חוויית סף מוות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוויית סף מוות או NDE (ראשי תיבות של: Near-Death Experience) היא חוויה שמתרחשת לעיתים בעת מוות קליני[1]. NDE נחווית באופן שווה בכל רחבי העולם בתדירות זהה, בכל טווח הגילאים, כולל ילדים קטנים, וכן בכל מגזר תרבותי או דתי, כולל אתאיסטים – המאפיינים והפרטים שמופיעים בחוויות משתנים בהתאם לדת ולתרבות המקומית[2].

בדרך כלל כבר מספר דקות לפני מוות קליני[3] פוסקת פעילות מוחית ואין מדידת EEG כלשהי, מבחינה רפואית לא מתאפשרים תפקודים של המוח כגון זיכרון, הזיה ודמיון. למרות זאת קיימים בכל רחבי העולם דיווחים בעלי מאפיינים דומים[4] אצל אנשים שחוו מוות קליני, על חוויה חוץ גופית הכוללת בין השאר ראיית אור לבן בוהק, תחושת עונג עילאית ותיאור של חוויות בעוצמות שמעבר למה שמוכר בעולם הזה, הימשכות למנהרה, ראיית אנשים קרובים שנפטרו וראיית דברים שהיו בסביבת גוף האדם בזמן המוות הקליני (למשל חדר ניתוח, זירת קרב וכולי).

לרוב חוויית סף מוות מתוארת על ידי החווים אותה כחוויה חיובית ונעימה, אך לפעמים (כ-5%) היא נחוות כטראומה ובמקרים קיצוניים אף משאירה סימנים של פוסט טראומה.

ממדי התופעה

חוויית סף מוות היא תופעה נפוצה. על פי סקר מכון גאלופ שפורסם בשנת 1992, כ-13 מיליון איש (5% מהאוכלוסייה באותו זמן) חוו חוויה כזו בארצות הברית. סקר אחר שפורסם בגרמניה[5] העריך את שעור החווים בכ-4% מהאוכלוסייה.

מחקר שפורסם בהולנד על ידי הקרדיולוג פים ואן לומל מצא כי 18% מאלו שעברו דום לב והוגדרו במוות קליני, דווחו לאחר מכן על חוויית סף מוות[6].

מחקרים במדינות לא-מערביות, כולל סין, הודו, תאילנד, טיבט, קהילות ילידיות באוסטרליה, צ'ילה, גואם, הוואי ועוד, מצביעים על כך שהחוויות המדווחות בהן דומות בכך שיש תחושת "חיים שאחרי המוות" או מודעות לכך שאדם נמצא במצב של מוות, תיאור של שלווה גדולה, פגישת קרובים שנפטרו, פגישת ישויות רוחניות, וכן מעבר על "סרט" מאורעות החיים[7].

על פי אזכורים בספרות עתיקה נמצא שהתופעה הייתה מוכרת לכל אורך הדורות. היא מוזכרת כבר בכתבי אפלטון[8] בשנת 420 לפני הספירה, במקורות של היהדות מלפני 2,000 שנה ואילך[9] וכן בכתבים היסטוריים שונים ברחבי העולם. בעידן המודרני החלו להצטבר עדויות מתועדות, ואף מוקלטות ומצולמות, ובסוף המאה ה-20 התחילו ניצני מחקרים מדעיים המנתחים את התופעה.

מחקר מדעי של חוויית סף מוות

המחקר המדעי של חוויית סף המוות מתחלק לשני כיוונים עיקריים. מחקרים תצפיתיים ששואפים לתאר את החוויה, כפי שהיא מוסברת על ידי החולים, וניסויים מדעיים שמנסים להתחקות אחר התופעה גם במימד שמתקיים מחוץ לחוויה הסובייקטיבית. סוג זה של ניסויים מדעיים מורכב במיוחד לביצוע ומתקשה לספק הוכחות חותכות, בגלל מיעוט המקרים הספציפיים לכל מאפיין של חווית סף המוות, ומצבם הבריאותי הרעוע של רבים מהנבדקים שמקשה על בדיקתם[2].

חוקרים שונים, ביניהם סם פרניה (אנ') שהוביל כמה מהמחקרים הגדולים בתחום, מפרשים את הממצאים שנאספו עד 2020 ככאלו המצביעים על כך שבדקות הראשונות לאחר המוות התודעה האנושית עדיין קיימת. אחרים, דוגמת הדוקטור לפסיכולוגיה רון סיגל, רואים בחווייה המתוארת כהזיה של המוח. סיגל מנמק את גישתו בכך שהתסמינים השונים של חוויית סף המוות - החל מראיית האור ועד לתחושה שכל חוויות החיים חולפות במהירות מול העיניים - כבר זוהו ככאלו שיכולים להיגרם על ידי תופעות שונות כמו חום גבוה, התעלפות, זיהום, לחץ או אף כתוצאה מתופעות פסיכולוגיות. דרגות קיצוניות של תסמינים אלו עלולים להשפיע על הנשימה ודופק הלב או על מערכת העצבים האוטונומית, באופן שיגרום להפחתה קצרה של העברת חמצן למוח[2]. גם מחקר שבחן מניעת חמצן למוח בקרב חולדות וגם מחקריו של פרניה הצביעו על קשר בין הפחתת חמצן למוח לחוויית סף מוות והראו שמצב זה מעורר גירוי גבוה בפעילות המוחית בשלבים המוקדמים של דום לב כאשר נפסקת זרימת הדם במוח[10][11].

הפסיכולוגית סוזן בלקמור (אנ') שבחנה עדויות מרחבי העולם בהם מאפיינים של חוויות סף המוות מושפעות מהדת והתרבות המאפיינת את סביבתו של הנבדק (למשל, כאשר חווים שפוגשים דמויות מסוימות), שיערה שכאשר התפיסה החושית של הגוף קורסת המוח מנסה לגשר על הפער באמצעות שימוש בסימבולים מוכרים. הנוירולוג קווין נלסון שחקר את התהליכים הביולוגים של החוויה הצביע על אפשרות לקשר בין תהליך המוח בעת חוויית סף המוות לבין התהליך שמתקיים בעת חלימה[2], אולם מחקר זה עדיין לא מבוסס[12].

סקירת המחקרים הבולטים

ממצאיו של ריימונד מודי

החלוץ בתחום המחקר המדעי היה ד"ר ריימונד מודי (Raymond Moody)[2], רופא צעיר שהתמחה בפסיכיאטריה, שפרסם בשנת 1975[13] את הספר "החיים שלאחר החיים". ספר זה, המבוסס על מחקר איכותני שערך, מביא 150 עדויות של אנשים אשר נפגעו קשות ומתו מוות קליני, ואחר כך חזרו להכרתם, רובם חולים קשים או פצועי תאונה - שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כניסים רפואיים. העדים הרבים שהביא עמדו מאחורי עדותם, גם לאחר בדיקות חוזרות, ומבחינתם דיווחו על אירועי אמת.

מודי, במחקרו, הביא עדויות בעלות מאפיינים דומים מרגעי הפטירה, וממה שלפי הטענה התרחש מיד אחר כך. בעדויות אלה חוזר התיאור של תחושת עזיבת הגוף הפיזי וריחוף, ראיית מנהרה ולעיתים מעבר דרכה, אור חזק ובדרך-כלל לבן, וקיומה של ישות, שאינה בהכרח מוגדרת, השופעת אהבה ללא קץ, ששוחחה עמם והובנה על ידם, אף על פי שלא "דיברה" באופן מילולי.

כמה מהעדים במחקרו של מודי תיארו את האירועים שהתרחשו מיד לאחר קביעת המוות הקליני, כדוגמת פירוט שולחן הניתוחים שאליו הובאו, או אופן פינוים מהמכונית המרוסקת בה נפגעו, ועוד. היו שפרשו את ממצאיו של ריימונד מודי כעדות לחיים לאחר המוות ולנשמה הנוטשת את הגוף הפיזי[דרוש מקור][מפני ש...].

המחקר של פרניה

בשנת 2001 פרסמו סם פרניה ועמיתיו את תוצאות מחקרם שנמשך שנתיים, ובמהלכו תועדו 63 מקרים של חולים שהוחיו בהצלחה לאחר דום לב. 11.1% מהנבדקים דווחו על זיכרונות כלשהם מסף המוות, ובאותם המקרים תועד לחץ חמצן מעט גבוה יותר באותם החולים. החוקרים מיקמו בתקרת החדר סימנים מיוחדים לזיהוי כדי לנסות לבחון מקרים של "חוויה חוץ גופית", אולם לא עלה בידם להגיע למסקנה מחקרית בהקשר זה[11].

המחקר של פים ואן לומל

סקר שנערך בבתי חולים בהולנד בשנת 2001, וכלל 344 חולים שעברו החייאה מוצלחת[14] העלה ש-62 מתוכם (18%) דיווחו על חוויית סף מוות. ל-21 מתוכם (6%) היה "זיכרון כלשהו" ול-6 (2%) מהם היו חוויות near-death experience) NDE) עמוקות מאוד (היתר הוגדרו כדרגות ביניים).

אופי החוויה אחוז המדווחים מכלל המדווחים על NDE
מודעות להיותו מת 50%
רגשות חיוביים 56%
"יציאה מהגוף" 24%
תנועה ב"מנהרה" 31%
תקשורת עם אור 23%
צפייה בצבעים 23%
צפייה בנופים "שמימיים" 29%
פגישה עם אנשים שמתו 32%
סקירה של החיים 13%
נוכחות גבול 8%

דוגמה לדיווח על חוויה חוץ גופית:

"במהלך משמרת לילה הביא אמבולנס גבר בן 44 מחוסר הכרה (בקומה) וכחול מחוסר חמצן (ציאנוטי). החלה החייאה ואז הוצאתי מפיו שיניים תותבות לצורך הנשמה ושמתי אותן בעגלה. לאחר כשעה וחצי התייצבו קצב הלב ולחץ הדם של החולה והוא הועבר חסר הכרה ומונשם ליחידה לטיפול נמרץ.

"לאחר יותר משבוע פגשתי שוב בחולה, ששב בינתיים להכרתו, כשחילקתי תרופות. ברגע שראה אותי הוא אמר 'האחות הזו יודעת איפה השיניים התותבות שלי'. הייתי מופתעת ואז הוא המשיך ואמר 'את היית שם כשהביאו אותי לבית החולים, את לקחת את השיניים התותבות שלי ושמת אותן בעגלה הזו: היו עליה בקבוקים ומתחתיהם מגירות ושם שמת את השיניים'.

"נדהמתי משום שכל זה התרחש כשהאיש בחוסר הכרה עמוק ומונשם. כשחקרתי אותו עוד הסתבר שהחולה ראה עצמו שוכב על המיטה וצפה מלמעלה באחיות וברופאים העסוקים בהחיאתו. הוא תיאר במדויק את המטפלים ואת החדר. לדבריו, הוא דאג שמא נתייאש ונפסיק את ההחיאה, ואכן היינו פסימיים לגבי סיכויו באותו זמן בשל המצב הירוד בו הגיע".

— עדות אחות ביחידה לטיפול נמרץ לב, Van Lommel, P; Van Wees, R; Meyers, V; Elfferich, I (2001). "Near-death experience in survivors of cardiac arrest: A prospective study in the Netherlands". Lancet. 358 (9298): 2041. doi:10.1016/S0140-6736(01)07100-8. PMID 11755611.

על שכיחותה של החוויה מעיד סקר של מכון גלופ המדווח על כשמונה מיליון אמריקאים שטוענים שחוו חוויה שכזאת. מחקר[15] שהשווה סיפורי חוויות סף מוות לפני ואחרי שנת 1975 (אז הביא הפאראפסיכולוג ריימונד מודי את התופעה לתודעת הציבור הרחב), הראה כי הסיפורים ברובם אינם אופנה מתחלפת.

AWARE

החל משנת 2008 ניסה סם פרניה לשחזר את מחקרו משנת 2001, אולם הפעם בהיקף גדול יותר ולאורך טווח רב יותר, בתקווה להצליח ולבחון הפעם מקרים של חוויה חוץ גופית, באמצעות תמונות נסתרות שניתן יהיה לראותן רק מזווית גבוהה. נכון לשנת 2020 המחקר נמשך ברצף ב-25 בתי חולים באירופה ובאמריקה, וסיפק נתונים מלמעלה מ-2,000 מקרי החייאה בדום לב, אולם רק מעט מאוד מאותם המקרים היו רלוונטיים למחקר. מבין מעט יותר מ-300 ששרדו את ההחייאה, 142 יכלו להתראיין בפועל מסיבות רפואיות או מהעדפה אישית. מתוך 142 המרואיינים, 38% דיווחו שזכרו דבר מה מהשלב בו היו מחוסרי הכרה ובפועל 9% בלבד חוו תסמינים המזוהים ממש עם חוויית סף המוות. 2 מטופלים דיווחו גם על חוויה חוץ גופית, אולם אחד מהם לא יכול היה להשלים את הראיון בנסיבות בריאותיות והשני עבר את ההחייאה בחדר בו במקרה לא הציבו החוקרים תמונות, כך שגם בשלב זה לאהיה יכול פרניה להציג מסקנה כלשהי בנוגע לאותנטיות של החוויות[2].

מחקרים נוירולוגים

הבסיס הנוירולוגי של חוויית סף המוות אינו ידוע, אם כי מחקרים שונים עשויים לרמז על אופיו.

מחקר של קווין נלסון (Kevin R. Nelson, מהמחלקה לנוירולוגיה של אוניברסיטת קנטקי) שפורסם בשנת 2006 ב-Neurology מצביע על קשר בין פריצת שנת רע"מ (REM intrusion) לחוויית סף המוות. פריצת שנת REM היא תסמונת בה נוצר מצב דמוי שנת REM (השלב בשינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות וחלימה מוגברת) בזמן ערות. ההפרעה מאופיינת בתחושת ערות המלווה חוסר שליטה על הגפיים ובהזיות חזותיות ושמיעתיות. המצב נלווה בדרך כלל להפרעות שינה. מחקרו של נלסון בדק 55 אנשים שדיווחו על חוויית סף מוות, והראה שכיחות גבוהה של הפרעות שינה הקשורות בהזיות (60%) לעומת קבוצת ביקורת (במאפייני גיל ומין דומים). נלסון העריך בעקבות תוצאות המחקר שלאנשים שחווים חוויית סף מוות יש נטייה נוירולוגית שמעודדת תגובתיות של פריצת שנת REM במקרים שונים, דוגמת סכנה, גם אם אינם מאובחנים כבעלי פריצת שנת REM[16][17]. חלק מעמיתיו הנוירולוגים הטילו דופי במחקרו וטענו שהמחקר לא בוצע באופן המאפשר לגבש מסקנה ברורה[12].

מחקר שפרסמה אוניברסיטת מישיגן בשנת 2013 בחן פעילות האלקטרואנצפלוגרם המוחית בחולדות 30 שניות לאחר שנגרם להם מוות קליני בדום לב, וגילה בכל המקרים שנבחנו דפוסי פעילות מוחית האופייניים לתפיסה מודעת ברמת גירוי גבוהה, גם לאחר הפסקת זרימת הדם במוח. נוסף על כך, פעילות מוחית דומה נצפתה גם בקרב חולדות שחוו חנק. מסקנתם של החוקרים הייתה שמניעת חמצן מהמוח, או מניעה משולבת של חמצן וגלוקוז, גורמת להתעוררות מוגברת של פעילות מוחית[10].

קטאמין

מולקולת קטמין, סם הזיה היוצר תחושות הדומות לחוויית סף מוות כולל "יציאה מהגוף"

יש הטוענים[דרוש מקור] כי חלק מהתופעות המדווחות בחוויית סף המוות נוצרות גם כשמזריקים לווריד 50–100 מ"ג סם הזיה הנקרא קטאמין (ketamine). הקטאמין חוסם קולטנים של גלוטמט שהוא מוליך עצבי חשוב בקליפת המוח. במצב של חוסר חמצן פתאומי, נוצר שטף של גלוטמט שעלול להרעיל תאי עצב. השערה רווחת היא שלמוח מנגנון הגנה מפני נזקו של עודף גלוטמט על ידי חסימת הקולטנים שלו, כלומר על ידי יצירת מצב הדומה לפעולת סם הקטאמין.

מצבים אחרים בהם מתקבלות עדויות על מצבי NDE כולל יציאה מהגוף הם התקפי אפילפסיה (מחלת הנפילה) ולעיתים מיגרנה.

תחושת יציאה מהגוף

ערך מורחב – חוויה חוץ-גופית

אחת התופעות המדווחות במצבי סף מוות היא יציאה מהגוף (Out Of Body Experience OBE) וראית האדם את עצמו והסביבה מלמעלה. ד"ר ברוס גרייסון תיעד במשך כ-50 שנים של מחקר באוניברסיטת וירג'יניה, מקרים רבים בהם תואר החדר מזווית השהייה בחוויה החוץ-גופית. בנוסף נגבו תיאורים מדויקים של מהלך אירועים בעת ניתוח אשר התבצע בהרדמה כללית שהתפתחה למוות קליני.

בעקבות בדיקות נוירולוגיות הוצעו הסברים שונים לתופעה זו, כמו פריצת שנת רע"מ (REM intrusion) במהלך ערות, תופעות שנגרמות בגלל מחסור חמצן למוח, ואף הוצעו הסברים פסיכולוגיים שונים לתופעה. עם זאת, בעקבות מיעוט מקרים וקושי לבצע מחקר בנבדקים על סף מוות, נכון לשנת 2020 טרם התגבשה תיאוריה מסודרת לנושא[2].

השפעת חוויית סף מוות

מחקרי מעקב אחר אנשים שדיווחו על חוויית סף מוות גילו כי בעקבות החוויה הם פוחדים פחות מהמוות, אמפתיים יותר, סומכים יותר על אינטואיציה, פגיעים יותר מבחינה רגשית ומאמינים יותר בחיים שלאחר המוות. אנשים לאחר חוויית סף מוות נוטים להתחזק באמונתם הדתית בעקבות האירוע.

לפי ליאונרד ל. מרטין[18] צמיחה פסיכולוגית עשויה לנבוע מחוויית סף מוות משום שהמודעות לקרבת המוות עשויה להביא את החווה לבניה מחודשת של סדר העדיפויות בחייו. מתחדדת ההבחנה בין מטרות ויעדים שמקורן תרבותי ושאינן משקפות את ערכיו העצמיים של האדם ליעדים וערכים אותנטיים. שינוי של סדר העדיפויות בעקבות טראומה מביא לעיתים לחיים מספקים יותר.

גארי גרות' מרנט[19] השווה אמונות וגישות של אנשים שעברו אירוע מוות קליני המלווה בחוויית סף מוות לעומת אנשים שהמוות הקליני אצלם לא היה מלווה בחוויה. מחקר זה גילה הבדל מובהק בין הקבוצות, מי שדיווח על חוויית סף מוות עבר שינויים משמעותיים יותר בחייו ממי שהיה בסכנת חיים בלי לחוות את חוויית סף המוות. נוסף לדיווחים העצמיים השינויים דווחו גם על ידי בני ובנות זוגם של הנבדקים. השינויים כללו:

  • אכפתיות מוגברת לאחרים
  • החלשות הפחד מהמוות והתחזקות האמונה בחיים לאחר המוות
  • ירידת העניין בנכסים חומריים
  • עלייה בערך העצמי
  • הערכה גוברת לתופעות הטבע ומודעות גדולה לתופעות על-טבעיות

נמצא מתאם חיובי בין עצמת השינויים לעומקה של חוויית סף המוות שעבר הנחקר. מסקנת המחקר הייתה שחוויית סף המוות ולא עצם ההמצאות בסכנת חיים הם שהביאו לשינוי בתפישת העולם ובאישיות.

הקבלה למקורות ביהדות

ישנה הקבלה בין מקורות היהדות לפרטים המתוארים בעדויות על חוויית סף המוות:

  • "יציאה מהגוף" וריחוף על פני הגוף: תלמוד ירושלמי מסכת מועד קטן פ"ג הלכה ה[20].
  • תנועה ב"מנהרה": כן הוא בספר הזוהר[21]: "וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא עאלת במערתא וכו" (תרגום: וכאשר הנשמה יוצאת מהעולם הזה, היא נכנסת לתוך מערה).
  • סקירה של החיים: רש"י על עמוס[22]: "כל מעשיו פורטין לפניו בשעת מיתתו".
  • צפייה ב"אור" שנמשכת אליה הנשמה אחרי שנפרדת מן הגוף: זוהר פרשת ויחי[23] (בלשון חז"ל ה"אור" המיוחד נקרא "שכינה", כמבואר במדרש[24]). נוסף על כך, נכתב בספר הישר[25]: "העולם הבא הוא רחב, בלא קצוות, בלי אוהל, רק אורה גדולה, אשר לא תדמה לאור העולם הזה".
  • פגישה עם קרובי משפחה שמתו: זוהר[26].
  • מודעות על כל המתרחש סביבם גם בעת היותם מחוסרי הכרה: בתלמוד מסכת שבת[27] נאמר: "כל שאומרים בפני המת, יודע, עד שיסתם הגולל".

ביקורת

אד שרמר[28], אחד המבקרים של ממצאי ריימונד מודי, טען כי האשליה המשותפת, לכאורה, לכל הנפגעים שחזרו לחיים במחקרו של מודי, נסמכת על אמונות ועולם מושגים קודמים משותפים, שהיו להם, לפני שנפגעו ומתו מוות קליני. לפי שרמר, ערפול החושים שבהם שהו הניצולים שחזרו לחיים, הביא אותם לחוויה של עולם הציפיות והאמונות שהיו קיימים אצלם, דבר שהביאם לפרש את הטראומה שחוו במונחים של "חיים לאחר המוות". אולם מחקרים מודרניים מראים כי התופעה רחבת היקף, אחידה לאורך ההיסטוריה וברחבי העולם, ולרוחב חתך הגילאים כולו, כולל ילדים קטנים.[דרוש מקור]

יש מבקרים הטוענים כי הסבר פיזיולוגי אפשרי לתופעה של יציאה מהגוף, הוא שיבוש בקלט ובעיבוד של שני חושים המאפשרים לנו למקם את גופנו. הראשון נקרא פרופריוספציה והוא הנותן תחושת מיקום של חלקי הגוף זה ביחס לזה. הפרופריוספציה מאפשרת לנו כשהתעוררנו משינה לדעת בעיניים עצומות מה תנוחת גופינו על המיטה ולכוון את רגלינו וידינו בזמן פעילות מבלי לראות אותן. מידע נוסף החיוני להתמצאות קשור למיקום הגוף במרחב, והוא מעובד על ידי המערכת הווסטיבולרית אליה שייכים אברי האיזון (התעלות ואברי החישה שבאוזן) – זה החוש ש"מתבלבל" במצב של סחרחורת או מחלת נסיעה. פעילות תקינה של מערכות אלו היא הממקמת את התודעה בגוף. כאשר משתבשת פעולת חלקי המוח האחראים לחושים אלו ואין התאמה בין האינפורמציה החזותית (גוף נייח על המיטה) לתחושה (גוף מרחף ונע כלפי מעלה), התודעה עשויה לפתור את הקונפליקט על ידי העתקת נקודת המבט אל מחוץ לגוף ולהציג את הגוף כאובייקט חיצוני[29].

בדיקת פעילות המוח של חולי אפילפסיה ומיגרנה שדיווחו על "יציאה מהגוף" הראתה פגיעה באותו אזור של אונות הרקה (ה"גשר" לאונת הקודקוד) החשוב בעיבוד מידע מהסוג הזה. ניתן אפילו לעורר הזיות ראיה, תנועה ומיקום על ידי גרוי חשמלי חיצוני של אזורי מוח אלו[30].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוויית סף מוות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ כ-20% ממקרי המוות הקליני מדווחים על NDE על פי מחקרו של ד"ר ג'פרי לאנג
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Pamela Weintraub, Seeing The Light, Psychology Today, ‏September 2, 2014
  3. ^ יש המגדירים מוות קליני בתור הרגע שבו לחץ הדם בלב הוא קבוע
  4. ^ מאפיינים של חוויית מוות קליני, באתר IANDS
  5. ^ (Knoblauch H., Schmied, I. (2001
  6. ^ van Lommel, P, et.al. (2001). Near-death Experience in Survivors of Cardiac Arrest: A Prospective Study in the Netherlands. Lancet 2001; 358: 2039-45.
  7. ^ Kellehear, A. (2006). NDEs throughout History and across Cultures IANDS Conference Presentation: DVD. www. iands.org
  8. ^ "Myth of Er", ספר עשירי של The Republic
  9. ^ ביהדות אף מתוארים הסברים מפורטים של התופעה, "העולמות העליונים", סוגי מלאכים וסדר כרונולוגי של החוויות אותם עתידים לעבור נשמות הנפטרים
  10. ^ 10.0 10.1 אוניברסיטת מישיגן, Study Shows Electrical Activity in the Brain after Clinical Death
  11. ^ 11.0 11.1 S Parnia , D G Waller, R Yeates, P Fenwick, A qualitative and quantitative study of the incidence, features and aetiology of near death experiences in cardiac arrest survivors, NIH
  12. ^ 12.0 12.1 Bruce Greyson, Jeffrey P. Long, Does the arousal system contribute to near death experience?, 2021-01-12
  13. ^ הספר "Life after life"
  14. ^ Pim van Lommel, Ruud van Wees, Vincent Meyers, Ingrid Elfferich; Near-death experience in survivors of cardiac arrest: a prospective study in the Netherlands Lancet, Vol 358, P 2039, 2001
  15. ^ Do prevailing societal models influence reports of near-death experiences? A comparison of accounts reported before and after 1975 ‏Author(s): Athappilly GK, Greyson B, Stevenson I ‏JOURNAL OF NERVOUS AND MENTAL DISEASE 194 (3): 218-222 MAR 2006‏
  16. ^ Kevin R. Nelson et al. Does the arousal system contribute to near death experience? NEUROLOGY 2006;66:1003-1009
  17. ^ קווין נלסון, Does the arousal system contribute to near death experience?, Neurology
  18. ^ Leonard L. Martin; Letting Go of the Negative: Psychological Growth From a Close Brush with Death. Traumatology, Vol. 11, No. 4, 221-232 (2005)
  19. ^ Gary Groth-Marnat & Roger Summers; Altered Beliefs, Attitudes, and Behaviors Following Near- Death Experiences; Journal of Humanistic Psychology, Vol. 38, No. 3, 110-125 (1998)
  20. ^ וראה גם בביאור הגר"א לספר יונה, פרק ב', פסוק א'
  21. ^ סתרי תורה כרך א פרשת לך לך דף פא עמוד א
  22. ^ רש"י על ד' י"ג
  23. ^ דף ריח ע"ב
  24. ^ ספרי פרשת נשא פיסקא מא
  25. ^ שער יד
  26. ^ פרשת ויחי דף ריח ע"ב
  27. ^ דף קנב ע"ב
  28. ^ Near-Death Experiences, Dr Susan Blackmore, ‏2002-03-25 (באנגלית)
  29. ^ BMJ 2004;329:1414-1415
  30. ^ במחקר שערך Olaf Blanke התבקשו מתנדבים בריאים לדמיין את עצמם ואת נקודת המבט שלהם במצבים האופייניים לדיווחים של חוויית יציאה מהגוף, נצפתה פעילות בצומת האונות רקתית-קודקודית temporoparietal junction TPJ כשהנחקרים דמיינו עצמם במצב זה (פעילות שלא נצפתה כשהמתנדבים התבקשו לדמיין הזזה במרחב של עצמים אחרים). לדעת החוקרים התוצאות מלמדות שצומת האונות רקה-קודקוד (TPJ) חיוני למיקום של העצמי בגוף ושפגיעה בעיבוד המידע באזור זה עשויה להוביל לחוויית יציאה מהגוף.
    Linking Out-of-Body Experience and Self Processing to Mental Own-Body Imagery at the Temporoparietal Junction; The Journal of Neuroscience, January 19, 2005, 25(3):550-557
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32909518חוויית סף מוות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חוויית_סף_מוות&oldid=1977970"