הפרעת גוף דיסמורפית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "BDD" מפנה לכאן. לערך העוסק בכתב עת, ראו בד"ד.
הפרעת גוף דיסמורפית
Body Dysmorphic Disorder
תחום בריאות הנפש
סיווגים
DSM-5 300.7
ICD-10 F45.22

הפרעת גוף דיסמורפית (בעבר כונתה גם הפרעת גוף דיסמורפופובית) או הפרעה בדימוי הגוף (באנגלית: Body dysmorphic disorder, BDD) היא הפרעה סומטופורמית, שהסובלים ממנה מוטרדים בצורה מופרזת ממאפיינים בהופעתם החיצונית שהם תופסים כפגמים, דבר הגורם להם מצוקה עזה או פוגע בתפקודם בתחומי חיים שונים, כמו תעסוקה או חיי חברה. בחלק מהמקרים הפגם הוא מינורי, פגם קטן שאחרים אינם מייחסים לו חשיבות, ובמקרים אחרים הפגם אינו קיים ורק האדם הסובל מההפרעה רואה אותו. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית חושבים שהפגם לכאורה פוגע בצורה ניכרת בהופעתם החיצונית, וחלקם תופסים עצמם כמעוותים או מחרידים עד שהם נמנעים מקשר עם אנשים, מחשש שילעגו להם או ישפילו אותם. בניגוד לתפיסה העצמית שלהם, בפועל מראם החיצוני הוא נורמלי או אף אטרקטיבי.[1]

דווקא מראה אטרקטיבי לעיתים הוא זה שגורם להפרעה לפרוץ מכיוון שאנשים אטרקטיביים מקבלים יותר מחמאות על המראה והם מרגישים שבוחנים אותם בדקדוק, מה שגורם עם השנים למתן תשומת לב גבוהה יותר למראה חיצוני.


רוב רובם של מטופלים אלו תרים אחר התערבות קוסמטית ואף מצליחים להשיגה אף על פי שהפרעה זו מוגדרת כהתווית נגד לביצוע פרוצדורות קוסמטיות. שביעות הרצון שלהם מהתערבויות אלו היא בדרך כלל נמוכה, ולעיתים קרובות מובילה לעוד ועוד התערבויות. היות ש-BDD בעיקרה היא בעיה בדימוי הגוף ולא בגוף עצמו, הניתוחים אינם באמת משפרים את מצב המטופלים ואף מחמירים את אותו אצל כ- 95% מהמטופלים הלוקים בהפרעה. 

אבחנה

לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5,[2]הקריטריונים להפרעת גוף דיסמורפית כוללים:

  1. עיסוק בפגם גופני אחד או יותר בהופעה החיצונית, אשר אינו נראה או שנראה שולי לאחרים.
  2. בשלב מסוים במהלך ההפרעה האדם ביצע התנהגויות חוזרות על עצמן (למשל בדיקה במראה, טיפוח רב, טיפול בעור, חיפוש אחר אישור שהוא נראה טוב, או שהאדם השווה את הופעתו להופעת אחרים כתגובה להופעת הדאגה בעקבות הפגם הגופני).
  3. עיסוק זה גורם למצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי התעסוקתי או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.
  4. עיסוק זה אינו מוסבר טוב יותר על ידי שומן גוף או משקל במטופל שהסימפטומים שלו מתאימים לאלו של הפרעת אכילה.

שכיחות ואפידמיולוגיה

הפרעת גוף דיסמורפית קיימת אצל מעל 2.4% מהאוכלוסייה,[3] ולפי מחקר גרמני, רבים נוספים אינם עונים על כל הקריטריונים אך סובלים מחלק מהמרכיבים.[4] במחקר שנערך במסגרת אשפוז פסיכיאטרי, הפרעת גוף דיסמורפית נמצאה אצל 13% מהמאושפזים.[5] במחקר על הקשר בין BDD להפרעה טורדנית-כפייתית, 9 מתוך 62 איש עם הפרעה טורדנית-כפייתית (14.5%) סבלו גם מהפרעת גוף דיסמורפית.[6]

במקרים רבים יש אבחון-חסר של הפרעת גוף דיסמורפית. למשל, במחקר בו 17 אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית נפגשו עם אנשי מקצוע, הבחינו בתסמינים רק אצל 5 מהם, ואיש לא קיבל את האבחנה.[7] אבחון החסר נובע ככל הנראה מכך שההפרעה נכנסה לגרסה האחרונה של ה-DSM, כך שקלינאים לא מכירים מספיק את ההפרעה.[8] סיבה שנייה לתת-האבחון היא השכיחות של דיכאון וחרדה חברתית עם BDD, כך שלעיתים הן מאובחנות והמקור אינו מאותר.[9] הסיבה השלישית היא שאנשים רבים עם הפרעת גוף דיסמורפית לא מודעים לכך שהם סובלים מהפרעה זו ורואים את בעייתם כפיזית בלבד, כך שהם פונים למנתחים פלסטיים ולא למומחים לבריאות הנפש. גם אם הם פונים, רבים מהם מסתירים את התסמינים, כיוון שהם חוששים שיראו אותם כיהירים או שטחיים.

במחקר שנערך לאחרונה בנורווגיה נמצא כי רוב המנתחים הפלסטיים היו מודעים להפרעה גוף דיסמורפית. כשני שלישים מהרופאים דיווחו כי נפגשו עם 2–5 מטופלים כאלו בשנה האחרונה (מתאימים לשכיחות של כ-2% מהאוכלוסייה הכללית), מספר הנמוך משמעותית מהמצופה על פי השכיחות של ההפרעה. רוב המנתחים הפלסטיים נותנים דעתם לבעיות דימוי הגוף אצל מטופליהם במהלך הייעוץ, משתפים פעולה עם פסיכולוגים או פסיכיאטרים כאשר הם פוגשים מטופל עם BDD, וכ- 70% מהם מסרבים לנתח מטופל עם BDD. ממצאים אלו דומים לממצאים ממחקרים דומים שנערכו בארצות הברית בקרב כירורגים פלסטיים ודרמטולוגים. רוב הכירורגים הפלסטיים מודעים ל-BDD והאפשרות לקיומה נלקחת בחשבון בבואם להחליט האם לנתח או לא. מאידך, תת-האבחון של ההפרעה וחוסר ההבנה שהיא מהווה התווית נגד לביצוע פרוצדורות קוסמטיות דורש התייחסות מיוחדת וחינוך של הגורמים המטפלים באשר לחשיבות האבחנה והגישה המולטידיציפלינרית הנדרשת עם מטופלים מסוג אלו.

יש לשים לב כי לא כל אדם שעשה הרבה ניתוחים פלסטיים או מעוניין לעשות, לוקה בהפרעה זו. אמנם אחוז לא נמוך מהאנשים הללו סובלים מההפרעה אך מנגד גם קיים אחוז גבוה שתר אחר שלמות חיצונית גבוהה יותר מזו שקיבל מהטבע וזאת מתוך צורך ריאליסטי, שפוי, מציאותי ומפוקח. לעיתים מנתחים פלסטים נמנעים לשתף פעולה עם מטופל שמעוניין בניתוח ושכבר עבר מספר ניתוחים לפני שניגש אליהם ועושים זאת מתוך הנחה שברור הדבר שמדובר בהפרעת גוף דיסמורפית. זוהי טעות ופגיעה בחופש האדם להניח כך מבלי לבדוק זאת מכיוון שסיכוי גבוה שהאדם איננו סובל מההפרעה כלל, ויש לבדוק זאת יחד עם גורם מבריאות הנפש.

התנהגויות כפייתיות בהפרעה

מהלך ההפרעה

ההפרעה מתחילה לרוב בגיל הנעורים, כשהמראה החיצוני הופך להיות משמעותי עבור האדם. חלק מהאנשים החיים עם הפרעה זו מנסים לעבור ניתוחים שונים לטיפול בבעיה, אך לא תמיד זה מביא להטבה במצב שכן הציפיות של המטופל מהניתוח עלולות להיות בלתי מציאותיות ולכן לעיתים קרובות הניתוח גורם דווקא להחמרה נוספת בתסמינים.[2][1] פעמים רבות הגורם הראשון שיראה את האדם עם הפרעה זו יהיה רופא משפחה, או רופא מומחה אחר שאינו פסיכיאטר. האדם ידווח על כך שהוא מוטרד מפגם במראה החיצוני (פנים, קמטים, צלקות ועוד). האדם עם ההפרעה פונה שוב ושוב לעזרה כדי לקבל אישורים לניתוח או ניתוחים פלסטיים כדי לפתור את הבעיה.

התמונה הקלינית

התמונה הקלינית בהפרעה זו היא קשה. מה שמאפיין הפרעה זו הוא שאותו פגם שהמטופל רואה בגופו הוא פגם שממלא חלק גדול מאד מהוויתו וממחשבותיו וגורם לו לתחושה שהוא פגום ודחוי בשל הפגם הזה. כמו כן האדם יבטא ציפיות לא פרופורציונליות מהניתוח הפלסטי, שלדעתו יביא למהפך בחייו וישפר אותם מהקצה לקצה. כיוון שהציפיות אינן פרופורציונליות, לעיתים קרובות הן אינן מתממשות והמטופל שוקע במצב נפשי גרוע עוד יותר.

התמונה הקלינית של הפרעת גוף דיסמורפית יכולה לכלול: מחשבות טורדניות בנושא הפגם לכאורה בהופעה. מחשבות אלו יכולות להיות כה מנותקות מהמציאות, שהן נחשבות כדלוזיות. עוד תיתכן התנהגויות חזרתיות כמו מבטים תכופים וממושכים בראי או איפור כבד. כמו כן ייתכן פרפקציוניזם בנוגע להופעה החיצונית או לחלקים ממנה שהאדם מוטרד מהם. תיתכן נסיגה חברתית, בדידות או חרדה חברתית. תיתכן מודעות מוגברת באירועים חברתיים, ומחשבה שאחרים מבחינים בפגם ולועגים לאדם. דיכאון עם או בלי מחשבות אובדניות. ביטחון עצמי נמוך ובושה וכן שימוש באלכוהול או חומרים אחרים כניסיון לריפוי עצמי.

התנהגויות כפייתיות נפוצות ב-BDD יכולה לכלול בדיקות כפייתיות בראי ומשטחים אחרים (כמו חלונות ראווה, מראות של מכוניות). לחלופין, הימנעות מוחלטת ממראות, כולל הסרת המראות בבית. ייתכנו ניסיונות להסוות את הפגם לכאורה, למשל על ידי לבישת בגדים רחבים, הימנעות מתנוחות מסוימות, חבישת כובעים או שימוש בפרטים מוגזמים שימשכו אליהם את תשומת הלב ויסירו אותה מהפגם. ייתכן חיטוט בעור להסרת פגמים או פגמים לכאורה. במקרים מסוימים עלול האדם להשוות את המראה שלו לזה של אנשים אחרים או לצפות באופן כפייתי במפורסמים כמותם היה רוצה להראות. היא כוללת כאמור ביצוע של ניתוחים פלסטיים או פרוצדורות קוסמטיות או רפואיות אחרות שנועדו לשנות את המראה. לעיתים קרובות האדם לא מרוצה מהתוצאות ומבקש לעשות ניתוח תיקון. במקרים קיצוניים האדם מנסה לבצע פרוצדורה כגון שאיבת שומן או הזרקת חומרי מילוי לעצמו, והתוצאות כאמור עלולות להיות הרות אסון.

שכיחות המחשבות הטורדניות לגבי איברי גוף שונים

במחקר שערכה ד"ר קתרין פיליפס[10] על יותר מ-500 מטופלים, נמצאו שיעורים שונים של מחשבות טורדניות לגבי איברים שונים (רבים מהמטופלים סבלו ממחשבות טורדניות לגבי מספר איברים):

גורמי סיכון להתפתחות ההפרעה

  • גורמים ביולוגיים - אצל חלק מהסובלים מ-BDD מופיעות גם הפרעות אכילה, אצל אחרים OCD[11] או הפרעות אחרות מהספקטרום הטורדני כפייתי (כמו חרדת בריאות, טריכוטילומניה), ואצל אחרים מופיעות גם הפרעות הקשורות להימנעות חברתית כמו חרדה חברתית. הקשר להפרעות שונות רומז על כך שייתכן ויש סיבות ביולוגיות שונות להפרעה.
  • לעג או ביקורת - יש השערה לפיה לעג או ביקורת בנוגע להופעה החיצונית יכולים לתרום לתחילת הפרעת גוף דיסמורפית. לא סביר שלעג בפני עצמו יגרום לפרוץ ההפרעה, אולם התעללות ובריונות יכולות להיחשב כלעג או לגלוג ולא לקבל את המשקל הראוי. 60% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית דיווחו על לעג מתמיד בילדות, וייתכן שלעג עקבי לאנשים רגישים יותר עם תשתית מתאימה יכול להוביל לתרום לפרוץ ההפרעה. גם מחמאות ללא הרף הניתנות לאדם בעל מראה אטרקטיבי יכולות לגרום דווקא להפרעה לפרוץ.
  • סגנון הורי - ייתכן והורים השמים דגש רב מאוד על הופעה חיצונית, או מזניחים את הנושא לגמרי, תורמים לפרוץ ההפרעה אצל אנשים בעלי פגיעוּת גנטית לכך.
  • אירועי חיים אחרים - אירועים כמו הזנחה, התעללות פיזית או דחייה יכולים להיות טריגרים להפרעת גוף דיסמורפית אצל הפגיעים לכך.
  • מדיה - יש המשערים כי הדגש במדיה על הופעה חיצונית תורם לנושא. אולם, הפרעת גוף דיסמורפית קיימת בכל העולם, כולל מקומות שאינם חשופים רבות לתקשורת, כך שלא סביר שהיא גורמת להפרעה זו. אך ייתכן כי היא תורמת לפרוץ ההפרעה אצל אנשים עם פגיעות גנטית, או שהיא מחריפה את הסימפטומים.
  • גורמים אישיותיים - תכונות אישיות מסוימות יכולות להפוך את האדם לפגיע יותר להפרעת גוף דיסמורפית. תכונות אלו כוללות פרפקציוניזם, מופנמות, פגיעות לדחייה או ביקורת, חוסר אסרטיביות וביישנות. כיוון שיש מגוון תכונות אישיות אצל אנשים הסובלים מההפרעה, תכונות אלו אינן גורמות להפרעה, אלא, כמו בגורמים האחרים – תורמות לה.

תחלואה נלווית

ההפרעה יכולה להיות מלווה בדיכאון, הפרעה טורדנית-כפייתית או חרדה חברתית.[1] 76% מהאנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית סובלים גם מדיכאון קליני בשלב כלשהו בחייהם (בהשוואה ל-10%-20% באוכלוסייה), 36% סובלים מאגורפוביה ו-32% מהפרעה טורדנית-כפייתית. הפרעות נפוצות נוספות הן חרדה חברתית, הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות תלותית, הפרעות אכילה, תלישת שיער כפייתית, חיטוט בעור והזיות אודות ריח הגוף של האדם. 80% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית חושבים על התאבדות, ושיעור ההתאבדות אצלם גבוה פי 45 מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית,[12] כפול משיעור ההתאבדויות אצל הסובלים מדיכאון קליני, ופי 3 מאנשים עם מאניה-דפרסיה. הוצע גם כי קיים קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית לא מאובחנת להתאבדות, כיוון שהאובדנות בקרב אנשים שעברו ניתוחים פלסטיים גבוהה מהממוצע באוכלוסייה.[13][2]

אבחנה מבדלת[1]

דאגות רגילות לגבי המראה החיצוני ופגמים בולטים במראה החיצוני: הפרעת גוף דיסמופרית מתאפיינת בעיסוק רב מאד, בעל מאפיינים רבים של טורדנות כפייתית. כמו כן בהפרעת גוף דיסמורפית הפגם לכאורה בולט בעיקר לעיני האדם החי עם ההפרעה, וכמעט שאינו מורגש לאחרים.

הפרעות אכילה: מתרכזות בעיקר סביב המשקל של האדם, ופחות (או בכלל לא) בפגמים אסתטיים.

הפרעות אובססיביות קומפולסיביות אחרות: ההבדל הוא שבהפרעת גוף דיסמורפית ישנה תובנה פחות טובה של האדם את ההפרעה והגורמים לה.

הפרעות חרדת מחלה: האנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית אינם עסוקים באפשרות שיחלו במחלה כלשהי

דיכאון מז'ורי: ההבדל הוא בכך שדיכאון מז'ורי אינו קשור בהכרח במראה החיצוני, או בתחושות ביחס למראה החיצוני. סימפטומים של דיכאון יכולים להופיע בהפרעה זו. דיכאון יכול להיות גם תחלואה נלווית.

הפרעות חרדה: חרדה חברתית והימנעות שכיחים בקרב אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית. בהפרעת גוף דיסמורפית הם קשורים ספציפית להשפעת פגמים לכאורה בגוף המטופל על דימויו העצמי ויכולותיו החברתיות

הפרעות פסיכוטיות: בהפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה, הפרעה דלוזיונלית ואחרות, יהיו גם תופעות של הלוצינציות, הפרעות בארגון החשיבה ותופעות אחרות האופייניות לספקטרום הסכיזופרניה.

סימפטומים והפרעות אחרות: יש להבחין בין הפרעה זו לבין שאיפה של אדם לשנות את מינו. כמו כן אין לאבחן הפרעת גוף דיסמורפית אם המטופל מתלונן על ריח גוף לא נעים, או אם המטופל מבקש להסיר איבר מאברי גופו. הפרעה אחרת היא קורו (Koro) שהיא הפרעה תלויית תרבות שמקורה במזרח הרחוק ולעיתים קרובות לובשת צורה של מגפה. הקורו שונה מהפרעת גוף דיסמורפית בכמה מובנים ובעיקר בעיסוק במוות שקיים בקורו אך לא בהפרעת גוף דיסמורפית.

טיפול

אחד האתגרים הראשונים בטיפול באנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית היא שאנשים עם הפרעה זו אינם נוטים לייחס את בעייתם לגורם נפשי, אלא מחפשים את התשובה בתחומים אחרים של הרפואה. המוטיבציה לטיפול נפשי נמוכה ואצל חלק מהמטופלים יש שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. אצל אחרים יש סכנה אובדנית ברמות חומרה שונות.[14]

טיפול תרופתי: יש ניסיון בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון שונות, ובעיקר במעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין (SSRI).[15] עם זאת ישנה נטייה של מטופלים שלא להתמיד בטיפול.[14]

פסיכותרפיה: הטיפול המקובל הוא שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שמטרתו לשנות את דפוסי המחשבה שהביאו מלכתחילה להפרעה ולחזק אצל הסובלים ממנה את היכולת לעצור מחשבות בעלות אופי שלילי ביחד עם טיפול תרופתי. במחקר שנערך על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ההפרעה הסתיימה בקרב 82% מהמטופלים, ומצב זה נמשך ב-77% בבדיקת המשך.[16] רצוי לשלב את בני המשפחה ואת הקרובים לחולה בטיפול, מכיוון שתמיכתם יכולה להוות גורם משמעותי בהצלחת הטיפול.

יש הרואים ב-BDD מצב ייחודי של OCD, בשל העיסוק הרב של הסובלים מהמחלה במראה החיצוני שלהם. הפרעה זו מקושרת באופן חזק ל-OCD (למעשה הטיפול התרופתי הוא זהה בשתי ההפרעות) כמו גם לחרדה חברתית, המאופיין באובססיביות רבה עד כדי התעלמות מוחלטת מכל דבר אחר והתרכזות המחשבה במבנה הגוף בלבד, ואף בקשות מהסובבים לאשר את דבר קיומו של הפגם (ואי אמון מוחלט, לרוב, כאשר שוללים אותו). בנוסף, באופן טיפוסי אנשים הסובלים מההפרעה משתדלים להימנע ככל האפשר מלהביט באיבר או באיברים הפגומים מבחינתם, בין אם במראה ובין אם באמצעות עיניהם. למשל, אדם הסובל מההפרעה ומדמיין כי כפות ידיו גדולות ומכוערות מאוד, משתדל להימנע ככל האפשר מלהביט בהם גם כאשר הדבר משווה לו התנהגות חיצונית מוזרה ולא מובנת (לא פעם הוא לא מרגיש בכך); כך שניתן להתייחס למאפיין זה כאל קומפולסיה (התנהגות כפייתית). עוד נוטים להתייחס להפרעה זו כאל תת-סוג של הפרעת אכילה, בשל העיסוק הקיצוני בדימוי הגוף, אם כי השוני ממרבית הפרעות האכילה הוא בדגש המועט לעיתים שניתן למשקל הגוף. כאשר הסובלים מהפרעה זו מנסים להתגבר עליה בכוחות עצמם, למשל, על ידי ניתוחים פלסטיים וכו', רק באופן נדיר ביותר חלה הקלה, לרוב הדבר אף מחריף את הסימפטומים ומעמיד את החולה בסכנה גדולה יותר.

שיקום

אדם שנקבעו לו 40% נכות רפואית בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום,[17] ראה ערך מורחב להלן

ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Thomas F. Cash Ph.D., "The Body Image Workbook, 2nd. ed.", New Harbinger Publications, 2008
  • Veale, David and Willson, Rob. "Overcoming Body Image Problems including Body Dysmorphic Disorder": Robinson, 2009
  • TV documentary by former BDD sufferer John Furse
  • Feusner et al., 2011. Abnormalities of object visual processing in body dysmorphic disorder
  • ג'יימס קלייבורן ושרי פדריק, הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) : מדריך : כיצד להתגבר על הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) ולשים קץ לאובססיות בנושא דימוי הגוף, הוצאת אח, 2009
  • Sabine Wilhelm, Katharine A. Phillips, and Gail Steketee, Cognitive-Behavioral Therapy for Body Dysmorphic Disorder: A Treatment Manual, Guilford Press, 2012
  • Edited by Thomas F. Cash and Linda Smolak, Body Image: Second Edition: A Handbook of Science, Practice, and Prevention, Guilford Press, 2012
  • Bouman, Theo K.; Mulkens, Sandra; van der Lei, Berend (בפברואר 2017). "Cosmetic Professionals' Awareness of Body Dysmorphic Disorder". Plastic and reconstructive surgery. Ovid Technologies (Wolters Kluwer Health). 139 (2): 336–342. doi:10.1097/prs.0000000000002962. ISSN 0032-1052. PMID 28121864. {{cite journal}}: (עזרה).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפרעת גוף דיסמורפית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 חנן מוניץ (עורך), 15 הפרעות סומטופורמיות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 380-381
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 American Psychiatric Association, Obsessive Compolsive & Related Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5, American Psychiatric Association, 2013, עמ' 242-247
  3. ^ Koran LM, Abujaoude E, Large MD, Serpe RT (2008). The prevalence of body dysmorphic disorder in the United States adult population. PubMedID: 18408651
  4. ^ Psychological Medicine, vol. 36, p.?–877
    פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
  5. ^ Phillips, Katharine A.; Menard, William; Fay, Christina; Weisberg, Risa (2005). "Demographic Characteristics, Phenomenology, Comorbidity, and Family History in 200 Individuals with Body Dysmorphic Disorder". Psychosomatics. 46 (4): 317–25. doi:10.1176/appi.psy.46.4.317. PMC 1351257. PMID 16000674.
  6. ^ Phillips, Katharine A.; Gunderson, Craig G.; Mallya, Gopinath; McElroy, Susan L.; Carter, William (1998). "A Comparison Study of Body Dysmorphic Disorder and Obsessive-Compulsive Disorder". The Journal of Clinical Psychiatry. 59 (11): 568–75. doi:10.4088/JCP.v59n1102. PMID 9862601.
  7. ^ Rosen, James C.; Reiter, Jeff; Orosan, Pam (1995). "Cognitive-behavioral body image therapy for body dysmorphic disorder". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 63 (2): 263–9. doi:10.1037/0022-006X.63.2.263. PMID 7751487.
  8. ^ Phillips, K. A. (1996). The Broken Mirror: Understanding and treating body dysmorphic disorder. p39 New York: Oxford University Press.
  9. ^ Phillips, K. A. (1996). The Broken Mirror: Understanding and treating body dysmorphic disorder. p47 New York: Oxford University Press
  10. ^ source: The Broken Mirror, Katharine A Philips, Oxford University Press, 2005 ed, p56
  11. ^ Fornaro, Michele; Gabrielli, Filippo; Albano, Claudio et.al.: „Obsessive-compulsive disorder and related disorders: a comprehensive survey“. In: Annals of General Psychiatry 2009
  12. ^ Phillips, K. A.; Menard, W. (2006). "Suicidality in Body Dysmorphic Disorder: A Prospective Study". American Journal of Psychiatry 163 (7)
  13. ^ Cosmetic surgery special: When looks can kill – health – 19 October 2006 – New Scientist
  14. ^ 14.0 14.1 Katharine A. Phillips, Body Dysmorphic Disorder: Advances in Research and Clinical Practice, Oxford University Press, 2017. (באנגלית)
  15. ^ Phillips, K. A.; Albertini, RS; Rasmussen, SA (2002). "A Randomized Placebo-Controlled Trial of Fluoxetine in Body Dysmorphic Disorder". Archives of General Psychiatry 59 (4)
  16. ^ Rosen, James C.; Reiter, Jeff; Orosan, Pam (1995). "Cognitive-behavioral body image therapy for body dysmorphic disorder". Journal of Consulting and Clinical Psychology 63 (2)
  17. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות. נבדק ב-2017-08-16.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26428035הפרעת גוף דיסמורפית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפרעת_גוף_דיסמורפית&oldid=1927004"