רבי ירוחם פישל פרלא

רבי ירוחם פישל פרלא

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רבי יהודה ירוחם פישל פרלא (פערלא) (ה'תר"ו, 1846 – ל' בשבט תרצ"ד, 15 בפברואר 1934), מכונה גם הגרי"פ, חיבר ספרים חשובים מהספרות התורנית, נודע בעיקר בזכות חיבורו על מניין המצוות שחיבר הרס"ג.

תולדותיו

נולד בוורשה לרבי אריה צבי. בהיותו כבן 15 הלך ללמוד תורה מפי רבי יהושע לייב דיסקין בלומז'ה והיה צעיר התלמידים. לאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין והיה תלמיד מובהק של הנצי"ב (ואף ספרו כתוב בסגנון ספרי רבו). לאחר מכן עבר לבריסק ולמד תורה מפי רבי חיים הלוי סולובייצ'יק.  

היה איש עשיר בעל נכסים רבים מושכרים, ובעל חנות אותה ניהלה אשתו. סירב לתפקידי רבנות שהציעו לו, כמו רבנות העיר לובלין והעיר קראקא, משום שרצה לעסוק רק בתורה בלא טרדות אחרות. בביתו הייתה לו ספרייה ענקית - אחת הגדולות בפולניה באותה תקופה, ולא היה חוסך שום טרחה כדי להשיג ספר חדש שיצא לאור.

בשנים תרע"ד-תרע"ז הוציא לאור את חיבורו על ספר המצוות לרב סעדיה גאון.

התאלמן מאשתו בסביבות שנת תרפ"ג, ומכיוון שבניו היו גרים רחוק מוורשה היה גלמוד לבדו בביתו. תלמידו רבי מנחם מנדל כשר שכנעו שהמקום הראוי לו הוא ארץ ישראל, ובשנת תרפ"ו החליט לעלות לארץ ישראל וביקש מידידו רבי צבי פסח פרנק שישתדל להשיג עבורו סרטיפיקט. רבי צבי פסח השיג בעבורו את מבוקשו, ובחודש כסלו תרפ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם התקבל בכבוד גדול. עם בואו לירושלים דאג רבי יוסף חיים זוננפלד עבורו למקום מגורים בבתי מחסה, ואף הושיבו על מקומו שלו במזרח בית הכנסת סמוך לארון הקודש. בהיותו בירושלים המשיך להתבודד ולא היה מעורב בעסקי הציבור, אך עם זאת לעיתים חתם על כרוזים כמו למשל על כרוז למניעת מכשול באכילת נבלות וטרפות. בירושלים הוציא את ספרו "פרחי ציון".

בימיו האחרונים חש חולשה, אף שלא היה חולה, והמשיך במתכונת לימודיו. נפטר בליל חמישי, יום ראשון של ראש חודש אדר. במהלך לווייתו הספידוהו, הרב יוסף צבי דושינסקי, הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ, הרב פנחס עפשטיין, הרב יוסף גרשון הורביץ, הרב דוד יונגרייז, הרב יעקב דודבסקי, הרב יוסף סלנט והרב בן ציון ידלר. נקבר בהר הזיתים.

בניו נהרגו בשואה ולא הותיר אחריו צאצאים.

חיבורו על ספר המצוות של רבנו סעדיה גאון

חיבורו העיקרי הוא ביאורים ודיונים על פיוט לחג השבועות של רב סעדיה גאון ששזר בו את תרי"ג המצוות (בשלשה כרכים עבי כרס, ס"ה למעלה מ-1600 עמודים). רבי ירוחם פישל עסק בכתיבתו כמעט ארבעים שנה, שעל ארבע עשרה שנה מתוכם מסופר שלא יצא מפתח ביתו ולא ראה את אור השמש, את ארוחותיו הייתה אשתו מעבירה לו דרך פתח צר בחלון, ודרך חלון ביתו היה שומע קדיש וקדושה מבית הכנסת. כשיצא החיבור לאור הייתה הפתעה רבתי בוורשה התורנית, שכן הציבור לא הכירו כתלמיד חכם בעל שיעור קומה שכזה, וגם אורך הפירוש ביחס למתפרש היה מדהים. רבי יוסף חיים זוננפלד אמר למקורביו על חיבור זה: "ליהוי ידוע לכם שבלי יגיעה של ארבעים שנה רצופות ושקידה בלתי פוסקת אין בכוח אנוש לחבר יצירה כזאת".

רבנו סעדיה גאון ניסח את תרי"ג המצוות באופן תמציתי, מילים ספורות בלבד לכל מצווה ומצווה, בלשון פיוטית. רבי ירוחם מדייק בלשונו של רס"ג, מדוע בחר להשתמש במילה זו ולא באחרת, ומסיק מכך על תפיסתו של רס"ג על מהות המצווה, ועל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מתפיסה זו. אגב כך, הוא דן על המשתמע ממקורות חז"ל ומדברי הראשונים בנקודה זו, האם הם נוטים להבנתו של רס"ג או לא. פעמים רבות מדובר בנושאים שלא נדונו בצורה מסודרת בספרות התורנית עד ימיו, ובהם סולל לו רבי ירוחם פישל דרך חדשה, ודולה רמזים מכתבי הקדמונים אודות התייחסותם לנושא.

דוגמה: במצוות עשה ז כותב רבנו סעדיה גאון: "בכנפיך ציצית נצח", ובשלוש מילים אלה מסתכמת התייחסותו של רס"ג למצוות ציצית. הרב פערלא דן בשאלה: מהי ההדגשה במילה "נצח"? האם כוונת רס"ג שהחיוב הוא תמידי במובן זה שהחיוב גם בלילה? לפי מסקנתו, כוונת רס"ג לחדש שהחיוב הוא תמידי בכל דור ודור, גם בהיעדר תכלת. מכאן עובר הרב פערלא לדיון נרחב, המתפרס על פני כעשרים עמודים(!), בשאלה מדוע מותר ללבוש בגד בן ארבע כנפות, החייב בציצית, בזמן שאין תכלת; הרי בכך האדם מחייב את עצמו במצוות התכלת, שאינו יכול לקיימה! מכאן מסתעף הדיון בשאלה כללית, האם רשאי אדם לגרום לעצמו חיוב במצווה שמבחינה מעשית אין לו אפשרות לקיים אותה, תוך דוגמאות ממאות מקורות בש"ס ובכתבי הראשונים.

בשנת 2005 הוציא בן משפחתו הרב דב פרלא (חתנו של הרב בן ציון נשר) ספר הכולל אסופת מצוות על המועדים בתוספת הערות והארות הדנות בהרחבה בדברי הרב פערלא. בשנת 2007 הוציא אסופה נוספת על מצוות מדע ואהבה.

שאר חיבוריו

אחר עלייתו לארץ ישראל חיבר ביאור מקיף לספר כפתור ופרח לרבי אשתורי הפרחי בשם "פרחי ציון", אך לא הספיק להשלימו ונפטר בעת שעמד לסיים את כתיבת ביאורו. בגלל רוחב היריעה, בנו מסר לדפוס את הביאור רק לחמשת פרקיו הראשונים של הספר, והתכוון להמשיך ולהוציאו אט אט. בין כך ובין כך נסע הבן לפולין כשעמו המשך החיבור, ובינתיים פרצה השואה שבה נרצח והמשך החיבור אבד פרט לחמשת הפרקים הראשונים. חמשת הפרקים הראשונים של הספר יצאו בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת ה'תש"ו. הסכים על חיבורו רבי יעקב משה חרל"פ, ומסיבה בלתי ידועה לא צורפה ההסכמה לספר.

רבי ירוחם פישל היה רושם הגהות והערות בספרים בהם היה משתמש. לאחר פטירתו רכש רבי מנחם מנדל כשר מבנו את הספרים, ופרסם חלק מדברי רבי ירוחם פישל בקובצי נועם במהלך השנים. כמו כן נדפסו הגהותיו למדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא), להלכות גדולות, לשו"ת הרשב"א, לספר "זוהר הרקיע" של הרשב"ץ, לשו"ת הרשב"ש, לספר "התשב"ץ", לנודע ביהודה, לקצות החושן ול"אבני מילואים", לחידושי רבי יעקב אטלינגר "ערוך לנר", למנחת חינוך ולספר "שם הגדולים" של החיד"א במהדורות החדשות שלהם. חידושים נוספים מפרי עטו הודפסו בקובצי קול התורה ובקבצים תורניים נוספים. יש אומרים כי היו עמו בכתובים ספר על הראב"ן באותה המתכונת כמו ספרו על הרס"ג, וכן חידושים על ראשונים נוספים, אך חיבורים אלו נעלמו.

רבי יהודה לייב הכהן מימון מתאר את רבי ירוחם פישל כותב את חידושיו: "ראיתיו כמה פעמים כשהיה יושב וכותב את חידושיו, ידיו היו רוטטות ורותחות כשהיה כותב וחורת שורה אחרי שורה, והכל בקדושה, בזהירות, בבהירות וודאות".

לקריאה נוספת

• יעקב גליס, מגדולי ירושלים, ספריית הראשונים, ירושלים תשכ"ז, עמ' רלב, באתר אוצר החכמה
• משה לייטר, ספר ההשלמה על ספר מנחת חינוך עמ' 17, האחים שולזינגר, ניו יורק תשי"ב
• הרב יוסף צבי סלנט, הספד על הגאון הצדיק רבי ירוחם פישל פערלא זצ"ל, באר יוסף ירושלים תשמ"א, חלק ב עמ' שנה-שס
• הרב חיים סבתו, על ביאור הרב פרלא לספר המצוות הקצר לרס"ג, לעומת דעת הרס"ג בספרו הארוך, תשע"ט

קישורים חיצוניים

• ביאורו לספר המצוות חלק שני, באתר היברובוקס
• כפתור ופרח עם פירוש פרחי ציון, באתר היברובוקס
• ביאור על ספר המצוות לרס"ג, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
• כרטיס נפטר באתר הר הזיתים
• יהודה ירוחם פישל בן אריה צבי פערלא (1846-1934), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37401139ירוחם פישל פרלא