מערכת העצבים האוטונומית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה. מערכת העצבים האוטונומית (או העצמאית, באנגלית: Autonomic nervous system, ר"ת מקובלים: ANS) היא חלק ממערכת העצבים ההיקפית, שהיא חלק ממערכת העצבים של הגוף. מערכת העצבים האוטונומית תומכת בפעילותם התקינה של תהליכים חיוניים בסיסיים[1] והיא אחראית על ויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע. כלומר, פעולות שאינן נתונות לשליטת התודעה ונמשכות גם כאשר אדם ישן או מחוסר הכרה. כמו למשל פעימות סדירות של הלב, הנשימה, הפרשת הזיעה והרוק. בהתאם לכך שמה של מערכת העצבים האוטונומית משקף את חוסר התלות שלה בתהליכי חשיבה מודעים ואת האוטונומיה שלה מתהליכים אלו.
מערכת העצבים האוטונומית מתמודדת עם שני צרכים הישרדותיים של האורגניזם: תחזוקת הגוף והתמודדות עם איום חיצוני[1].
תת-מערכות
מערכת העצבים האוטונומית מורכבת משתי תת-מערכות: מערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפאראסימפתטית[1]. תת-מערכות אלו פועלות בכיוונים מנוגדים כדי למלא את משימותיהן[1].
- מערכת העצבים הסימפתטית – פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי[1]. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתה התמודדות עם מצב החירום[1]. במצב כזה ישנו ניתוב של זרימת הדם ואספקת האנרגיה מהאיברים הפנימיים אל עבר שרירי השלד, כדי שיהיה להם מספיק כוח וחמצן להגיב בצורה אפקטיבית ומהירה למצב החירום. פעילויות עיכול מופסקות וכן מופעלות פעילויות של אצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העיכוב). בזמן פעילות המערכת הסימפתטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, האצה של קצב הלב, הרחבת אישון העין, עיכוב בלוטות הדמע, הגברת הזעה, עיכוב של ריור, הפרשת אדרנלין ועוד.
- מערכת העצבים הפאראסימפתטית – פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מנטרת את ההפעלה השגרתית של תפקודי הגוף הפנימיים[1] ומווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות, כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור ותחזוקה של הגוף, כמו למשל הגברת הריור, הגברת תפקודי העיכול בקיבה ובמעי, הפרשה והרחקה של פסולת מהגוף, הגדלת מאגרי האנרגיה, התחדשות של תאים, הגנה על מערכת הראייה באמצעות כיווץ האישון וגירוי של בלוטות הדמע, הפרשת הורמוני גדילה ועוד. העצבים הפאראסימפתטיים יוצאים בעיקר מאזור המוח המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין.
הבדלים פיזיולוגיים בין תת-המערכות
בשתי המערכות המוליך העצבי בסינפסה הפרה-גנגליונית הוא אצטילכולין. לעומת זאת, בסינפסה הפוסט-גנגליונית קיים הבדל במוליך העצבי בשתי המערכות: בגנגליון הפאראסימפתטי המוליך העצבי הוא אצטילכולין, ואילו במערכת הסימפתטית בסינפסה של הנוירון הפוסט-גנגליוני עם איבר המטרה המוליך העצבי הוא נוראדרנלין (למעט בבלוטת הזיעה, שם המוליך העצבי הוא אצטילכולין).
שיתוף הפעולה בין שתי תת-המערכות
שתי תת-מערכות אלו מנוגדות אחת לשנייה, כשהאחת מעוררת, השנייה מעוכבת. סיבי עצבים משני הסוגים מגיעים ללב, לשרירים החלקים ולרוב הבלוטות. לדוגמה, כאשר המערכת הסימפתטית מגבירה את קצב הלב, המערכת הפאראסימפתטית מאטה את אותו.
היבטים מחקריים
פעולתה של מערכת העצבים האוטונומית צריכה להילקח בחשבון עבור פרדיגמות מחקריות שונות. למשל, עבור בדיקת השפעתם של חומרים שונים נהוג להשתמש בקבוצת ביקורת המקבלת פלצבו. כאשר בודקים נבדקים אנושיים הדבר נעשה כדי לוודא שההשפעה הנצפית נגרמת כתוצאה מהחומר הפעיל ולא מהאמונות של הנבדקים על אודות ההשפעה שלו. חשד זה אינו קיים עבור בעלי חיים משום שסביר להניח שאין להם "אמונות" בנוגע להשפעת החומרים הנבדקים. עם זאת, משום שברוב המקרים נעשה שימוש בהזרקה במהלך ניסויים בבעלי חיים, ההזרקה יכולה להיות בלתי נעימה לחיה, ולגרום בכך להפעלת מערכת העצבים האוטונומית שלה. במקרה זה יש צורך בקבוצת ביקורת כדי להפריד בין השפעת החומר להשפעה של תגובת מערכת העצבים האוטונומית[2].
קישורים חיצוניים
מערכת העצבים האוטונומית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
| המערכת הלימבית | ||
|---|---|---|
| אזורים מוחיים | קליפת המוח הלימבית: פיתול החגורה (פיתול החגורה הקדמי, פיתול החגורה הקדמי העליון), הפיתול הפארהיפוקמפאלי (אנ') • קליפת המוח הארובתית-מצחית • היפוקמפוס • פורניקס • אמיגדלה • גרעין האקומבנס • היפותלמוס • הגופים הדדיים • תלמוס | |
| תפקודים | רגשות • מוטיבציה • זיכרון • למידה • הרחה • תגובת הילחם או ברח • ויסות של מערכת העצבים האוטונומית | |
36288408מערכת העצבים האוטונומית