התיווך הישראלי במלחמת אוקראינה–רוסיה
.jpg)
ב-24 בפברואר 2022 החלה מלחמת אוקראינה–רוסיה, לאחר חודשים של מתיחות והכנות למלחמה. בעוד רוב מדינות המערב קבעו עמדה חד-משמעית לצד אוקראינה, לישראל היו אינטרסים שקשרו בינה לבין שתי המדינות הלוחמות, מה שהעניק לה מעמד מיוחד כמדינה שיכולה לתווך בין הקטבים. זמן קצר לאחר פרוץ הלחימה נוצר חלון הזדמנויות שבו מנהיגי שתי המדינות הלוחמות היו מעוניינים במשא ומתן: אוקראינה משום שהייתה נתונה בימי לחימה קריטיים על עצם קיומה, ורוסיה שהתברר לה שהפלישה אינה מתקיימת כמתוכנן נוכח הסנקציות החריפות שהוטלו עליה[1]. אל חלון זה נכנסה מדינת ישראל כאשר ראש ממשלתה, נפתלי בנט, תיווך בין נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
במהלך התיווך ישראל תיאמה מהלכים עם שותפותיה בעולם המערבי, ובעיקר גרמניה, שהייתה מעוניינת לשים קץ מהיר ללחימה. שיאו של התיווך הגיע במסע דילוגים שקיים בנט ב-5 וב-6 במרץ בין מוסקבה וברלין. התיווך הישראלי הוביל לפתיחת שיחות משא ומתן להסדר, הצליח להגיע לסדרת הסכמות מקומיות ועברו דרכו מספר רב של טיוטות להסדר סיום הלחימה. לבסוף התיווך כשל והמלחמה התעצמה, בראש ובראשונה כיוון שחלון ההזדמנויות החל להיסגר במהלך חודש מרץ, נוכח ניצחונות צבא אוקראינה ובלימת התקדמות הצבא הרוסי. במהלך התיווך הייתה ישראל בחזית המשא ומתן להפסקת המלחמה ובלב המגעים המדיניים הבין-לאומיים.
רקע: עמדות הצדדים
במשך עשרות שנים פעלה רוסיה למנוע את זליגת אוקראינה לגוש המערבי, ולשמר אותה תחת תחום ההשפעה שלה. במסגרת זאת ראה הקרמלין קו אדום בהצטרפות אוקראינית לאיחוד האירופי או לברית נאט"ו המונהגת בידי ארצות הברית. לצד זאת, עם השנים נעה דעת הקהל האוקראינית לכיוון המערב. קריאות אלו הגיעו לשיאן במהפכת יברומאידאן, שהובילה להדחת הנשיא הפרו-רוסי ולפריצתה של מלחמת אזרחים במזרח המדינה, בחבל דונבאס, שם רוב האוכלוסייה דוברת רוסית ותומכת בהסתפחות לרוסיה. הממשל הרוסי מימן וסיפק תחמושת למיליציות בדלניות שהכריזו על עצמאות דונבאס, ובמקביל ניצלו את התסיסה הפנימית באוקראינה וכבשו את חצי האי קרים. העימות הפך למלחמת התשה בדונבאס ומאמצים של הקהילה הבין-לאומית להביא לתיווך בין הצדדים כשלו.
בניסיון להבטיח שרוסיה תימנע מפתיחה במלחמה כוללת באוקראינה, גרמניה העמיקה את התלות האנרגטית שלה ברוסיה, בראש ובראשונה דרך בניית צינורות הגז נורד סטרים ונורד סטרים 2. דרך הגברת התלות, הדבר הגביר את חוסר הכדאיות במלחמה והעלה את ההימור של רוסיה בפתיחה בה. אולם בסופו של יום המלחמה פרצה והמאמצים הגרמניים כשלו. בפרוץ המלחמה התעשייה הגרמנית נפגעה וסבלה ממחסור אנרגטי נוכח סגירת זרימת הגז. ממשל זלנסקי באוקראינה סירב מצידו להתכופף לדרישות הרוסים ולהכיר בריבונות הרפובליקות המיליטנטיות בדונבאס. נוכח החשש הרוסי מהצטרפות אוקראינית לנאט"ו ולאיחוד האירופי, הרצון לספח לתוכה את חבל דונבאס ולחזק את אחיזתה במזרח אירופה, החליטה רוסיה בהנהגתו של ולדימיר פוטין לקדם פלישה רבתי לכל אוקראינה, מתוך הנחת יסוד שתהיה זאת מלחמה קצרה וניצחון קל. התחמשות הצבא הרוסי על הגבול האוקראיני הובילה למשבר האוקראיני-רוסי והקדימה את הפלישה הרוסית שבאה ב-24 בפברואר[2].
למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים עם שתי המדינות וקשרים טובים עימן. ישראל צידדה, ברמה המוסרית, במאבקה של אוקראינה לשלמות טריטוריאלית נוכח הפולשנות הרוסית וגיוס המיליציות שקידמה מוסקבה בתוך שטחה, אך במקביל היו לה מחויבויות אסטרטגיות לשמור על קשריה החזקים עם רוסיה. בין היתר חיל משלוח רוסי מקיים חציצה בין רמת הגולן למיליציות האיראניות על אדמת סוריה. התיאום בין ישראל לרוסיה הוא הכרחי להמשך שגרת הפעילות הצבאית הישראלית מעל שמי סוריה נגד ההתבססות האיראנית במדינה[3]. כמו כן חיל האוויר הרוסי מקיים פטרולים על גבול ישראל באופן קבוע, לצד חיל האוויר הסורי[4]. על כן, עם פרוץ המלחמה, רוב מדינות העולם המערבי קבעו עמדה נחרצת בגנות הפלישה הרוסית, הטילו סנקציות על רוסיה והחלו לספק אספקה הומניטרית וחימוש צבאי לאוקראינה[5]. ישראל, מצידה, לפחות בתחילת הדרך, שמרה על עמדה מאוזנת יותר בין הצדדים הלוחמים. היא אומנם גינתה את הפלישה, אך נמנעה מלפעול בכל דרך שהיא נגד רוסיה מלבד ברטוריקה דיפלומטית, והייתה בין המדינות המעטות שישבו על הגדר ויכלו לקדם תיווך, לצד גרמניה וטורקיה.
הפלישה והבשלת עמדות הצדדים למשא ומתן
.jpg)
הפלישה הרוסית נפתחה בליל 24 בפברואר הייתה מרובת חזיתות, וכללה פלישת כוחות רוסיים מדרום אוקראינה, ממזרח, מצפון-מזרח ומצפון, דרך הגבול בין אוקראינה לבלארוס, לכיוון הבירה קייב[6]. התעמולה הרוסית השוותה את הנהגת אוקראינה לגרמניה הנאצית, ובכירי הממשל הרוסי דרשו בהצהרותיהם להביא ל"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה[7]. משמע, הם דרשו טיהור פוליטי של הממשל בקייב, כולל התנקשות בעומדים בראשו, הכרה אוקראינית בסיפוח חבל דונבאס וחצי האי קרים לרוסיה, יצירת מסדרון יבשתי בין קרים לדונבאס על ידי סיפוח אזור מריופול, זפוריז'יה וחרסון, פירוז כל אוקראינה מנשק והבטחה שלעולם לא תצטרף לשורות נאט"ו והאיחוד האירופי.
הפלישה הרוסית התבססה על ההנחה שתהיה מלחמה קצרה, קייב תיפול תחת נחת זרועה של רוסיה, ואוקראינה תיכנע תוך ימים ספורים. על בסיס הנחות יסוד אלו גם נשקל גיוס כוח האדם לפלישה, וניתן האישור לפלישה עצמה. גם הערכות המודיעין בעולם המערבי, כולל המודיעין האמריקאי, הצביעו על כך שרוסיה עומדת לפלוש ושאוקראינה תתמוטט בתוך שבוע פחות או יותר. אוקראינה מצידה התכוננה היטב למערכה. הנשיא וולודימיר זלנסקי החדיר רוח קרב ופטריוטיות באנשיו, הצבא האוקראיני התכונן לקראת הפלישה וה-CIA העביר לפיקוד העליון האוקראיני את תוכניות הפלישה הרוסית מבעוד מועד. התוצאה הייתה שעם פרוץ ההכרעה, סירובה של אוקראינה להיכנע ולחימתה העיקשת, שברו את הנחת העבודה של רוסיה שיהיה ניצחון מהיר וגזלו אותו מידיה[8].
לצד זאת הרוסים הצליחו להתקדם בכל החזיתות, ונכון לסוף פברואר איימו לכבוש את כל אוקראינה. במתקפה בצפון-מזרח אוקראינה נערכה לוחמה בשטח בנוי בלב העיר חרקוב, במתקפה בדרום נכבשה חרסון, נערך קרב בפאתי מיקולאייב שבו בלמו האוקראינים את התקדמות הצבא הרוסי מערבה והוטל מצור על מריופול. ההתרכזות הצבאית העיקרית הייתה במתקפה על קייב, ונערכו קרבות קשים על הדרכים לתוך הבירה האוקראינית בפרבריה. בנקודה זאת אוקראינה נאבקה על חייה, ועל כן הייתה מעוניינת במשא ומתן. עבור רוסיה, הנחת העבודה שהוליכה אותה למלחמה מלכתחילה התמוטטה, וכעת לא יכלה להחזיר את הגלגל אחורה. על כן ההנהגה הרוסית הייתה פתוחה למשא ומתן בניסיון לשים קץ מהיר לעימות עם מקסימום רווחים מדיניים. שינויים אלו בחזית בראשית הלחימה הם שהובילו לשינוי העמדות בקייב ובמוסקבה והובילו להבשלת התנאים למשא ומתן[9].
משא ומתן להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה
ערך מורחב – משא ומתן להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה
התיווך הישראלי
עם פרוץ המלחמה כבר התקיימו בישראל זה זמן מה דיונים יומיומיים בקבינט ובהערכות מצב בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ באשר למתחולל באוקראינה. כאשר פרצה המלחמה עצמה, החליטו ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד לחלק ביניהם תפקידים. לפיד הפך לדובר הדיפלומטי המרכזי, אשר הרבה להוקיע ולגנות את רוסיה ולחזק את ידה של אוקראינה, בעוד בנט התרכז במגעים מתחת לפני השטח, בתיווך המדיני ובמאמצים להביא את הצדדים לעמק השווה. לפני שהתחילה ישראל בתיווך, לבקשת קייב ומוסקבה, היא תיאמה את מהלכיה עם בעלות בריתה. גרמניה וצרפת היו מעוניינים בתיווך מיידי, ממשל ביידן האמריקאי היה ספקן בעוד הממלכה המאוחדת הייתה נץ מדיני, רצתה לראות מלחמה עזה נגד רוסיה והתנגדה למשא ומתן בשלב זה בו תנאי שדה הקרב נוטים בעד התוקפן בעימות. ראש וראשון במשתפי הפעולה במערב עם ישראל במסגרת התיווך היה קנצלר גרמניה אולף שולץ, שראה עין בעין עם ראש הממשלה בנט בצורך המיידי להביא להפסקת אש. בתוך ישראל היה לראש המטה לביטחון לאומי איל חולתא וליועצת המדינית בלשכת ראש הממשלה שמרית מאיר תפקיד מרכזי בקידום המגעים.
ב-25 בפברואר, יום שישי, יומה השני של המלחמה, טלפן נשיא אוקראינה זלנסקי, ממקום מושבו בבונקר בתוך קייב, לראש ממשלת ישראל בנט, וביקש ממנו סיוע הומניטרי וצבאי גם יחד. בנט הבהיר שישראל, עקב מצבה הגאופוליטי ותלותה בשיתוף הפעולה עם רוסיה, אינה יכולה לספק לאוקראינה תמיכה צבאית. אז העלה זלנסקי בקשה נוספת, והיא שבנט יתווך בינו לבין נשיא רוסיה פוטין, משום שלא היה לו כל דיאלוג עם רוסיה. בנט הסכים וכעבור יומיים התקשר לפוטין, ואמר לו שישראל פתוחה לתיווך בין הצדדים הלוחמים[10]. פוטין מצידו השיב שהוא מוכן לקיומו של משא ומתן ושהוא כבר שלח צוות מיוחד לקיום שיחות להסדר שנמצא בעיר הומל בבלארוס. בעקבות התיווך הישראלי שלחה גם אוקראינה משלחת מטעמה ונפתחו שיחות משא ומתן, ראשונות מסוגן, בעיר הומל. לפיכך כפתה רוסיה על אוקראינה לנהל משא ומתן תחת אש. הסבב הראשון של השיחות החל בבלארוס ב-28 בפברואר בצהריים אך השיחות הסתיימו ללא הצלחה. תנאי מקדים של רוסיה היה שלא תהיה הפסקת אש בלא הסדר מלא שיסיים את מצב הלוחמה בין המדינות[11].
מסעו של בנט
_1.jpg)
ב-2 במרץ קיים קנצלר גרמניה אולף שולץ ביקור ממלכתי, שתוכנן עוד מבעוד מועד, בישראל, ובמסגרתו נושא מרכזי בשיחות בין הקנצלר לראש הממשלה היו המלחמה באוקראינה. כאמור השניים ראו עין בעין את הצורך המידי במשא ומתן להפסקת הלחימה ובמהלך השיחה ביניהם עלה הרעיון שבנט יקיים מסע דילוגים דיפלומטי למוסקבה כדי להתניע את התיווך. בנט התלהב מהרעיון, בעוד הפקידות הבכירה קיבלה אותו בספקנות, וראש המוסד דוד ברנע התנגד לו. גם שר החוץ לפיד הגיב בספקנות אך נתן לבסוף את תמיכתו במהלך. בנט תיאם את המהלך עם שותפיו במערב וב-3 במרץ טלפן לנשיאים. בנט עצמו העריך שסיכויי ההצלחה של התיווך הם 50% בלבד. בשיחה עם פוטין אמר: "דיברתי עם זלנסקי ואני מרגיש שיש רצון למשא ומתן. רציתי לבוא למוסקבה להיפגש איתך"[12]. השניים הסכימו לקיים את הפגישה כעבור יומיים, ביום שבת 5 במרץ. בנט הוא אדם דתי ושומר שבת, אך נוכח המלחמה המתחוללת פעל מתוך העיקרון ההלכתי של פיקוח נפש דוחה שבת[13].
הטיסה למוסקבה עצמה נעשתה בחשאי, במטוס מאולתר וקטן, והתקיימה במסלול הארוך דרך הים הכספי ומרכז אסיה, משום שהנתיב האווירי מעל הים השחור ושמי אוקראינה היה סגור עקב המלחמה. הפמליה הישראלית כללה, מלבד ראש הממשלה, את ראש המל"ל חולתא, היועצת המדינית מאיר, ושר הבינוי והשיכון זאב אלקין, שבמשך שנים היה שותף לכל השיחות בין מנהיגי ישראל ורוסיה ושימש אף מתורגמן במהלכן. הפגישה בין בנט לפוטין נערכה בתוך הקרמלין אשר במוסקבה, וזאת הייתה הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שמנהיג מדינה מערבית נפגש בארבע עיניים עם הנשיא פוטין. השיחה, בת שלוש השעות, התקיימה באווירה טובה. פוטין התוודה שהפלישה מתקיימת שלא כפי שתכנן, אך חיזק את טיעונו שלרוסיה יש אורך נשימה והיא מוכנה למלחמת התשה[14]. בנט ניסה להדגיש בפני פוטין את ההשלכות של הסנקציות המערביות, להשיג ממנו ויתורים במשא ומתן המדיני ולקרב בין עמדות הצדדים הלוחמים.
במהלך השיחה הצליח בנט להשיג מפוטין הבטחה שהלה לא יפעל כדי להתנקש בהנהגה האוקראינית, יפסיק את דרישת ה"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה, ויתפשר על הסדר שהוא פחות מפירוז אוקראינה מכל נשקה, כפי שדרש תחילה[15]. השניים דנו גם בסוגיה הטריטוריאלית, ובנט העלה הצעות אפשריות להסדר, אפילו זמני, כגון הקמת מסדרון תחבורתי רוסי בין קרים לדונבאס במקום סיפוח החבל לתוך רוסיה. מייד בתום השיחה עם פוטין טלפן בנט לזלנסקי, עם הבטחה בידו שרוסיה לא עומדת להתנקש בחייו. משם המריא בנט לברלין, להתייעצות עם הקנצלר שולץ, במסגרתה עדכן את האחרון בכל פרטי השיחה עם הנשיא הרוסי, ממנה יצא מעודד. במהלך הטיסה לברלין דלף דבר השליחות המדינית לתקשורת ולידיעת הציבור הרחב[16]. המהלך הציב את ישראל במוקד המהלכים המדיניים שנועדו לשים קץ למלחמה, והגביר לזמן מה את התמיכה הציבורית בממשלה מבית.
כישלון ניסיון התיווך
לאחר מסע הדילוגים נמשך המשא ומתן, ישראל הייתה מעורה בפרטי המגעים והשיחות בין המשלחות בהומל ועברו דרכה סביב ה-18 טיוטות להסדר שהגישו הצדדים. בנט עצמו המשיך להיות מתווך ישיר בין זלנסקי ופוטין. מתחילת התיווך הביע זלנסקי פעם אחר פעם את רצונו להיפגש עם פוטין בארבע עיניים, והציע לקיים ועידת פסגה בירושלים, אך הנשיא הרוסי דחה אותו. בשלב מסוים, כאשר הסיכויים להצלחת התיווך קטנו, נוצר חיכוך בין ההנהגה בישראל ובאוקראינה, כאשר בנט המליץ לזלנסקי לקבל את ההצעה הרוסית כמו שהיא[17]. ישראל הגישה הצעה לוויתורים אוקראינים אותה זלנסקי דחה על הסף. סיכויי ההצלחה של התיווך גוועו, למעשה, נוכח השינויים בחזית המלחמה שהובילו לסגירתו של חלון ההזדמנויות המדיני להסדר מהיר. עם הזמן השתפר מעמדה של אוקראינה בחזית הקרב, הצבא הרוסי נבלם, ההגנה על קייב הצליחה לבסס קו הגנה סדיר ובחזיתות האחרות גם כן נבלמה המתקפה הרוסית והחלו אף מתקפות נגד מקומיות. על כן קטן הרצון האוקראיני לקיים משא ומתן וירד הלחץ והדחיפות לקיימו מבחינתם, שכן הזמן פעל לעזרתם. רוסיה מצידה התבצרה למלחמת התשה ארוכה.
התיווך הצליח להביא הישגים נקודתיים. למשל, עם נפילת העיר מליטופול לידי הצבא הרוסי בקרב מליטופול, נשבה מי שהיה בעבר ראש העירייה. זלנסקי טלפן לבנט בבקשה שהלה יניא את רוסיה מלהוציא את הלז להורג. בנט התקשר לפוטין שנתן לו את מילתו שלא יאונה לו רע, והוא שוחרר בהמשך בעסקת שבויים בתמורה לאוליגרך רוסי המקורב לקרמלין[18]. באמצע חודש מרץ, הציע בנט להיפגש עם זלנסקי באוקראינה, בניסיון לדרבן את השיחות. זאת כדי להתעלות מעל הפערים שבעמדות הצדדים דרך שיחה בארבע עיניים. הרעיון לא יצא לפועל, וכל עוד גברו הניצחונות האוקראינים בשדה הקרב, קטן מרחב הפעולה של זלנסקי והתחדדה עמדתו החד-משמעית להילחם עד לניצחון. בנט העריך מלכתחילה שעצם קיומו של התיווך תלוי על זמן שאול, וחשש מאירוע הדומה לזה שאירע בכפר קאנא במבצע ענבי זעם, שבמסגרתו תיפגע כמות גדולה של אזרחים והטרגדיה האזרחית תסתום את הגולל על השיחות. אירוע מסוג זה אכן הגיע עם טבח בוצ'ה שנחשף ב-2 באפריל, שבו טבחו חיילים רוסים במאות אזרחים אוקראינים תושבי הכפר בוצ'ה. בעקבות גילוי מעשה הטבח גוועו השיחות והתיווך הגיע לסיומו למעשה.
התיווך הישראלי לא צלח, אך הוא הדגיש את החשיבות של ישראל ברמה הגלובלית כנכס עבור הקהילה הבין-לאומית וחיזק את מעמדה הגאופוליטי בעיני בעלת בריתה ומדינות משקיפות נוכח המלחמה[19]. ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, תמך במדיניותה של הממשלה נוכח המלחמה באוקראינה ובהמשך גם שיבח את גישת ממשלת ישראל השלושים ושש[20]. הממשלה המשיכה במדיניות של הליכה בין הטיפות בין הצדדים הלוחמים בעימות, וגם יורשתה, ממשלת ישראל השלושים ושבע, המשיכה בגישה זהה[21].
קישורים חיצוניים
- איתמר אייכנר, המסר החריף לאוקראינה - והפירות הראשונים של התיווך הישראלי, באתר ynet, 8 במרץ 2022
- ברק רביד, השליחות של בנט: 6 שבועות של משימה בלתי אפשרית בין מוסקבה לקייב, באתר וואלה!, 22 בפברואר 2023
הערות שוליים
- ^ האיחוד האירופי: רוסיה תנותק ממערכת SWIFT, באתר וואלה!, 27 בפברואר 2022
- ^ שגרירות ארה"ב בקייב תפונה. אוקראינה: "נילחם על ארצנו", באתר ynet, 12 בפברואר 2022
- ^ איתמר אייכנר, רוסיה: "התיאום הביטחוני עם ישראל בסוריה ימשיך כרגיל", באתר ynet, 27 בפברואר 2022
- ^ ynet, עם מיגים ומטוסי סוחוי מתקדמים: פטרול אווירי רוסי-סורי, בגבול הגולן, באתר ynet, 24 בינואר 2022
- ^ בריטניה וארה"ב: "ההתקדמות הרוסית מוגבלת". פיצוצים בחרקוב, באתר ynet, 25 בפברואר 2022
- ^ רון בן ישי, אייל להמן, סער הס, דניאל סלאמה, איתמר אייכנר, המלחמה נפתחה: טילים על קייב ועל שדות תעופה, רוסיה תוקפת גם מבלארוס, באתר ynet, 24 בפברואר 2022
- ^
ג'ייסון סטלני, הטענה של פוטין ל"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה מסווה מסרים אנטישמיים, באתר הארץ, 27 בפברואר 2022
- ^ אלון פנקס, פוטין הופתע מעמידותה של אוקראינה, ובחלוף שנה צובר כישלונות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2023
- ^ ארז לין, "בהצלחה בקייב": כך הוליכו שולל את פוטין לפני הפלישה לאוקראינה, באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2022
- ^ איתמר אייכנר, בנט שוחח עם פוטין; הקרמלין: "ישראל הציעה לתווך מול אוקראינה", באתר ynet, 27 בפברואר 2022
- ^ בנט שוחח עם זלנסקי, השניים סיכמו לשמור על קשר רציף, באתר מקור ראשון, 2 בפברואר 2022
- ^ בנט מדבר, נבדק ב-2023-08-27
- ^ עינב חלבי, איתמר אייכנר, בנט על פגישתו עם פוטין: "מסייע בהידברות בין הצדדים, גם אם הסיכוי לא גדול", באתר ynet, 6 במרץ 2022
- ^ נטע בר, פוטין הודה בפני בנט: "האוקראינים קשוחים הרבה יותר משחשבנו", באתר ישראל היום, 17 בדצמבר 2022
- ^ בנט: פוטין התחייב בפגישתנו בקרמלין כי לא יהרוג את זלנסקי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2023
- ^ בנט טס בסודיות למוסקבה ונועד עם פוטין בקרמלין, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2022
- ^ ברק רביד, בנט המליץ לזלנסקי: קח את ההצעה של פוטין לסיום הלחימה, באתר וואלה!, 11 במרץ 2022
- ^ זלנסקי על שיחתו עם בנט: "ביקשתי סיוע בשחרור ראש העיר מליטופול שנחטף", באתר ynet, 12 במרץ 2022
- ^ איתמר אייכנר, ה"פייננשל טיימס": בנט הוא המתווך הבינלאומי העיקרי בין רוסיה לאוקראינה, באתר ynet, 16 במרץ 2022
- ^ נתניהו שיבח את מדיניות בנט ולפיד ושיתף במחאה הישראלית נגד רוסיה, באתר בחדרי חרדים, 2016-07-20
- ^ אריאל כהנא, מהלכת בין הטיפות: ממשלת נתניהו תגנה את רוסיה - רק בפורומים בינלאומיים, באתר ישראל היום, 19 בינואר 2023
38838885התיווך הישראלי במלחמת אוקראינה–רוסיה