ילה למחרת וגירשה את תושבי צ'ילה. הסכסוך בין הצדדים הלוחמים הביאה לפלישה צ'יליאנית לפרו, חורבן מספר ערים פרואניות בעקבות העמדה הצבאית הצ'יליאנית, וכיבוש בירת פרו. המלחמה בין השתיים הסתיימה באמנות אנקון בשנת 1883 ושל לימה בשנת 1929.
המאה ה-20
בין השנים 1973–1980 יחסי צ'ילה ופרו היו מתוחים; בזמן שצ'ילה הייתה תחת שלטון הדיקטטורה הצבאית, בראשותו של אוגוסטו פינושה, פרו נשלטה על ידי הממשלה המהפכנית של כוחות הצבא בראשותו של הגנרל חואן ולסקו שמונה גם לנשיא הממשלה הצבאית, וקידמה רפורמות בעלות אופי לאומני.
בשנת 1979, לקראת ציון מאה שנה למלחמת האוקיינוס השקט, סדרת הכנות צבאיות פרואניות הביאו את שלטונות צ'ילה להניח כי תיערך פלישה פרואנית בסופו של דבר, ולכן מיקשה צ'ילה את גבולותיה במאות אלפי מוקשים נגד טנקים ונגד אדם.
המאה ה-21
החל משנת 2002 החלו ממשלות שתי המדינות בתהליך תיחום הגבול בהתאם להסכמים הבינלאומיים שנחתמו באמנת אוטווה. ב-22 באוגוסט 2006 נחתם הסכם הסחר החופשי צ'ילה-פרו אשר נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2009.
בין נובמבר 2005 למאי 2006, עקב צו הסגרה שניתן על ידי בתי המשפט בפרו, נעצר נשיא פרו לשעבר, אלברטו פוג'ימורי, עם הגעתו לצ'ילה, והוחזק תחת משמר מיוחד בבית הספר לז'נדרמריה בסנטיאגו דה צ'ילה.
בשנת 2008 פרו תבעה את צ'ילה על המקרה של הסכסוך בתיחום הגבול הימי בין צ'ילה ופרו לפני בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. בשנת 2014 בית המשפט נתן את פסק דינו, אשר שינה את הגבול הימי בין שתי המדינות באזור הכלכלי הבלעדי.
בשנת 2017, התקיים הקבינט הדו-לאומי צ'ילה-פרו הראשון בלימה, אשר בו התכנסו המנהיגים, מישל בצ'לט ופדרו פבלו קוצ'ינסקי, יחד עם שרי החוץ שלהם על מנת להגיע להסכמות משותפות.
יחסים מסחריים
היחסים המסחריים בין שתי המדינות הם משמעותיים. באמצעות הסכם ההשלמה הכלכלית שנחתם בין צ'ילה לפרו, שנכנס לתוקף ב-1 ביולי 1998, שתי המדינות הסכימו לבטל מכסים שישפיעו על סחר דו-צדדי בסחורות. תהליך הרחבת ההסכם לכדי הסכם סחר חופשי הסתיים בלימה ב-22 באוגוסט 2006, כאשר החוזה נחתם על ידי הרשויות בשתי המדינות, ונכנס לתוקף ב-1 במרץ 2009.
בשנת 2012, צ'ילה ופרו ייסדו יחד עם קולומביה ומקסיקו את הברית הפסיפית, ברית אזורית בעניינים כלכליים, חופש הגירה והיבטים אחרים.
בשנת 2016, חילופי המסחר בין שתי המדינות הסתכמו ב-2,551 מיליון דולר. המוצרים העיקריים שייצאה צ'ילה לפרו היו נחושת, תכשירים למשקאות לא אלכוהוליים ומקרל קפוא, ואילו פרו מייצאת לצ'ילה בעיקר נחושת, תרכיזי מוליבדן וחומצה גופרתית.
הגירה
ההגירה הפרואנית לצ'ילה גדלה בעשורים האחרונים מסיבות שונות. על פי מפקד האוכלוסין הצ'יליאני בשנת 2012, מספר התושבים הפרואנים החוקיים במדינה מסתכם ב-103,624 נפש, המהווים את המושבה הזרה הגדולה ביותר במדינה עד שנת 2019, אז עקפה אותם הקהילה הוונצואלית בצ'ילה. צ'ילה מייצגת 9.5% מההגירה הבינלאומית של הפרואנים לשנת 2013. מצד שני, ההגירה הצ'יליאנית בפרו הושוותה בחודשים האחרונים לזו של הפרואנים שמגיעים לעבוד בצ'ילה, כך עולה ממחקר שנערך על ידי מצפה ההגירה הבינלאומי.
נציגויות דיפלומטיות
- צ'ילה מחזיקה בפרו שגרירות בלימה וקונסוליות כלליות בטקנה, ארקיפה, איקה ופיורה.
- פרו מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה וקונסוליות כלליות באריקה, איקיקה, ולפראיסו ופונטה ארנס[1].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
29309806יחסי פרו–צ'ילה