יחסי הממלכה המאוחדת – ירדן
| יחסי הממלכה המאוחדת – ירדן | |
|---|---|
|
|
| הממלכה המאוחדת | ירדן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 89,342 |
| אוכלוסייה | |
| 69,311,072 | 11,539,371 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,340,032 | 50,814 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,189 | 4,404 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
היחסים האנגלו-ירדניים מתייחסים ליחסים בין ממלכת ירדן ההאשמית לבין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. שתי המדינות חולקות קשר הדוק יחסית שהחל בעת שההאשמים, קיבלו עזרה בריטית להפיל את השלטון העות'מאני במדינה במלחמת העולם הראשונה, אך לעיתים היחסים גם סבלו ממתחים. עם זאת, שתי המדינות הצליחו להבטיח מערכת יחסים חזקה. לירדן יש שגרירות בלונדון.[1] לבריטניה יש שגרירות בעמאן.[2]
היסטוריה
במהלך מלחמת העולם הראשונה ביקשו ההאשמים עזרה ותמיכה מהאימפריה הבריטית דרך מטה המשרד לענייני המזרח התיכון בקהיר כדי להילחם נגד העות'מאנים, שהתממשה לאחר 1916.[3] המרד הערבי הפתאומי בהנהגת המשפחה ההאשמית, אף שלא היה מסוגל להבטיח תמיכה מוחלטת משבטים ערביים אחרים, מילא תפקיד אינסטרומנטלי בקריסת השלטון העות'מאני שם. עם זאת, המטרה העיקרית של המרד ההאשמי, אחדות ועצמאות מוחלטת למדינה ערבית שהשתרעה מעיראק וסוריה המודרנית ועד תימן למעט עדן, לא כובדה על ידי לונדון ובעלת בריתה צרפת.[4] בסופו של דבר, כהתנצלות על הכישלון, בריטניה העמידה את השריף עבדאללה כשליט אמירות עבר הירדן בתקווה ליישר את ההדורים.[5]
עד שנת 1956 לא הייתה לאמירות, אף על פי שהיא נשלטה על ידי ההאשמים, ממשל עצמאי מלא. ממשלת בריטניה הפעילה עדיין את השפעתה ברחבי האמירויות. ג'ון באגוט גלאב, המכונה גלאב פאשה, היה השליט דה-פקטו האחראי על המדינה, והניח את היסוד של הלגיון הערבי, שהפכו מאוחר יותר לכוחות המזוינים הירדניים.[6] באותו הזמן, גלאב פאשה מילא תפקיד שנוי במחלוקת, שנמצא עדיין בוויכוח בתולדות הממלכה הירדנית המודרנית.[7]
במלחמת ערב-ישראל ב-1948, בריטניה העדיפה בסתר פלישה ירדנית מוחלטת לגדה המערבית, בתקווה למנוע הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית בהנהגת אמין אל-חוסייני, והצליחה בהשגת מטרתה, ובכך הבטיחה את ההשפעה הבריטית בתוך עבר הירדן אף על פי שתפקידם יצר תוצאה לא רצויה בעתיד המזרח התיכון.[8] מאוחר יותר בריטניה המשיכה לתמוך בירדן במהלך ספטמבר השחור נגד אש"ף,[9] אף על פי שתמיכתה הוטלה בספק לאחר התייחסותה בחוסר אמון לעתידו של המלך חוסיין.[10] בריטניה גם תמכה בסתר בהיתר למטוסים ישראליים לטוס בירדן כאשר סוריה שלחה כוחות לפלוש למדינה, ואילצה את הסורים לסגת.[11]
המלך חוסיין עצמו נישא לאנטואנט גרדינר,[12] אישה בריטית שילדה מאוחר יותר את עבדאללה השני, מלך ירדן, ובעקבות כך, עבדאללה השני נחשב ממוצא בריטי דרך אמו.
יחסים מודרניים
תודות לקרבה חזקה זו ולנישואים המאוחרים בין חוסיין למונא, ירדן ובריטניה שומרים על קשר חזק.[13] ראש הממשלה הבריטי תרזה מיי ראתה את ירדן כבעלת ברית ראויה לציון, ונענתה באמון הדדי מצד ראש הממשלה הירדני.[14] שתי המדינות גם התכוונו להרחיב את קשריהן הדו-צדדיים.[15]
שתי המדינות גם היו מעורבות בקנה מידה קטן בשיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית כמשא ומתן, ודחקו בשיחות שלום בין הצדדים.[16]
לדברי המלך עבדאללה השני, מערכת היחסים כבר הגיעה לנקודת שיא ובשלה להפוך לשותפות אמיתית.[17]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Home". Embassy of the Hashemite Kingdom of Jordan, London. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Amman". Gov.uk. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "For king and country". 17 ביולי 2003. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Khalid, Matein. "The Hashemite saga and the tragedies of Arab history". Khaleej Times. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jordan - History - The Making of Transjordan". Kinghussein.gov.jo. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Glubb Pasha and the Arab Legion". Historynet.com. 12 ביוני 2006. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Archives, The National (4 באפריל 2017). "The National Archives - The Glubb Pasha papers: a precarious existence". The National Archives blog. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Britain's role in the war in Palestine, 1948". Mark Curtis. 16 במרץ 2017. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Black September: Tough negotiations". 1 בינואר 2001. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Britain Sees "Black September" as King Hussein's Downfall". Jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saʿīd Ḥammāmī - Palestinian nationalist". Encyclopedia Britannica. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Scott (25 באפריל 2014). "Princess Muna al-Hussein of Jordan". נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jordan and the UK: A long and robust relationship". 6 בנובמבר 2001. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Britain will be a partner you can depend on" - PM in Jordan". GOV.UK. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jordan, UK set to take bilateral ties to new level". Jordan Times. 30 בנובמבר 2017. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Laub, Karin (25 ביוני 2018). "Prince William on historic Mideast trip, praises Jordan ties". AP NEWS. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "King: Jordan-UK historical bonds developed into true partnership - King Abdullah II Official Website". Kingabdullah.jo. נבדק ב-19 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
26117725יחסי הממלכה המאוחדת – ירדן