יחסי הממלכה המאוחדת – עיראק
| יחסי הממלכה המאוחדת – עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| הממלכה המאוחדת | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 67,905,770 | 46,263,924 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,070,668 | 264,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,220 | 5,710 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה פדרלית |
יחסי בריטניה–עיראק הם יחסי החוץ בין עיראק לבריטניה.
היסטוריה
ההיסטוריה של יחסי בריטניה-עיראק מתוארכת להקמת עיראק בשנת 1920, כאשר נשלטה על ידי בריטניה הגדולה; על ידי צירוף המחוזות הנפרדים ממוסול לבצרה.[1] במאה ה-19 האירופאים (בעיקר הבריטים) החלו להתעניין בחקירות, בסקר, בריגול ובסחר במסופוטמיה, כמו גם בניווט בנהרותיה. עד שנת 1914 גברה החרדה מפני ביטחון שדות הנפט הפרסיים בצד השני של המפרץ הפרסי, אלה היו השדות שסיפקו את הצי המלכותי.
מלחמת העולם הראשונה
האימפריה העות'מאנית, שכללה את מחוזות בגדאד, בצרה ומוסול, נכנסה למלחמת העולם הראשונה בצד מעצמות המרכז (גרמניה ואוסטריה-הונגריה), והפכה מיד ליעד לשאיפות הבריטיות.[1] זמן קצר לאחר שגויס צבא אנגלו-הודי משמעותי, הוא נחת בבצרה בנובמבר 1914. כוחות ההגנה המקומיים ברחו במהרה, והבריטים החליטו לדחוף לעבר בגדאד. עם זאת, הכוחות העות'מאניים התגלו כחזקים יותר מהצפוי, והכוח האנגלו-הודי נכנע באפריל 1916. כוחות בריטיים חדשים הגיעו בסופו של דבר לבצרה במספרים גדולים יותר, ועד מרץ 1917 הצליחו לתפוס את בגדאד.
ייסוד עיראק
בסוף מלחמת העולם הראשונה שלטו כוחות בריטיים על שלושת הפרובינציות (בגדאד, בצרה ומוסול) והממשל הבריטי בבגדאד נאלץ להחליט על עתידם. האימפריה העות'מאנית קרסה והשאירה את המחוזות הערביים לשעבר בלימבו, והמעצמות הקולוניאליות של בריטניה וצרפת כיוונו לקלוט אותם לאימפריותיהם; עם זאת, הערבים והתושבים האחרים חשו מאוד שהובטחו להם עצמאות. עיראק הפכה אז למנדט בריטי, שהורכב משלושת המחוזות העות'מאנים לשעבר.[1] הייתה תרעומת מיידית בקרב תושבי עיראק על מה שהם ראו כמצפה, ובשנת 1920 התפשט מרד חזק ברחבי המדינה, המצב היה כה גרוע, עד כי המפקד הבריטי, הגנרל סר איילר האלדאן, הזמין באותה עת אספקת גז רעיל. המנדט איחד את שלושת המחוזות השונים תחת המלך ההאשמי פייסל. מלבד ההבדלים הגיאוגרפיים הטבעיים שלה, עיראק הייתה שילוב מורכב של קבוצות אתניות ודתיות. במיוחד הכורדים המורדים בצפון לא רצו להיות תחת שליטת בגדאד, בעוד שבדרום חשו אנשי השבטים השיעים תיעוב דומה כלפי שליטה מרכזית. ביישום המנדט שלהם, הבריטים זרעו את זרעי התסיסה העתידית. היו נושאים מעוררי מחלוקת אחרים. העיראקים התמרמרו עמוקות על הגבולות שהוטלו עליהם וניתקו אותם מכווית, מדינה שלדעתם הייתה חלק ממדינתם. גבולות אלו גרמו גם שלעיראק הייתה גישה מוגבלת רק למימי המפרץ הפרסי. הבריטים הטילו עליהם מונרכיה וצורה של דמוקרטיה, אך גם לאחר מתן העצמאות הפורמלית בשנת 1930, מרבית העיראקים האמינו כי הבריטים באמת שלטו במדינה.
עיראק נותרה מדינת לוויין של בריטניה במשך שלושת העשורים הבאים, בתנאי אמנה שנחתמה בשנת 1930, וכללה שמירה על בסיסים צבאיים בריטים והסכם להכשרת הצבא העיראקי.[1] למרבה האירוניה, צבא זה הפך לקרקע פוריה של טינה נגד הנוכחות הבריטית, במיוחד בקרב קצינים לאומנים חדשים. לאחר מותו של המלך פייסל בשנת 1933 נשלטה המדינה כמעט לחלוטין על ידי קבוצת קצינים שראו את עצמם כמשחררים לעתיד של עיראק המדוכאת. במהלך מלחמת העולם השנייה הבריטים שוב נגררו לעיראק, כדי להגן על שדות הנפט בצפון וכדי למגר הפיכה פרו-נאצית בקרב קציני הצבא. כ-3,000 חיילים עיראקיים נהרגו, וכ-3,000 קצינים לאומניים טוהרו. הבריטים נשארו לתמוך במלוכה, ומונה ראש ממשלה פרו-בריטי, נורי א-סעיד.
בשנת 1955 הייתה בריטניה חלק מברית בגדאד. פייסל השני, מלך עיראק הגיע לביקור ממלכתי בבריטניה ביולי 1956.[2] בשנת 1958, המלך והפוליטיקאים חוסלו בהפיכה צבאית.
בשנת 1961, לאחר שכוויית קיבלה עצמאות מבריטניה, טען המנהיג העיראקי, הגנרל קאסם, שכוויית היא חלק אינטגרלי מעיראק, וריכז את כוחותיו בגבול, מתוך כוונה לקחת אותה בכוח. בריטניה הייתה מוכנה ושלחה כוחות שהוצבו באזור המפרץ הפרסי כדי להניא את העיראקים מהסכסוך המזוין.[1] בשנת 1979, סדאם חוסיין, תפס את השלטון בעיראק בשם מפלגת הבעת' הלאומנית הערבית, ארגון חילוני המוקדש להשגת אחדותם של כל הערבים. בספטמבר 1980 כאשר כוחות עירקיים חצו לאיראן, בהוראת סדאם; בריטניה הייתה אחת המדינות שחימשו את בעירק. סדאם הוגדר כאוהד של צ'רצ'יל וכאנגלופיל, גם לאחר הפלישה בשנת 2003[3] אולם כעבור עשור, היחסים האנגלו-עירקיים הורעו כאשר בריטניה תמכה בקואליציה שאילצה את עיראק לסגת מכוויית.
יחסים עכשוויים
מלחמת עיראק 2003
בריטניה מצאה את עצמה שוב בעיראק לאחר פלישה בשנת 2003. הכוחות הבריטיים התבססו בעיקר בעיר בצרה הדרומית, אך לאחר שמסרו את בצרה לכוחות העיראקיים בשנת 2007, הן עיראק והן בריטניה הדגישו את הצורך בפיתוח קשרים כלכליים בין המדינות. זה אושר על ידי שר החוץ הבריטי, דייוויד מיליבנד, בביקורו בעיראק לרגל העברתת מושכות הביטחון בבצרה לכוחות העיראקיים, ואמר:
בהצהרה שפרסמה ממשלת עיראק צוטט אל-מליקי שהדגיש את הכנות של ממשלתו ליצור קשרים טובים יותר עם בריטניה ולפתוח אופקים של שיתוף פעולה משותף בכל התחומים, ואמר כי השלב הקרוב יהיה עד להקמת פרויקטים מרובים לשחזור בצרה. וכל המחוזות האחרים שקראו לממשלת בריטניה לתרום באופן פעיל בפרויקטים אלה ולסייע לתמוך בהתפתחות הכלכלה העירקית.[4] ב-22 במאי 2011 כל שאר הכוחות הבריטיים עזבו את עיראק וכולם הועברו מחדש לכוויית לאחר שממשלת עיראק דחתה את בקשתם להישאר בעיראק ולהאריך את משימתם.[5]
פיתוח הפוטנציאל הכלכלי של עיראק
רקע כללי
לאחר שלושה עשורים של קונפליקטים וסנקציות בינלאומיות, כלכלת עיראק אמורה להפוך לאחת הצומחות ביותר בעולם בעשר השנים הבאות. קצב צמיחת התוצר שלה לשנת 2013 צפוי להגיע לכ-14% - מונע ברובו על ידי ענף הפחמימנים המתפתח במהירות, שמניב הכנסות נפט כ-8 מיליארד דולר בחודש. בצד העושר הגדול, צפויה דרישת היבוא של עירק לגדול ב-150% עד 2020, עם הזדמנויות עיקריות במגזרים הכוללים:
- ייצור חשמל
- תשתית
- בריאות
- חינוך
- שירותים פיננסיים ומקצועיים
- טלקום
- ביטחון
- תקשוב
חברות בריטיות ממוקמות במיוחד למצות את ההזדמנויות להשקעות בעיראק, לאור הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים המשמעותיים שקיימים בין בריטניה לעיראק, כמו גם המוניטין המוצק של בריטניה לפרקטיקות עסקיות איכותיות ונקיות.
יצוא בריטניה לעיראק הסתכם בשנת 2011 ב-782 מיליון ליש"ט, ויצוא הסחורות גדל בשנה שעברה ב-40%. אבל עדיין יש אתגרים משמעותיים בעסקים בעיראק. שחיתות, ביורוקרטיה, חוסר שקיפות ועשרות שנים של תת השקעה בתשתיות מפתח, כל אלה תורמים לכך שעיראק תמשיך לקבל ציון גרוע על הקלות העולמית בביצוע הדירוג העסקי. ובעוד ממשלות בריטניה ועיראק עובדות יחד כדי להתמודד עם מספר המחסומים העיקריים לסחר, עיראק נותרה שוק מאתגר בו ניתן לעסוק, במיוחד עבור יצואנים חסרי ניסיון.
אבטחה נותרה גם היא שיקול מרכזי בחברות המעוניינות לפעול בעיראק. ברוב חלקי הארץ, על מבקרי העסקים לשקול את השימוש באבטחה פרטית בעת תכנון טיול.
פעולות הממשלה הבריטית
- עידוד ממשלת עיראק והממשלה האזורית של כורדיסטן להעביר וליישם חקיקה חדשה בנושא פחמימנים וחלוקת הכנסות.
- תרומה לפיתוח עיראקי של חזון אסטרטגי למגזר האנרגיה.
- עידוד ממשלת עיראק למלא תפקיד אחראי במערכת OPEC ובמוסדות אנרגיה בינלאומיים אחרים.
- עבודה עם האיחוד האירופי על שותפות אסטרטגית עם עיראק, כולל עידוד יצוא הגז לאיחוד האירופי.
- תמיכה בחברות בריטיות לזכות בחוזים בעלי ערך גבוה בעיראק.
- שיפור פעולות הוויזה הבריטית בעיראק.
- עידוד ותמיכה בממשלת עיראק לפתור את הבעיות האוסרות עסקים ולעודד השקעות פנימיות.
- תמיכה בצמיחה מוגברת של המגזר הפרטי בעיראק, מה שמוביל ליצירת מקומות עבודה.
- בניית שותפויות בין מכללות ואוניברסיטאות עיראקיות בבריטניה לתמיכה בלמידה משופרת ופיתוח מיומנויות מקצועיות, אקדמיות ומקצועיות.
- שיפור מתן השכלה והכשרה במגזר הממלכתי.
- עידוד מלגות במימון עיראק לבריטניה.
- מחפשים מגבלות מופחתות על בנקים הזכאים להנפיק מכתבי אשראי.
- עידוד שוק הפתוח לבנקים זרים ותמיכה במאמצים של בנקים בריטים להיכנס ולצמוח.
- תמיכה בפיתוח בנקאות קמעונאית למתן הלוואות קטנות לעסקים פרטיים ולקהל.[6]
שירותי סחר והשקעות בבריטניה
סחר והשקעות בבריטניה (UKTI) מסייע לחברות מבוססות בריטניה להצליח בכלכלה העולמית. הם גם עוזרים לחברות מעבר לים להביא את ההשקעה האיכותית שלהם לכלכלה הדינאמית של בריטניה.
בעיראק, ל-UKTI עובדים מסחריים בשגרירות בריטניה בבגדאד, המכסים את הסחר במרכז ודרומה של המדינה - כולל בצרה, ובקונסוליה הבריטית בארביל, המכסים את הסחר באזור כורדיסטן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 "History: British Relations with Iraq". bbc.co.uk. נבדק ב-2008-03-04.
- ^ "Ceremonies: State visits". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-2008-11-06. נבדק ב-2008-11-29.
- ^ Exclusive interview with Saddam Hussein: Why have you turned against us?
- ^ 4.0 4.1 "British-Iraqi agreement on developing economic relations". iraqupdates.com. נבדק ב-2008-03-04.
- ^ UK's Operation Telic mission in Iraq ends
- ^ "UK and Iraq - UK and the world - GOV.UK". www.gov.uk. נבדק ב-2016-09-24.
