יאק הבית

יאק הבית
יאק בנפאל
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	פרים
שבט:	בקר
סוג:	פר
מין:	יאק הבית
שם מדעי
Bos grunniens ‏ליניאוס, 1766

יאק הבית או יאק מבוית (שם מדעי: Bos grunniens) הוא מין של פר במשפחת הפריים, בהמת משא טיבטית ארוכת שיער. יאק הבית תואר מדעית לראשונה על ידי הזואולוג השוודי ליניאוס בשנת 1766, ומוצאו ביאק הבר הנדיר שבעל מעמד של מין בפני עצמו.

תפוצה

תפוצתו העיקרית של יאק הבית היא ברמת טיבט, במחוזות גאנסו, צ'ינגהאי, שינג'יאנג והמחוז האוטונומי הטיבטי; בנוסף, ניתן למצוא אותו גם במונגוליה, בסין, בצפון הודו (בעיקר בלדאק), בפקיסטן, ואף ברוסיה. בנוסף לקהילה המבויתת הגדולה, ישנה גם קהילה קטנה ופגיעה של יאק הבר (או "יאק פראי"). בשנות ה-90 של המאה ה-20, נערכו ניסיונות כדי לשמר את האוכלוסייה של היאקים הפראיים אולם מספרם נשאר נמוך מאוד.

טקסונומיה

היאק המבוית שייך לסוג פר, ולכן קשור אל הבקר. ניתוחי DNA מיטוכונדריים שנעשו כדי לקבוע את ההיסטוריה האבולוציונית של היאק הביתי היו מעורפלים מעט. ייתכן שהיאק הביתי התפצל מן הבקר, וישנן השערות שהיאק קרוב יותר לביזון מאשר לכל חבר אחר במשפחת הפרים. מאובנים של קרובי משפחה כביכול של היאק, כמו Bos baikalensis, נמצאו במזרח רוסיה, מה שרומז על דרך דרכה פרים דמויי יאק, אבותיהם של הביזונים המודרניים, יכלו להיכנס אל יבשת אמריקה.

המין צוין במקור כ-Bos grunnien ("השור הנוהם", "grunting ox") על ידי קארולוס ליניאוס ב-1776, אך באופן כללי שם זה נחשב רק כמתייחס לצורה המבויתת של החיה, כאשר Bos mutus ("השור האילם", "mute ox") הוא השם המועדף למין הפראי. על אף שמחברים מסוימים עדיין מתייחסים אל יאק הבר כתת-מין, Bos grunniens mutus, עשה ה-ICZN פסיקה רשמית בשנת 2003, המתירה שימוש של השם Bos mutus ליאקים פראיים ושדרוג מעמדם למין נפרד, וכעת זהו השם הנפוץ יותר.

למעט מקומות מסוימים בהם היאק הפראי נחשב תת-מין, אין יאק המזוהה כתת-מין.

הלולו הגמדי הוא תוצאת רביית כלאיים של זבו, יאק הבית וטאורין.

מאפיינים פיזיים

מרוץ יאקים מבויתים, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן

עדר של יאקים מבויתים ברוסיה

היאק המבוית הוא בין הגדולים שבפרים, אך קטן מקרובו היאק הפראי. הזכר גובהו כ-2–2.2 מטרים ואורכו כ-3–3.4 מטרים. משקלו של היאק המבוית נמוך בהרבה מיאק הבר, כאשר הזכרים שוקלים 350–580 קילוגרמים והנקבות 225–255 קילוגרמים.

היאקים המבויתים הם חיות בעלות מבנה כבד, חסונים, בעלי רגליים קצרות ופרסות מעוגלות. הם בעלי אוזניים קטנות ומצח רחב עם קרניים חלולות ושחורות באופן יחסי. אצל הזכרים הקרניים יוצאות מן הצדדים של הראש, ואז הן פונות קדימה. אורכן של קרני הזכרים הוא בין 48 ל-99 סנטימטרים. אצל הנקבות לעומת זאת הקרניים קטנות יותר, אורכן 27–64 סנטימטרים, וצורתן זקופה יותר. גם הזכר וגם הנקבה בעלי צוואר קצר וגיבנת מובלטת על כתפיהם, אולם אצל הזכרים הבליטה גדולה וגלויה יותר.

שני הזוויגים בעלי שיער ארוך ומדובלל, עם פרוות צמר עבותה על החזה, הצלעות והירכיים, כדי לבודד אותם מהקור. במיוחד אצל הזכרים, עלול השיער ליצור מעין "חצאית" שכמעט מגיעה אל הקרקע, ארוך, עם פלומה גדולה של שיער על רובו. בעוד שליאקים הפראיים יש שיער חדגוני למדי, ליאקים המבויתים יש טווח צבעים גדול יותר בפרוותם, כאשר פרטים מסוימים אף לבנים ומנומרים. העטינים של הנקבות והאשכים של הזכרים קטנים ושעירים, כהגנה אל מול הקור. לנקבות יש ארבעה עטינים.

פיזיולוגיה

הפיזיולוגיה של יאק הבית מותאמת היטב למקומות גבוהים, כאשר הריאות והלב שלו גדולים יותר מלבקר הנמצא בגבהים נמוכים יותר, כמו גם יכולת להעביר כמות רבה של חמצן בדמם, עקב עקביות של המוגלובין עוברי במהלך חייהם. למרות הסתגלותם הטובה של היאקים המבויתים לגבהים גבוהים, הם אינם משגשגים במקומות נמוכים, ומתחילים לסבול מחום ומתשישות בחום מעל 15°C. התאמה נוספת לקור היא שכבה עבה של שומן מתחת לעורם, וכמעט היעדר מוחלט של בלוטות זיעה מתפקדות.

לעומת הבקר המבוית, קיבתם הראשונה של היאקים המבויתים גדולה יחסית לקיבתם השלישית. ככל הנראה הדבר מאפשר להם לצרוך כמויות גדולות יותר של מזון באיכות ירודה בכל פעם, ולהתסיס את המזון הזה עוד כדי לחלץ ממנו יותר חומרים מזינים.

יאק הבית והאדם

כפי שמרמז שמו, מין זה בוית והאדם מנצל אותו בדרכים רבות:

• גוזז מהיאק צמר. סיבי יאק הבית רכים וחלקים ומגיעים במספר צבעים, כולל גוונים של אפור, חום, שחור ולבן. בצמר משתמשים לאריגה, סריגה וייצור חבלים.
• היאקים המבויתים מנוצלים לחרישה ואף לגרירת עגלות, היאק משמש להעברת סחורה דרך מעברי ההרים ומספק אותה לחוואים וסוחרים מקומיים וכמו כן, מלווה משלחות טיפוס.
• באזורים מסוימים בטיבט היאק הביתי מהווה חלק מהספורט המקומי במרוצי יאק - מקור בידור עיקרי בפסטיבלים טיבטיים מסורתיים.
• נקבות היאק הביתי מנוצלות לחליבה, את החלב שותים ומפיקים ממנו מוצרי חלב שונים (בעיקר חמאה וגבינה).
• בני אדם שוחטים את בעלי החיים לצורך אכילת בשרם. בעקרון, ההלכה היהודית מתירה את היאק באכילה, שהרי קיימים בו סימני הכשרות של הבהמות. אולם, אם אינה מוגדרת כפרה רגילה, ישנם פוסקים ("החזון איש", לדוגמה) שאוסרים אותו באכילה, שכן פוסקים אלו סוברים שכל בהמה שאין עליה מסורת אסורה באכילה.
• עורם של היאקים המבויתים משמש ליצירת מוצרים שונים.
• האדם הכליא את היאק המבוית עם פרסתנים אחרים כמו ביזון אמריקאי ובקר הבית ויצר על ידי כך את הדזו והיאקאלו על מנת לנסות להפיק מהם תועלת מרובה יותר.
• היאק הביתי מאוזכר גם בהקשרים תרבותיים שונים ומגוונים. דוגמה לכך היא אזכורו של היק (שור הבר) כחלק מהעולם החסידי-יהודי, כפי שמסופר בספרו של חיים באר "אל מקום שהרוח הולך".

גלריה

• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאק הבית בוויקישיתוף

• יאק הבית, באתר ITIS (באנגלית)
• יאק הבית, באתר NCBI (באנגלית)
• יאק הבית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• יאק הבית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• יאק הבית, באתר GBIF (באנגלית)
• יאק הבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35986292יאק הבית