תקינות פוליטית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף התקינות הפוליטית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקינות פוליטית או פּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט (באנגלית: Political correctness, ידוע גם בקיצור: PC) היא כינוי לדרכי התבטאות ודפוסי מדיניות שמטרתם להימנע מיצירת תחושת עלבון או הרגשת נחיתות בקרב חברי קבוצות מסוימות בחברה. גישה זו שוללת ביטויים מילוליים של גילנות, אנטישמיות, אסלאמופוביה, גזענות וכו'. מחייבי התקינות הפוליטית רואים בה אמצעי לשינוי חברתי ומבקריה רואים בה פגיעה בחירות האדם ובאפשרות לשיח חופשי ואותנטי.

עקרונות התקינות הפוליטית

התקינות הפוליטית מתייחסת לא רק לשמות תואר של קבוצות וקטגוריות חברתיות, אלא בהיבט כוללני יותר, גם לדרך בה השפה מנכיחה דיבור גזעני, שוביניסטי, גילני (אנטי זיקנה) וכדומה. לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר, לדוגמה, "אמריקאים ילידים" ולא "אינדיאנים", "בן זוגי" ולא "בעלי", "מבוגר" ולא "זקן", "בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית" ולא "מפגר", "נמוך" ולא "גמד", "מלא" ולא "שמן" וכו'. גם התקינות הפוליטית של הביטויים החליפיים עשויה להיות שנויה במחלוקת, ולהשתנות עם הזמן. במקרים מסוימים עצם האזכור של סטריאוטיפים לאומיים או גזעיים מתפרש כגזענות סמוייה ונחשב ללא-תקין פוליטית.

גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא להביא לשינוי השיח באמצעות שינוי השפה. בנוסף, התקינות הפוליטית מתבססת על זרמים לינגוויסטיים-אנתרופולוגיים כדוגמת היפותזת ספיר-וורף, הקובעת כי יש יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של שפה שאדם מדבר בה, לבין הדרך בה האדם מבין את העולם ומתנהג בו.

שינויים במילים ובביטויים שבהם נעשה שימוש בשפה מוכרים כבר מתיקוני הסופרים שבתנ"ך, וביתר פירוט אצל חז"ל, שדרשו וקיימו שימוש בלשון נקייה. לשון סגי נהור אף היא דרך התבטאות עדינה, שנועדה למנוע שימוש במילים פוגעות.

השפעת התקינות הפוליטית על השפה מתבטאת בהתפתחות סגנון כתיבה נייטרלי מבחינה מגדרית, העוקף את הצורך להתייחס למינו הלא ידוע של אדם לא ספציפי, כלומר מבלי לייחס מגדר מסוים לאותו אדם (ראו מגדר בלשון). בשנים האחרונות התפתחה תופעה הנקראת "super pc"- "תקינות פוליטית - על"- אסכולה שבה לא משתמשים בשום ביטוי שעשוי להתפרש כגזעני- שאינו עובדתי לחלוטין- באופן טוטאלי, למשל: לא "לבנים" אלא "קווקזאיים"- כיוון שלומר "לבנים" עשוי להישמע כעליונות מסויימת על שחורים, או להתפרש כגזענות כלפי לבנים. תופעה זו מצויה בעיקר אצל דמוקרטים פרוגרסיבים. [1]

היקף התופעה

בחוגים מסוימים בארצות הברית, התקינות הפוליטית נחשבת לכלל ברזל בשפה, כך למשל אין הוגים או כותבים את כינוי הגנאי Nigger, אפילו לא כדוגמה שלילית, אלא אומרים "The N word". באופן דומה, יש שנזהרים להתבטא נגד יהודים או מוסלמים. מגמה זו חזקה בעיקר באוניברסיטאות ובקרב בעלי השכלה גבוהה. מאידך, גישת התקינות הפוליטית פחות נפוצה בשיח העממי.[2]

בישראל

לטענת המצדדים בתקינות הפוליטית החברה הישראלית כחברה מערבית, משופעת בזהויות אשר בחלקן מתבססות על מוצא עדתי מגוון, אבל השפה לא התפתחה. דבר שהוביל לחשיבה סטריאוטיפית וגזענית. בשל כך יש צורך לאמץ עקרונות של תקינות פוליטית בשביל לקדם שיח ענייני ומכבד שמכיר בנוכחות המיעוט. רעיון זה יושם בישראל שנים רבות לפני שזכה למינוח אמריקאי הולם, בהמלצה שלא לומר "כושי", אלא "אפריקאי". בפועל, קיימים כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל בהם מושרשים ביטויי בוז כוללניים וגזעניים וגם מילים שוביניסטיות.

גישת התקינות הפוליטית באה לידי ביטוי בתיקונים אחדים לחוקי מדינת ישראל, שבהם הוחלף מושג אחד מאחר. דוגמאות:

  • החלפת המילה "מעביד" במילה "מעסיק" בעשרות חוקים,[3] בנימוק: "למונח מעביד, על הטיותיו, עלולה להיות משמעות שלילית, המתקשרת בין היתר לניצול, שיש בה כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי מי שמעסיק עובדים. לפיכך מוצע להחליף מונח זה במונח מעסיק, שאינו טעון במשמעות שלילית כאמור."[4]
  • החלפת המושג "משפחות חד-הוריות" במושג "משפחות שבראשן הורה עצמאי" והחלפת המושג "הורה יחיד" ב"הורה עצמאי",[5] בנימוק: "השימוש במונחים אלה יש בו כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי הורותו של אחד ההורים, על פי רוב האב, הן מצד האם והילד, הן מצד הרשויות ומוסדות החינוך, והן מצד החברה בכללותה."[6]
  • החלפת המושג "מפגר" במושג "בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית" ב-23 חוקים,[7] בנימוק "השימוש במונח מפגר נחשב בשפת היום־יום לפוגעני, והוא אינו עולה בקנה אחד עם המגמה להגן על כבודם של אנשים עם מוגבלות ולהבטיח את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים".[8]
  • המוסד לביטוח לאומי יזם החלפה של המושג "קצבת זקנה" במושג "קצבת אזרח ותיק", בנימוק "הסתבר כי השימוש במונח "קצבת זקנה" יוצר אצל מרבית האוכלוסייה קונוטציות שליליות וסטריאוטיפים המובילים לפגיעה ברגשות האוכלוסייה הבוגרת".[9]

ביקורת התקינות הפוליטית

בשל השפעתה הנרחבת של התקינות הפוליטית על צורת הביטוי הפוליטית, ישנם קולות, מכיוונים שונים, המתנגדים לעצם התקינות הפוליטית או לעוצמתה. היוצאים נגד גישת התקינות הפוליטית, טוענים שהיא פוגעת בחופש הביטוי. בנוסף, הם רואים בה צביעות והתעלמות מן המציאות ועיוות מלאכותי של השפה. הם סבורים כי שינוי הכינוי של מגזר מסוים לא יתרום לשינוי מצבו העגום. לטענתם, הדימוי הירוד של הכינוי נובע מן המצב הירוד של הקבוצה וגם הדימוי של הכינוי החדש ידרדר אם לא ישופר מעמד הקבוצה. ביקורת נוספת היא על היישום של התקינות הפוליטית, המביאה לפעמים גם לתופעה של תיקון יתר.

איש הימין האמריקאי ויליאם ס. לינד, טוען שהתקינות הפוליטית נוקטת באותן שיטות שבהן נקטו המשטרים הטוטליטריים של ברית המועצות, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וסין הקומוניסטית, בהשתמשם בשיטות "שיחדש" אורווליאניות. לדעתם של לינד ואחרים, הציבור צוחק על תופעה זו ואיננו מבחין בסכנותיה מאחר שהיא מכונה "תקינות פוליטית", אולם, התופעה גדלה ומבקשת להרוס את כל מה שמוגדר כחופש וכתרבות שלהם. רבים גם סבורים שבקמפוסים של אמריקה מופעל טרור כנגד כל מי שסוטה מן "התקינות הפוליטית".[10] לעומתם, יש המטילים ספק בעצם קיומו של לחץ ממשי לשימוש בתקינות פוליטית, ומוסיפים כי גם אם קיים לחץ שכזה, הרי שאין בו כל חדש.[11]

הפילוסוף והפסיכולוג הקליני ג'ורדן פיטרסון הקדיש חלק רב ממחקרו נגד התקינות הפוליטית.[דרוש מקור]

הבדרן והשחקן ג'ון קליז יצא בווידאו המבקר את התופעה.[12] הסוציולוג פרופ' משה צוקרמן יצא נגד התקינות הפוליטית בספרו ההגותי "חפצון האדם", לדידו של צוקרמן אין שום השפעה של הנאמר "המכובס" על אופן החשיבה האמיתי על האחר.

הפובליציסט הישראלי בן-דרור ימיני טוען שתרבות התקינות הפוליטית הפכה לתרבות המעודדת שקר, מסרסת את המחשבה החופשית ופוגעת בשכל הישר. כמו כן טען שהיא הגיעה להגזמה והקצנה אבסורדית בארצות הברית, וטען שהתגובה של אזרחי ארצות הברית לכך הייתה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית.[10]

גדי טאוב ביקר בחריפות את התקינות הפוליטית בהקשר לטרור האסלאמי וטען שהריאקציה לתקינות זו תהיה עליית הימין הקיצוני. הוא ביקר את התבטאות התקינות הפוליטית והפוסט-מודרניזם באקדמיה בארצות הברית, בייחוד בחוגים להיסטוריה ולימודי מגדר, שם הפרופסורים מצהירים שמטרתם היא לקדם נרטיבים מוטי-אג'נדה (למען ה"מדוכאים" ו"אוכלוסיות מוחלשות") ולא לחתור לגילוי האמת ולהציג תמונה נכונה של המציאות. הוא סיכם שהתקינות הפוליטית היא לדעתו "איסור לומר את האמת".[13]

בתחום החופש האמנותי, קומיקאים כמו ג'רי סיינפלד וביל מאהר גינו בפומבי את רגישות היתר של הסטודנטים לגבי אמירות שאינן תקינות פוליטית ואמרו שרבים מהם לא מסוגלים להבין בדיחה[14]

ביולי 2020 הופיע מכתב של כ-150 סופרים, אקדמאים ואנשי רוח למען חופש הביטוי ונגד ההגזמה של אנשי התקינות הפוליטית שהפכה בעיניהם לסתימת פיות, בין החתומים על המכתב, סלמן רושדי, מרגרט אטווד, ג'יי קיי רולינג ונועם חומסקי.[15]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ג'יימס פין גארנר, פוליטיקלי קורקט: אגדות ילדים בלשון סגי נהור, מודן, 1995.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: פוליטיקלי קורקט
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תקינות פוליטית

הערות שוליים

  1. ^ טוביה טננבום, שקרים שכולם מספרים, ישראל: סלע מאיר, 2016
  2. ^ David Robertson, "Politically Correct", A Dictionary of Modern Politics, Europa Publications, London and New York, 3rd addition, 2002, pp. 392
  3. ^ חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014, ס"ח 2459 מ-15 ביולי 2014
  4. ^ הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, ה"ח הכנסת 535 מ-15 בינואר 2014
  5. ^ חוק משפחות חד־הוריות (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, ס"ח 2452 מ-22 במאי 2014
  6. ^ הצעת חוק משפחות חד־הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, ה"ח הכנסת 530 מ-10 בדצמבר 2013
  7. ^ חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017, ס"ח 2596 מ-10 בינואר 2017
  8. ^ הצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2016, ה"ח הכנסת 665 מ-14 בנובמבר 2016
  9. ^ תזכיר חוק הביטוח הלאומי (תיקון החלפת המונח "קצבת זקנה" במונח "קצבת אזרח ותיק" ) (תיקון מס'...), התשע"ו-2016, הופץ ב-11 בינואר 2016 באתר החקיקה הממשלתי
  10. ^ 10.0 10.1 בן-דרור ימיני, תקין בגב האומה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016.
  11. ^ David Robertson, "Politically Correct", A Dictionary of Modern Politics, Europa Publications, London and New York, 3rd addition, 2002, pp. 391
  12. ^ ג'ון קליז, John Cleese: Political Correctness Can Lead to an Orwellian Nightmare, youtube, ‏31.01.2017
  13. ^ אתר למנויים בלבד גדי טאוב, אסור לומר את האמת — למה אובמה מסרב להכיר בטרור האיסלאמיסטי?, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015.
  14. ^ גרג לוקיאנוף וג'ונתן היידט,, אתרוגים בקמפוס, באתר אלכסון, תרגום מכתב העת Atlantic, ‏3.9.2015
  15. ^ כותבים שונים, A Letter on Justice and Open Debate, harpers, ‏7 ביולי 2020
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33442566תקינות פוליטית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תקינות_פוליטית&oldid=2260671"