וולטר ג'. קולר האב
.jpg) | |||||||
| לידה | שיבויגן, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | שיבויגן, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | וולטר ג'ודוק קולר האב | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלנד, קולר, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
וולטר ג'ודוק קולר האב (באנגלית: .Walter Jodok Kohler Sr; ) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ויסקונסין ה-26 בשנים 1929–1931. הוא היה תעשיין מצליח וחדשני. חברת קולר הוקמה על ידי אביו, ג'ון מייקל קולר. וולטר קולר שימש כנשיא החברה בשנים 1905–1937. כרפובליקני מתון, תומך המגזר העסקי, שהעריץ את קלווין קולידג' ואת הרברט הובר, התנצח קולר עם האגפים הימני והשמאלי של מפלגתו לפני ובמהלך השפל הגדול. בנו, וולטר ג'. קולר הבן, כיהן גם הוא כמושל ויסקונסין בשנים 1951–1957.
ראשית חייו
וולטר קולר נולד בעיר שיבויגן שבוויסקונסין, כשלישי מבין ששת ילדיהם של התעשיין ואיש הציבור ג'ון מייקל קולר השני ושל רעייתו, לילי וולרת'. ג'ון מייקל קולר עמד בראש חברה משגשגת שמכרה ברזל ומוצרי שרברבות, לצד מוצרי אמייל. אביה של לילי היה איש עסקים מקומי אמיד באותו תחום עיסוק. משפחות קולר ווולרת' מחזיקות עד היום בקשרי משפחה ועסקים הדוקים.
וולטר קולר גדל בבית המשפחה בשיבויגן. חינוכו הרשמי נפסק כשהוא הגיע לשנת הלימודים השמינית, כאשר בגיל 15 הוא שכנע את אביו לשכור אותו לעבודה במשרה מלאה בעסקי החברה.
חמש שנים לאחר מות אביו ב-1900, לקח קולר בן ה-30 על עצמו את ניהול חברת קולר. ימים ספורים לפני מות אביו נשא קולר לאישה את שרלוט הנרייטה "לוטי" שרודר, שהייתה מורה בבית ספר בקנושה. לשניים נולדו ארבעה בנים: ג'ון מייקל השלישי, וולטר ג'. הבן, קארל ג'יימס, ורוברט יוג'ין.
בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, בנה קולר אחוזה מפוארת בשם ריברבנד. האחוזה נבנתה בסמוך למפעל המשפחתי, כיום בתחומי הכפר קולר, 6.5 ק"מ ממערב לשיבויגן.
קריירה עסקית
בראשית המאה ה-20 צמחה חברת קולר במהירות, ופיתחה מוצרים חדשים, כמו האמבטיה הראשונה בתעשייה שנוצקה ביחידה אחת. ב-1914 העסיקה החברה כבר 950 עובדים והחזיקה במשרדי מכירות בארבע ערים אמריקאיות מרכזיות ובלונדון. במלחמת העולם הראשונה היא עברה לייצור לטובת המאמץ המלחמתי. בשנות ה-20 היא הרחיבה את מגוון מוצריה ומכירותיה, וייצרה בית השאר מדיח כלים ממונע, מכונת כביסה חשמלית, וגנרטור חשמלי מונע בבנזין. קולר הקים את המפעל הגדול ביותר בעולם לייצור המוני של אסלות וכיורים.
קולר צמצם את מספר שעות העבודה של עובדיו, שילם להם שכר מעבר לממוצע, סיפק להם ביטוחי חיים וביטוחי בריאות קבוצתיים ופיצויים, והעניק מתנות לחגים ומתנות פרישה. החל מ-1917 הפכה תוכניתו להקמת מכלול מגורים לעובדים בסמוך למפעל למציאות. כפר קולר, בשטח של 12 קמ"ר, עוצב כך שיספק לעובדים דיור באיכות גבוהה ובר השגה. בשנה שלאחר מכן פתחה החברה את המועדון האמריקאי בסמוך למפעל, שהיה אתר פנאי שעוצב בסגנון טיודור עבור 250 מהגרים.[1]
השפל הגדול אילץ את חברת קולר להאט את קצב הייצור ולהגביל את שעות העבודה. קולר ניסה לשמור על תעסוקתם של עובדיו ועל שכרם, אך הקיצוצים נעשו בלתי פופולריים. ב-1934, חברו חלק מהעובדים הוותיקים וכמה מנהיגים עובדים חיצוניים לארגון שביתה.
שביתת קולר ב-1934
קולר היה מאמין אדוק בגישה שעל פיה לא נדרשו העובדים להיות חברים באיגוד מקצועי כלשהו כתנאי להעסקתם, וכמו תעשיינים אחרים לא היה מעוניין בייצוג של העובדים על ידי איגודים מקצועיים לאומיים בדרך של כפייה. יחד עם רוב עובדיו, הוא הקים ב-1933 ועד עובדים, אך צעד זה לא הוביל לשביעות רצונם של מנהיגי העובדים. שנה לאחר מכן, כאשר פרצו שביתות רבות ברחבי ארצות הברית, התמקדה פדרציית העבודה האמריקאית בחברת קולר. הם הציגו 14 דרישות, כולל העלאת שכר בשיעור של 62.5 אחוזים. קולר דחה את הדרישות וסגר את המפעל.
שביתת קולר הראשונה פרצה ב-16 ביולי. משמרות שובתים חסמו את הגישה למפעל ועד מהרה גאתה האלימות משני הצדדים. ירי בנשק חם וגז מדמיע נכנסו לתמונה ב-27 ביולי, ושני אנשים נהרגו בנוסף ל-43 פצועים עד להגעת המשמר הלאומי להשיב את הסדר על כנו.
ב-1935 הצביעו העובדים על הקמת איגוד מקצועי של המפעל, אך באותה שנה העביר הקונגרס של ארצות הברית את חוק וגנר (אנ'), שעודד איגודי עובדים מרכזיים להתאגד ברשות הממשלה הפדרלית ואסר על קיומם של ועדי עובדים במפעלים.
במרץ 1940 הרשיע חבר מושבעים גדול פדרלי 104 חברות, איגודים מקצועיים ויחידים באשמת קנוניה להקפיא את מחירי מוצרי השרברבות. בין החברות הללו היו שלוש חברות הצנרת הגדולות בארצות הברית, כולל חברת קולר. בחודש שלאחר מכן נפטר קולר מהתקף לב פתאומי, כשידידיו וקרוביו ייחסו את מותו לשביתה ולקריאת התיגר של הממשלה הפדרלית על היושרה האישית שלו.
ב-1954 פרצה שביתה שנייה בחברת קולר, שהייתה לסכסוך העבודה הארוך ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.
מושל ויסקונסין
ב-1928 היה קולר מועמד למשרת מושל ויסקונסין. המפלגה הרפובליקנית שלטה בפוליטיקה של ויסקונסין מאז כינונה כמדינה בארצות הברית באמצע המאה ה-19, וזכייה במועמדות המפלגה נחשבה להבטחה לניצחון בבחירות הכלליות. ועדיין, המפלגה הייתה מפולגת בין סיעת האיתנים (Stalwarts) השמרנית, לבין הפרוגרסיביים בראשות פיליפ לה פולט. קולר נמנה עם סיעת האיתנים מאז שב-1916 נבחר לחבר האלקטורים.
קולר ניהל מסע בחירות נמרץ, בציינו את הצלחתו העסקית, ואת מחויבותו במשך כל חייו לעבודה קשה, והבטיח להתעלם משיטת המינויים הפוליטיים (Spoils system) כאשר יחליט על מינויים וקידומים. הוא הזמין את הבוחרים לבקר במפעל, להיווכח בתנאי העבודה, ולראות את הכפר התעשייתי, ורבים אכן עשו כן.
קולר היה המועמד הראשון למשרה ציבורית שניהל את נסיעותיו במהלך מערכת הבחירות בטיסות, כאשר הוא נסע 11,720 ק"מ במשך שבועיים. הוא גם נסע במכונית, בנסותו להגיע ל-1.5 מיליון המצביעים באוכלוסייה של 3 מיליון תושבים. הפרוגרסיביים האשימו אותו על כך שהתנגד לתנאי של חברות באיגוד מקצועי כתנאי לקבלת עבודה, אך הוא השיב להם בציינו ששכר העובדים בחברה היה גבוה ב-28.9 אחוזים בהשוואה לרמת השכר הממוצעת בוויסקונסין, ש-92 אחוזים מהעובדים הנשואים במפעל החזיקו בבעלותם מגרשים ובתים, וש-75 אחוזים מהם החזיקו בבעלותם מכונית.
קולר ניצח בבחירות בהפרש גדול, והגיע למדיסון, שם הוא חיסל בשיתוף פעולה עם בית המחוקקים גרעון שהוערך ב-3.5 מיליון דולר, פישט וייעל את הביורוקרטיה במדינה, סלל כבישים ובנה פארקים מדינתיים, ודאג לרמת מיסוי נמוכה. אך השפל הגדול שם קץ לקריירה הפוליטית שלו. הוא היה דומה יתר על המידה לידידו הנשיא הרברט הובר, ורוב המצביעים היו מעוניינים בשינוי. איש סיעת הפרוגרסיביים פיליפ לה פולט ניצח בבחירות המקדימות של 1930, וחבר לשני סנאטורים פרוגרסיביים בניסיון פופולרי לשים קץ לקריסה הפיננסית שזרעה הרס ברחבי ארצות הברית ובעולם.
אף על פי שכיהן בתקופת כהונה יחידה של שנתיים כמושל, מינה קולר חמישה שופטים לבית המשפט העליון של ויסקונסין, זאת בשל ארבע פטירות של שופטים ופרישה אחת. היה זה ללא ספק המספר הגבוה ביותר של מינויים בכל תקופה של שנתיים בתולדותיו של בית המשפט.[2]
ב-1932 התמודד קולר שוב על מועמדות הרפובליקנים למשרת המושל וניצח. הוא הביע תמיכה חזקה בנשיא הובר, טקטיקה שהזיקה לו. הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה כאשר הפרוגרסיביים והדמוקרטים נהנו באותה מערכת בחירות משורה של ניצחונות ברמה הלאומית שהכניסה את פרנקלין דלאנו רוזוולט אל הבית הלבן. שיעור ההצבעה עבור רוזוולט בוויסקונסין הגיע ל-63.5 אחוזים.[3] ב-1939 שבו הרפובליקנים ללשכת המושל, ונותרו בשליטה במדינה במשך שני העשורים הבאים. אחד מהמושלים שכיהנו בתקופה זו היה בנו של קולר, וולטר ג'. קולר הבן.
מותו
וולטר ג'. קולר נפטר בשיבויגן ב -21 באפריל 1940. הוא נטמן בבית הקברות וודלנד שבכפר קולר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1747-1748
קישורים חיצוניים
- וולטר ג'. קולר האב באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- וולטר ג'. קולר האב באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- וולטר ג'. קולר האב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "The American Club Resort Hotel: A KOHLER Experience: The American Club:Wisconsin Hotel:Five Diamond". www.americanclubresort.com. Archived from the original on November 20, 2010.
- ^ "G. B. Nelson, U.W. Grad, is Appointed". The Capital Times. September 26, 1930. p. 1.
- ^ Wisconsin Legislative Reference Library. "Summary Vote For President". The Wisconsin Blue Book 1933. Madison, Wisconsin. p. 531.
39497963וולטר ג'. קולר האב