שלום זכר
שלום זכר (בהגייה האשכנזית ליטאית: שוֹלֶם זוֹכֶר. בהגייה פולנית: שוּלֶם זוּכֶר), הוא מנהג של אירוח וכיבוד קל הנערכים לכבוד הולדתו של בן זכר.
תיאור המנהג
המנהג רווח בקרב יהודים מקהילות אשכנזיות: להזמין קרובים וידידים בליל שבת שלפני ברית מילת הילוד.
האירוע נערך לאחר שהציבור סועד את סעודת ליל שבת איש איש בביתו, ואז באים האנשים אל בית משפחת היולדת או אל בית הכנסת, ומברכים את הילד ואת משפחתו.
שבת ראשונה או שבת שניה
אם התינוק נולד בליל שבת כך שיש שתי שבתות בין הלידה לברית, פסק הפרי מגדים[1] לערוך את השלום זכר בשבת הראשונה, אך יש חולקים ופוסקים שעדיף לקיימו בשבת השנייה שביום הברית, היות וטעם קיום השלום זכר הוא משום הברית[2]. לכל הדעות, אם המילה לא תוכל להתקיים בשבת השניה, עדיף לקיים את השלום זכר בשבת הראשונה[3].
טעמים למנהג
על המנהג וכינויו נאמרו הסברים ורמזים רבים.
- הודאה על כך שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו[4].
- מעין ביקור אבלים אצל התינוק, על פי הגמרא[5] שבשעת הלידה, בא מלאך וסוטרו על פיו, והתינוק שוכח את כל התורה שלמד במעי אמו; על באים לנחם, כביכול, את התינוק[6].
- כדי להזכיר לתינוק את השבועה שנשבע בלידתו[5] "תהי צדיק ואל תהי רשע"[7][8].
- זו סעודת מצוה, לכבוד המצוה הראשונה של התינוק[7].
טעמים לקיום המנהג בליל שבת
על קביעת השלום זכר דווקא בליל שבת, נאמרו כמה רמזים.
- זהו זמן בו בני אדם פנויים ויכולים לבוא[4].
- על פי דברי חז"ל שהשבת משלימה ומכשירה את התינוק למילה[9].
- התינוק נקי מחטא, ולכן באים לקבל את פניו בשבת, כשם שעושים לצדיק הבא לעיר[10].
- בכדי שישלים עם כל שונאיו, מזמין אותם לאכול ולשמוח עמו כדי שיברכוהו ולא יקללוהו[11].
- על פי המדרש[12]: ”רבי לוי אמר, משל למלך שגזר ואמר: כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחילה. כך אמר הקב"ה: לא תביאו קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין שבעה בלי שבת, ואין מילה בלא שבת”[6].
- זהו ביקור אצל התינוק 'לנחם' אותו על כך ששכח את כל התורה שלמד במעי אימו[5], ועושים זאת בשבת שנאמר בה לשון זכרון[13][7][14].
הסברים לשם 'שלום זכר'
- "כיוון שבא זכר בעולם, בא שלום בעולם"[15].
- כיוון שהשבת נקראת שלום, ו"לידת זכר מביאה שלום בין איש לאשתו"[16].
- כיון שמזכירים אז לתינוק את השבועה שנשבע בלידתו[5] "תהי צדיק ואל תהי רשע"[7] ו"זכר" הוא מלשון זיכרון. מאותה סיבה נקרא גם שבוע הבן[7].
- כיוון שבאים לנחמו על שכחת התורה, ו'זכר' מלשון זכרון[7].
מקורות
המקורות למנהג אינם אחידים. בגמרא מסופר: "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן".[17] כלומר, מספר חכמים נקלעו לאירוע בשם "שבוע הבן", ויש אומרים שהיה זה אירוע בשם "ישוע הבן". המפרשים נחלקו באיזו אירוע מדובר. לפי רש"י "שבוע הבן" הוא ברית מילה, שנקרא כך משום שעברו על הבן שבעה ימים, ו"ישוע הבן" הוא למעשה טקס פדיון הבן (ישועה מלשון פורקן ופדיון) שנערך לבנים בכורים ומלווה בסעודה חגיגית. בעלי התוספות דחו את פירושו של רש"י לישוע הבן, ופירשו שהכוונה היא לסעודה שנהגו בתקופת התלמוד לערוך לאחר לידתו של כל בן: "שנולד שם בן, ועל שם שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו... נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה". עם זאת, לא מצוין מתי נערכה הסעודה. רבי ישראל בן פתחיה איסרליין, מגדולי רבני יהדות אשכנז במאה ה-15, מזכיר את המנהג לקיים את הסעודה בלילות שבת, כסעודת הודיה בהמשך לדברי התוספות, משום שזה זמן נוח ו”הכל מצויין בבתיהם”.[18] כדעה זו פסק רבי משה איסרליש להלכה.[19]
מקור נוסף למנהג הוא בספר ארחות חיים של רבי אהרן הכהן מלוניל (המאה ה-14), ובו נימוק שונה: "שמי שמל את בנו משלים עם כל שונאיו, וקורא אותם לאכול ולשמוח עמו, כדי שיברכוהו ולא יקללוהו, וגם מתקבצים כל הקהל בליל השבת ובליל השמיני, ואחר כך (בליל השמיני) בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואחר כך כל אחד, נותן לפי מעלתו, ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים".[20]
האירוח
האירוח כולל מאכל ומשקה, שאינם מצריכים נטילת ידיים, ובמיוחד נהוג להניח על השולחן מאכלים עגולים כגון גרגירי ארבעס ועדשים, אשר בדרך כלל מסמלים מנהגי אבלות. משמעות המנהג היא לפי אחד הטעמים שניתנו לקיום הסעודה[21], לפיו מדובר בהשתתפות סמלית באבלו של התינוק, על צאתו מרחם אימו בעל כרחו, שכן "על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי", וברוח מדרש של חז"ל המספר כי בהיות התינוק ברחם, הוא לומד את כל התורה. רגע לפני צאתו לאוויר העולם – בא מלאך ובמכה אחת משכיח ממנו הכל - כדי שירכוש לו חכמה ודעת בכוחות עצמו, ולא ייהנה מן המוכן.[22] המאכלים העגולים מסמלים איפוא אבלות משום שהם דמיונם לגלגל חוזר.
יש כאלה המקשרים בין גרגרי החומוס הנקראים ביידיש "אַרבּעֶס" או "שלום-זכר באָנדלעך", לבין הפריון המובטח בפסוק שבו אומר אלוקים לאברהם: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כ"ב, י"ז) כיוון שקריאת מילות הפסוק "ארבה את זרעך" בהגייה יידישאית זהה להגיית המילה ארבעס[23].
יש גם שנוהגים להגיש לאורחים אגוזים כיון שבמדרש ובזוהר מקשרים בין האגוז לברית מילה[24].
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב יהושע בוים, שלום זכר - ילקוט מקורות, אמרות ועובדות, ירושלים תשע"ג.
קישורים חיצוניים
- הרב פנחס גלברד ביאור הטעם בשלום זכר
- הרב ישראל יעקב כהן, מנהג עריכת ״שלום זכר״ ומקורותיו, בתוך קובץ בית אהרן וישראל - 75 תשכ"ח שבט-אדר - באתר HebrewBooks
- שלום זכר, באתר שטייגען
- ynet, מותר לעשות "שלום זכר" בשבת בבוקר?, באתר ynet, 20 במאי 2009
הערות שוליים
- ^ משבצות זהב באורח חיים, סימן תמ"ד סעיף ט'.
- ^ תיקונים. ליל שמיני קודם המילה. תרכ"ה., ברית יצחק, באתר אוצר החכמה אות ד'.
- ^ תיקונים. ליל שמיני קודם המילה. תרכ"ה., ברית יצחק, באתר אוצר החכמה אות ז'.
- ^ 4.0 4.1 תוספות, מסכת בבא קמא, דף פ' עמוד א', ד"ה לבי ישוע הבן; תרומת הדשן חלק א' סימן רס"ט.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל' עמוד ב'
- ^ 6.0 6.1 ט"ז, יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף י"ג.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 רבי יעקב עמדין, בירת מגדל עוז, ברכות שמיים, תעלת הברכה העליונה.
- ^ זכרו ברית לראשונים לר"י הגוזר, מילואים, סימן א'.
- ^ דרישה, אורח חיים, סימן ש"ה, אות ג'.
- ^ ספר ברית אבות קונטרס מפתח של חיה אות מ"ג.
- ^ אורחות חיים הלכות מילה אות ט'.
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"ז, פסקה י'
- ^ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, (שמות, כ', ז')
- ^ דרישה, יורה דעה, סימן רס"ד
- ^ נידה ל"א: ט"ז יו"ד רס"ה
- ^ ספר המטעמים לר' יצחק ליפיעץ
- ^ מסכת בבא קמא, דף פ, א
- ^ תרומת הדשן, סימן רס"ט
- ^ שלחן ערוך, יורה דעה סימן רס"ה, י"ב
- ^ ארחות חיים, ח"ב הלכות מילה
- ^ יהושע פלק כץ, דרישה, יורה דעה סימן רס"ד ס"ק ב'
- ^ דרישה, יורה דעה, סימן רסה)
- ^ שפע חיים מכתבים בשם האדמו"ר מקלויזבורג חלק א' עמוד קע"ה.
- ^ תיקונים. ליל שמיני קודם המילה. תרכ"ה., ברית יצחק, באתר אוצר החכמהאות ו'.
