דעתנות

אָסֶרְטִיבִיוּת (לפי האקדמיה ללשון העברית: דַּעְתָּנוּת) היא מונח בתחום הפסיכולוגיה חברתית המתאר צורת התנהגות שבה האדם עומד על דעתו וזכויותיו ביחסי החברה, מבלי להשתמש בתוקפנות פיזית או מילולית.

הגדרה

בין חוקרי הפסיכולוגיה החברתית מקובל לחלק את דפוסי התנהגות לשלושה: אגרסיביות – השימוש בתוקפנות ככלי להשגת מטרות. פסיביות - ויתור על מטרות או כניעה לדעות, כדי להימנע מעימות. ההתנהגות האמצעית (שנחשבת להתנהגות הרצויה בעיני החוקרים) היא: אסרטיביות: עמידה על הזכויות ללא שימוש בתוקפנות.

דעתנות היא צורת ביטוי מודעת, עקבית, ברורה, ישירה ומאוזנת, שמטרתה העברת הרעיונות והרגשות של האדם, או הגנה על זכויותיו מבלי לפגוע באחרים, תוך כדי פעולה מתוך מצב פנימי של ביטחון עצמי.

להיות אסרטיבי פירושו לקחת אחריות על החיים ועל הבחירות, ולא להיסחף אחר בחירותיהם של אנשים אחרים. פירושו לפעול מתוך אמונה שיש שליטה עצמית בחיים ולהימנע מחשיבה המאשימה אחרים או "נסיבות" במה שקורה. התנהגות אסרטיבית מקדמת שוויון בין בני האדם ומאפשרת ליחיד לפעול למען מיטב רצונותיו, מעודדת הבעת רגשות כנים בנוחות, אך תוך שמירה על הגינות בסיסית ומבלי לפגוע או לשלול את זכויותיהם של האחרים.

לקיחת האחריות מתייחסת לזכות להחליט על הקריירה, היחסים ואורח החיים. המשמעות היא לסמוך על כושר השיפוט העצמי יחד עם בקשת עזרה והנהגה מאחרים. בתוך כך נכלל מימוש זכויות האזרח, כחבר בקהילה, כלקוח, כעובד, כמשתתף בדיונים. עמידה על הזכויות כוללת גם את היכולת להביע דעות, עמדות, תמיכה והתנגדות; להגיב לביקורת, זלזול או כעס; להגיב על הפרת זכויות; לסרב; להציב גבולות זמן ואנרגיה.

שמירה על הגינות בסיסית משמעותה להגיע למלוא הפוטנציאל האישי מבלי להביע ביקורת בלתי הוגנת כלפי אחרים, וללא נקיטת התנהגות פוגענית, כינויים מעליבים ומניפולציות. התנהגות אסרטיבית היא הצהרה חיובית כלפי עצמנו וגם הערכה כלפי אחרים.

תכונה מולדת או נרכשת?

דפוס ההתנהגות האסרטיבי הוא דפוס נרכש של תהליכי חשיבה, תהליך רכישה שמתחיל החל מגיל הינקות ונמשך במהלך כל חייו של האדם, לכן הוא גם ניתן לשיפור מתמיד.

המקור ההיסטורי של למידת הדעתנות הוא בפסיכולוגיה התנהגותית: עבודתם של פבלוב, סלטר וולפה. האחרון, ג'וזף וולפה, היה החוקר הראשון בתחום זה אשר השתמש במונח "אסרטיביות" (וולפה 1958). במסגרת מחקרו הוא מצא שאדם אינו יכול לחוות ברגע אחד שני מצבים רגשיים מנוגדים – אדם אינו יכול להיות רגוע ומתוח בעת אחת. וולפה הראה שהתנהגות אסרטיבית במצבים של חרדה עיכבה את החרדה והובילה לכך שהיה קל יותר למטופל להתנהג בצורה אסרטיבית במצבים אלה. נמצא ששיטה זו יעילה יותר מהניסיון לא להיות חרד, מכיוון שקל יותר להיות משהו מאשר לנסות לא להיות משהו.

בהמשך, ההבנה על הגישה האסרטיבית פותחה על ידי אלברטי, אמונס, לזרוס ופנסטר-היים. התפתחות זו כללה התבוננות, בידוד, ניתוח וסיווג של התנהגות אסרטיבית. התפתחויות אלו באו לידי ביטוי באיתור והערכה של טכניקות יעילות להוראת התנהגויות אלו.

התנהגות אסרטיבית זהו תהליך נרכש שכל אדם יכול ללמוד, לסגל לעצמו ולפעול על פיו כדי להפיק מחייו את המיטב וכדי להעשיר את יחסיו עם הסובבים איתו. אומנם יש דפוסי חשיבה והתנהגויות שהאדם מסגל בגיל צעיר, אפילו תכונות מולדות מסוימות, שמעודדות להתנהגות אסרטיבית באופן טבעי יותר, אך עדיין עיקרה של התנהגות זו היא נרכשת וכל אחד יכול לאמצה.

כפועל יוצא לתפיסה זו, הדעתנות הפכה לנושא חם בתהליכי ההכשרה השונים, קורסים רבים נפתחו בנושא לקהל הרחב ולטיפולים ייחודיים, ספרים רבים נכתבו ותהליכי הוראה בנושא מיושמים באוכלוסיות בני הנוער בעיקר בחוגים.

מאפייני האדם האסרטיבי

השיח האסרטיבי מאופיין בשיח ענייני, חד וברור מצד אחד, אך עם זאת קשוב לאחר, מנומס ומתחשב מהצד השני. מכיוון שהשיח מאופיין בקשב לא פחות מאשר בדיבור, רבים הם השבילים שניתן בהם ללכת על מנת לפתור את הבעיה. דפוס ההתנהגות האסרטיבי דוגל בביטוי רצונותיו של האדם בצורה מכבדת, הוגנת וישרה. דגשים חשובים בדעתנות הם להתבטא בצורה עניינית והגיונית, קצרה וברורה. דגשים חשובים נוספים בהתנהגות האסרטיבית הם שאילת שאלות מתוך כבוד לדעת האחר ושיח חיובי ומנומס כלפי אנשים, גם אם התנהגותם שלילית.

משפטי חשיבה המאפיינים את האדם האסרטיבי:

• אני יכול.
• אני לוקח אחריות.
• ככל שאני מתאמץ יותר, אני מצליח יותר.
• חיוכים אינם עולים לי תוספת תשלום.
• היה כאן ועכשיו.
• הבעיה שלך היא הבעיה שלנו, ננסה לפתור אותה ביחד.
• כאשר משהו נכשל, ננסה בדרך אחרת.

שפת גוף המאפיינת את האדם האסרטיבי: זוקף את ראשו, בעל יציבה טובה, מבחין במה שהולך מסביבו, נראה ערני ונמרץ.

אפשר להיטיב להבין את שבילי הדעתנות גם דרך הבנה ממה יש להימנע. חוסר דעתנות היא תוצאה של אימוץ דפוסי חשיבה שגויים, כמו "אני עלול לפגוע במישהו לכן לא מגיע לי", "אני אהיה דחוי אם אסרב" או לחלופין "מי הוא בכלל? לא שואל אותו!". כיוון שכך, דרך טובה לשפר זאת היא קודם כל לזהות את דפוס החשיבה שתוקע.

לקריאה נוספת

• אלברטי ואדמונדס (1995). אסרטיביות – "זכותך המוחלטת". הוצאת מודן: תל אביב.
• ריס וגרהם (1995). הכשרה לאסרטיביות – כיצד תהיה מי שהינך באמת. הוצאת "אח": קריית ביאליק.
• דיווידסון, ג' (2001). התנהגות אסרטיבית – מדריך ללימוד עצמי. הוצאת פוקס: ר"ג.
• ליונס, ק' (2008). כולם זוכים – משא ומתן בחיי היומיום. אגם הוצאה לאור: תל אביב.
• פרץ, ג' (2010). סודות השכנוע וההשפעה של אובמה. מטר הוצאה לאור: ת"א.
• קיין, ס' (2014). שקט: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר. מטר הוצאה לאור: ת"א.
• אושרן, פז. אסרטיביות חברתית – לפעול נכון בסיטואציות מורכבות ו"לא נעימות". ספר 3. הוצאת המחבר.

קישורים חיצוניים

• אסרטיביות, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• מרים דישון ברקוביץ', על אסרטיביות ומנהיגות (הקישור אינו פעיל), 2007, באתר "סטטוס" (פורסם במגזין גלילאו)
• אסרטיביות (פסיכולוגיה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38396338דעתנות