חרם (מתנות כהונה)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. |
חרמים הם קרקעות או מיטלטלין[1] שהוקדשו בלשון חרם, והם ניתנים לכהנים או לבדק הבית. חרם הוא אחד מעשרים וארבעה מתנות כהונה, והוא נוהג גם בחוץ לארץ[2].
דיני חרם נחשבים בעיני חז"ל לאחת משמונה 'מקצועי תורה' שהם 'גופי הלכות'[דרושה הבהרה][3].
מקור
מקור דין החרם הוא בספר ויקרא, שם נאמר כי דברי החרם שייכים לה':
”כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ... לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' ” (ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק כ"ח).
דין חרם מוזכר בקצרה גם בחומש במדבר, אך שם נאמר כי החרם יהיה שייך לאהרון הכהן: ”כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה” (ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ד).
בעקבות סתירת הפסוקים, ביארו חז"ל כי ישנם שני סוגי חרמות:
- חרמי גבוה: כאשר מחרים האדם לה' אלו 'חרמי גבוה', הניתנים לבדק הבית,
- חרמי בדק הבית: כאשר האדם מחרים עבור הכהן אלו 'חרמי כהנים', הניתנים לכהנים[4].
החרמת גבעת פנחס
כמה מפרשני התורה מסבירים את המתואר בפסוק ”וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם” (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג), שבני שבט אפרים רצו לזכות שאלעזר הכהן ייקבר בשטח נחלתם, ולכן החרימו את גבעת פינחס שבנחלתם בזמן משמרתו של פינחס הכהן, בנו של אלעזר, וכך אכן קברו של אלעזר הכהן נמצא בהר אפרים[5].
משמעות מילולית
יש שכתבו שלשון חרם היא במובן של איבוד והשחתה, היינו שאצל המחרים יחשב כאילו הדבר אינו קיים, ולכן שלא יהנה ממנו[6], וכך ניתן לראות בתרגומים ובפרשנים שונים שחרם הוא לשון הריגה וכילוי[7].
יש שהסבירו שחרם הוא לשון קללה, וכיוון שכאשר אדם מקלל את ממונו הקללה אינה תופסת, שהרי ממונו מבורך בברכת שמים, אך מכיוון שבקללתו התכוון גם להוצאת הממון מרשותו, הממון יוצא מרשותו ועובר לידי ה' (בדק הבית) או שליחיו (הכהנים)[8].
ניתן להבין 'חרם' גם במשמעות של לשון הקדש[9], או באופן כללי של העברת חפץ ממציאות אחת למציאות אחרת[10].
טעמי המצווה
הספרי[11] מסביר כי הכהנים מקבלים את החרמים הודות ליוכבד - שזכתה שתצא ממנה הכהונה - על ידי שהצילה את ילדי ישראל מגזירת פרעה, וכך הוא למד את הפסוק בדברי הימים: ”וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם” (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ח'), כאשר על המילים "בן חרם" הוא מסביר זו יוכבד שעל זרעה הכהנים נאמר "כל חרם בישראל לך יהיה" (ספר במדבר, פרק י"ח).[דרוש מקור][מפני ש...]
הרמב"ם בספרו משנה תורה מתאר הפעלת חרם על ידי אדם מישראל כמצווה שראוי לעשותו כדי לכוף את יצרו כנגד מדת הכיליות, ואף מחשיב הקדשת חרם כמכבד את הקדוש ברוך הוא[12].
טעם נוסף מובא בספר רעיא מהימנא, ושם מתוארת מצוות הקדשת חרם ונתינתו אל הכהן כתיקון למידת הכעס[13].
פרטי הדינים
סתם חרם
בתלמוד, נחלקו האמוראים ב'סתם חרם' - חרם שהוחרם, אך האדם לא פירש את כוונתו: רבי יהודה בן בתירא סובר כי הוא ניתן לבדק הבית[14], וכדבריו פסקו להלכה רב ורב יהודה. לדעת חכמים סתם חרם ניתן לכהנים, וכך סבר עולא, ועל פי חלק מהראשונים כך היא גם דעת רב הונא.
הרמב"ם פוסק שסתם חרמים ניתנים לכהנים. לשיטתו, ישנו דין מיוחד בסתם חרמים, שמעת נתינת החפץ אל הכהנים הוא יוצא מגדר קודש ונחשב כחולין גמורין[15]. אולם אם פירש שזה חרמי כהנים, נחשב כקודש ואין לו פדיון לעולם[16].
מתחלקת לכהני המשמר
בנוסף לשני סוגי החרם (חרם למקדש או חרם לכהנים), יש עוד חלוקה לפרטי חרם, והוא אם המוחרם הוא קרקע או מטלטלין[דרושה הבהרה].
"חרם קרקע" נחשבת כאחת מארבע מתנות כהונה שמתחלקת למשמר הכהונה שקבוע באותו שבת - ואינה מתחלקת לכהן פרטי. אולם, חרם מטלטלין ניתנת אף לכהן פרטי[17].
חרם בזמן הזה
בחוצה לארץ
מתנת חרם היא מהעשרה מתנות כהונה שניתנת לכהנים ב"גבולין", ויש מן הפוסקים שסוברים שהחרם בחוצה לארץ (הן מסוג של מטלטלין והן מסוג של קרקע) - ניתן לכהנים שבאותו העיר[18]. ואילו לדעת המהרש"ל, המחרים חייב לפרט בפיו שברצונו שיותן מוחרמתו אל הכהנים. ובאשר לייחוסו של הכהן די בנתינת המתן לכהן מוחזק בלבד[19].
בארץ ישראל
בארץ ישראל לפי חלק הפוסקים, חרם מסוג קרקע אינה ניתנת אל הכהנים כלל[20], כי עכשיו אין נוהגים בפרטי דיני שנת היובל[21].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ח עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה כ"א
- ^ תוספתא מסכת חלה ב ח, תלמוד בבלי מסכת חולין
- ^ תוספתא, מסכת חגיגה, פרק א', הלכה ט'
- ^ תוספתא ערכין ד
- ^ מלבי"ם על יהושע כד לג, על פי התלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ב עמוד א'
- ^ ספר השרשים לרד"ק, שורש חרם
- ^ "אתנה לחרם יעקב" 'אמסר לקטלא יעקב' - ישעיה מג כח | "איש את אחיהו יצודו חרם" 'גבר ית אחוהי מסרין לגמירא'-מיכה ז ב | "והחרים ה' את לשון יד מצרים.." 'ויבש יי ית לישן ימא דמצרים..' - ישעיה יא:טו | וכן אף בפרשני התורה יחרם: יהרג.-רשב"ם שמות כב:יט, "והחרמתי את עריהם" המטלטלין יהיו הקדש לשמים - רשב"ם במדבר כא ב
- ^ ספר החינוך, מצווה שנז, משורשי המצווה
- ^ רש"י יחזקאל מד כט
- ^ רמב"ם לעם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הערה ב
- ^ ספרי על במדבר י כט. דרוש מקור, הכתוב כאן לא מפורט שם.
- ^ משנ"ת הלכות ערכין וחרמין ח, יב
- ^ רע"מ לספר הזהר חלק ג דף קעט עמוד א
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ח', משנה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ו', הלכה ד'
- ^ בשם רב ששת "אשי ה' ונחלתו יאכלון" מה אישים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר - תלמוד ירושלמי חלה כז:
- ^ משנ"ת הלכות ערכין וחרמין ח, יא | כפי מאמר עולא במסכת ערכין דף כט (הובא בתוספות מסכת ע"ז דף יג.)
- ^ מהרש"ל למסכת בבא קמא סוף סעיף קטן לה
- ^ מהרש"ל ב"ק סוף ס"ק לה
- ^ משנ"ת שמיטה ויובל י, יא
| כ"ד מתנות כהונה | ||
|---|---|---|
| עשר מתנות במקדש | בשר חטאת • בשר אשם ודאי • בשר אשם תלוי • בשר זבחי שלמי ציבור • חטאת העוף • לוג שמן של מצורע • שתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחות • שיירי מנחת העומר | |
| ארבע מתנות בירושלים | בכור בהמה טהורה • המורם משלמים (חזה ושוק), והנוסף בתודה (ארבעה לחמים) ואיל נזיר (זרוע בשלה) • ביכורים • עורות קדשי קדשים | |
| עשר מתנות בגבולים | תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז • זרוע, לחיים וקיבה • פדיון הבן • פטר חמור • חרמים • שדה אחוזה • גזל הגר | |
