הקבלת פני רבו
 | |
| הקבלת פני הרב - טיש בחסידות בויאן בסוכות תש"ע | |
| מקרא | ספר מלכים א', פרק ב', פסוקים ד'-כ"ג |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז עמוד ב' |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ה', הלכה א' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף י"ב |
הקבלת פני רבו היא המצווה לפגוש את מורה דרכו בחגים. לפי מצווה זו על כל יהודי להגיע לביקור אצל רבו ומורה דרכו, בעיקר בשלושת הרגלים, אך גם בשבתות ובזמנים נוספים. ישנם כמה הסברים על טעם המצווה, ומגוון של שיטות על פרטי הדינים שלה.
המצווה נלמדת מתוך שיחה שהייתה בין האשה השונמית לבעלה לגבי הליכה אל הנביא אלישע.
בהסתמך על מנהג זה, נערכים בחול המועד אירועים מאורגנים בהם מתאספים המונים להקביל את פניהם של רבנים מפורסמים.
המקור
כשבנה של האשה השונמית, שנולד מכח ברכתו של הנביא אלישע, חלה ומת, יצאה האשה השונמית לדרך אל הנביא אלישע ששהה בהר הכרמל כדי לספר לו על כך. בעלה לא ידע על מיתתו של הנער, וכשראה את אשתו הולכת אל הנביא ביום חול תמה על כך ושאל אותה ”מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת” (מלכים ב ד,כג). מכך מסיקה הגמרא כי בשבת ובראש חודש אכן מוטל על האדם ללכת אל רבו[1].
בתלמוד נאמר גם כי המקביל את פני רבו כמקביל פני שכינה: ”רבי ברכיה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא, כתיב 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה' (שמות לג, ז), 'והיה כל מבקש משה' אין כתיב כאן אלא 'והיה כל מבקש השם', מכאן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה” (תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ה', הלכה א').
כמו כן מובא בגמרא כי ישנה חשיבות רבה בהקבלת פניהם של החכמים, אפילו מדי יום ביומו, מפני המעלה הגדולה שבראיית פניהם, המביאה חיים לאדם[2].
איסורים מסוימים שאסרו החכמים, הותרו לצורך הליכה להקביל את פני רבו או את פני מי שגדול ממנו בחכמה, ואפילו בימות החול[3].
טעם המצווה
בטעם ומהות המצווה להקביל את פני רבו ישנן מספר דעות:
- כבוד הרב - לדעת רש"י ההגעה אל הרב מכבדת אותו ומוטל על התלמיד לכבד כך את רבו[4]. גם הרמב"ם הזכיר דין זה בתוך דיני כבוד הרב שמוטל על התלמיד לכבד את רבו[5].
- לשמוע את דבר ה' - האבן עזרא והרמב"ן ביארו כי ההגעה אל הרב היא כדי לשמוע את דבר ה', והימים הקדושים מיועדים לעסוק בהם בדרכי עבודת ה' ולכן בימים אלו יש ללכת אל החכמים: ”בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת”[6].
- להתחבר ולהתוועד עם הרב - המהר"ל מפראג ביאר שהקבלת פני רבו היא במועד (בשלושת הרגלים), כי המועד הוא הזמן המתאים להתוועדות והתחברות זה לזה ולכן נקרא מועד מלשון התוועדות והתחברות, וכל דבר שראוי ומתאים להתחבר ולהתוועד יחד מתחבר במועדות, ולכן בזמן זה על התלמיד להקביל את פני רבו כדי להתחבר ולהתוועד עם רבו. (וזו גם הסיבה שנצטוו ישראל לעלות לרגל בשלושת הרגלים, כדי להתחבר אל ה')[7].
- הרמ"ע מפאנו ביאר שמאחר שהכח לקבוע מתי יחולו ראשי החודשים ניתן לחכמי ישראל, ועל ידי כך נקבע מתי יחולו הרגלים, לכן יש להקביל את פניהם בראשי החודשים וברגלים[8].
- לקבל את השפע היורד אליו דרך הרב והצדיק - לפי ביאורו של הנודע ביהודה מטרת הקבלת פני הרב היא כדי לקבל את השפע הרוחני שביכולת הרב להשפיע על תלמידו: ”בשבת וחודש שיש בו תוספת קדושה (שהרי יש בו קרבן מוסף) יש מקום לקבל פני רבו, שגם על הרב ניתוסף אז שפע להשפיע על תלמידו, והוא הדין ברגלים”[9].
- לראות פני הרב - לפי ביאורו רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש, שם הרחיב בכך שבהקבלת פני רבו ישנה תועלת בכך שהוא רואה את הצדיק, וראייה זו משפיעה עליו שפע טוב וברכה, וישנה תועלת בכך שהצדיק רואה אותו ומשפיע בכך טובה עליו. עוד הוסיף כי יש בזה גם את העניין שהקבלת פני חכם היא כהקבלת פני השכינה, וכשם שיש להקביל את פני השכינה בשלושת הרגלים בעלייה לרגל כך יש להקביל את פני החכמים ברגלים[10].
- החיד"א גם הוא מבאר בספרו מדבר קדמות שהטעם להקבלת פני רבו הוא מכיוון שראיית פני הרב תשלים את שכלו של הרואה[11].
- ביטול פנימי - הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון הסביר כי מטרת הקבלת פני הרב היא כתוספת וסיוע בעבודת "ההשתחוואה", על יסוד המבואר בחסידות חב"ד הייתה ההתגלות האלוקית בבית המקדש בזמן העלייה לרגל פועלת בנפשות ביטול פנימי עמוק, ומעין זה קיים בזמן הזה בתפילות החג בבית הכנסת. והקבלת פני הרב היא סיוע לזה[12].
פרטי הדינים
הזמנים בהם יש להקביל פני רבו
התלמוד מביא את דברי רבי יצחק כי ישנה חובה להקביל את פני הרב בשלושת הרגלים.
לגבי שבת וראש חודש, לדעתו של רבנו חננאל (המובאת במשנה ברורה), אם הוא שוהה באותה עיר עם רבו, הוא חייב להקביל את פניו גם בשבתות ובראשי חודשים, אך לדעת המגן אברהם בשבת וראש חודש קבלת פני רבו היא מצוה קיומית, אך אין חובה לעשות זאת. לדעת הצל"ח נשים חייבות להקביל את פני הרב גם בראש חודש וגברים לא. לדעת הרמ"ע מפאנו אין הבדל בין שבת ליום חול. ולדעת הטורי אבן גם אין הבדל בין ראש חודש ליום חול (ורק בראש השנה צריך להקביל פני רבו כמו ברגלים)[13].
לגבי יום חול. בגמרא מבואר שישנה מעלה וחשיבות בהקבלת פני חכמים וראיית פניהם בכל יום[14], והיא הובאה להלכה על ידי המגן אברהם[15]. לדעת הריטב"א אם רבו נמצא עמו בעיר ישנה חובה להקביל את פניו[16].
| השיטות | שלושת הרגלים | ראש השנה | שמיני עצרת ויום כיפור | ראש חודש | שבת | יום חול |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ריטב"א | חובה, אפילו במרחק גדול מהעיר | - | - | חובה, אפילו במרחק קטן מן העיר | חובה, אפילו במרחק קטן מן העיר | חובה, אם רבו בעיר |
| רבנו חננאל | חובה, אפילו במרחק מהעיר | - | - | חובה, אם רבו בעיר | חובה, אם רבו בעיר | מעלה וחשיבות |
| רמ"ע מפאנו | חובה | - | - | חובה | מעלה וחשיבות | מעלה וחשיבות |
| צל"ח | חובה לכולם | - | - | חובה רק לנשים | ? | מעלה וחשיבות |
| מגן אברהם | חובה | - | - | מצווה קיומית | מצווה קיומית | מעלה וחשיבות |
| טורי אבן | חובה | חובה | - | מעלה וחשיבות | מעלה וחשיבות | מעלה וחשיבות |
| פענח רזא[17] | חובה | חובה | חובה | - | - | - |
כשבית המקדש קיים או חרב
לדעת הנודע ביהודה החיוב להקביל את פני הרב הוא רק בזמן שבית המקדש קיים, אך כיום שבית המקדש חרב ואי אפשר להקביל את פני השכינה בשלושת הרגלים, גם אין חיוב להקביל בהם את פני הרב, אף שהעושה זאת מקיים מצווה[18]. לעומתו רבי יהונתן אייבשיץ כתב כי החיוב להקביל את פני רבו הוא רק לאחר שבית המקדש נחרב, שכיון שאי אפשר להקביל את פני השכינה בבית המקדש יש להקביל במקום זאת את פניהם של חכמי ישראל, ואילו בזמן שבית המקדש קיים יש בכך מעלה וחשיבות אך אין זו חובה[19]. גם מדברי המגן אברהם והמשנה ברורה נראה שיש כיום חיוב להקביל את פני הרב[20].
שייכות המצווה לנשים
כתב המגן אברהם שגם נשים חייבות בהקבלת פני רבו כמו גברים, שהרי האישה השונמית עצמה הלכה להקביל את פני אלישע בשבתות וראשי חודשים, ומשם נלמד החיוב[21]. גם הנודע ביהודה בספרו צל"ח כתב שנשים חייבות כגברים, אך לדעתו זמני קיום המצוה שונים בין גברים לנשים, נשים צריכות להקביל את פני הרב בכל ראש חודש שכן בראש חודש הן שובתות ממלאכה ופנויות לכך, והגברים צריכים להקביל את פני הרב רק בשלושת הרגלים שאז הם שובתים ממלאכה[22].
הפני יהושע העיר שבדרך כלל מצווה זו איננה שייכת בנשים (כיון שנשים אינן חייבות בתלמוד תורה ולכן בדרך כלל אין להן 'רב') אך אצל השונמית היה אלישע נחשב לרב שלה: ”בשונמית כתיב שהלכה לגבי אלישע שהיה נביא והיה תדיר אצלה והכירה במעשיו שהיה איש קדוש משום כן הצריכה לילך להקביל פניו”[23].
לעניין המצוה והמעלה להקביל את פני רבו בכל יום כתב הפרי מגדים שייתכן שאין לאשה מצווה זו, שהרי בעלה של האשה השונמית תמה עליה מדוע היא הולכת לאלישע בסתם יום של חול. וביאר זאת הפרי מגדים שהמעלה בהקבלת פני רבו בימי חול היא כדי ללמוד ממנו דברי תורה, ואילו נשים לא מצוות בלימוד תורה. ביאור זה מוקשה: בגמרא נשמע שהמעלה בהקבלת פני רבו בכל יום היא בגלל עצם ראיית פני רבו (ואפילו במיתתם של צדיקים יש להקביל את פניהם מסיבה זו)[24], ודבר זה הרי כן שייך גם בנשים. ובאמת, הפרי מגדים עצמו ציין לעיין בגמרא זו, וכנראה כוונתו לרמוז לקושיה זו. ועל קושיית הפרי מגדים מה תמה בעלה של השונמית על הליכה ביום חול, תירץ המחצית השקל שבעלה של השונמית ידע שהיא איננה רגילה ללכת בימות חול (שבהם אין מצווה) אלא רק בשבתות וראשי חודשים. וכן כתב הפרי מגדים עצמו במקום אחר[25].
צורת הקבלת פני הרב
רבי שלמה זלמן אויערבאך ורבי חיים קנייבסקי כתבו כי אין צורך לשוחח עם הרב ודי בפריסת שלום - אמירת "חג שמח" וכיוצא בזה, או אף בשמיעת שיעור מפי הרב,[26] ואילו רבי יוסף שלום אלישיב הוסיף כי די בראיית פני הרב ואין צורך לשוחח עמו מאומה[27].
העמקה ועיון בסוגיית 'הקבלת פני רבו'
בגמרא נאמר: "אמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר "מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת", מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רבייה". רבים מהמפרשים תמהו, מאחר שבפסוק נאמר ששבת וראש חודש זהו הזמן שבו יש להקביל את פני הרב, מדוע רבי יצחק אמר שחייב אדם להקביל את פני רבו ברגל?
מכח קושיא זו מפרש הטורי אבן כי כוונת הפסוק והגמרא איננה כלל לשבת אלא אך ורק לרגלים (הקרויים גם הם שבת)[28]. וגם 'חודש' הכוונה לראש השנה שחל תמיד בראש חודש תשרי. אך בסתם שבת וראש חודש לא נאמר כלל דין זה[29]. למעשה כבר הרמ"ע מפאנו כתב כי 'שבת' הכוונה רק לרגל, אך לגבי ראש חודש הוא פירש שהכוונה לכל ראשי החודשים[30].
לעומתם הבינו כמעט כל הפרשנים והפוסקים שכוונת הפסוק לשבת שבכל שבוע, ולראש חודש שבתחילת כל חודש[31]. ועל השאלה כיצד ניתן ללמוד משבת וראש חודש חיוב להקבלת פני רבו ברגל נאמרו מספר תרוצים:
- לדעת הריטב"א הלשון 'שבת' בפסוק כוללת גם את הרגלים הקרויים גם הם שבת במקומות רבים[29].
- לדעת המהרש"א הרגלים נלמדים בקל וחומר מראש חודש[32].
- המחצית השקל כתב שהפסוק לא קבע חובה בהקבלת פני רבו, אלא ניתן רק ללמוד ממנו שיש בכך חשיבות ומצוה. ומסברא הבינו שמאחר שעצם המעשה יש בו חשיבות, ממילא ברגל יש בכך אפילו חיוב[33]. ובדומה לכך כתב הערוך לנר[29].
- ישנו ביאור נוסף בחידושי אגדות למהר"ל[29].
לשיטה זו עדיין קשה. מדוע רבי יצחק הזכיר חיוב רק ברגל ולא אמר שישנו חיוב גם בשבת ובראש חודש? נאמרו על כך מספר תירוצים:
- לפי גרסת רבנו חננאל בגמרא, הגמרא עצמה הקשתה זאת ותירצה שבראש חודש ושבת החיוב הוא רק אם הוא שוהה באותה עיר עם רבו, אך ברגל החיוב גדול יותר וצריך אפילו ללכת לעיר אחרת שבה נמצא רבו כדי להקביל את פניו[29]. בדומה לזה כתב הריטב"א, אלא שהוא הוסיף שאם הוא שוהה עם רבו באותה עיר עליו להקביל את פניו בכל יום, ורק אם רבו שוהה בריחוק מסוים עליו להקביל פניו כל שבת, בריחוק גדול יותר בכל ראש חודש, ובמרחק גדול עליו להקביל את פניו רק ברגל[29]. שיטות אלו הובאו במשנה ברורה (במדור 'ביאור הלכה')[34].
- לדעת הנודע ביהודה הפסוק מדבר על רק על נשים כמו האישה השונמית, שהם בטלות ממלאכה בראש חודש ויכולות להקביל את פני הרב, אך סברא היא שגברים חייבים רק ברגל שאז הם בטלים ממלאכה, ורבי יצחק דיבר על גברים[35].
- המגן אברהם ביאר שברגל ישנו חיוב להקביל את פני הרב ואילו בשבת ובראש חודש אין זו חובה. יש משמעות כזו גם מדברי הרמב"ם שהזכיר רק את החיוב להקביל פני רבו ברגל[36], ולא הזכיר שום חיוב להקביל פני רבו בזמנים אחרים, בשום היכי תימצי.
- הנצי"ב הוסיף בספרו 'מרומי שדה' כי לא ייתכן שיהיה חיוב להקביל את פני רבו גם בשבת ובראש חודש, שכן את פני השכינה יש להקביל רק בשלושת הרגלים כשכל ישראל עולים לבית המקדש, ולא ייתכן שאת פני הרב יצטרכו להקביל מספר רב יותר של פעמים, לפיכך הבינו שהחובה היא רק בשלושת הרגלים, ואילו בשבת וראש חודש זוהי מידת חסידות.
- רבי יהונתן אייבשיץ הוסיף בספרו 'יערות דבש', כי לעתיד לבוא יהיה חיוב להקביל את פני השכינה גם בשבת ובראש חודש, כלשון הכתוב ”וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'” (ישעיהו סו כג), ואז יהיה חיוב להקביל גם את פני רבו בשבת ובראש חודש, ולכן גם כיום יש בזה עניין וחשיבות כעין מה שיהיה לעתיד לבוא, אך כיום אין זו חובה[37].
הקבלת פני רבו בימינו
כיום ישנן מספר צורות עיקריות בהן מתקיימת מצוות הקבלת פני רבו, והדבר שונה מעדה לעדה:
בקרב החסידים רגילים להקביל את פני הרבי - האדמו"ר - הן בשבתות והן בחגים. כשבשבתות מגיעים רק תושבי העיר (מלבד שבתות מיוחדות במהלך השנה בהם מתאספים כל החסידים), ואילו בחגים מתקבצים גם החסידים הגרים בערים אחרות (חלוקה המתאימה במיוחד עם שיטתו של רבנו חננאל שהובאה לעיל). אפילו תושבי חו"ל מגיעים גם הם בדרך כלל לפחות פעם בשנה, בתקופת חודש תשרי.
הקבלת פני הרב נעשית בשני זמנים עיקריים: בתפילות משותפות, וב"טיש" - אירוע בו מתוועדים יחד הרבי והחסידים, שרים ניגוני דבקות בה' ולפעמים הרבי נושא דברי תורה או הדרכות בעבודת ה'. בשעת הטיש עומדים החסידים על 'פארענצ'עס' - טריבונות מדורגות המאפשרות לציבור הגדול לראות את פניו של הצדיק.
מלבד בשבתות וחגים, ברוב החסידויות ישנם "טישים" גם בימי ההילולא של צדיקי החסידות שנפטרו. זמנים נוספים הם פורים, חנוכה, ט"ו בשבט, ל"ג בעומר, ובשעה שישנה שמחה בבית הרבי, כגון בחתונת צאצאיו. ישנן חסידויות מועטות בהן נערכים "טישים" גם בראש חודש, אך ברוב החסידויות לא נהוג להקביל את פני הרבי בראש חודש.
בציבור שאינו חסידי אין רגילות להקביל את פני הרב בשבתות כלל. ואילו ברגלים הדבר מתחלק: בחג הפסח ובחג הסוכות ישנם רבים המגיעים אל הרב או ראש הישיבה שלהם בימי חול המועד לביקור חג הכולל בדרך כלל גם שיחה בדברי תורה. נפוץ מאד גם מנהג להגיע לבתיהם של גדולי הדור במהלך חול המועד ולהתברך מהם. לעומת זאת בחג השבועות בו אין חול המועד, לא מקובל בציבור זה להקביל את פני הרב. (בפסח ובסוכות לאחר יום טוב יש שבוע של חול המועד שבו אסור לעבוד, אך מותר לעשות מלאכות כגון נסיעה ברכב. ואילו בחג השבועות אין חול המועד. אמנם יש הסוברים כי יש להקבלת פני רבו בחג השבועות תשלומין כל שבעה ואפשר לקיים מצווה זו אף בשבוע שלאחר החג[38], אך ימים אלו הם ימי חול רגילים ואנשים אינם פנויים בהם). יש שאמרו שהמנהג בישיבות לאחל לראשי הישיבה שבת שלום לקוחה מהמנהג.
בחול המועד ישנם גם אירועי 'הקבלת פני רבו' מרכזיים, בהם מתאספים המונים כדי להקביל את פניהם של רבנים מפורסמים.
בציבור הספרדי מתקיימים מזה שנים אירועי הקבלת פני רבו גדולים מידי חול המועד על ידי תנועת אל המעיין. אירועים אלו נוסדו בתקופת הקמתה של התנועה לכבודו של הרב עובדיה יוסף והיו מתקיימים בתחילה בגן סאקר. כיום מקיימת התנועה את האירועים להקבלת פני נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן, חברי המועצת הראשונים לציון וגדולי ישראל נוספים. כמו כן ישנם אירועים נוספים המאורגנים על ידי מועצות דתיות וכדומה.
מושגים קשורים
- צדיק בא לעיר. כשצדיק או רב גדול מגיע לביקור נדיר בעיר, מקובל שבני העיר עורכים לו קבלת פנים. קבלת פנים כזו מצינו כבר אצל משה רבינו שיצא עם כל בני ישראל להקביל את פניו של חמיו יתרו.
- סעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה. בתלמוד נאמר כי הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כנהנה מזיו השכינה. הדבר נלמד מכך שבסעודה שערך משה רבינו להקביל את פניו של יתרו, נאמר שהעם אכלו "לפני האלקים".
- שלום זכר. בספר ברית אבות[39] כתב שסעודת ה"שלום זכר" שעושים בשבת הראשונה ללידתו של בן זכר, מקבילה ל"קבלת פנים" שנוהגים לערוך בשבת כאשר צדיק בא לעיר. וזאת מאחר שהתינוק שבא לעולם נקי מכל חטא, והוא נחשב ל"צדיק", וראוי לקבל את פניו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאמר בעניין קבלת פני רבו ברגל, הרב שלמה זלמן שמעיה, קובץ בית אהרן וישראל, גיליון קל"א (קיים במאגר אוצר החכמה).
קישורים חיצוניים
- הרב ירון בן-דוד, בארות יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל באתר פורטל הדף היומי
- לקראת מעמד "הקבלת פני רבו" בחג הפסח מחדש הזמר משה לוק את השיר "כולם נקבצו" באתר הידברות
- הקבלת פני רבו ברגל באתר עולמות
- מפגן הכוח של ש"ס: גלריית ענק ממעמד "הקבלת פני רבו", סוכות ה'תשע"ו באתר קול חי
- רבבות אלפי ישראל במעמד "הקבלת פני רבו" באיצטדיון טדי בירושלים, פסח ה'תשע"ז באתר קול חי
- מעמד הקבלת פני רבו למרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, פסח ה'תשע"ח באתר קול חי
- אלפים ב"הקבלת פני רבו" למרן חכם שלום כהן שליט"א, פסח ה'תשע"ח באתר קול חי
- 'הקבלת פני רבו' אצל הגאון הרב שלמה מחפוד סוכות ה'תשע"ט באתר קול חי
- אירוע "הקבלת פני רבו" של גדולי התורה בבני ברק סוכות ה'תשע"ט באתר קול חי
הערות שוליים
- ^ ראש השנה טז, ב. סוכה כז, ב.
- ^ תלמוד בבלי חגיגה ה, ב
- ^ ראה שולחן ערוך או"ח סי' תקנד סי"ב, ובמגן אברהם שם
- ^ רש"י חגיגה ג,א
- ^ הלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ז
- ^ רמב"ן שמות כ, ח. וכעי"ז בקיצור באבן עזרא שם
- ^ חידושי אגדות למהר"ל ראש השנה טז, ב
- ^ שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ו
- ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא או"ח צד
- ^ יערות דבש ח"א דרוש יב
- ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מדבר קדמות, מערכת צ' אות ט', באתר היברובוקס
- ^ אגרות קודש חלק ב אגרת דש.
- ^ המקורות לקטע זה הובאו כולם בהמשך בפסקת 'העמקה ועיון'
- ^ תלמוד בבלי חגיגה ה
- ^ מג"א סי' תקנד סי"ב. וראה שם בספר מחצית השקל שדן האם לדעת המגן אברהם זוהי מצווה קיומית ממש כמו שבת וראש חודש
- ^ והוא נזכר ב'ביאור הלכה'. שיטה זו, ככל השיטות השונות, הובאה בהרחבה להלן בפסקת 'העמקה ועיון בסוגיית הקבלת פני רבו', ושם גם צוינו המקורות.
- ^ דברים פרשת ראה פרק טז פסוק טז: "שלוש פעמים. מלא ו', לומר שו' פעמים יש להקביל פני רבו, ג' רגלים, ור"ה, ויום הכיפורים, ושמיני עצרת", עכ"ל. ושאר הפוסקים סוברים אף על פי ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, ככיון שהוא צמוד לסוכות, לעניין הקבלת פני רבו הוא חיוב אחד.
- ^ שו"ת נודע ביהודה, תניינא או"ח סי' צד. (הובא בשערי תשובה א"ח סי' שא)
- ^ יערות דבש חלק א דרוש יב
- ^ אורח חיים סימן שא, המשנה ברורה הוא ב'ביאור הלכה'
- ^ מג"א סי' שא סק"ז
- ^ צל"ח ראש השנה טז, ב
- ^ פני יהושע ראש השנה טז, ב
- ^ תלמוד בבלי חגיגה ה, ב
- ^ מחצית השקל ופרי מגדים בסי' תקנד סקי"ב. הפרי מגדים השני הוא בסי' שא סק"ז
- ^ שלחן שלמה הלכות יום טוב וחול המועד, סימן תקכ"ט, הערה ג. דרך שיחה (תשס"ד), עמוד תקס"ט. וראה תשובות הגר"ח (גרנדש) תשובה 1568.
- ^ הערות למסכת סוכה, דף כז: עיין שם באריכות
- ^ וביאר שלכן הקדים הפסוק את ראש חודש לשבת ("לא חודש היום ולא שבת"), שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וראש חודש תדיר יותר מהרגלים
- ^ 29.0 29.1 29.2 29.3 29.4 29.5 ראש השנה טז, ב
- ^ שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ו
- ^ על ראיית ה'טורי אבן' מכך שהפסוק הקדים את ראש חודש לשבת והרי השבת שבכל שבוע תדירה יותר והכלל הוא ש"תדיר קודם", תירץ הרב חיים סולוביצ'יק (בנו של הגרי"ז סולוביצ'יק), כי אמנם "שבת" תדירה יותר מ"ראש חודש", אך "לא חודש" תדיר יותר מ"לא שבת", שכן ישנם בשנה יותר ימים שאינם ראש חודש מימים שאינם שבת. (ראה גישה דומה לכך בדברי רבי ברוך דב ליבוביץ בספרו ברכת שמואל מסכת גיטין לגבי "אם לא באתי מכאן ועד ל' יום").
- ^ סוכה כז, ב
- ^ סי' שא סק"ז
- ^ סי' שד ס"ב
- ^ נודע ביהודה תניינא או"ח סי' צד
- ^ הלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ז
- ^ ח"א דרוש יב
- ^ מועדים וזמנים ח"ה סי' שיז
- ^ קונטרס מפתח של חיה אות מג
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
