יוליאנה, מלכת הולנד

יוליאנה, מלכת הולנד
Juliana Louise Emma Marie Wilhelmina
לידה	30 באפריל 1909; האג
פטירה	20 במרץ 2004 (בגיל 94); ארמון סוסטדייק, בארן
שם מלא	יוליאנה לואיז אמה מארי וילהלמינה
מדינה	הולנד
מקום קבורה	דלפט, הולנד
בן זוג	ברנהרד, נסיך ליפה-ביסטרפלד
שושלת בית אורנז'-נסאו
תואר	מלכת הולנד
אב	היינריך, דוכס מקלנבורג-שוורין
אם	וילהלמינה, מלכת הולנד
צאצאים	ביאטריקס, מלכת הולנד ; הנסיכה אירן ; הנסיכה מרגריט ; הנסיכה כריסטינה
	6 בספטמבר 1948 – 30 באפריל 1980; (31 שנים)
	→ וילהלמינה, מלכת הולנד ביאטריקס, מלכת הולנד ←

יוליאנה לואיז אמה מארי וילהלמינה (בהולנדית: Juliana Louise Emma Marie Wilhelmina; ‏30 באפריל 1909 – 20 במרץ 2004) הידועה בכינוי המלכה יוליאנה הייתה מלכת הולנד משנת 1948 ועד לשנת 1980. תקופת מלכותה התאפיינה מחד בשינויים משמעותיים שעברו במהלכה על המדינה והחברה ההולנדיות ובמשברים מרובים שעברו על בית המלוכה ההולנדי, ומאידך באהדה רבה שרחש הציבור ההולנדי למלכה עצמה.

ראשית חייה

המלכה יוליאנה הייתה בתם היחידה של וילהלמינה, מלכת הולנד, ושל הנסיך הנריק. ילדותה עברה עליה בארמון הט לו באפלדורן ובארמון המלכותי בהאג, שבו הוקמה עבורה בגיל 6 כיתת בית ספר קטנה ובה שלושה ילדים נוספים. חמש שנים אחר כך החלה יוליאנה בלימודי תיכון מפי מורים פרטיים, על מנת להכינה עד לגיל 18 לתפקיד המלכה, אם יעלה הצורך בכך.

ב-1927, בגיל 18, צירפה אותה אמה המלכה למועצת המדינה (Raad van State) שבראשותה – גוף מייעץ לממשלת הולנד. באותה שנה נרשמה יוליאנה ללימודים באוניברסיטת ליידן. היא למדה שם שיעורים בסוציולוגיה, כלכלה, משפטים, יחסים בינלאומיים והיסטוריה.

ב-1937, אחרי חיפוש ממושך אחר חתן ליוליאנה על ידי אמה המלכה, היא נישאה לברנהרד, נסיך ליפה-ביסטרפלד, בן למשפחת אצולה גרמנית. הם הכירו במהלך אולימפיאדת החורף בגרמניה ב-1936. ההכרזה על אירוסיהם עוררה מחלוקת בהולנד על רקע המתח בינה לבין גרמניה הנאצית. לפני הנישואין הוענקה לנסיך אזרחות הולנדית. נישואי יוליאנה וברנרד נמשכו עד סוף חיי שניהם ושרדו כמה משברים, כמו פרידתם במהלך מלחמת העולם השנייה, קשרים שניהל הנסיך ושתי בנות שנולדו לו. לזוג נולדו ארבע בנות: המלכה ביאטריקס (נולדה ב-1938), הנסיכה אירן (נולדה ב-1939), הנסיכה מרגריט (נולדה ב-1943), הנסיכה כריסטינה (נולדה ב-1947).

לאחר כיבוש הולנד על ידי גרמניה ב-1940 יצאו יוליאנה ומשפחתה לגלות מחוץ למדינה. הם שהו חודש בבריטניה ולאחר מכן עברה יוליאנה עם ילדותיה לקנדה, שם התגוררו בפרבר של הבירה אוטווה. הנסיך ברנרד נשאר בלונדון עם המלכה וילהלמינה וחברי הממשלה הגולה של הולנד. באוטווה נולדה בתם השלישית של יוליאנה וברנרד, הנסיכה מרגריט (המושל הכללי של קנדה הסדיר את קבלתו של חוק מיוחד, שהכיר בחדרי הנסיכה יוליאנה בבית החולים באוטווה כשטח הולנדי אקסטריטוריאלי – שלולא כן לא הייתה מרגריט יכולה להיכלל בסדר הירושה לכתר ההולנדי).

לאחר ששבה להולנד במאי 1945, הביעה יוליאנה את תודתה על הכנסת האורחים הקנדית כאשר שלחה לעיר אוטווה 100 אלף פקעות צבעונים. יוליאנה הוסיפה לתרום פקעות צבעונים לאוטווה מדי שנה עד לסוף חייה. לכבוד תרומה זו נוסד באוטווה ב-1953 פסטיבל הצבעונים הקנדי השנתי, האירוע הגדול מסוגו בעולם.

לאחר המלחמה השתלבה יוליאנה במאמצי השיקום של המדינה ושימשה כנשיאת הצלב האדום ההולנדי. בתקופה זו באה לידי ביטוי גישתה הישירה והבלתי מתנשאת כלפי בני ארצה, אשר הפכה לתו מאפיין שלה בימי מלכותה.

בתה הרביעית של יוליאנה, הנסיכה כריסטינה, נולדה עם לקות ראייה משמעותית. הדבר הביא את יוליאנה להיעזר בשירותיה של מרפאת באמונה שנויה במחלוקת. הדבר הביא באמצע שנות החמישים לסכסוך בין יוליאנה (אז כבר מלכה) לבין בעלה, אשר התגלגל עד למשבר חוקתי. המשבר יושב, אך בעקבותיו פחת כוחה של יוליאנה.

תקופת מלכותה

יוליאנה הוכתרה למלכה ב-6 בספטמבר 1948. היה זה לאחר שהמלכה וילהלמינה ויתרה על כתרה על רקע ביקורת על טיפולה בדרישת אינדונזיה לעצמאות, שנתפסה כאסון כלכלי להולנד. המלכה החדשה חתמה ב-1949 על מסמכי ההכרה ההולנדית בעצמאות אינדונזיה. חצי יובל אחר כך, בעודה מולכת, העניקה הולנד עצמאות גם למושבה סורינאם (ב-1975).

המלכה יוליאנה הרבתה לבקר בבתי ספר ומוסדות בהולנד כשהיא לבושה בפשטות לא-מלכותית, לא פעם למורת רוחם של יתר אנשי החצר המלכותית. בעקבות אסון שיטפון הים הצפוני בהולנד ב-1953 השתתפה המלכה במאמצי החילוץ כשהיא לובשת מעיל ונועלת מגפיים, מגלה חמלה ואכפתיות ומעודדת את האזרחים. ההערכה והפופולריות שצברה עקב כך אצל בני עמה סייעו לה להיחלץ ממשבר חוקתי נוסף ב-1963: בתה השנייה, הנסיכה אירן, המירה בחשאי את דתה לנצרות רומית-קתולית ונישאה ללא הסכמת הממשלה לטוען לכתר הספרדי – פרשה שעוררה איבה ציבורית בהולנד כלפי בית המלוכה. מחאה ציבורית נוספת התעוררה ב-1965 עקב החלטת יורשת העצר, הנסיכה ביאטריקס, להינשא לדיפלומט הגרמני קלאוס פון אמסברג, והפעם עלו קריאות לביטול מוסד המלוכה בהולנד. הפופולריות שלו שבה ועלתה ב-1967 בזכות לידת בנה הבכור של הנסיכה ביאטריקס, הנסיך וילם-אלכסנדר – יורש עצר זכר ראשון לכתר ההולנדי מזה 116 שנים.

ב-1976 נקלע בית המלוכה למשבר נוסף כאשר התברר כי בעלה של המלכה, הנסיך ברנהרד, קיבל שוחד של למעלה ממיליון דולר מחברת לוקהיד האמריקנית על מנת שישפיע על ממשלת הולנד לרכוש מטוסי קרב מתוצרתה. לאחר חשיפת הפרשה התפטר הנסיך מתפקידיו הציבוריים וויתר על הדרגות הצבאיות שנשא. בתמורה החליט הפרלמנט של הולנד כי הנסיך לא יעמוד לדין פלילי.

במישור הבינלאומי גילתה המלכה עניין בבעיות פליטים, בבעיותיהן של מדינות מתפתחות ובמיוחד ברווחת ילדים בהן. ב-1973 היא תרמה את הכספים שנאספו במסגרת חגיגות יובל הכסף למלכותה, שנערכו באותה שנה, לארגונים לרווחת הילד ברחבי העולם.

חייה לאחר פרישתה מכס המלוכה

ב-30 באפריל 1980, ביום הולדתה ה-71, ויתרה יוליאנה על כסאה ובתה ביאטריקס הייתה למלכה תחתיה.

לאחר פרישתה המשיכה יוליאנה להיות מעורבת במשך שנים רבות בפעילויות צדקה שונות. באמצע שנות התשעים התערערה בריאותה והיא לא נראתה בציבור מאז. היא סבלה משיטיון פרוגרסיבי.

יוליאנה נפטרה בשנתה עקב סיבוכים של דלקת ריאות ב-20 במרץ 2004, בארמון סוסטדייק (Soestdijk Palace) שבעיירה בארן (Baarn). היה זה מספר שבועות לפני יום הולדתה ה-95.

גופתה של יוליאנה נחנטה והיא הובאה למנוחות לצד אמה המלכה במרתף הקבורה המלכותי שבכנסיה החדשה בעיר דלפט. בעלה הנסיך ברנרד נפטר ב-1 בדצמבר באותה שנה ונטמן לצדה.

יום הולדתה של יוליאנה, ה-30 באפריל, נחוג בהולנד מדי שנה כיום המלכה (Koninginnedag) עד עלייתו לכס של נכדה וילם-אלכסנדר.

אסטרואיד 816 Juliana(אנ') שהתגלה על ידי מקס וולף ב-1916, נקרא על שמה.