זכויות האדם
זכויות האדם הוא רעיון שפותח במסגרת ההגות הליברלית וההומניסטית הקובע כי קיימות זכויות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם.
הגדרה
המושג "זכויות האדם" נטבע על ידי הפילוסוף ג'ון לוק, שטען כי לכל אדם "זכויות טבעיות" שעליהן יכול האדם להגן בטבע, כאשר הוא עדיין אינו שותף בחברה, ולחברה אין זכות לפגוע בהן מרגע שהאדם נעשה שותף בחברה. כמו חלקים רבים נוספים מתורתו של לוק, גם מושג הזכויות אומץ על ידי המדינאי האמריקאי תומאס ג'פרסון ומצא את ביטויו בהצהרת העצמאות של ארצות הברית ובעשרת התיקונים הראשונים לחוקת ארצות הברית (הקרויים גם "מגילת הזכויות").
ב-1948 קיבלה עצרת האומות המאוחדות את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" שמשמשת מאז כמסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית בנושא זכויות האדם והאזרח."זכויות האדם" הוא מונח שגבולותיו אינם ברורים, אך הוא מבטא בבירור את העיקרון ההומניסטי, שמכורח אנושיותו יש לכל אדם באשר הוא זכויות מסוימות, המוסכמות בעיני כל בן תרבות.
זכויות האדם מחייבות את השלטון לנקוט מחד גיסא בפעולות אקטיביות על מנת להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מזכויותיהם, ומאידך גיסא להימנע מלנקוט כל פעולה שתגביל את הציבור מליהנות מזכויות אלה.
לזכויות האדם שני ענפים עיקריים. הראשון, והמוכר יותר, הוא ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות הכוללות את הזכות לחיים, לחופש מצפון, חופש ביטוי, פרטיות, קניין וכדומה. הענף השני של זכויות האדם הוא ענף הזכויות הכלכליות-חברתיות הכוללות את הזכויות לעבודה, לתנאי עבודה הוגנים, למנוחה ולחופשה, לרמת חיים מינימלית, לבריאות, לביטחון סוציאלי ולחינוך ולתרבות.
מקור התפיסה של הזכויות הטבעיות בעידן ההשכלה ובמשנת הזכויות הטבעיות, אך הביסוס העיקרי לזכויות אלו נעוץ במהפכה האמריקנית ובמהפכה הצרפתית. בהכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776 נכתב, כי "מקובלות עלינו אמיתות אלו שמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שלא ניתן לשלול מהם, ובתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז ב-1779, נכתב כי "מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם אשר אינן ניתנות לביטול. זכויות אלו הן החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
מאוחר יותר, עם התגבשות תאוריה דמוקרטית-ליברלית מפותחת, נוספו לזכויות האדם סדרה של פעולות האסורות על השלטון, ובתוכן פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בחופש ההתאגדות, פגיעה בחופש התנועה, מעצר כפוי, מעצר ללא משפט, ענישה ללא משפט והזכות למשפט הוגן.
מדינות רבות בעולם מקבלות את העיקרון שיש להעניק לכל אזרח חירויות יסוד מסוימות, אך לא תמיד נוהגות כך הלכה למעשה. ממשלה רודנית אינה מתירה לאזרחיה לנצל את חירויות היסוד שלהם, גם אם אלה כלולות בחוק או בחוקת המדינה. במדינה שבה רשומות זכויות היסוד בחוקה, העדיפה על פני חוק רגיל, יש לאזרח סיכוי להגן על זכויות האזרח שלו מפני איומים עליהן על ידי פנייה לבית המשפט.
סוגי זכויות
נהוג להבחין בין שלושה סוגים שונים של זכויות אדם: זכויות טבעיות, זכויות פוליטיות (אזרחיות) וזכויות חברתיות.
אין רשימה אחת ויחידה של זכויות אדם ויש מחלוקות רבות על אופיה של כל זכות. להלן פירוט של מספר זכויות מקובלות.
זכויות טבעיות
הזכויות הטבעיות הן הזכויות העוסקות בחירותו הפרטית של כל אדם, ובהגנתו מעריצות השלטון. ההגות הליברלית, בעקבות הפילוסוף ג'ון לוק, רואה בזכויות הטבעיות זכויות יסוד. זכויות אלה קיימות לאדם מעצם היותו אינדיבידואל, בעל תבונה ויכולת לנהל את חייו ולקחת אחריות על מעשיו. לכן, לפי גישה זו, זכויות אלה אינן תלויות בשלטון - אין הוא מעניק אותן ואין לו את הסמכות לשלול אותן. הזכויות הן:
- הזכות לחיים ולביטחון (שלמות הגוף)
- הזכות לחירות, שממנה נגזרים:
- חופש המחשבה והדעה שמשמעותה חירותו של אדם לגבש את דעתו בחופשיות, בכל נושא. אסור למנוע את זכות זאת, גם אם דעתו נחשבת למסוכנת ומזיקה, כל עוד היא לא באה לידי ביטוי חיצוני.
- חופש המצפון שמשמעותה חירותו של האדם להחזיק בדעותיו בתחום המוסר והערכים, ולפעול או לסרב לפעול, על פיהם. הזכות לפעול או לסרב לפעול, על פיהם, מוגבלת לעיתים.
- חופש הדת וחופש מדת
- חופש התנועה
- חופש העיסוק
- חופש הביטוי הכולל את:
- זכות הקניין הכוללת קניין חומרי וקניין רוחני
- הזכות להליך הוגן
- הזכות לכבוד, שממנה נגזרות:
- הזכות לשוויון בפני החוק
- הזכות לפרטיות
זכויות אזרחיות
ההוגים הליברלים הראשונים, דוגמת ג'ון לוק, השתמשו רק במונח "זכויות אזרחיות" (באנגלית: Civil Rights, או Civil Interests), ולא במונח זכויות האדם. זכויות אלה נחשבו בעיניהם כזכויות טבעיות המוקנות לכל אדם. לוק מנה את אותן זכויות כזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לחירות, וזכות הקניין[1]. בהצהרת זכויות האדם והאזרח, שפורסמה במהלך המהפכה הצרפתית. בהקשר זה נראה שהכוונה הייתה להבחין בין זכויות האדם, שמוקנות לכל אדם באשר הוא, וזכויות המוקנות לאזרחים בלבד, כמו הזכות להשתתף בתהליך החקיקה ולשאת במשרות ציבוריות. זכויות אלה נקראות כיום לעיתים "זכויות פוליטיות". זכויות אחרות שעניינן החירות ביחסים בין הפרט לבין המדינה (להבדיל מזכויות המחייבות מעורבות של המדינה) ונקראות זכויות אזרחיות כוללות בין היתר את חופש התנועה, האיסור על עינויים, האיסור על מאסר בשל אי יכולת לשלם חוב, חופש המצפון, הדת והמחשבה, חופש ההתאספות וחופש ההתאגדות.
בארצות הברית משמש המונח זכויות אזרחיות בעיקר בהקשר של המאבק לשוויון הזכות של האפריקאים-האמריקאים. לפיכך המונח מתקשר שם בעיקר עם הזכויות לשוויון אזרחי ופוליטי.
זכויות חברתיות
ערך מורחב – הזכות לרמת חיים נאותה
בסיווג זה מאוגדות כל הזכויות שהן חירות חיובית וכפועל יוצא לצורך סיפוקן דרושים משאבים ממשלתיים, ובהן: הזכות לחינוך, לבריאות, לדיור, זכויות עובדים, והזכות לקיום בכבוד.
בעוד שבמדינות הדמוקרטיות יש תמימות דעים לגבי הזכות לבחור ולהיבחר וחופש ההתאגדות, קיימת מחלוקת לגבי יישום הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לדיור, זכויות עובדים ותנאי העסקה והזכות לקיום בכבוד במעמד חוקי שווה לזה של זכויות אדם אחרות. המתנגדים להם, הבאים ברובם מצדה הימני של המפה הפוליטית, טוענים כי יישום זכויות אלה אינו מעשי ויצריך פגיעה קשה מדי בזכויות אחרות, ובעיקר בזכות הקניין, עקב הטלת המסים הנדרשים למימונן - מה שעלול להוביל דווקא לפגיעה במצב הכלכלי של כלל החברה, ובפרט בשכבות החלשות.
מצד שני, המצדדים בזכויות אלה- סוציאל-דמוקרטים, סוציאליסטים וקומוניסטים - טוענים, כי הזכויות החברתיות הן תנאי הכרחי לכך שאדם יוכל לממש את זכויותיו האחרות ולשוויון אמיתי בחברה. שהרי ללא ביטוח בריאות, תיפגע זכותו של אדם עני לחיות; בלעדי חינוך ממלכתי, לא יהיה למעשה שוויון הזדמנויות בין עשירים לעניים; וכן הלאה.
מינוח סותר
כשדנים בזכויות האדם, משתמשים לפעמים גם בביטוי "זכויות האזרח" או "זכויות אזרחיות". עם זאת, התפתחו במשך הדורות השקפות סותרות על משמעות המונח.
לעומת זאת, יש המשתמשים במונח "זכויות אזרחיות" כדי להבחין בין הזכויות המוענקות בכוח החוק לבין הזכויות הטבעיות שמוקנות לכל אדם. על פי הגדרה זו, הזכויות האזרחיות מכונות לפעמים גם "זכויות חוקיות" (אנגלית: Legal rights). אפשר גם לומר שכל זכות אדם הופכת לזכות אזרחית ברגע שהיא מקבלת הגנה מכוח החוק במדינה.
ההיסטוריה של זכויות האדם
.jpg)
העת העתיקה
ההכרזה על זכויות אדם שאין לפגוע בהן עתיקה וימיה כימי החברה האנושית. התנ"ך, חוקי אשוקה וחוקת מדינה הן דוגמאות לכתבים הכוללים זכויות אדם מהעת העתיקה. עם המעבר לשלטון אבסוליטי ברבות ממדינות העולם נפגעה ההכרה בכפיפות השלטון לזכויות האדם. מסמך חשוב בהיסטוריה של זכויות האדם בימי הביניים הוא המגנה כרטא.
רעיון שוויון בני האדם
בתקופה המודרנית, הופיעו שלושת הסיווגים השונים של זכויות האדם בזמנים שונים. ראשונות הופיעו הזכויות האזרחיות בעקבות מספר תהליכים מקבילים שאירעו במאה ה-18. במישור הרעיוני, הופעת תנועת הנאורות, שבליבה עמד ההומניזם שגרס כי כל בני האדם נולדו שווים, הביאה למעבר מתפיסה תאורטית של זכויות-יתר לכזו של זכויות אדם. במישור החומרי, החלפת המשטר הפאודלי במשטרים אחרים (ובעיקר במונרכיה אבסולוטית), חלו שני תהליכים מקבילים: מצד אחד, ירדה קרנו של מעמד האצילים, תהליך שאיפשר את הפיכת היתרונות שמהם נהנו לזכויות כלל-עולמיות, ומצד שני - השתרשות השיטה הקפיטליסטית חייבה מתן מספר חירויות שיבטיחו את חופש המסחר, ובהן בעיקר חופש התנועה, זכות הקניין וחופש העיסוק.
עד אמצע המאה ה-19 היו הזכויות האזרחיות לעניין מובן מאליו בארצות מערב אירופה וצפון אמריקה, לפחות בנוגע לגברים לבנים. באותו זמן, קשה היה לדבר על זכויות פוליטיות - ההשתתפות בהליך הפוליטי, גם בארצות שנקראו דמוקרטיות, כמו ארצות הברית או שהתקיימו בהן בחירות לפרלמנט (בריטניה), הייתה מוגבלת לגברים לבנים בעלי רכוש - ולמעשה רק חלק קטן מהאוכלוסייה השתתף בבחירות. זכויות חברתיות לא היו מוכרות כלל.
הדרישה לשיתוף ורווחה מהממשל
בסוף המאה ה-19 החל תהליך התרחבות הדדי של הזכויות הפוליטיות והחברתיות. במדינות דמוקרטיות, ובעיקר בבריטניה. קבוצות חברתיות שונות, ובעיקר מעמד הפועלים ולאחר מכן נשים ומיעוטים אתניים, החלו לדרוש את הרחבת זכות הבחירה כך שתכלול את כל קבוצות האוכלוסייה, ואכן השיגו מטרה זו. בבריטניה, לדוגמה, הורחבה זכות הבחירה לכלל הגברים בשנת 1918 והורחבה עוד כך שתכלול גם את הנשים בשנת 1948. מרגע שהשיגו המעמדות הנמוכים את היכולת להשפיע על המערכת הפוליטית, החלו ליישם יכולת זו על-מנת להרחיב את זכויותיהם - וכך החלו להיווצר הזכויות החברתיות, שיישומן המעשי היה במסגרת מדינת הרווחה.
התהליך שאירע במונרכיות, בעיקר במרכז אירופה, היה הפוך. דרישות של ליברלים לרפורמות שלטוניות ולדמוקרטיזציה ושל סוציאליסטים למהפכה, היוו איום על המשטר. על מנת להתמודד עם איום זה, הנהיגו מנהיגי מדינות אלו, ובראשם אוטו פון ביסמרק, תוכניות רווחה שהבטיחו את רווחתם של ההמונים - אך באופן שקשר אותם לשלטון, וכך מנעו את הופעתן של הזכויות הפוליטיות, למעשה עד שהובסו במלחמת העולם הראשונה.
שנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה-20 היו תקופת הפריחה של הזכויות החברתיות. הזכויות הקיימות הורחבו וזכויות חדשות נוספו באופן רציף. בשנות השמונים חל שינוי במגמה זו. פריחתם המחודשת של משטרים קפיטליסטים במדינות רבות, ביניהן בארצות הברית בשלטון רונלד רייגן ובבריטניה בשלטון מרגרט תאצ'ר, הביאו לצמצום מסוים וזמני בהיקף ובכמות הזכויות החברתיות.
מסוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 התבסס המושג "מדינת רווחה". מושג זה מעניק אחריות על המדינה לדאוג לרווחתם של אזרחיה, גם אם המדינה נוקטת במדיניות שוק חופשי. הרציונל מאחורי תפיסה זו הוא להשתמש במנגנון של השוק החופשי על מנת להגדיל את נתח עוגת התקציב המדיני ולהשתמש בו כדי לספק לאזרחים שירותים כמו חינוך, רווחה תשתיות ובריאות.
מסמכים מרכזיים
שני מסמכים שנחשבים למבשרי עידן זכויות האדם המודרני הם מגילת הזכויות שנוספה לחוקת ארצות הברית (מ-1787 ועד 1789), והצהרת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית (שנת 1789). המסמך שנחשב מכונן לזכויות האדם בזירה הבינלאומית הוא ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם שאימץ ארגון האומות המאוחדות בשנת 1948.
בישראל מעוגנות זכויות האדם בשני חוקי יסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
מגבלות על זכויות האדם
מטבען, זכויות האדם הן יחסיות ולא ניתן ליישמן באופן מוחלט. כאשר שתי זכויות של פרטים שונים מתנגשות זו עם זו, או כאשר יש התנגשות בין זכות לבין אינטרס ציבורי (אף אם הוא אינו מגיע כדי זכות מוכרת), יש לקבוע לאיזה מבין הערכים המתנגשים יש לתת עדיפות תוך פגיעה מזערית באחר. לדוגמה, תיתכן התנגשות בין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לכבוד, כאשר מדובר בביטוי מבזה. לכן יש מגבלות על חופש הביטוי, אם כי הן עצמן מוגדרות באופן צר על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בחופש הביטוי. הקביעה אילו אינטרסים מצדיקים פגיעה בזכויות נעשית בחקיקה ופסיקה. האיזון במקרים קונקרטיים בין הערכים המתנגשים הוא על פי רוב תפקידה של מערכת המשפט.
ישנה מחלוקת לגבי תחולתן של זכויות אדם בעת מלחמה. גישה אחת היא שבעת מלחמה חלים דיני המלחמה, המקנים הגנה מצומצמת יותר מתוך הכרה בשינוי הנסיבות שאינו מאפשר משטר רגיל. גישה אחרת היא שדיני זכויות האדם ממשיכים לחול גם בעת מלחמה, אם כי במקרה של הסדר שונה בהם ובדיני המלחמה, דיני המלחמה גוברים. זו הגישה המקובלת, למשל, בבית הדין האירופי לזכויות אדם.[2]
תפקיד המדינה בהבטחת זכויות האדם
למדינה תפקיד כפול בכל הנוגע להבטחת זכויות האדם:
- תפקיד סביל: למדינה אסור לפגוע ללא הצדקה בזכויות האדם. בלשונו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.".
- תפקיד פעיל: המדינה מחויבת לפעול כדי להגן על זכויות האדם מפני פגיעה על ידי צדדים שלישיים (למשל, להגן על זכותם של תושבי המדינה לשלמות גופנית על ידי חקיקה שאוסרת תקיפה, שימוש במשטרה למניעת פשע, והעמדה לדין של מי שתקף אנשים אחרים), ולספק לתושבי המדינה תנאי מחיה נאותים שיאפשרו מימוש זכויותיהם. הדעות חלוקות בנוגע למידת האקטיביות שעל המדינה לגלות.
שני סעיפים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ממחישים את ההבחנה בין תפקידה הסביל לתפקידה הפעיל של המדינה:
- בסעיף 2 נאמר: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". זוהי חובתה הסבילה של המדינה - אסור לה לפגוע בזכויות המנויות בסעיף זה.
- סעיף 4 מרחיב את חובתה של המדינה ביחס לזכויות אלה וקובע: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". בסעיף זה נדרשת המדינה לפעול באופן פעיל להבטחת הזכויות.
מגבלות משאבים
הרחבתן של זכויות האדם לתחומים שבהם נדרשת מעורבות אקטיבית של המדינה ולא רק אי-התערבות מצידה מעוררת את השאלה של היחס בין החובה של המדינה להבטיח זכויות לבין הפררוגטיבה שלה בחלוקת משאבים ציבוריים. הבטחתן של זכויות רבות כרוכה בהשקעת משאבים כלכליים. לא לכל מדינה יש משאבים פנויים רבים, ולמדינות יש סדרי עדיפויות שונים לגבי יעדי ההשקעה. עקרונות של אי התערבות - בינלאומית, שיפוטית - מגבילים את היכולת להכתיב למדינה כיצד להשקיע את משאביה. נוכח זאת יש פערים גדולים ברמת ההבטחה של זכויות בין מדינות שונות, במיוחד בתחומים כמו חינוך, בריאות, ורווחה סוציאלית. מקובל לציין את מדינות העולם השלישי כאלו שמתקשות להעניק זכויות אלה ברמה הנראית מובנת מאליה במדינות המערב. לדוגמה, הזכות לחינוך בישראל כוללת חינוך חובה חינם עד כיתה יב' וחינוך מסובסד בכל מערכת החינוך, כולל החינוך האקדמי, זאת לעומת מדינות רבות במרכז אפריקה, הנאבקות לגייס את המשאבים הנדרשים לאפשר חינוך חובה חינם לילדים עד כיתה ד'. עם זאת, ישנם סטנדרטים בינלאומיים שנחשבים הכרחיים לכל מדינה, יהא מצבה הכלכלי אשר יהא. למשל, על פי אמות המידה הבינלאומיות, חובה על כל מדינה לספק חינוך יסודי חינם.
ארגונים לזכויות אדם
יש לזכור כי ללא הגנה בפועל על זכויות אלו הן עלולות להפוך לאות מתה. במהלך השנים קמו ארגונים לא ממשלתיים רבים שלקחו על עצמם תפקיד זה.
מודל זה התפתח בארצות הברית בשנות החמישים והשישים, עם תחילת המאבק של אפרו-אמריקנים בדרישה להשוות את זכויותיהם לאלו של הלבנים. הוביל את המאבק הכומר מרטין לותר קינג, שהקים את התנועה לזכויות האזרח שנאבקה ועדיין נאבקת על קיום זכויות אלו.
לאור הצלחתה של התנועה לזכויות האזרח, קמו ארגונים לא ממשלתיים רבים שהציבו לעצמם כמטרה את השמירה על זכויות האזרח, בין אם בארצם הם או בצורה בינלאומית. שניים מהבולטים בארגונים הללו הם אמנסטי ומשמר זכויות האדם.
בשנת 1972 הוקמה האגודה לזכויות האזרח בישראל, שהיא עד היום (2009) ארגון זכויות האדם הגדול בישראל. בעקבות האגודה, שהחלה דרכה כארגון היחיד בישראל לזכויות אדם, צמחו לאורך השנים ארגוני זכויות אדם לנושאים פרטניים (למשל: פלורליזם דתי, זכויות עובדים, הזכות לבריאות) או קבוצות אוכלוסייה מסוימות (למשל: ילדים, נשים, ערביי ישראל, יהודים שגרים ביהודה ושומרון, עובדים זרים, אנשים עם מוגבלות, תושבי השטחים).
ראו גם
- אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם
- ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם
- האמנה האירופית לזכויות אדם
- ועדת האו"ם לזכויות אדם
- קטגוריה:ארגוני זכויות אדם בישראל
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- זכויות בעלי חיים
- זכויות האדם בישראל
- מדינת רווחה
לקריאה נוספת
חיים כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, פרק שביעי: זכויות האדם, עמ' 520–630
קישורים חיצוניים
- אתר בצלם, נוסח עברי של אמנות בינלאומיות בנושא זכויות האדם
- האגודה לזכויות האזרח בישראל, האתר הרשמי
- אתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, האתר הרשמי
- פורטל זכויות האדם, המרכז האקדמי לעסקים.
- ההכרזה של העצרת הכללית של האו"ם ממרץ 1999 בדבר ההגנה על מגיני זכויות אדם, תרגום לעברית באתר משרד המשפטים
- נעמי יוספסברג, מהן זכויות האדם ומה תפקידן בחברה שראוי לחיות בה?, מתוך הספר "זכויות חברתיות - מציאות ואתגרים", אתר האגודה לזכויות האזרח