יהודה מלמד

יהודה מלמד

יהודה מלמד, 1992
יהודה מלמד, 1992
לידה	17 בפברואר 1943 (גיל: 81) י"ב באדר א' ה'תש"ג רחובות, פלשתינה (א"י)
השתייכות	צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי
תקופת הפעילות	1961–1964, 1973 – 1995
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד מחלקה בסיירת שקד רופא מפקד בתאג"ד במבצע אבירי לב – ה"חצר" רופא יחידתי שייטת 13 מפקד מייסד של המכון לרפואה ימית
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
מנהל היחידה לרפואה היפרברית, תא הלחץ והמרפאה לריפוי פצע של בית חולים רמב"ם ובית החולים אלישע בחיפה, כורם ויינן.

יהודה מלמד (נולד ב-17 בפברואר 1943) הוא רופא בתחום רפואת הצלילה והרפואה ההיפרברית וקצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה. הוא ממקימי ההתאחדות הישראלית לצלילה, מייסד המכון לרפואה ימית בחיל הים, ומייסד המכון הלאומי לרפואת צלילה ולרפואה היפרברית.

לאחר שחרורו מחיל הים הקים את המרכז לרפואה היפרברית והמרפאה לריפוי פצע של בתי החולים אלישע ורמב"ם ב-1996 עד 2018. במקביל הקים בשנת 1998 את המרכז לרפואה היפרברית – תא הלחץ - של המרכז הרפואי שמיר עם ד"ר דני שרמן.

ילדות ולימודים

נולד ברחובות, ליוסף ולאסתר. אביו עלה לארץ ישראל ממזרח פולין בגיל 17. אמו נולדה ברחובות, למשפחת חפץ צלליכין, והייתה אחת משתי הגננות הראשונות במושבה. הוא בוגר בית הספר העממי ע"ש משה סמילנסקי וב"תיכון מאוחד רחובות" ע"ש שליט.

שירות צבאי ולימודי רפואה

בשנת 1961 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ועבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר ושימש כמדריך בקורס מפקדי כיתות, בפיקודו של משה פלס. בהמשך סיים קורס קציני חי"ר באוקטובר 1962 ומונה למפקד צוות בסיירת שקד, אז בפיקוד עמוס ירקוני שהשפיע עליו רבות. מלמד שירת בסדיר עד 1964 והמשיך בשירות מילואים בסיירת שקד עד 1969. כחודשיים לפני מלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים כמפקד צוות בסיירת. במלחמה לחם בציר כונתילה, דרך נח'ל עד במעבר המיתלה. לאחר הפסקת האש עסקה הסיירת בפיקודו של בנימין בן אליעזר, שהחליף את ירקוני, במשימות טיהור באזור אל עריש.

ב-1965 החל מלמד בלימודי גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל עבר קורס מדריכי טיולים בהנהלתו של אורי דביר. ב-1966 התקבל למחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. הוא הוסמך לרפואה ב-1972 והוצב לשירות מילואים בחיל הרפואה.

• 
  מלמד צוער בקורס קציני חיל רגלים.
• 
  צוער מלמד (שני משמאל) מוביל את מחלקת המחזור בסיום קורס קציני חיל רגלים 1962.
• 
  אלוף פיקוד הדרום, צבי זמיר, (מימין) עם סגן מלמד ומפקד סיירת שקד סגן אלוף עמוס ירקוני לאחר פעולה שעליה פיקד מלמד ב-1963.

מלחמת יום הכיפורים

בחודש שלפני המלחמה שירת מלמד במילואים כרופא בקו בר-לב בתעלת סואץ. שבוע לאחר סיום המילואים, ביום כיפור, נקרא על ידי ד"ר ערן דולב, אז רופא פיקוד דרום (ולימים קצין רפואה ראשי) להרכיב תחנת איסוף גדודית ולהצטרף לאוגדת שרון.

במלחמת יום הכיפורים פעל התאג"ד שבפיקוד מלמד בימים הראשונים בציר "עכביש" ולאחר מכן ב"חצר", משטח מוקף סוללת עפר על גדתה המזרחית של תעלת סואץ ששימש כבסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שצלחו את התעלה. במהלך הקרבות סביב החצר היו לצה"ל למעלה ממאה הרוגים ומאות רבות של פצועים והמקום קיבל את השם "חצר המוות". לאחר תום הקרבות המשיך בשירות מילואים פעיל מערבית לתעלת סואץ בגדודו של סא"ל עמי מורג ולאחר כשמונה חודשים חזר לבית החולים לתחילת התמחותו המתוכננת בכירורגיה.

צלילה

מלמד החל לעסוק בצלילה ב-1960, תחילה בשנורקלינג ולאחר מכן בצלילת סקובה. הוא הצטרף לחברים שהקימו את החברה לארכאולוגיה ימית וקיבל תעודת צולל. ב-1969 היה ממקימי ההתאחדות לפעילות תת-מימית, לימים ההתאחדות הישראלית לצלילה, שבה מילא תפקידים שונים, בהם יו"ר ועדת ההדרכה, מדריך ראשי ויו"ר. בנוסף היה לחבר ולרופא האגודה למחקר תת-ימי בישראל. כמדריך ראשי ויו"ר וועדת ההדרכה של ההתאחדות יזם ב-1975, יחד עם אחרים. הוא סיים את קורס המדריכים הראשון, שהיה מורכב רובו מיוצאי שייטת 13 וקיבל את תעודת המדריך הראשונה - מספר 1.

• 
  צלילה במערכת "פנזי", 1968.

רפואת צלילה

ב-1974, זמן מה לאחר שחזר מלמד מתקופת גיוסו הארוכה בגין המלחמה, החליט מלמד להפסיק את ההתמחות בכירורגיה. הוא שינה כיוון מקצועי והחליט להתמקד ברפואת צלילה. הוא ירד לסיני שם מונה על ידי ראובן אלוני, מנהל מרחב שלמה ויו"ר התאחדות הצוללים, אברהם יפה, לאחראי על בטיחות, מניעה וטיפול ראשוני בנפגעי צלילה במרחב. מלמד רכש ניסיון רב בטיפול בנפגעי צלילה ונעשה בר סמכא בנושא, במיוחד בטיפול באמצעות תא לחץ.
בתקופה זו כתב יחד עם המהנדס ברט בן דור את "צו הצלילה" שתוכנו העיקרי היה בנושאי בטיחות הצלילה בחופי סיני. צו זה היה הבסיס לחוק הצלילה הספורטיבית שחוקק בכנסת ב-1979, שד"ר מלמד היה מיוזמיו ומנסחיו.

בנוסף היה מלמד פעיל באותן שנים באגודה לארכאולוגיה ימית. הוא יזם יחד עם ד"ר אלישע לינדר קורס צלילה מיוחד לנכי צה"ל ממלחמת יום כיפור, בליווי ד"ר ניק פלמינג, איש התאחדות הצלילה הבריטית. ד"ר פלמינג היה משותק בפלג גופו התחתון בשל תאונת דרכים, אך למרות נכותו התפרסם בפעילותו הרבה בצלילה ובארגון משלחות צלילה בעולם וכן בעבודתו המדעית כארכאולוג ואוקיינוגרף. מלמד וד"ר פלמינג העבירו יחד את הקורס, שהיה הראשון מסוגו בעולם, ולקחיו התפרסמו בעיתונות המקצועית והיוו את הנדבך הראשון ללימוד צלילה לנכים עם מוגבלויות שונות. בעקבות הקורס הוזמן ד"ר פלמינג על ידי האלוף יוחאי בן נון, מייסד ומנהל המכון לחקר ימים ואגמים לבצע עבודת מחקר בנושא סקירת החוף הישראלי של הים התיכון, מראש הנקרה ועד ח'אן יונס. ד"ר פלמינג שהה לצורך עבודה זו כמה חודשים בארץ וביצע אותה יחד עם מלמד.

בשנים 1975–1977 כיהן מלמד כיו"ר ההתאחדות הישראלית לצלילה וכמפקד המכון לרפואה ימית של חיל הים. הוא יזם והקים מערך לטיפול ופינוי נפגעי צלילה מחופי סיני בתאי לחץ קטנים, לתא הגדול שבבסיס חיל הים בחיפה. הניסיון והלקחים שצבר זיכו אותו בהכרה בין לאומית כבר סמכא בנושא. מערך הטיפול בנפגעי צלילה היה הראשון בעולם, ובעקבותיו הוקמו מערכים דומים בארצות הברית ובאירופה. הקמת המערך זיכתה את מלמד ב-1990 בפרס על שם קרייג הופמן של האגודה הרפואית לרפואה תת-מימית והיפרברית (Under Sea and Hyperbaric Medical Society,‏ UHMS).

מלמד המשיך להשתלם בצלילה: הוא עבר קורסים לצלילה מקצועית באנגליה ובארצות הברית במסגרות אזרחיות וגם בצי ארצות הברית, שם השלים גם הכשרה ברפואת הצלילה. בחיל האוויר של ארצות הברית השתלם מלמד ברפואה תעופתית. בנוסף עבד מלמד כשנה בים הצפוני כרופא בצלילה רוויה בעומק עד 250 מטר, על אסדת עבודה. מלמד זכה בהכרה אקדמאית ובתואר מומחה ברפואה היפרברית וצלילה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קיאטי (Chieti) שבאיטליה ב-1986.

רופא יחידתי בשייטת 13

ביוזמת אלוף-משנה ד"ר חיים שהם נפגש מלמד ב-1975 עם מפקד חיל הים, אלוף ביני תלם ועם תת-אלוף ד"ר דן מיכאלי, אז קצין רפואה ראשי. בעקבות פגישות אלה השתכנע מלמד להצטרף לשירות הקבע בחיל הים. הוא הוצב כרופא יחידתי בשייטת 13 וכמפקד מדור רפואת צלילה, שהפך בפיקודו למכון לרפואה ימית, מר"י. בתפקידיו השונים שילב מלמד את ניסיונו כצולל מקצועי, מדריך צלילה ורופא, ופעל לשיפור מערכי ההדרכה, לשדרוג מכשירי הצלילה הקרבית: זמן הצלילה הוארך, התפעול הפך לפשוט יותר, הפליטה התמוססה ואפשרה דיסקרטיות של הצולל/הלוחם בסביבה עוינת. מלמד פעל יחד עם צוות המכון לרפואה ימית, למניעת "הרעלת חמצן" ותאונות צלילה.

המכון לרפואה ימית

ערך מורחב – המכון לרפואה ימית

ד"ר מלמד שדרג את המדור לרפואה תת-מימית שהיה קיים עד 1975 במטה חיל הים, והפך אותו למכון הלאומי לרפואת צלילה ורפואה היפרברית. מלמד הגדיר את תפקידי ומסגרות המכון, בשיתוף פעולה עם מפקד שייטת 13 ומפקדי שייטת הצוללות. מפקדי חיל הים, החל באלוף בנימין תלם, הכירו בחשיבות המכון ונתנו את ברכתם ותמיכתם. במכון הוקמו ארבעה מדורים: מדור קליני טיפולי בתא לחץ לנפגעי צלילה וחולים שלא מצלילה, מדור למחקר של הפיזיולוגיה של הצלילה, מדור מחלת ים ומדור מיון.

הטיפול בנפגעי צלילה הביא את ד"ר מלמד לעימות במצבים קריטיים לנפגעי דקומפרסיה ואחרים. מרבית הנפגעים ניצלו וחלקם נושאים מפגע זה או אחר.

ד"ר מלמד מיסד שיתוף פעולה בין המכון עם בית החולים רמב"ם, ובתמיכת קצין רפואה ראשי, תת-אלוף ד"ר ערן דולב, הוכר המכון כמוסד קליני מחקרי על ידי משרד הבריאות ב-1982. במהלך שירותו הקים מלמד יחד עם ד"ר נף הרץ את יחידת תא הלחץ של בית החולים יוספטל באילת ב-1978.
שיתוף הפעולה עם ביה"ח רמב"ם כלל גם התוויות טיפול שאינן קשורות בצלילה; התוויות הטיפול בתא לחץ נכתבו לראשונה ב-1986 על ידי ד"ר מלמד, סגנו ד"ר דני שרמן ופרופ' שמעון בורשטיין. חמש עשרה ההתוויות נכנסו לסל השירותים ונכללו ב-1994 בחוק הבריאות הממלכתי. התוויות הללו קימות בסל הבריאות עד היום וקופות החולים השונות מחויבות לממנן למטופלים.

במהלך שנות הפיקוד על המכון לרפואה ימית התחוללה פרשת הקישון. ד"ר מלמד השתתף כצופה בכל הדיונים של ועדת שמגר וקיבל את דעת חברי הוועדה המקצועיים ופסיקתו של השופט מאיר שמגר. הוא ראה בדעת המיעוט פגיעה אישית בכשרו המקצועי ואחריותו וכרופא השייטת לא הסכים לקביעה השיפוטית בדעת המיעוט.

נוירולוגיה במכון - ב-1987 יזם מלמד כינוס ראשון מסוגו בנושא אפשרות טיפול בתא לחץ למצבי חולי נוירולוגים שאינם קשורים לצלילה. על פי בקשתו של פרופ' עודד אברמסקי, ראש המחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה עין-כרם שהשתתף בכנס דרש קצין רפואה ראשי, תא"ל ד"ר מיכאל וינר, מד"ר מלמד להפסיק לטפל במקרים נוירולוגים שאינם מקרי תאונות צלילה. המכון היה חייב לעמוד בדרישה והטיפולים הועברו לבתי החולים.

תחומי מחקר ד"ר מלמד ייסד את מעבדת הפיזיולוגיה התת-מימית כיחידת מחקר במרכז לרפואה ימית בחיל הים במשותף עם המכון לחקר ימים ואגמים בשנים 1978 – 1984. בעת שהיה בשנת שבתון מהמכון לרפואה ימית, בשנים 1985 – 1986 חקר את נושא "הרעלת חמצן התוקפת את הצוללים בחמצן". היה אחראי למחקר שנעשה ביחידת המחקר הפיזיולוגי בנושא 'מחלת התנועה' שנים 1987 – 1993. ד"ר מלמד היה מפקד ומנהל המכון לרפואה ימית עד צאתו לגמלאות ב-1995 בדרגת אלוף-משנה.

• 
  ד"ר מלמד לפני צלילה לחור הכחול בדהב בו עומק המעבר התת-מימי 56 מטר, 1975.
• 
  ד"ר מלמד כמפקד המכון, עומד בפתח תא לחץ "דרגר" במכון לרפואה ימית בבסיס חיפה בראשית 1978.
• 
  ד"ר מלמד בקבלת פרס "אלקלס" למכון לרפואה ימית הצטיינות בתחומי הרפואה ל-1993

רפואת צלילה אזרחית

לאחר שחרורו היה מלמד חבר במועצה למחקר מדעי של קצין רפואה ראשי בצה"ל עד שנת 2014. הוא המשיך לעסוק בתחומי רפואת הצלילה והרפואה ההיפרברית, ובמסגרת פעילותו הקים את יחידת תא הלחץ של בתי החולים רמב"ם ואלישע בחיפה והיה ממקימי תא הלחץ הטיפולי של בית חולים אסף הרופא. כחלק מהקמת תאי הלחץ הדריך את הצוותים הרפואיים והטכניים והוביל אותם בשנים הראשונות. הוא היה גם ממקימי תא הלחץ בבית החולים יוספטל שבאילת, וגם שם הדריך את צוות המטפלים.

מלמד הקים את החברה לרפואה היפרברית וצלילה בישראל והיה יושב הראש הראשון שלה, ובמסגרתה הקים והדריך את קורסי רפואת הצלילה והרפואה ההיפרברית לרופאים ולצוות רפואי.

תפקידים מקצועיים

מלמד חבר באגודות העוסקות בפיזיולוגיה של האדם בים. הוא משמש כיועץ מקצועי לרפואה היפרברית ורפואת הצלילה במשרד הבריאות, נכלל ברשימת הרופאים המומחים של קופות החולים השונות, חבר במועצה האירופית לרפואה היפרברית, המקדמת שיתוף פעולה בתחומי המחקר המדעי והטכני בנושאי הצלילה (מאז 2001). ב-1998 ייסד והיה יושב ראש ראשון של החברה הישראלית לרפואה היפרברית ופיזיולוגיה של הצלילה בישראל, וכאמור הוא חבר במועצה למחקר מדעי של קצין הרפואה הראשי בצה"ל. מ-1992 הוא רפרנט לנושאי רפואת צלילה ורפואה היפרברית של כתב העת הרפואי New England Journal of Medicine, בעקבות סקירה על רפואת הצלילה שכתב בעבור כתב העת ב-1992 עם חבריו, ד"ר חיים ביטרמן וד"ר אבי שצ'ופק.

הוראה אקדמית

ד"ר מלמד עסק בהוראה בתחומי התמחותו במוסדות צבאיים ואקדמאים. כמפקד המכון לרפואה ימית של חיל הים ייסד את הסילבוס לקורס רופאי הצלילה ורפואה היפרברית הראשון בישראל ב-1975. ניהל את הקורס עד 1995. שימש כנספח הוראה בכיר נלווה (מקביל לפרופסור חבר) בתחום רפואה היפרברית, רפואת צלילה ופיזיולוגיה של הצלילה בסגל הפקולטה לרפואה של הטכניון, בשנים 1979 – 2016, באוניברסיטת חיפה.
ד"ר מלמד היה מרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1980, ביחידת ניסויי הצלילה של צי ארצות הברית בפנמה סיטי, פלורידה, ב-1986 ובמרכז הנורווגי לטכנולוגיה תת-מימית, באוניברסיטה הרפואית של וינה, אוסטריה. הוא חבר מן המניין באגודות בין לאומיות העוסקות ברפואת צלילה ורפואה היפרברית.

מאמרים ופרסומים

מלמד כתב עם אחרים כ-200 מאמרים מדעיים שפורסמו בבטאוני רפואה ופרקים בספרים הנוגעים לרפואה היפרברית. כמה ממחקריו:

• רשימת מאמריו המחקריים של ד"ר מלמד באתר researchgate
• אוסף שיחות של ד"ר מלמד בנושא רפואה ימית באתר Youtube.
• נוירולוגיה, תא לחץ מרכז רפואי רמב"ם בבית חולים אלישע חיפה.
• תרומת רפואת הצלילה לתועלת הרפואה הציבורית הקריה הרפואית רמב"ם.
• טיפול בנזק קרינה בשידור חיים בריא
• תא לחץ וטיפול היפרברי בשידור חיים בריא.

פרסים והוקרה

• פרס "אלקלס" על מצוינות בעבודה קלינית ומחקרית לשנת 1993, בעת שהיה מפקד המכון לרפואה ימית.
• פרס על שם קרייג הופמן של "האגודה לרפואה תת-מימית והיפרברית" (Under Sea and Hyperbaric Medical Society,‏ UHMS),‏ 1990.
• פרס מפקד חיל הים, אלוף עמי אילון, על מפעל חיים שהוקדש למרכז לרפואה ימית, 1993.
• פרס על שם "איטה בורמה" מטעם החברה האמריקאית לרפואה היפרברית וצלילה, על תרומתו המיוחדת בתחום הרפואה ההיפרברית ב-1994.
• מינוי כחבר כבוד לצוות המדענים של המרכז ההיפרברי נויורולגי באושיין דרייב, פלורידה 2001.
• תעודת מדריך "פלטינום פרו 5000", מטעם איגוד SSI (Scuba Schools International), בשנת 2003.

חיים אישיים

ב-1989 נישא ד"ר מלמד לנינה לבית קלנדרוב, עולה מרוסיה, העוסקת בעיצוב פנים. לזוג בת.

כרם ענבים

אברהם מלמד, אחיו הבכור של ד"ר מלמד, היה ממקימי קיבוץ להב ולאחר מכן ד"ר לכלכלה חקלאית. אברהם ייסד וניהל את היחידה לחקר שווקים של משרד החקלאות עד צאתו לגמלאות. אברהם היה כורם, חבר באגודת הכורמים ויו"ר וועדת הביקורת של כרמל מזרחי. הלך לעולמו ב-2014. הוריש לד"ר מלמד את כרם הענבים במושב גאליה.

מאז ובעיקר לאחר סיום תפקידו בבית חולים אלישע ובנוסף לייעוץ בנושאי רפואה היפרברית וצלילה עוסק מלמד בגידול ענבים והפקת יין.

• 
  ביקב בגאליה עם האח ד"ר אברהם מלמד (מימין) והיינן יאיר מרגלית (במרכז) 2012.

לקריאה נוספת

ערך מורחב – האגודה למחקר תת-ימי בישראל

• שלמה כהן, ד"ר יהודה מלמד והתפתחות רפואת הצלילה, ביטאון התאחדות הצלילה 'מגזין ים' מס 100
• רותי אליאב, רופא בעולם הדממה במחנה 1980.
• אבי אובל, צלילה –מחלת דקומפרסיה – סכנה מצטברת 'בין גלים' 182 ינואר 1991, עמ' 47.
• שלמה לוי, התמנון מחיל הים, הוצאה אישית ע' 329 -330. על ועדת חקירה חוזרת לתקלת צלילה קטלנית.
• רן אדליסט פרשת צוללני הקישון, מעריב, 21 ביוני 2013.

• Frank M. Best Israeli Hyperbaric Unit Treats Civilians Most U.S. MEDICINE, December 1998

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה מלמד בוויקישיתוף

• ד"ר יהודה מלמד באתר researchgate.
• ריאיון עם ד"ר רפי קרסו, כל מה שרצית לדעת על טיפול בתא לחץ ערוץ הבריאות (19 דקות).
• ד"ר יהודה מלמד באתר בית חולים רמב"ם.
• רפואת צלילה הדרכות של ד"ר יהודה מלמד ב'ים של עתיד' בהרצליה.
• ד"ר דן הראל, רפואת הצלילה, 'מערכות ים' 106 דצנבר 1971, עמ' 23.
• דבורה הדר, חמשים תאונות צלילה מיותרות, 'בין גלים' ספטמבר 1976 עמ' 3.
• אריה קיזל וצבי רייך, רפואה מאטמוספירה אחרת וגם מר"י זוכה להכרה בינלאומית, 'בין גלים' 160 דצמבר 1983, עמ' 11 ו-15.
• רענן צ'רבינסקי ורותי רודנר, חדש במר"י ד"ר מלמד חזר, 'בין גלים' 170–171 יוני 1987, עמ' 21.
• איריס בורשטיין, כנס רפואת צלילה, 'בין גלים' 179 נובמבר 1989 עמ' 13.
• ד"ר שחר קול טיפול מציל חיים במכון לרפואה ימית - הצלת ילדה בת 4 ב-1990.
• יהודה מלמד ויוני ורט, תרגיל חילוץ מצוללת 1986 באתר משמר המורשת הימית.
• אלינא קרמר, טיפול בלחץ גבוה - הלחץ שעושה רק טוב, "בין גלים", ינואר 2014, עמ' 28.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38572643יהודה מלמד