הרב יצחק סמואל
 | |
| לידה | י"ט בכסלו תרס"ג |
|---|---|
| נרצח |
ח' בטבת תש"ג (בגיל 39) אושוויץ |
| מקום פעילות | ברלין, אוסלו |
| השתייכות | הציונות הדתית, תנועת המזרחי |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, ציונות, השקפה יהודית |
| רבותיו | הרב יחיאל יעקב ויינברג |
הרב יצחק סמואל (י"ט בכסלו תרס"ג, דצמבר 1902 – ח' בטבת תש"ג, 16 בדצמבר 1942) היה רבה הראשי של אוסלו, בירת נורווגיה, וממנהיגי תנועת המזרחי במדינה, וכן היה סופר ומתרגם. נספה במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
תולדותיו
לפני השואה
הרב יצחק סמואל נולד בשנת 1902 בפרוידנבורג (Freudenburg) שבגרמניה, לשמואל ולאידה לבית וייל. למד חמש שנים בגימנסיה בעיר טריר ולאחריהן למד בישיבת שונות בפרנקפורט ובהן בישיבת הרב ד"ר דוד צבי הופמן. בהמשך למד בבית המדרש לרבנים בברלין (שכמה שנים קודם עמד רד"צ הופמן בראשו וייסדו הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר) והוסמך לרבנות בידי הרב יחיאל יעקב ויינברג והרב יוסף וולגמוט. ארגן בהצלחה גדולה כנס עולמי של שומרי שבת.
את פעילותו הפוליטית החל בתנועת "צעירי המזרחי" וייצגם בכמה קוגרסים ציוניים. במקביל פרסם מאמרים בביטאונים וכתבי עת שונים, ובהם "ביטאון המזרחי".
בתר"צ נבחר לכהן כרבה של יהדות נורווגיה. מיד לאחר בחירתו פעל רבות לחיזוק חיי הקהילה היהודית. הוא למד נורווגית ופרסם בעיתונות המקומית מאמרים בנושאים כמו הרפורמה והשבת. נודע כדרשן ומרצה מחונן המרתק את שומעיו.
בימי השואה
בקיץ תש"ב (1942) הרב סמואל היה בכפר קטן בקרבת אוסלו, שבו היה גם יהודי בשם ברנשטיין שנחשד על ידי הגרמנים כמרגל. עקב כך הגסטפו חקר את כל היהודים שהיו בכפר וגם הרב סמואל נחקר מספר פעמים. באחת מהחקירות רמזו אנשי הגסטפו לרב שיעלם כדי שלא יעצרו אותו. אך הרב לא הסכים לכך בשום אופן ואמר: "אני כרב לא אטוש את עדתי בעת הרת סכנות זו".
בכ' באלול תש"ב (2 בספטמבר 1942) הוזמן שוב לחקירה ולא שב. הרב סמואל נלקח עם יהודים נוספים למחנה ריכוז סמוך לאוסלו. הקהילה היהודית באוסלו פעלה כדי לשחרר את רבה לימים הנוראים אך העלו חרס בידם.
הרב סמואל הועבר לגרמניה באניה "מונטה רוזה" יחד עם שמונה-עשר יהודים נוספים בי"א בכסלו תש"ג (20 בנובמבר 1942). הרב סמואל נספה באושוויץ בח' בטבת תש"ג (16 בדצמבר 1942), ולמעט פרט זה לא ידוע דבר נוסף מאז המעבר לגרמניה.
רעייתו, הנרייטה סמואל, ושלושת ילדיהם ניצלו עם אלף יהודים נוספים בידי המחתרת הנורווגית שהבריחה אותם לשוודיה. הנרייטה סמואל העידה במשפט אייכמן.[1]
צאצאיו
ילדיו: פרופ' אסתר סמואל-כהן, פרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים וזוכת פרס ישראל. הרב אהרן אלחנן סמואל, למד בישיבת מרכז הרב. הרב ד"ר עמוס סמואל, למד גם כן בישיבת מרכז הרב, שימש בתפקידי רבנות שונים והתמחה בחקר התלמוד הירושלמי.
מנכדיו: הרב ישי סמואל, רב המושב יונתן שברמת הגולן. הרב יצחק סמואל, חתנו של הרב אריה שטרן, ור"מ בישיבת ירושלים לצעירים. הרב אמוץ כהן, ראש כולל הדיינות ביישוב בית חגי.
לקריאה נוספת
- ד"ר יצחק רפאל (עורך ראשי) וגאולה בת יהודה (עורכת משנה), אנציקלופדיה של הציונות הדתית : אישים, מושגים, מפעלים, כרך ד' (נ-פ), מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב (1971).[2]
- היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן : עדויות א, מרכז ההסברה במשרד ראש הממשלה, ירושלים תשכ"א (יצאו דפוסי צילום בתשל"ד ובתשס"ה).[3]
- הרב יצחק סמואל, היינו כחולמים (בעריכת עמוס סמואל ז"ל ואריאל סמואל), ירושלים תשס"ב-2012.
- בזכות המחתרת הנורווגית - סיפור בריחתה של משפחת סמואל מנורווגיה - באתר ישראל היום
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק סמואל / אוסלו – נורווגיה, באתר "זכור - אמונה בימי השואה" שמופעל בידי "המרכז לחקר השואה" של מכללה ירושלים
הערות שוליים
- ^
משפט אייכמן - ישיבה 36, ישיבה 37, סרטון באתר יוטיוב
- ^ אנציקלופדיה שכרכה הראשון יצא בתשי"ח (1958) ועד היום יצאו שישה כרכים על אישים בלבד כשהאחרון הוא כרך השלמות שיצא לאור בתשס"א (2000).
- ^ "היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן" היא סדרה שכללה במהדורה הראשונה בתשכ"א שישה כרכים: "נאום הפתיחה של היועץ המשפטי לממשלה מר גדעון האוזנר", "פסק הדין וגזר הדין", "נאום הסיכום", "עדויות א'", "עדויות ב'" ו"פסק דין בערעור". במהדורת תשל"ד כללה הסדרה ארבעה כרכים: "נאומי התביעה", "עדויות א", "עדויות ב" (שני האחרונים הם דפוסי צילום מהמהדורה הראשונה) ו"פסק הדין וגזר הדין".
28414848יצחק סמואל (רב)