הפרלמנט של הולנד
 | |||||||
| סוג | שני בתי מחוקקים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בתים |
הסנאט בית הנבחרים | ||||||
| הרכב | |||||||
| מספר מושבים |
225 75 סנאטורים 150 נבחרים | ||||||
 | |||||||
| |||||||
| בחירות | |||||||
|
בחירות אחרונות לסנאט | 25 במאי 2015 | ||||||
|
בחירות אחרונות לבית הנבחרים | 15 במרץ 2017 | ||||||
| מנהיגים | |||||||
|
נשיאת הסנאט |
אנקי ברוקרס-קנול החל מ-2 ביולי 2013 | ||||||
|
נשיאת בית הנבחרים |
ח'דיג'ה עריב החל מ-13 בינואר 2016 | ||||||
| משכן | |||||||
 | |||||||
|
ביננהוף האג, הולנד | |||||||
| קואורדינטות | 52°04′47″N 4°18′47″E / 52.079631°N 4.313035°E | ||||||
הפרלמנט של הולנד (בהולנדית: Staten-Generaal, סטאטן חנראל) הוא הרשות המחוקקת הדו-בתית של הולנד, הכולל את הסנאט (Eerste Kamer) ואת בית הנבחרים (Tweede Kamer). הפרלמנט יושב במכלול הבניינים הקרוי "ביננהוף" (Binnenhof) שבהאג.
שורשיו של הפרלמנט מתחילים במאה ה-15, עת שימש כאספה של כל ארצות השפלה הבורגונדיות. ב-1579, במהלך המרד ההולנדי נגד פליפה השני, מלך ספרד, התפצל הפרלמנט כאשר המחוזות הצפוניים מרדו בגלוי נגד פליפה השני והאסיפות של המחוזות הצפוניים החליפו את המלך והיו לסמכות העליונה של הרפובליקה ההולנדית ב-1581. הפרלמנט הוחלף באספה הלאומית לאחר המהפיכה הבטאווית ב-1795, והוחזר לתפקידו ב-1814, כאשר הושבה להולנד הריבונות. הפרלמנט פוצל לסנאט ולבית הנבחרים ב-1815, עם ייסודה של הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה. לאחר התיקון לחוקה שהתקבל ב-1848, החלו חברי בית הנבחרים להיבחר ישירות על ידי העם, וזכויות הפרלמנט הורחבו באופן משמעותי, ובאופן מעשי הונהגה הדמוקרטיה הפרלמנטרית בהולנד.
מאז שנת 1918 נבחרים חברי בית הנבחרים אחת לארבע שנים באמצעות שיטת בחירות מפלגתית יחסית, בעוד 75 חברי הסנאט נבחרים על ידי הפרלמנטים המחוזיים (Provinciale Staten), אף הם אחת לארבע שנים. במקרים יוצאים מן הכלל מתכנסים שני בתי הפרלמנט לישיבה משותפת שבראשה יושב נשיא הסנאט. מאז שנת 2013 מכהנת בתפקיד זה אנקי ברוקרס-קנול.
אטימולוגיה
שורשיו של המונח העתיק בהולנדית staten קשורים לשיטת המעמדות הפאודליים (המעמדות, בהולנדית: standen), שעל פיה באירופה של ימי הביניים התקיים ריבוד חברתי שכלל את הכמורה, האצולה ואת פשוטי העם. המונח staten שימש בסופו של דבר להגדיר את הגוף הפוליטי שבו היו המעמדות מיוצגים. בכל מחוז בהולנד של תקופת בית הבסבורג היה staten משלו. גופים ייצוגיים אלו (ולא המעמדות שבחרו אותם) היו מיוצגים באספה שכונתה Staten-Generaal (מילולית: "הברית הכללית") או Algemene Staten. למילה האנגלית states אותה משמעות כמו למילה ההולנדית staten, כמו למשל במונח States of Jersey, שהוא הגוף המחוקק של שטח החסות של ג'רזי. המונח האנגלי States General מקורו במונח ההולנדי. מבחינה היסטורית, אותו מונח היה בשימוש להגדרתם של גופי חקיקה לאומיים, לדוגמה ה-Generalitat של קטלוניה ושל ולנסיה ואספת המעמדות (Estates General) בצרפת.
שמותיהם של כמה מקומות לקוחים משמו של הפרלמנט. ב-1609 ייסד הנרי הדסון את תחנת הסחר ההולנדית בסטטן איילנד (חלק מניו יורק המודרנית) וקרא לה "Staaten Eylandt", על שמו של הפרלמנט. האי הארגנטיני איסלה דה לוס אסטאדוס (Isla de los Estados), השוכן במרחק של 29 ק"מ מקצהו המזרחי של חלקה הארגנטיני של ארץ האש, נקרא גם הוא על שם הפרלמנט ההולנדי והשם ההולנדי תורגם לספרדית. מקור שמו של נהר סטאטן (Staaten) בכף יורק שבצפון קווינסלנד, אוסטרליה, גם הוא בשמו של הפרלמנט ההולנדי.
היסטוריה
השלטון הבורגונדי וההבסבורגי
מבחינה היסטורית, הפרלמנט היה מורכב מנציגים של אספות המחוזות, והתחיל להתקיים החל מאמצע המאה ה-15, תחת שלטונם של דוכסי בורגונדיה. הישיבה החשובה הראשונה של הפרלמנט התקיימה ב-9 בינואר 1464 בברוז' (בשטחי בלגיה המודרנית) ביוזמת האספות של הולנד (בשטחן של מחוזות צפון הולנד ודרום הולנד המודרניות), של פלנדריה (חלק מבלגיה המודרנית) ושל בראבנט, במידה מסוימת בניגוד לרצונו של פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה. בהמשך התקיימו הישיבות הקבועות של הפרלמנט בארמון קודנברג שבבריסל. האירוע החשוב הבא בתולדות הפרלמנט ההולנדי היה כינוסו של הפרלמנט על ידי מועצת הדוכסות ב-3 בפברואר 1477, לאחר מותו של שארל הראשון, דוכס בורגונדיה. בכינוס זה כפה הפרלמנט על מארי, דוכסית בורגונדיה להכיר בזכותו להתכנס על פי יוזמתו. תפקידו העיקרי של הפרלמנט באותה תקופה היה ליצור בסיס לממשלה מרכזית שתדון בנושאים בעלי חשיבות מרכזית מול האספות המחוזיות. תפקידי החקיקה והניהול היו עדיין מסורים באותה תקופה בידי הריבון.
הרפובליקה ההולנדית
בראשיתו של המרד ההולנדי, נותר הפרלמנט (שבאותה עת לא התכנס באופן רצוף) נאמן לשליט של ארצות השפלה ההבסבורגיות, פליפה השני, מלך ספרד (שלא נשא את התואר מלך בארצות השפלה, אך החזיק בתואר דוכס ורוזן בכמה מהמחוזות). ב-1576, מרד הפרלמנט כגוף מאוחד באופן גלוי כנגד השלטון הספרדי. ב-1579 התפצל הפרלמנט, כאשר כמה מחוזות דרומיים התאחדו במסגרת איחוד אראס ושבו להיות נאמנים לכתר הספרדי, בעוד שמחוזות אחרים, שהתאחדו במסגרת איחוד אוטרכט, המשיכו במרד. לאחר חקיקת "חוק ההתכחשות" (Plakkaat van Verlatinghe) ב-1581, החליף הפרלמנט הצפוני את פליפה השני כסמכות העליונה במחוזות הצפוניים, שנודעו אז בשם הרפובליקה של שבע ארצות-השפלה המאוחדות. הרפובליקה הייתה למעשה קונפדרציה שבה רוב תפקידי הממשל נותרו בידי האספות המחוזיות ובידי רשויות מקומיות (Vroedschap). נציגים מיופי כוח אלו שישבו בפרלמנט כסוג של שגרירים, פעלו על בסיס מנדט המוגבל להנחיות ול"חובת ההתיעצות" (last en ruggespraak). הפרלמנט, שבו ההצבעה הייתה על בסיס מחוזי ולכל מחוז היה קול אחד, לקח על עצמו תפקידי ממשל רבים לאחר ש"מועצת המדינה" (Raad van State) הוכפפה באופן זמני להשפעה אנגלית, בעקבות הסכם נונסץ'. מסיבה זו המשיך הפרלמנט להיות מכונס עד לפיזורו ב-1795. נשיאות הפרלמנט עברה ברוטציה מדי שבוע בין הנציגים הבכירים של המחוזות. על פי ההסכם של איחוד אוטרכט, היה הפרלמנט למעשה הריבון, שייצג את הרפובליקה ביחסי החוץ שלה וכרת בריתות עם מלכים זרים. ככזה היה תואר הכבוד הקולקטיבי של הפרלמנט, "האדונים האדירים מאוד" או "האדונים האדירים ביותר" (Hoogmogende Heren).
עקב השינויים הבלתי צפויים שנגרמו עקב המרד ההולנדי (מלחמת שמונים השנה), שבמסגרתם אבדו שטחים ובאופן חלקי הם נכבשו מחדש, לא כל המחוזות שחתמו במקור על הסכם אוטרכט המשיכו להיות מיוצגים בפרלמנט. האספות של בראבנט ופלנדריה הפסיקו להיות מיוצגות החל מ-1587, כאשר רוב שטחיהם נכבשו על ידי צבא פלנדריה והם חזרו להיות מיוצגים לאחר שחלק מהשטחים הללו (יחד עם חלקים מדוכסות לימבורג) נכבשו מחדש על ידי הרפובליקה ההולנדית. מחוז דרנתה מעולם לא יוצג באופן ישיר בפרלמנט. 20% משטחי הרפובליקה החדשה, שהיו ידועים כ"שטחים הכלליים" (Generaliteitslanden), היו תחת שליטה ישירה של הפרלמנט. גם חברת הודו המזרחית ההולנדית וחברת הודו המערבית ההולנדית היו תחת פיקוח של הפרלמנט. מסיבה זו, סטטן איילנד בניו יורק (במקור ניו אמסטרדם) והאי הארגנטיני Isla de los Estados, שהתגלה על ידי ההולנדי יאקוב לה מייר, הם בין המקומות שנקראים על שם הפרלמנט ההולנדי.
הפרלמנט "הדרומי" לאחר 1579 היווה המשכיות של זה שהיה תחת השלטון ההבסבורגי. לאחר הכיבוש מחדש של רוב שטחן של בראבנט ופלנדריה, שלחו מחוזות אלו שוב נציגים לפרלמנט, יחד עם המחוזות ה"צייתניים" של איחוד אראס. הפרלמנט הדרומי התכנס רק לעיתים. הישיבה הסדירה האחרונה הייתה ב-1634, כאשר הוא פוזר על ידי פליפה הרביעי, מלך ספרד.
פעילותם של הפרלמנטים בהאג ובבריסל הסתיימה לאחר 1795. המחוזות הדרומיים סופחו על ידי צרפת והמחוזות הצפוניים הפכו להיות הרפובליקה הבטאווית וכתוצאה מכך התכנסה האספה הלאומית ב-1 במרץ 1796.
ממלכת הולנד
המונח Staten-Generaal קם לתחיה בשמם של הפרלמנטים ההולנדיים לאחר 1814, לאחר שהגיע לקיצו הסיפוח לקיסרות הראשונה על ידי נפוליאון ב-1813. לגופים אלו היה בכל אופן דמיון מועט ביותר לפרלמנט של הרפובליקה ההולנדית, החל מעקרון הריבונות של הולנד המאוחדת וכלה בכך שהפרלמנט החדש היה גוף מחוקק חד-ביתי, ללא סמכויות ניהוליות. 55 הנציגים בפרלמנט לא ייצגו עוד את האספות המחוזיות (אף על פי שאלו בחרו אותם), אך לא הייתה קיימת יותר "חובת ההתייעצות". הולנד הפכה להיות מדינה מאוחדת תחת שלטון הרפובליקה הבטאווית והמבנה הפדרלי של הרפובליקה ההולנדית בוטל. ב-1815 הפך הפרלמנט להיות גוף מחוקק דו-בתי תחת שלטון הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, ובו 50 חברי הסנאט מונו לכל ימי חייהם על ידי המלך החדש מקרב הגופים הייצוגיים של האצולה (ridderschappen) שקמו לתחיה. 110 חברי בית הנבחרים (55 מהצפון ו-55 מהדרום) נבחרו על ידי האספות המחוזיות (בתצורתם החדשה).
ב-1830, לאחר המהפכה הבלגית, נותר הפרלמנט גוף מחוקק דו-בתי, אך לאחר עדכון חוקת הולנד ב-1848, נבחרו חברי הסנאט, שכעת שונה מספרם ל-39, על ידי האספות המחוזיות וחברי בית הנבחרים נבחרו באופן ישיר על ידי מחוזות הבחירה, שכלאחד מהם ייצג 45,000 בוחרים, כך שמספר חברי הבית השתנה מעת לעת. בית הנבחרים הפך באותה תקופה גורם חזק יותר, שכן הוא קיבל סמכויות חקירה וזכויות לתקן חוקים, בנוסף לסמכויות קביעת התקציב שהורחבו. באופן רשמי, מעמדו של הפרלמנט התחזק מעתה ואילך, מאחר ששרי ממשלת הכתר היו מחויבים לתת לו דין וחשבון, ובכך הפך תפקידו של המלך טקסי בעיקר.
לאחר תיקון החוקה של 1888, נקבע מספר חברי בית הנבחרים ל-100, בעוד שמספר חברי הסנאט הוגדל ל-50. באותה עת הורחבה זכות הבחירה, אך היא עדיין הייתה מוגבלת לאזרחים גברים שהיה בבעלותם עושר מעל רמה מסוימת. ב-1917 הוענקה זכות בחירה כללית לכלל הגברים וב-1919 ניתנה גם זכות בחירה לנשים. באותה הזדמנות שונתה שיטת הבחירות לבחירות בשיטה היחסית. פעילותו של הפרלמנט הושעתה בין השנים 1940 – 1945, במהלך הכיבוש הגרמני של הולנד. ב-1956 הוגדל מספר חברי הסנאט ל-75 ומספר חברי בית הנבחרים הועלה ל-150.
פעילות
הפרלמנט מתכנס לישיבות משותפות של הסנאט ושל בית הנבחרים אחת לשנה, באירוע פתיחת המושב השנתי, אז נושא המלך את הנאום מן הכס ב"יום הנסיך" (Prinsjesdag). גם בהזדמנויות מיוחדות, כמו בהצבעה של הפרלמנט על נישואים של חברי בית המלוכה, עלייה לכס של מלך חדש או מותו של חבר בית המלוכה, מתכנסים חברי שני הבתים לישיבה משותפת (Verenigde Vergadering), שבה נשיא הסנאט משמש כיושב ראש הישיבה. ישיבות אלו מתקיימות ב"אולם האבירים" (Ridderzaal) שבביננהוף, להוציא בישיבה שמתכנסת לרגל עלייתו לכס המלוכה של מלך חדש, שמתקיימת ב"כנסייה החדשה" (Nieuwe Kerk) באמסטרדם. בשאר הזמן מתכנסים שני בתי הפרלמנט בנפרד.
מבחינה חוקתית, נמסרים כל תפקידי הפרלמנט לשני הבתים, למעט הזכות להגיש הצעות חוק ולתקן חוקים, שמסורה רק לבית הנבחרים. בישיבות המשותפות ממנים גם מלך כאשר אין יורש חוקי לכתר והעוצר לא מסוגל למלא את סמכויותיו.
שאלה חשובה היא אם מערכת היחסים בין הממשלה לבין הפרלמנט צריכה להיות דואלית או מוניסטית. כלומר, האם השרים ומנהיגי מפלגות השלטון צריכים להגיש הצעות החלטה פוליטיות חשובות. על פי הגישה הדואלית, חברי הפרלמנט ממפלגת השלטון צריכים להישאר בלתי תלויים בממשלה. הגישה המוניסטית גורסת שאת ההחלטות החשובות צריכה להכין הנהגת הקואליציה כדי לקדם את היציבות הפוליטית.
סיעות הפרלמנט
על פי תוצאות הבחירות הכלליות שהתקיימו ב-12 בספטמבר 2012 מורכב הפרלמנט ההולנדי מהסיעות הבאות:
| שם המפלגה | שם בהולנדית | מספר הנציגים בבית הנבחרים |
מספר הנציגים בסנאט |
|---|---|---|---|
| מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה | Volkspartij voor Vrijheid en Democratie | 40 | 13 |
| מפלגת העבודה | Partij van de Arbeid | 36 | 8 |
| מפלגה למען החירות | Partij voor de Vrijheid | 12 | 9 |
| המפלגה הסוציאליסטית | Socialistische Partij | 15 | 9 |
| המפלגה הנוצרית דמוקרטית | Christen-Democratisch Appèl | 13 | 12 |
| דמוקרטים 66 | Politieke Partij Democraten 66 | 12 | 10 |
| האיחוד הנוצרי | ChristenUnie | 5 | 3 |
| השמאל הירוק | GroenLinks | 4 | 4 |
| מפלגת הרפורמה הפוליטית | Staatkundig Gereformeerde Partij | 3 | 2 |
| המפלגה למען החיות | Partij voor de Dieren | 2 | 2 |
| 50 פלוס | 50PLUS | 1 | 2 |
| קבוצת הסנאט העצמאית | Onafhankelijke Senaatsfractie | 0 | 1 |
| למען הולנד | VoorNederland | 2 | 0 |
| קבוצת קוזו/אוזטורק | Groep Kuzu/ozturk | 2 | 0 |
| קבוצת ון פליט | Groep van Vliet | 1 | 0 |
| המפלגה הליברלית תרבותית | Vrijzinnige Partij | 1 | 0 |
| קבוצת הוברס | Groep Houwers | 1 | 0 |
לאחר הבחירות הרכיב מארק רוטה, מנהיג מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה, ממשלת קואליציה יחד עם מפלגת העבודה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט של הולנד (בהולנדית)
- אתר הסנאט (באנגלית)
- אתר בית הנבחרים (באנגלית)
הפרלמנט של הולנד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
35001756הפרלמנט של הולנד