וולטר ג'. קולר הבן
 | |||||||||||||||||
| לידה | קולר, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | שבויגן, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||||||||||||
| שם מלא | וולטר ג'ודוק קולר הבן | ||||||||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלנד, קולר, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
וולטר ג'ודוק קולר הבן (באנגלית: .Walter J. Kohler Jr; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ויסקונסין ה-33 במשך שלוש תקופות כהונה רצופות בשנים 1951–1957. הוא היה בן למשפחה בולטת בפוליטיקה של ויסקונסין ודמות מובילה ברמה המדינתית והלאומית במפלגתו. חלקו בעימות בין הסנאטור ג'וזף מקארתי לבין המועמד לנשיאות דווייט אייזנהאואר ב-1952 גרם לעניין רב בקרב ההיסטוריונים במשך עשורים. במשך שנים רבות הוא היה מנהל מכירות בחברה של משפחתו, חברת קולר, ושימש כנשיא בחברת ווולרת', חברה בבעלות משפחת סבתו.[1] במלחמת העולם השנייה הוא שירת כקצין בצי ארצות הברית.
ראשית חייו
וולטר ג'. קולר נולד באחוזה המפוארת של משפחתו בכפר קולר שקרוי על שמה.[1] סבו, ג'ון מייקל קולר (אנ'), ייסד את חברת קולר בסוף המאה ה-19, ואביו, וולטר ג'. קולר האב, היה פעיל בחברה המשפחתית לאספקת ציוד שרברבות, וכיהן תקופת כהונה אחת כמושל ויסקונסין בשנים 1929–1931. אימו הייתה שרלוט הנרייטה "לוטי" שרודר, והיו לו שלושה אחים: ג'ון מייקל קולר השלישי, קארל ג'יימס ורוברט יוג'ין.
וולטר נהנה מחיי מותרות כאשר הוא התבגר, אך הם היו כרוכים ברצון החזק של אביו שטבע בבניו את הצורך ביושרה, בעבודה קשה, בלמידה, בנימוסים טובים, בהסתפקות במועט ובשירות לקהילה. וולטר הלך בעקבות המסורת המשפחתית כאשר סיים את לימודיו באקדמיית פיליפס שבאנדובר, מסצ'וסטס, וסיים תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת ייל ב-1925.[2]
לאחר סיום לימודיו הצטרף קולר לחברה המשפחתית. הוא ידע הרבה על תעשייה, לאחר שהועסק בחברה במגוון של עבודות מתישות במהלך חופשות הלימודים, נוהג שהיה מקובל גם הוא על גברי המשפחה. ב-1932 הוא נשא לאישה את אשת החברה מארי סלסט הולדן, אישה גרושה עם ילד. לזוג נולדו שני ילדים: טרי ג'ודוק ושרלוט ניקולט. ב-1938 בנו השניים אחוזה נאה שנקראה "וינדיי" (Windway), באזור הכפר לאורך גדות נהר פיג'ן מצפון לקולר בתחומי העיירה שבויגן פולס. האחוזה שוכנת במרחק של שלושה ק"מ מצפון למפעל הראשי של החברה המשפחתית, וקולר התגורר בה עד יומו האחרון. לאחר מלחמת העולם השנייה התגרשו השניים, וב-1948 נישא קולר בשנית לשרלוט מקאליר, גרושה עשירה מפילדלפיה.
קולר החזיק בבעלותו שני ציורים של האמן הצרפתי ז'ורז' סרה, כולל "פרה שחורה באחו" ו"שני חוצבים", שצוירו בערך ב-1881, ושנתרמו על ידו לייל.[3][4] יועץ ההשקעות האישי של קולר, רוברט סל, טען בראיון שקולר רכש גם כמה מציוריו של ז'אן-בטיסט קאמי קורו שגם אותם הוא תרם לייל לאחר שהבין שעלות הביטוח שלהם תהיה גבוהה. עם זאת, בקטלוג הגלריה לאומנות של האוניברסיטה לא מצויים שום ציורים של קורו שנתרמו על ידי קולר.[5]
בשנותיהם האחרונות נסעו וולטר ושרלוט קולר ברחבי העולם ונהנו מחופשות באנטיגואה ובפלורידה.
שירות צבאי
באוגוסט 1942 התגייס קולר לצי ארצות הברית כקצין בדרגת לוטננט והוצב בתפקיד קצין מודיעין קרבי באיי שלמה. בינואר 1944 הוא הצטרף לצוות של "הנקוק" (USS Hancock), אחת מנושאות המטוסים מסדרת אסקס, שהוצבה בדרום האוקיינוס השקט כחלק מהצי השלישי של ארצות הברית. קולר היה קצין המודיעין האווירי של הספינה שהשתתפה בסדרה של קרבות עזים במשך כל אותה שנה. ב-3 בדצמבר קודם קולר לדרגת לוטננט קומנדר וזכה לשבחים רבים.
ב-7 באפריל 1945 נפגעה ה"הנקוק" על ידי מטוס קמיקזה שגרם לה לנזק רציני. לעצמו נשבע קולר שאם הוא ישרוד את המלחמה, הוא יכנס לשירות ציבורי כדי לשים קץ לאלימות ולחורבן כמו אלו שחווה במלחמה. זמן קצר לאחר מכן, כשהוא היה מותש מקרב אינטנסיבי, הוא שאף להשתחרר מהשירות, ב-24 בספטמבר הוא סיים את שירותו בצי. הוא היה אז בן 41 ולאחר 37 חודשי שירות פעיל. בין העיטורים שהוענקו לו היו כוכב הארד ועיטור המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט עם חמישה כוכבי קרב.
קריירה עסקית
לאחר המלחמה גילה קולר שהשליטה בחברה המשפחתית עברה לדודו, הרברט ו. קולר, שהבהיר לו שאין לו עתיד בחברה. הוא עשה שימוש בכספי ירושה ובכספים שלווה כדי לנהל את חברת ווולרת' בשבויגן, יצרנית כלי מטבח ומוצרים לתעשיית החלב. שתי החברות היו קשורות זו לזו בקשרים כלכליים הדוקים. בסיוע של איש מפתח בחברה, היה קולר באפריל 1947 לנשיא וולרת'. תחת הנהגתו, החלה החברה כמעט באופן מידי להגדיל את רווחיה. בין השנים 1945 ו-1950 הוכפל השווי הנקי של החברה, והיא החלה לייצר מגוון רחב של מוצרים חדשים. בראשית 1958 רשמה החברה הכפלה של היקף המכירות שלה בעשור שהסתיים אז. קולר ניהל את החברה עד מותו, ולאחר מכן אחז במושכות הניהול בנו טרי קולר, שעבד בה במשרה מלאה מאז 1963.
קריירה פוליטית
ב-1948 החליט קולר להיכנס לפוליטיקה, והצטרף לצוות של מושל מינסוטה לשעבר, הרולד סטסן בבחירות לנשיאות שנערכו באותה שנה. בעוד שמסע הבחירות של סטסן לא נחל הצלחה, הקשרים והעבודה הקשה שהשקיע, השתלמו לקולר כאשר ב-1951 הוא נבחר כמושל ויסקונסין ה-33. קולר חווה פעילות פוליטית מיד ראשונה, כאשר היה פעיל במסע הבחירות של אביו ב-1932. לאחר ששב מהמלחמה, הוא שקל התמודדות בבחירות לסנאט של ארצות הברית, אך הייתה זו גם שאיפתו של ג'וזף מקארתי, ותיק חיל הנחתים שהתמודד על המושב של ויסקונסין בסנאט שנתיים קודם לכן, ולקולר לא נותרה ברירה רבה אלא לוותר על ההתמודדות.
בסוף שנות ה-40 עלה כוחו של קולר בחוגי המפלגה הרפובליקנית בוויסקונסין, כאשר קשר קשרי ידידות, עבד בשיתוף פעולה עם אחרים, וזכה בתמיכתו של התעשיין טום קולמן, דמות מפתח במפלגה באותה תקופה. ב-1948 נמנה קולר על משלחת נציגי ויסקונסין לוועידה הארצית של המפלגה והבהיר הבהר היטב שהוא היה רפובליקני מתון, באופן דומה למועמד המפלגה לנשיאות, תומאס דיואי.
הפסדו הבלתי צפוי של דיואי להארי טרומן דחף רפובליקנים רבים בשנים הבאות ליישם טקטיקות של הבהלה האדומה. גישה זו, שתייגה יריבים דמוקרטים כקומוניסטים או כפרו-קומוניסטים, סייעה לרבים מהם להיבחר למשרות פוליטיות. קולר מעולם לא חש אהדה לאגף הימני המקארתיסטי של המפלגה. ועדיין הוא הפגין מחוות נדירות כלפי אגף זה כדי למשוך את אהדתם של תושבי ויסקונסין רבים שהיו בטוחים שההאשמות של הסנאטור מטעם מדינתם היו נכונות. יותר מכך, קולר סבר באותה תקופה, כמו במקרה של ההאשמות נגד אלג'ר היס, שמקארתי ובעלי בריתו פעלו נכון.
מושל ויסקונסין
ב-1950 נבחר קולר כמושל ויסקונסין לאחר שניצח ב-59 מתוך 71 מחוזות ויסקונסין, במסגרת רצף של ניצחונות רפובליקנים שסחף את המדינה. מחוקקים, עיתונאים והציבור, החלו עד מהרה לשבח את אופיו הידידותי, עבודתו הקשה, ואת יושרתו. במהלך השנתיים הבאות שגשגה כלכלת ויסקונסין, נוצר עודף בתקציב המדינה, ומיסים קוצצו. מתוך 55 הצעות חוק שהגיש קולר, 47 עברו בבית המחוקקים. חבילת החקיקה כללה שני חוקים לזכויות האזרח, עליה חדה בקצבאות לקשישים, ושיפור בפיצויים למובטלים ולעובדים.
במהלך מסע הבחירות שלו לתקופת כהונה שנייה ב-1952, פעל קולר נמרצות לקידום מועמדותו של דווייט אייזנהאואר. כאשר עמד אייזנהאואר לפתוח את מסע הבחירות שלו בוויסקונסין, ביקש ממנו קולר לשנות נאום מתוכנן במילווקי שהיה קריטי עבור מקארתי. במרכזה של בקשה זו עמדה השאיפה לאחד את המפלגה הרפובליקנית ולהעלות את ההצלחה בסקרים במדינה. אייזנהאואר הסכים באי-רצון, ומבחינה אסטרטגית מהלך זה השתלם. במערכת בחירות זו זכו הרפובליקנים בנשיאות והשיגו את השליטה בקונגרס. מקארתי וקולר, שבאופן רשמי תמכו איש ברעהו, נבחרו לתקופת כהונה נוספת, והרפובליקנים שמרו על הרוב שלהם בבית המחוקקים של ויסקונסין.
קולר הודה בכך שהוצעו לו מגוון של תפקידים בוושינגטון די. סי., כולל תפקיד אחד לפחות בצוות הבית הלבן, במהלך תקופת כהונתו השנייה כמושל. הוא דחה את כל ההצעות, בעיקר בשל התנגדותה של רעייתו לפעילות פוליטית נוספת.
שטף הניצחונות של הרפובליקנים המריץ את הדמוקרטים המקומיים לצבור כוח. ביל פרוקסמיר, שאותו הביס קולר בקלות, החל לנהל מערכה ביום שלאחר הבחירות במטרה לזכות במשרת המושל ב-1954. בבחירות אלו הוא הובס שוב על ידי קולר. עם סיום תקופת כהונתו השלישית והאחרונה ב-1956, הוא בנה לעצמו רשימת הישגים מרשימה כמושל שכללה התקדמות בחינוך הגבוה, חלוקה מחדש של מחוזות, סלילת כבישים, רווחה ציבורית, שימור וחקיקה. במהלך תקופת כהונתו של קולר כמושל, הושארו על כנן 89 מתוך 92 החלטות הווטו שהוא הטיל על חוקים על ידי בית המחוקקים שהיה בשליטת הרפובליקנים.
ניסיונו להיבחר לסנאט
בינתיים, החלו כוחות של מתנגדי מקארתי מהמרכז ומהשמאל לנקוט במאמצים ברמה הלאומית כדי להדיח מכיסאו את הסנאטור מוויסקונסין וכדי לשים קץ לבהלה האדומה. במאי 1957 נפטר מקארתי באופן פתאומי. נערכו בחירות מיוחדות די לאייש את מושבו בסנאט עד תום תקופת כהונתו המתוכננת, וכך בפעם השלישית בתוך חמש שנים, התמודד קולר מול ביל פרוקסמיר בבחירות מדינתיות.
השניים ניהלו מערכת בחירות נמרצת כדי להיבחר לסנאט. האגף המקארתיסטי של המפלגה הרפובליקנית הפנה ברובו את גבו לקולר, ממש כפי שעשה כן כלפי לאייזנהאואר, וחוסר תמיכה זה, לצד התמיכה הרטורית והכספית שפרוקסמיר נהנה ממנה מצד איגודי העובדים, זיכו את הדמוקרט הבלתי נלאה בניצחון דרמטי. במשך 32 השנים ייצג פרוקסמיר את ויסקונסין בסנאט.
שנותיו האחרונות
קולר היה פעיל בוועידה הארצית של הרפובליקנים ב-1960, אך לאחר מכן הוא ראה את עצמו בעיקר כאיש עסקים וכמגייס תרומות לטובת החברה האמריקנית לסרטן.
בריאותו של קולר התדרדרה במהלך שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. הוא לקה בשלבקת חוגרת ואובחן אצלו סרטן העור, שבגינו הוא נאלץ לעבור ב-1972 ניתוח להסרת כמה רקמות סרטניות במאיו קליניק. ב-1975 הוא עבר ניתוח לב שלא שיפר את מצבו שהמשיך להתדרדר.
וולטר ג'. קולר הבן נפטר בבית החולים בשבויגן ב-21 במרץ 1976 בגיל 71, כתוצאה מהתקף לב קשה. הוא נטמן בבית הקברות וודלנד שבכפר קולר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1755
קישורים חיצוניים
- וולטר ג'. קולר הבן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- וולטר ג'. קולר הבן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- וולטר ג'. קולר הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "April 4". Wisconsin History Day By Day.
- ^ "Catalogue of Yale University Alumni, 1925-1954: Supplement to Catalogue of the Officers and Graduates of Yale University, 1701-1924". elischolar.library.yale.edu.
- ^ "Black Cow in a Meadow". Yale University Art Gallery.
- ^ "Two Stonebreakers". Yale University Art Gallery.
- ^ Reeves, Thomas (2006). Distinguished Service The Life of Wisconsin Governor Walter J. Kohler, Jr. Marquette University Press. p. 408.
39725744וולטר ג'. קולר הבן