לי דרייפוס
.jpg) | |||||||
| לידה | מילווקי, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ווקשה, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | לי שרמן דרייפוס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות פריירי הום, ווקשה, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
לי שרמן דרייפוס (באנגלית: Lee Sherman Dreyfus; ) היה איש חינוך ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ויסקונסין ה-40 בשנים 1979–1983.
ראשית חייו
לי דרייפוס נולד וגדל בעיר מילווקי כבנם של קלייר (לבית בלוט) ווודס אורלו דרייפוס.[1] הוא התחנך בבית הספר התיכון וושינגטון שבעיר. הוריו היו פעילים בקהילה ואביו היה שדרן בתחנת הרדיו WISN (לי הצעיר הופיע כמה פעמים כשחקן וזמר צעיר בתחנה). אימו של דרייפוס הייתה חברה ותיקה במועצת החינוך של מילווקי במשך 25 שנים.
לאחר תום לימודיו בבית הספר התיכון, התגייס דרייפוס לצי ארצות הברית, שם הוא הוכשר כטכנאי אלקטרוניקה ועסק בתיקון מערכות מכ"ם. במלחמת העולם השנייה הוא נשלח לזירת האוקיינוס השקט ושירת שם עד תום המלחמה. לאחר המלחמה הוא החל ללמוד באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון במסגרת חוק החיילים המשוחררים. באותה תקופה, הוא הכיר את ג'ויס אונקה, שאותה הוא נשא לאישה ב-1947. באותה שנה הוא היה לחבר באחוות קאפא סיגמה. ב-1949 קיבל דרייפוס תואר בוגר אוניברסיטה, תואר מוסמך אוניברסיטה ב-1952 ותואר דוקטור בתקשורת ב-1957.[2]
קריירה אקדמית
דרייפוס עבר לאוניברסיטת המדינה של ויין, שם הוא היה למנהל הכללי של תחנת הרדיו וסייע לפתח את המחלקה לתקשורת המונים של האוניברסיטה. ב-1962 הוא שב למדיסון כמנהל תחנת הטלוויזיה WHA-TV וכפרופסור לדיבור ושידור.
ב-1967 היה דרייפוס לנשיא של אוניברסיטת המדינה של ויסקונסין בסטיבנס פוינט. ב-1972 הוא היה לנגיד האוניברסיטה, שהתמזגה אל מערכת האוניברסיטאות של ויסקונסין ושמה שונה לאוניברסיטת ויסקונסין-סטיבנס פוינט.[2] הוא היה נגיש לסטודנטים, ולעיתים עצר בברים מקומיים כדי לשוחח עמם. היה זה בתקופה זו כאשר הוא החל ללבוש את הוסט האדום שהיה הסמל המסחרי שלו כנגיד כדי שניתן יהיה לזהותו וכדי שיהיה נגיש לסטודנטים בקמפוס האוניברסיטה.
לא תמיד הוא היה פופולרי בקרב הסטודנטים, במיוחד במהלך מלחמת וייטנאם. רבים מהסטודנטים ראו בקיומה של יחידת תוכנית האימון לקציני מילואים בקמפוס (ROTC) כאישור לפעילות הצבאית של ארצות הברית. אך דרייפוס טען שיש לראות ב-ROTC כנוכחות של האוניברסיטה בצבא במקום נוכחות של הצבא באוניברסיטה.
מושל ויסקונסין
בחירתו
אירוע ששינה את חייו של דרייפוס התרחש ב-1975, כאשר הוא נסע לסין כנציג של הקולג'ים והאוניברסיטאות האמריקאים, ושוכנע אז בסכנה הטמונה במערכת חד-מפלגתית. "מסע זה שכנע אותי שמערכת חד-מפלגתית, בין אם היא מרקסיסטית, בין אם היא קפיטליסטית, ובין אם היא צבאית... היא לא לטובת העם", הוא אמר פעם.[3]
מאחר שדרייפוס לא היה חבר בשום מפלגה מרכזית עד דצמבר 1977, הוא הצטרף לשורות המפלגה הרפובליקנית כצעד ראשון לקראת מועמדותו למשרת מושל ויסקונסין ב-1978. הוא ראה בצעד זה כמשימת הצלה, שכן הוא חש שהרפובליקנים היו על סף הפיכה למפלגת מיעוט קבועה במדינה שבעבר הייתה בשליטה מוחלטת שלהם.
בשנה שלאחר מכן הוא ניהל מסע בחירות בלתי שגרתי ופופוליסטי למשרת המושל, ונסע ברחבי המדינה באוטובוס תלמידים צבוע באדום שכונה בחיבה "העצירה המיוחדת של הווסט האדום". דרייפוס משך את תשומת ליבה של התקשורת של ויסקונסין והחל ליצור קשר עם המצביעים ברחבי המדינה. ממסד המפלגה הרפובליקנית לא היה מעוניין בבחירתו כמועמד המפלגה, והם קידמו בבחירות המקדימות את חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בוב קאסטן. הגיבוי של המפלגה הגיעה יחד עם תמיכה פיננסית שבדרך כלל חתמה את המועמדות, אך דרייפוס לא נרתע.
כנואם משפיע במהלך מסע הבחירות, ההערה השנונה הזכורה ביותר של דרייפוס הייתה שהמדינות צריכות להיות הריבון ברוב נושאי החקיקה ושתפקידה של הממשלה הפדרלית צריך להיות מוגבל רק לשלושה דברים: "הגנה על חופינו, העברת הדואר שלנו, והישארות מחוץ לחיינו". ציטוט זכור נוסף שלו היה: "מדיסון, ויסקונסין היא שטח של 30 מילים המוקפים על ידי המציאות".[3]
כשלרשותו 100,000 דולר בלבד לטובת הבחירות המקדימות, חצה דרייפוס את ויסקונסין לאורכה ולרוחבה באוטובוס האדום הרעוע שלו, שמשך את תשומת הלב של התקשורת כפיצוי לתשדירי הטלוויזיה שדרייפוס לא היה יכול להרשות לעצמו לממן. הוא המשיך ללבוש את הווסט האדום שלו במהלך מסע הבחירות. מסע בחירות זה תועד מאוחר יותר בספר "תנו לאנשים להחליט" (Let The People Decide), שנכתב על ידי ויליאם קראוס, שהיה יושב ראש מסע הבחירות של דרייפוס, ובו הוא אמר, "עשינו הכול באופן שגוי, והכל פעל כשורה".
בבחירות המקדימות של הרפובליקנים שנערכו בספטמבר, הביס דרייפוס את קאסטן, והמשיך והביס את המושל המכהן, הדמוקרט מרטין שרייבר, כאשר גרף כ-55 אחוזים מהקולות והיה למושל ויסקונסין ה-40.[4]
כהונתו
סגנונו הפוליטי של דרייפוס תואר לעיתים קרובות כ"רפובליקטי" (Republicrat). מבחינה כלכלית, הוא היה שמרן והתמקד ביתרונות של הקיצוצים במיסים ובצמצם גודלה של הממשלה, כהד לגישה השמרנית של ממשל רונלד רייגן באותה תקופה. הוא ניצל את חוסר שביעות הרצון של המצביעים בנוגע לשיעורי מס ההכנסה של המדינה שהיו גבוהים מהממוצע, וכן את חוסר שביעות הרצון בנוגע לאינפלציה הגבוהה, שיעורי הריבית הגבוהים, והעלייה באבטלה במהלך תקופת ממשל ג'ימי קרטר. עם זאת, דרייפוס היה מתון מבחינה חברתית, שב-1982 חתם על חוק זכויות האזרח הראשון של ויסקונסין, שאסר על אפליה.[5]
לדרייפוס יצא שם של נואם מיומן. בעימותים הטלוויזיוניים שקדמו לבחירות, הוא התגבר על הבעיה של זיהוי שמות בוחריו, לצד הספקות בנוגע לניסיונו ולכשירותו לתפקיד. התמקדותו בקיצוץ במיסים הייתה אסטרטגיה שהפכה לנושא לוויכוח. לאחר שבית המחוקקים המדינתי העביר חוקים לקיצוץ במיסים, הפכה ויסקונסין עד מהרה למדינה שהייתה נגועה בגירעונות תקציבים בפעם הראשונה מזה שנים. הגירעונות נגרמו בשל העלויות הגבוהות של הוצאות הממשלה עקב האינפלציה הגבוהה ושיעורי הריבית. האבטלה גאתה גם היא, והוסיפה לצמצום מקורות ההכנסה של הממשלה.
הקיצוצים שנגרמו כתוצאה מכך בשירותים ובתוכניות, כמו תחבורה, היו בסתירה למסורת הפרוגרסיבית של ויסקונסין. בנקודת זמן מסוימת, לא עמד לרשות המדינה מספיק כספים כדי לכסח את העשבייה לאורך הכבישים, מצב שהפך למקור לדאגה מצד תעשיית התיירות המדינתית. בשנת כהונתו האחרונה של דרייפוס כמושל, 1982, נרשם בתקציב המדינה גירעון של כמעט מיליארד דולר, ושיעור האבטלה עמד על 12 אחוזים. דרייפוס לא התמודד על תקופת כהונה שנייה.
ב-2005, כאשר נשאל בראיון שנתן לרשת WisconsinEye את מה הוא החשיב כהחלטה החשובה ביותר בתקופת כהונתו, הוא השיב, "בניית בית הספר לרפואה וטרינרית באוניברסיטת ויסיקונסין-מדיסון". ההחלטה על צעד זה התקבלה בישיבות התקציב לפני שהוא הושבע לתפקיד, ונגדה את עצתם של כל יועציו ואת שאיפות הנהלת האוניברסיטה. כאשר נאמר לו במהלך דיון זה שהמדינה לא זקוקה ליותר וטרינרים, השיב דרייפוס, "העניין הוא לא בווטרינרים. העניין הוא במחקר". השקפתו והחלטתו הוכחו כראיית הנולד כאשר ב-1998 התגליות של ג'יימס תומסון (אנ'), חוקר עלום שם בבית ספר זה, פתחו אפשרויות רבות בתחום תאי הגזע והשימוש בהם.
שנותיו האחרונות
דרייפוס החליט שלא להתמודד על תקופת כהונה שנייה ב-1982. מאוחר יותר הוא אמר ש"פוליטיקה לא הייתה מעולם תחום העניין העיקרי שלי כפי שהייתה אצל המושלים לשעבר כמו פטריק לוסי וטומי תומפסון".[6]
בשנים 1983–1984 שימש דרייפוס כמנהל הראשי של חברת הביטוח סנטרי בסטיבנס פוינט. ב-1986 הוא עבר לווקשה, שם בנו, לי ס. דרייפוס הבן, כיהן כשופט. בהמשך הוא שימש כמפקח מדינתי זמני על החינוך הציבורי, והיה חבר במועצת הנגידים של אוניברסיטת ויסקונסין.
ב-1985 הוא פתח חברת ייעוץ, ונשא נאומים והשיא עצות בנוגע לחינוך הגבוה במדינה. דרייפוס היה לאורח קבוע ופופולרי בסיבובי הרצאות. הוא דיבר נגד תיקון לחוקת ויסקונסין שאסר על נישואים האסורים על פי ההלכה ועל איחוד אזרחי, שעבר ב-2006.
בשנים 1990–2007 כתב דרייפוס טור שבוע בעיתון Waukesha Freema, שפורסם בכל עיתוני ויסקונסין.
בפברואר 2005 חווה דרייפוס סיבוכים כתוצאה מניתוח החלפת ברך שעבר והחל להראות סימנים של מחלת לב. הוא עבר ניתוח מעקפים, שלאחריו החלה בריאותו להתדרדר. לי דרייפוס נפטר בווקשה ב-2 בינואר 2008 עקב כשל נשימתי. הוא נטמן בבית הקברות פריירי הום שבעיר. בקמפוס סטיבנס פוינט של אוניברסיטת ויסקונסין קיים מרכז לי שרמן דרייפוס שהוקם ב-2007. הוא גם הוכנס להיכל התהילה של שדרני ויסקונסין.
קישורים חיצוניים
- לי דרייפוס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- לי דרייפוס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- לי דרייפוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Herman, Jennifer (January 2008). Wisconsin Encyclopedia, p. 236.
- ^ 2.0 2.1 Amy Rabideau Silvers. "Lee S. Dreyfus: 1926-2008; He made red vest, leadership his style". Milwaukee Journal Sentinel, January 3, 2008. Archived February 22, 2008, at the Wayback Machine
- ^ 3.0 3.1 Silvers, Amy Rabideau (January 4, 2008). "Lee S. Dreyfus: 1926-2008". Milwaukee Journal-Sentinel. Archived from the original on March 25, 2015.
- ^ Mark Pitsch and Jason Stein. "Former Gov. Dreyfus dies, remembered as maverick". Wisconsin State Journal, January 4, 2008. Archived January 8, 2008, at the Wayback Machine
- ^ T-shirt celebrating Wisconsin’s pioneering Lesbian & Gay Rights legislation - Wisconsin Historical Society.
- ^ Lee Dreyfus. "Farewell: Time has come to end column". GM Today, August 16, 2007. Archived March 9, 2008, at the Wayback Machine
39544421לי דרייפוס