עות'מאן בן עפאן
 | |
| לידה | מכה |
|---|---|
| נרצח | אל-מדינה, ח'ליפות ראשידון (אנ') |
| מקום קבורה |
 אל-בקיע (אנ'), אל-מדינה |
עות'מאן בן עַפַאן (בערבית: عثمان بن عَفَّان; 574–656) היה הח'ליפה השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" ששלטו באימפריה המוסלמית לאחר מוחמד. כיהן כח'ליפה משנת 644 ועד 656.
ביוגרפיה
המסורת האסלאמית אינה מספרת הרבה על חייו המוקדמים של עות'מאן. המסורת מספרת עליו שהיה בן המתאסלמים הראשונים, קודם להג'רה וקרב בדר, אך אין בנמצא תיאורים מפורטים על היותו לוחם נמרץ בעד האסלאם או שימוש בקשרי משפחתו לטובתו בימיו הראשונים.[1]
עות'מאן הוכתר כח'ליפה לאחר מותו של הח'ליפה השני, עומר בן אל-ח'טאב, אשר נרצח בידי עבד פרסי. עומר מינה מועצה שתחליט על הח'ליפה הבא – "מועצת השורא". לאחר התייעצות ותוך מחלוקות החליטה המועצה למנות את עות'מאן, שהיה חתנו של מוחמד משני דרכים.[2] המינוי עורר זעם בקרב הענפים השונים במשפחת הנביא. אחד הפלגים האלו, צאצאי עלי בן אבי טאלב, הפך ברבות הימים לשיעי.
עות'מאן היה מהאצולה המכאית, מתוך הקבוצה של חשובי מכה, והיו לו קשרי משפחה עם אבו סופיאן ובית אומיה.[1] ישנם חוקרים הסוברים שבחירתו לח'ליפה נעשתה על ידי שבט קורייש כאיש בעל הסיכויים הכי גבוהים, בתקופתו האצולה הג'אהלית חזרה לשלוט. עות'מאן היה ח'ליפה במשך 12 שנה. המוסלמים מחלקים את תקופתו לשתיים: שש השנים הראשונות הטובות ושש השנים הנותרות הרעות, כאשר קו פרשת המים הוא איבוד הטבעת – אירוע מאגי, שגרם למזל רע שפקד את עות'מאן למרות היותו צדיק.
עות'מאן הבין שאם ברצונו להתקבל על העם, עליו להמשיך במסעות הכיבושים של קודמיו אבו בכר ועומר, להמשיך במיסוי ולהמשיך להגן על האימפריה המוסלמית המתפתחת. עם זאת, בניגוד לקודמיו אשר קיבלו את הנוהג לפיו הכספים הנגבים בכל מחוז נכבש יושקעו חזרה באותו מחוז, עות'מאן ביקש להבטיח כי המיסים שנגבו על ידי האמירים (נסיכים) השונים יועברו לקופת המדינה במכה, ומשם יועברו בחלוקה צודקת על ידי הח'ליף לכל מחוז. בכך ביקש עות'מאן לחזק לא רק את מעמדו של מוסד הח'ליפות, כי אם גם את מעמדו האישי כמנהיג בפועל של האומה האסלאמית המתפתחת. עם עלייתו לח'ליפות, הפרסים ניסו להשיב אליהם את האזור בו נמצאת כיום עיראק, אך נבלמו על ידי חיילי עות'מאן שאף כבשו חלקים נרחבים מהאימפריה הפרסית – כיבושים שלא נעשו למטרות התיישבות, אלא למטרות גביית מיסים. עד שנת 651 נכבשה כל האימפריה הפרסית על ידי המוסלמים.
כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות, בעיקר מבני משפחת הנביא מוחמד שהאשימו אותו בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר בניגוד לחוקי הדת ובזבוז כספים רבים. אחת ההאשמות נגד עות'מאן הייתה שהוא קידם קרובים לעמדות מפתח והשאיר את הרושם שהוא מעוניין יותר בהעשרת משפחתו מאשר בטובת הציבור המוסלמי. כל המשרות של מושלי המחוזות היו בידי משפחתו בתום תקופה של חמש שנים. הוא העניק את כל החלק הממשלתי של השלל מכיבוש צפון אפריקה לבן דודו וכאשר הוכיחו אותו על כך, הוא ניסה להתגונן על ידי ציטוט פסוקים מהקוראן, אותו הוא ערך בעצמו.
ההתנגדות לעות'מאן הייתה בשלושה מוקדים: בכופה (עיראק), מצרים ואלמדינה:
כופה – עות'מאן ניסה להעביר את האחוזות שנכבשו לטובת בני משפחתו וניסה לשלוח את אנשי שבט קורייש כדי לנהל את האדמות. מספרים שהמושל החדש התרברב שכל עיראק הוא הגן הפרטי של קורייש. אנשים שניסו להתנגד למדיניות עות'מאן פגשו תגובה חריפה מצידו. לדוגמה אחד מוותיקי האסלאם וחברי הנביא מוחמד שניסה להוכיח את עות'מאן הוכה בתוך המסגד. בשנות שלטונו נבנו תחושות של קיפוח ומתח כלכלי ודתי. הייתה תחושה חזקה של אי צדק כאשר דברים אינם מתפתחים לכיוון הנכון. מרד אנשי כופה החל ב-655 כאשר אנשי כופה סירבו לתת למושל החדש להיכנס לעיר ובחרו מושל חלופי משלהם שלא קיבל מינוי מעות'מאן וצעדו לכיוון מדינה להתעמת עם עות'מאן.
מצרים – גם במצרים היה חוסר שביעות רצון ודרישה מעות'מאן לתקן את דרכו. בתחילה המצרים הגישו עצומה לעות'מאן כדי לתקן את מעשיו והוא הבטיח להם שהוא יתקן את מעשיו, אך עם זאת שלח שליח למושל כדי להרוג את האנשים המתנגדים לו. כאשר התגלה להם העניין הם האשימו את עות'מאן בבגידה באסלאם והתחילו בצעדה לכיוון מדינה כדי לדרוש את התפטרותו.
מדינה – בעקבות קידום אנשי משפחתו של עות'מאן על חשבון מכובדים אחרים, קידום שליטתה של העילית האסלאמית הקוריישית גם במחיר דריסת זכויות היתר של ותיקי האסלאם ותלונות רבות בנושאים כלכליים, אי עשיית צדק ושחיתות, אמרו אנשי מדינה כי לא ייתכן שמישהו המייצג את הדת ומסמל את נציג הא-ל ינהג כך. אנשים אלו הציגו את המרד כג'יהאד וכאשר אנשי מצרים חזרו למדינה, הם הטילו מצור על ביתו של עות'מאן, במשך 40 יום. עות'מאן סירב להתפטר וב-656 פרצו המורדים לתוך ביתו. הוא נותר לבד במערכה רק עם אחת מנשיו, שאיבדה 4 מאצבעות ידה כתוצאה ממכת חרב שהנחית עליה אחד מרוצחיו עות'מאן, בעת שזו ניסתה לגונן על בעלה. לאחר רציחתו של עות'מאן הוכרז עלי בן אבי טאלב כח'ליפה.
רציחתו של עות'מאן הביאה לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, שהביא למלחמת האחים הראשונה באסלאם (הפִתנה הגדולה) על רקע נקמת דם של מועאויה קרובו של עות'מאן בעלי, ולעליית שושלת בני אומיה. ככל הנראה עלי בן אבי טאלב, לא היה מעורב ברצח של עות'מאן, אבל לאחר שעלה לשלטון שיתף פעולה עם יוזם הרצח מאלכ אל-אשתר.
בשנת 650[3] החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים, אליהם הצטרפו גם ההאשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי בן אבי טאלב כח'ליפה. למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן (בין השאר על ידי השמדת נוסחים שאינם זהים לגרסה שהציג), ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם.
משפחתו
עות'מאן כונה "ד'וּ נוּרַיְן" (ذو النورين – "בעל שני האורות"), מאחר שהתחתן עם שתי בנותיו (=אורות) של הנביא, אום כולת'ום ורוקיה. נוסף על כך, עות'מאן היה נכדהּ של אום חכּים בנת עבד אל-מטלב, שהייתה דודתו של הנביא מוחמד מצד אביו.
הנצחתו
על שמו נקרא עות'מאן הראשון, מייסד האימפריה העות'מאנית שהעניק לאימפריה את שמה. במוזיאון איה סופיה ישנו שלט המזכיר את שמו בצד שלטים המזכירים את 3 הח'ליפים המכונים "ישרי הדרך" הנוספים.
בתקופתו התגבש הכתיב העות'מאני.
אילן יוחסין
| עץ משפחת מוחמד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עות'מאן בן עפאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עות'מאן בן עפאן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ayeb El-Hibri, Uthmān: The Challenge of Innovation, Parable and Politics in Early Islamic History, עמ' 123 doi:10.7312/elhi15082-004
- ^ "Shūrā". Encyclopaedia of Islam, Second Edition. 1960–2007. doi:10.1163/1573-3912_islam_COM_1063.
- ^ יש המזכירים: 652.
 הח'ליפים ישרי הדרך - الخلفاء الراشدون 
| ||
|---|---|---|
אבו בכר (632–634) • עומר בן אל-ח'טאב (634–644) • עת'מאן בן עפאן (644–656) • עלי בן אבי טאלב (656–661) | ||
|}
39074379עות'מאן בן עפאן