רבי חננאל בן שמואל
רבי חננאל בן שמואל הדיין (נכתב גם רחב"ש) (סביבות ד'תתקל"ה - ה'י') היה ראש הדיינים וראש ישיבה בפוסטאט (קהיר) שבמצרים בסוף האלף החמישי, וממפרשי הרי"ף. תלמידו ומחותנו של הרמב"ם.
תולדות חייו
נולד כנראה סמוך לשנת ד'תתקל"ה, במצרים. כפי הנראה למד בישיבתו של הרמב"ם בפוסטאט, והיה מקורב וקשור אל הרמב"ם ביותר. בימי זקנתו של הרמב"ם, כתב רבי חננאל שיר ובו דברי הערצה כלפיו, בין השאר: "ומלאך אלקים הוא בתלמודו ותורתו", "ירא הא-ל מקורא מנעוריו" ועוד. לאחר פטירת הרמב"ם היה מעמדו בקרב הקהילה היהודית במצרים רם ביותר, ונמנה על נכבדי החכמים שם, ושמעו אף יצא מחוץ לגבולות מצרים. הוא שימש כראש הדיינים בפוסטאט, וכנראה אף שימש כנגיד. השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, רבי אברהם. כשנתמנה נכדו, רבי דוד (בן ר' אברהם) לנגיד על יהודי מצרים בגיל צעיר, סייע לו רבות בתפקידו ולכן נאלץ להסתתר כאשר בהוראת הממשלה הועבר ר' דוד מתפקידו. כמו כן, ניהל ישיבה לתלמידים בפוסטאט. לפרנסתו עסק במסחר, והיה נדיב ובעל חסד גדול ורבים פנו אליו בבקשת עזרה.
כפי הנראה מהתארים שנתכנה בהם, נהג רבי חננאל במנהגי פרישות וסגפנות.
נפטר בשנת ה'י' לערך.
בנו ר' חיים היה חכם והרביץ תורה בפוסטאט בזמן שר' חננאל התחבא. בתו האחת נישאה, כאמור, לר' אברהם בן הרמב"ם, ובתו השנייה נישאה ככל הנראה לתלמידו המובהק וממשיכו בהנהגת הישיבה רבי פרחיה בן ניסים (שיתכן שאף היה גיסו)[1].
| תקופת חייו של רבי חננאל בן שמואל על ציר הזמן |
|---|
 |
חיבוריו
- פירוש על הלכות הרי"ף למסכת קידושין (יצא לאור לראשונה על ידי הרב משה הכהן בלוי ב"שיטת הקדמונים בשנת תש"ל, ובמהדורה מורחבת בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת תשל"ה), למסכת עירובין (יצא לאור לראשונה על ידי הרב שלום קליין, בהוצאת מכון אופק, תשנ"ו) ולמסכת גיטין (אבדו), ויתכן אולי שכתב אף על הרי"ף למסכת שבת, כתובות ויבמות. בפירושיו מרבה לצטט מן הגאונים והראשונים שקדמו לו, ובייחוד רב נסים גאון, רבנו חננאל (בן חושיאל), רש"י והרמב"ם.
- קטעי פירוש על התנ"ך שכתב, בהם פירוש על פרשת הבריאה, מעמד הר סיני וחלק מן ההפטרות. יתכן שהם חלק מפירוש נרחב על התנ"ך שאבד במרוצת השנים.
לקריאה נוספת
- שלמה דב גויטיין, "ר' חננאל הדיין הגדול ביר' שמואל הנדיב, מחותנו של הרמב"ם", "תרביץ" כרך נ (תשמ"א), עמ' 371-395.
- יוסף ינון, "עוד על ר' חננאל בן שמואל הדיין, גדול החסידים", "תרביץ" נה (תשמ"ו), עמ' 77-107.
הערות שוליים
- ^ כך שיער גויטיין במאמרו ב"תרביץ" נה עמ' 394.
