יחסי הממלכה המאוחדת – לוב
| יחסי הממלכה המאוחדת – לוב | |
|---|---|
|
|
| |
| הממלכה המאוחדת | לוב |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 1,759,540 |
| אוכלוסייה | |
| 69,311,072 | 7,413,424 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,340,032 | 50,492 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,189 | 6,811 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | ממשלת מעבר |
היחסים בין לוב לבריטניה היו בתחילה קרובים וחיוביים לאחר שכוחות הצבא הבריטי סייעו לכוחות המורדים להפיל את משטרו של מועמר קדאפי במלחמת האזרחים בלוב בשנת 2011. גורמים רשמיים בריטים ביקרו בלוב מספר פעמים מאז, כולל שני ביקורים של ראש הממשלה דייוויד קמרון שהתקבל לקול תשואות ההמונים.[1][2] כוחות הצבא הבריטי מסייעים גם בהכשרת הצבא הלאומי של לוב כחלק משיתופי פעולה רחבים יותר בענייני ביטחון.[3] תנאי הביטחון הידרדרו מאז 2014, אז בריטניה השעתה את הפעולות משגרירותה בטריפולי, למלחמת אזרחים שנייה.
היסטוריה
התקופה הקולוניאלית וממלכת לוב (1943–1969)
לוב הייתה מושבה איטלקית במשך תקופה ארוכה, מתחילת המאה ה-20 עד מלחמת העולם השנייה, כאשר טריפוליטניה וקירנאיקה נכבשו על ידי בריטניה ופזאן כבשה על ידי צרפת. לאחר המלחמה ארגן האו"ם משא ומתן לדה-קולוניזציה של לוב. המשא ומתן היה מוצלח וב-24 בדצמבר 1951 הוקמה ממלכת לוב בהנהגתו של המלך אידריס.
תחת אידריס, לוב קיימה מערכת יחסים קרובה עם בריטניה גם לאחר שיחסיהם עם מדינות ערב אחרות הדרדרו בגלל משבר סואץ ב-1956.
לוב תחת קדאפי (1969–2011)
היחסים לאחר הפיכתו של מועמר קדאפי ב-1969 היו גרועים ביותר, כשממשלת קדאפי נקטה בעמדה נגד המערב ופיתחה נשק להשמדה המונית. היחסים המעורערים כללו גם עימותים ישירים כמו רצח איבון פלטשר, הפצצת ארצות הברית ב-1986 על לוב והפגיעה בטיסה 103 של פאן אמריקן.
למרות הכישלונות הללו, היחסים החלו להשתפר במהלך שנות ה-90, והגיעו לשיא בדצמבר 2003 כאשר לוב הודיעה כי תנטוש את תוכניות הנשק להשמדה המונית. לאחר מכן נסע ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לטריפולי, נפגש עם קדאפי והכריז על "מערכת יחסים חדשה" בין המדינות.[4]
לאחר מכן, שוטרים מלוב הוכשרו בבריטניה בהליכים באנגלית ובנהלי ביטחון, למשל הליכי משפט פלילי והליכים וטכניקות עצירה וחיפוש.[5]
מלחמת האזרחים
.jpg)
אף על פי שהיחסים השתפרו תחת הנהגתם של טוני בלייר וגורדון בראון, הם שוב התדרדרו ב-2011 עם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב. ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, גינה את האלימות "המחרידה והבלתי מתקבלת על הדעת" שהופעלה נגד מפגינים, והפגנות נגד קדאפי פרצו בשגרירות לוב בלונדון.[6] בריטניה הקפיאה את נכסי משטר קדאפי במדינה והצטרפה לצרפת בדחיפה להתערבות צבאית נגד כוחות ממשלת לוב.[7] קבוצה בשם "הפילו את העריצים" כבשה את אחוזתו של סייף אל-אסלאם קדאפי בלונדון וקראה למשפחת קדאפי לעזוב את לוב.[8]
לאחר שבועות של שתדלנות מצד בריטניה ובעלות בריתה, ב-17 במרץ 2011 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם התערבות צבאית בלוב. יומיים לאחר מכן שיגרו בריטניה וארצות הברית למעלה מ-110 טילי טומהוק לעבר יעדי המשטר לפני ששלחו מטוסי קרב להגן על אזרחים.[9] ממשלת לוב גינתה את ההתערבות כקולוניאליזם על ידי "האויב הצלבני" וטענה כי הפצצות בבריטניה מכוונות לאזרחים.
בריטניה גירשה את שגריר קדאפי במאי וניתקה את קשריה האחרונים עם לוב של קדאפי ב-27 ביולי, על ידי שלילת הכרתה הדיפלומטית במשטר קדאפי והעברתה למועצת המעבר הלאומית.[10][11] שדרות המשרד הלוביות וכל אנשי השגרירות שנותרו גורשו מהארץ ושגרירותה הושבתה.
משטר קדאפי נותר מתריס גם כשהופצץ על ידי כוחות בריטניה; כאשר פרצו המהומות בבריטניה באוגוסט 2011, סגן שר החוץ של המשטר חאלד קים האיץ בקמרון לפרוש באומרו כי "דייוויד קמרון איבד את כל הלגיטימיות וחייב ללכת", בתגובה לדיבורים של קמרון על קדאפי.[12] ההודעה קראה גם להתערבות צבאית בינלאומית בבריטניה, והטלוויזיה הלובית דיווחה טענות שווא כי הממשלה הבריטית השתמשה בשכירי חרב אירים וסקוטים נגד פורעים.[13][14]
בעקבות מלחמת האזרחים, פרצה שערוריה בבית הספר לכלכלה של לונדון בגלל קשריו למשטר קדאפי. בעקבות הגילויים מנהל ה-LSE, סר האוורד דייוויס התפטר ב-3 במרץ 2011 כשהוא טוען ל"טעויות שיפוט".[15]
לוב שלאחר קדאפי (2011-הווה)
בריטניה הכירה רשמית במועצת המעבר הלאומית של המורדים (NTC) כממשלת לוב ביולי 2011, גירשה את הדיפלומטים שנותרו ממשטר קדאפי והזמינה את ה- NTC למנות שגריר ולהשתלט על שגרירות לוב בלונדון, מה שאכן נעשה ב-10 באוגוסט.[17]
בעקבות הדחתו של קדאפי ביקר ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, בלוב עם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, והתקבל בבנגאזי על ידי קהל אלפים שהתעודד כשהוא פנה אליהם, באומרו "נהדר להיות בלוב החופשית."[2] קמרון התחייב בתמיכה בממשלה החדשה בשיקום תשתיות לוב, ונכסי שלטון קדאפי בשווי מיליארדי דולרים לא הוקפאו ונמסרו ל-NTC. [18]
הדחתו של קדאפי הובילה את המשטרה הבריטית לפתוח מחדש בחקירותיהם ברצח איבון פלטשר והפלת טיסה 103 של פאן אמריקן.[19] ה-NTC הבטיחה לשתף פעולה עם החקירה ובדצמבר 2012 הודיע שגריר לוב בבריטניה כי כל התיקים הנוגעים ללוקרבי ישוחררו.[20] בעקבות זאת בינואר 2013 הגיעה הידיעה לפיה שוטרים סקוטים יבקרו בלוב כדי לערוך את חקירתם.[21]
בינואר 2013 פרסמה ממשלת בריטניה אזהרת מסע המפצירה באזרחים בריטים לעזוב את העיר בנגאזי בשל "איום ספציפי וממשמש על מערביים".[22] ראש ממשלת לוב, עלי זידאן, אמר כי המהלך הוא "הגזמה", אך שהוא יכול להבין את המניעים העומדים מאחורי זה.[23] דייוויד קמרון ביקר שוב בלוב ב-31 בינואר, ונפגש עם זידאן וכן עם נשיא הקונגרס מוחמד מג'אריף.[1] הוא הבטיח שיתוף פעולה נוסף בהכשרת כוחות הביטחון של לוב ואמר כי "העם הבריטי רוצה לעמוד איתך."
בריטניה השעתה את הפעילות משגרירותה בטריפולי ב-2 באוגוסט 2014 עקב עלייה באלימות בעקבות מלחמת האזרחים בעיר.[24] היחסים הדיפלומטיים עם לוב נותרו מאחר שצוות השגרירויות המשיך לעבוד מתוך תוניסיה השכנה.[25] צוות השגרירות צייץ כי הלחימה התפשטה לאזורים הסמוכים לשגרירות ולא היה בטוח לפעול שם, אך הם קיוו לחזור בהקדם. עם זאת המצב התפתח למלחמת אזרחים שנייה מתמשכת.
מלחמת האזרחים השנייה
ביולי 2015 הוועדה הנבחרת לענייני חוץ החלה בחקירת התערבות ממשלת בריטניה בלוב, ובעקבותיה התמוטטות ממשלת לוב. יו"ר הוועדה קריספין בלאנט אמר כי "זה התברר כקטסטרופה עבור תושבי לוב. ועכשיו זו בעיה הולכת וגוברת עבורנו, כאשר אויבנו ללא ספק, דאעש, מתחיל לבסס שליטה על אזורי לוב. בנוסף משבר ההגירה - כל אזור בו מתמוטטת רשות המדינה מעלה כמובן בעיות עבורנו בכל העולם."[26]
בשנת 2018 אמר שר משרד החוץ אליסטר ברט, שעסק בענייני לוב משנת 2010 עד 2013:
מיהרנו לבנות יכולת כדי לאפשר לממשלה החדשה לשלוט. אך הכל נעשה בהיעדר הסדר מדיני ששיקף הן את האינטרסים של האליטות הלוחמות והן את שאיפותיה של האוכלוסייה הלובית. היינו צריכים לתעדף את הפוליטיקה על פני בניין המדינה הטכנוקרטי.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "We want to stand with you, David Cameron tells Libya". BBC News. 31 בינואר 2013. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "Cameron and Sarkozy mobbed in Benghazi". BBC News. 15 בספטמבר 2011. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hopkins, Nick (7 בפברואר 2013). "Britain to announce closer military co-operation with Libya". The Guardian. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Blair hails new Libyan relations". BBC News. 25 במרץ 2004. נבדק ב-28 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Libyan Police Officers in Security and English Training at ISE Hove, Website of ISE, 22 February 2008, Retrieved 23 September 2014
- ^ "Libya unrest: David Cameron condemns violence". BBC News. 21 בפברואר 2011. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Cameron: UK working on 'no-fly zone' plan for Libya". BBC News. 28 בפברואר 2011. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gaddafi London home taken over by squatters". BBC News. 9 במרץ 2011. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya: US, UK and France attack Gaddafi forces". BBC News. 20 במרץ 2011. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hague, William. "Libyan Charge d'Affaires to be expelled from UK". British Foreign & Commonwealth Office. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Watt, Nicholas; Booth, Robert; Goodley, Simon (28 ביולי 2011). "Britain cuts last ties with Gaddafi regime". London: Guardian. נבדק ב-28 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Waterfield, Bruno (11 באוגוסט 2011). "UK riots: Gaddafi calls on David Cameron to step down over rioting". The Telegraph. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ghosh, Palash (10 באוגוסט 2011). "London Riots 2011: Libya Calls for Cameron to Step Down". International Business Times. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2012. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Cameron using mercenaries in riots — Libya". News24. 11 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-2016-11-26. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ White, Gregory. "The Latest Qaddafi Casualty Is The Head Of The London School Of Economics". Business Insider.
- ^ "'Friends of Libya' converge on Paris". CNN. 1 בספטמבר 2011. נבדק ב-27 ביולי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya's TNC staffing embassy in London". UPI. 10 באוגוסט 2011. נבדק ב-10 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kirkup, James (26 באוגוסט 2011). "UK to unfreeze £12billion in Libyan assets". The Telegraph. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stephen, Chris; Carrell, Severin (8 בדצמבר 2011). "Lockerbie and PC Fletcher inquiries to reopen in Libya, says minister". The Guardian. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Johnson, Simon (21 בדצמבר 2012). "Full truth about Lockerbie bombing could become public as Libya promise to open all files". The Telegraph. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lockerbie bombing: Scottish police to visit Libya". BBC News. 31 בינואר 2013. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Black, Ian; Stephen, Chris (25 בינואר 2013). "Foreign Office: Britons should leave Benghazi immediately". The Guardian. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Zeidan refutes logic of Benghazi western exodus — gently". Libya Herald. 25 בינואר 2013. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ [1]
- ^ [2]
- ^ Matthew Weaver (24 ביולי 2015). "Foreign Office to face inquiry into role played by UK in Libya's collapse". The Guardian. נבדק ב-27 ביולי 2015.
{{cite news}}: (עזרה)
30873218יחסי הממלכה המאוחדת – לוב