הוראס סמית'-דוריאן

הוראס לוקווד סמית'-דוריאן
Horace Lockwood Smith-Dorrien

הוראס סמית'-דוריאן
לידה	26 במאי 1858 הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת
פטירה	12 באוגוסט 1930 (בגיל 72) צ'יפנהם, הממלכה המאוחדת
כינוי	Smith Doreen, Smith D., S.D., Smithereens
השתייכות
תקופת הפעילות	1878–1923 (כ־45 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ההודית ה-4 מפקד "פיקוד הבית" מפקד "פיקוד הדרום" מפקד הקורפוס ה-2 מפקד הארמייה השנייה
פעולות ומבצעים
מלחמת אנגליה-זולו המלחמה המהדית מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
GCB KCMG DSO
תפקידים אזרחיים
מושל גיברלטר

הוראס סמית'-דוריאן במדי ייצוג, 1915

גנרל סר הוראס לוקווד סמית'-דוריאן (באנגלית: Horace Lockwood Smith-Dorrien; ‏ 26 במאי 1858 - 12 באוגוסט 1930) היה איש צבא בריטי. שירת כקצין במלחמת אנגליה-זולו, המלחמה המהדית ובמלחמת הבורים והיה גנרל בכיר בחיל המשלוח הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בעיקר הצטיין כמפקד הקורפוס ה-2 בקרבות הבלימה בחזית צפון צרפת באוגוסט 1914, למרות שעל שירותו העיבו יחסיו עם מפקדו הישיר, מפקד חיל המשלוח, ג'ון פרנץ'. הודח מפיקוד על ידי פרנץ' בשל כישלון, לדעת פרנץ', בתפקודו כמפקד הארמייה השנייה בקרב איפר השני (אפריל-מאי 1915). בהמשך כיהן כמושל גיברלטר.

תולדות חייו

עד מלחמת העולם הראשונה

נולד באחוזה במערב הרטפורדשייר, אביו היה קולונל בצבא הבריטי. התחנך בבית הספר הארו ובמכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט . בשנת 1878 הוצב כקצין תובלה בדרום אפריקה. ב-22 בינואר 1879, במסגרת המלחמה עם הזולו, השתתף בקרב איסאנדלוואנה, והיה אחד החיילים הבריטים הבודדים שהצליחו להימלט מהשמדה.

ב-1882 הוצב במצריים, הועלה לדרגת קפטן ומונה לסגן מפקד משטרת אלכסנדריה ומפקד ההרגלים הרכובים של צבא מצריים. באותה עת יצר קשרים אישיים אמיצים עם הורשיו קיצ'נר, לימים שר המלחמה הבריטי. ב-1892 הוצב בבנגל שבהודו הבריטית וקודם לדרגת מייג'ור. ב-1898 הועבר שוב למצרים בדרגת לוטננט קולונל. במסגרת המלחמה המהדית לחם בקרב אומדורמאן ופיקד על הכוחות הבריטיים בתקרית פשודה.

ב-31 באוקטובר 1899, עם פרוץ מלחמת הבורים, הועבר לדרום אפריקה וקיבל פיקוד על הבריגדה ה-19 בדרגת מייג'ור גנרל, בכך היה לגנרל הצעיר ביותר בצבא הבריטי באותה עת. לאחר מכן קידם אותו מפקד הכוחות הבריטיים, פרדריק רוברטס למפקד הדיוויזיה הדרום-אפריקאית. סמית'-דוריאן התבלט כקצין דעתן, שלא היסס לבטא דעות עצמאיות מול מפקדיו וזכה להוקרה כאחד הקצינים הבריטים הבודדים שהצטיינו במלחמה זו.

ב-1901 זימן אותו קיצ'נר, מפקד הכוחות הבריטים בהודו, לשמש כעוזרו וכמפקד הדיוויזיה ההודית ה-4 של בלוצ'יסטאן בדרגת לוטננט גנרל. ב-1904 קיבל את אות אביר מסדר האמבט. בדצמבר 1907 שב לאנגליה ומונה למפקד "פיקוד הבית" (Aldershot Command) של הצבא הבריטי, שעסק בעיקר בהדרכה והכשרה. במסגרת זו טרח לשפר את התנאים הפיזיים של החיילים במתקני האימונים וביקש לטעת בכל חייל מוטיבציה ויוזמה עצמאית. הוא יצא נגד הנוהג לתת קדימות לפרשים כחיל העילית והנהיג אימוני רגלים גם לפרשים, מתוך תחזית שבשדה הקרב העתידי לא יתפקדו רוב הפרשים בתפקידם המסורתי. עמדה זו קנתה לו יריבים מקרב קצונת-הפרשים הוותיקה ובראשם ג'ון פרנץ' ודאגלס הייג. כן הנהיג הצטיידות גדודית במקלע ויקרס. ב-1912 היה למפקד פיקוד הדרום, הוא קודם לדרגת גנרל מלא והועלה לדרגת אביר-צלב-גדול במסדר האמבט שנה לאחר מכן.

במלחמת העולם הראשונה

תפקידו המוגדר של סמית'-דוריאן עם פרוץ המלחמה היה מפקד כוחות ההגנה על המולדת (Home Defence Army), אולם עקב מותו המפתיע של גנרל ג'יימס גרירסון כתוצאה מהתקף לב ברכבת שהובילה אותו לחזית, הפך סמית'-דוריאן למפקד הקורפוס ה-2 של חיל המשלוח הבריטי. מפקדו הישיר היה ג'ון פרנץ', שכלל לא רצה בו (אלא בהרברט פלומר), אך קיצ'נר, שהיה עתה שר המלחמה, התעקש לשלוח לחזית את סמית'-דוריאן, עליו סמך כי יוכל לאזן את פרנץ'.

שני הגנרלים, דוריאן-סמית' ופרנץ', ניהלו במהלך הקרבות יומנים שהצדיקו איש-איש את החלטותיו ומניעיו. דיווחו של פרנץ', שראה אור בספר 1914, מכיל האשמות נגד סמית'-דוריאן המוצג כיהיר, פזיז ומרדן. פרנץ' מוצג ביומנו של סמית'-דוריאן כהססן שזרע דה-מורליזציה ופסימיזם בשורות הצבא. ככלל, סמית'-דוריאן צידד בהתקפיות. מאידך, פרנץ' ביקש בכל מאודו לשמר את 80,000 חיילי חיל המשלוח הבריטי, שכלל את חלק הארי של הכוח הלוחם המאומן הזמין של הצבא הבריטי (שלא היה מוצב ברחבי האימפריה) ולא לסכן אותם בקרב שהכרחיותו אינה ודאית לחלוטין. עם ההתקלות של כוח המשלוח עם חלוץ צבא האימפריה הגרמנית בקרב מונס (23-24 באוגוסט) נאלצו הבריטים להיכנס לקרב. סמית'-דוריאן הוביל מתקפה מוצלחת, אך נאלץ לסגת על מנת ליישר קו עם הארמייה החמישית של הצבא הצרפתי בראשות שארל לנרזאק שנסוג כדי להציל את כוחותיו ולא לחשוף את אגפו. שני הקורפוסים הבריטיים, הראשון של הייג והשני של סמית'-דוריאן המשיכו בנסיגה.

ערך מורחב – קרב לה קאטו

ב-25 באוגוסט בלילה דחקו כוחותיו של אלכסנדר פון קלוק הגרמני את הקורפוס ה-2 סמוך לעיירה לה קאטו. הקורפוס ה-2 התנתק מהקורפוס ה-1 של הייג, שכלל שלוש דיוויזיות וכוח פרשים קטן והיה במרחק שמונה ק"מ מזרחה. הגיס של סמית'-דוריאן נקלע למצב בו גם נסיגה הייתה בהכרח חושפת אותו למתקפה גרמנית ועל כן החליט סמית'-דוריאן לתקוף למחרת בבוקר, על אף עייפות החיילים לאחר כמה ימי לחימה בנסיגה, בניגוד לדעת מפקדו, ג'ון פרנץ', שחשש מפני "סדאן שנייה" ולמעשה תוך הפרת פקודה מפורשת. בסופו של הקרב, אותו ניהל בהצלחה שגרמה לפון קלוק להאמין שהוא ניצב מול חיל המשלוח הבריטי כולו, הצליח סמית'-דוריאן להבטיח נסיגה מסודרת ויישור קו. למרות שמיד לאחר הקרב דיווח פרנץ' שסמית'-דוריאן הציל אישית את הגיס והחזית שבפיקודו ושהוא "מפקד בעל קור-רוח, החלטה ואומץ בלתי-רגילים", הרי שבכל כתביו בהמשך, כולל בספרו 1914, הוא תיאר את תפקודו של סמית'-דוריאן כפזיז בכך שסיכן את כל הכוח הבריטי וגרם לאובדן חיי-אדם רבים.

בהמשך המלחמה הוביל סמית'-דוריאן את חייליו לקרב על המארן, הקרב הראשון על האן וקרב איפר הראשון. לאחר "המירוץ אל הים" בסתיו 1914 התמקם הקורפוס של סמית'-דוריאן בקו שוחות ליד נובו שאפל. ב-26 בדצמבר 1914 קיבל סמית'-דוריאן את הפיקוד על הארמייה הבריטית השנייה. לפי דיווליו של דוריאן-סמית', פרנץ' לא פסק מלהקניט אותו ולבקר את החלטותיו. בקרב איפר השני הגנו הבריטים על מבלט קשה-להגנה ונחשפו תוך כך להתקפת הגאז הראשונה בהיסטוריה (22 באפריל 1915). סמית'-דוריאן חיווה את דעתו בפני פרנץ' שהחזקת הנקודה יקרה מדי בחיי-אדם וביקש לסגת. ב-27 באפריל דיווח סמית'-דוריאן לראש המטה הכללי ויליאם רוברטסון שלדעתו יש לסגת מן המבלט. פרנץ', בתגובה הודיע לסמית'-דוריאן שלדעתו יש לסמית'-דוריאן מספיק כוח-אדם ותחמושת להמשיך ולהחזיק במקום. כמה שעות לאחר מכן הנחה פרנץ' את סמית'-דוריאן למסור את הפיקוד על המבלט למפקד הקורפוס ה-5, הרברט פלומר, תוך שסמית'-דוריאן מודח למעשה מהפיקוד. פלומר ביקש אף הוא לסגת והפעם פרנץ' אישר את הבקשה. ב-6 במאי הגיש סמית'-דוריאן את התפטרותו, שהתקבלה בשורות הצבא כפיטורים. ב-14 במאי קיבל אות אביר מפואר של מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש".

המשך המלחמה ואחריה

ב-22 בנובמבר 1915 נשלח סמית'-דוריאן למערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה, אך בשל מצב בריאותי לקוי, מסר את הפיקוד על הכוחות ליאן סמאטס. בינואר 1917 התמנה למפקד מצודת לונדון.

בין ה-9 ביולי 1918 ל-26 במאי 1923 כיהן כמושל גיברלטר. לאחר פרישתו חי בפורטוגל ובריטניה ופעל בעיקר בהנצחת הרוגי המלחמה ויצירת וקידום ארגונים לדאגה לרווחת הנפגעים ומשפחותיהם. עם מותו של פרנץ' ב-1925, ועל אף שלעולם לא סלח לו על ספרו 1914, הגיע סמית'-דוריאן במיוחד להלוויתו והיה בין נושאי ארונו.

בשנת 1926 גילם את עצמו בסרט הקולנוע "קרב מונס".

ב-12 באוגוסט 1930 נפטר סמית'-דוריאן בעיר צ'יפנהם שבבריטניה בגיל 72.

משפחתו

ב-1902, בעת חופשה, נישא בלונדון לאוליב קרופטון שניידר (Olive Crofton Schneider; ‏1881-1951). לזוג היו שלושה בנים: גרנפל הוראס ג'רלד (Grenfell Horace Gerald), נולד ב-1904, שירת בצבא כבריגדיר גנרל ונהרג באיטליה ב-13 בספטמבר 1944; פיטר לוקווד (Peter Lockwood), נולד ב-1907 ונהרג בפיצוץ מלון המלך דוד בירושלים ב-22 ביולי 1946‏ ודייוויד (1911-2001), שטיפח את מורשת אביו.

הליידי סמית'-דוריאן הקימה בזמן מלחמת העולם הראשונה ארגון שמטתו הייתה לאתר ולהחזיר לפצועי-מלחמה שאושפזו בבתי חולים את חפציהם האישיים (Lady Smith-Dorrien's Hospital Bag Fund). על פעולה זו עוטרה בתואר דיים מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית.

לקריאה נוספת

• H Smith-Dorrien, Memories of Forty-Eight Years' Service, (London, John Murray, 1925) לקריאה

• ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, תרגום: שולמית הראבן, הוצאת דביר, 1996

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה באתר אוקספורד DNB
• ביוגרפיה באתר ההיסטוריה של המלחמה
• "גיבור לה קאטו"
• דיוקנאותיו, גלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון)
• ביוגרפיה באתר גיבורי האימפריה
• ביוגרפיה באתר אגודת החזית המערבית
• "הגנרל האחרון של המלכה ויקטוריה"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25535977הוראס סמית'-דוריאן