תאוריית השוק היעיל

תאוריית השוק היעיל או השערת השוק היעיל גורסת שמחירים של ניירות ערך, כגון מניות הנסחרות בבורסה, מגלמים בתוכם את כל המידע הקיים והניתן להשגה על החברות או על הנכסים הסחירים. משמעות הדבר שאין טעם לנסות לבחור ניירות ערך שנראים כזולים, משום שהשוק מתמחר במלואם את כל הסיכונים והסיכויים הגלומים בכל נייר ונייר.

את התאוריה והמושגים ניסח לראשונה יוג'ין פאמה במאמרו Random Walks In Stock Market Prices מ-1965.

הנחות

ישנן מספר הנחות הדרושות לקיומו של שוק יעיל:

1. מספר רב של משקיעים.
2. מידע חדש מתפרסם באופן אקראי ועצמאי, ונודע לכל השחקנים בשוק בעת ובעונה אחת.
3. התאמה מהירה מאד של מחירים למידע חדש.

התאוריה מתיישבת עם המציאות במידה שבה מידע זמין לכולם ועלותו אפסית.

גרסאות

לתאוריית השוק היעיל מספר גרסאות: חלשה, חצי-חזקה, וחזקה.

יעילות חלשה

הנחת יעילות חלשה היא כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ההיסטורי על המסחר במנייה, לרבות מחירי עבר והיקפי המסחר הקודמים. (ולכן, תחת הנחה זו ניתוח טכני לבדו לא יכול להשיג תשואה עודפת לאורך זמן) דרך נוספת לפרש את הטענה היא שללא מידע נוסף על הנכס, ניתן לראות את מחירי הנייר כהילוך מקרי תחת התפלגות לא ידועה כלשהי.

יעילות חצי-חזקה

הצורה החצי חזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע הציבורי, עד אותה עת, והוא מתעדכן באופן מיידי ומדויק עם כל קבלת מידע ציבורי חדש. (למשל, עם פרסום הודעות של החברה בבורסה)

יעילות חזקה

הצורה החזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ביחס לנייר, לרבות מידע שטרם נחשף לציבור (כלומר, אין ערך להחזקת מידע פנים).

תקפות ההשערה

קיים מספר לא רב של משקיעים, כגון וורן באפט, ביל מילר, ביל גרוס ופיטר לינץ', שהצליחו לאורך זמן ובאופן מובהק להשיג תשואה עודפת על השוק. על כן לא ניתן לקבוע שההשערה נכונה לגמרי, ודאי שלא בצורתה החזקה. כמו כן קיימות בשוק אנומליות, תופעות שמתרחשות בניגוד לתאוריית השוק היעיל וקשה להסבירן.

עם זאת אין ספק שבעידן אוטוסטרדת המידע, מידע הפך להיות זמין ליותר ויותר שחקנים בשוק, בזמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר מאי פעם בעבר. כתוצאה מכך קשה יותר מבעבר לאתר אי-יעילות בשווקים הפיננסיים.