הפרעת אכילה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הפרעות אכילה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. הפרעת אכילה היא שם קיבוצי למספר הפרעות נפשיות המתבטאות בהפרעות קבועות ונרחבות בדפוסי האכילה או הפרעות בהתנהגות הקשורה לאכילה, בצריכה או בספיגה של מזון. באנגלית מכונה קבוצת הפרעות זו Feeding and Eating Disorders of Infancy and early Childhod. ב-DSM 5 הן נקראות Feeding And Eating Disorders. ההפרעות גורמות לנזקים גופניים משמעותיים, בחלק מהמקרים נזקים קצרי טווח ובחלק ארוכי טווח הנזקים מסכנים את בריאות האדם ולעיתים יכולים להיות מסכני חיים. ההפרעות הללו נחשבות להפרעות של הילדות וההתבגרות בעיקר, ופחות של בוגרים ובוגרות.[1][2]

הפרעות אכילה הן חלק מהתחלואה הנלווית להפרעת קשב. אך בעוד שהתסמינים של הפרעת קשב מקושרים להפרעות באכילה, לא נמצא קשר סיבתי בין הפרעת קשב להפרעות אכילה.[3] ניכר שהקשר בין הפרעת קשב להפרעות אכילה מורכב מאוד וכולל לולאות משוב הקשורות ליכולת הכללית להתמודדות עם אתגרי החיים. בין היתר, ייתכן שתסמיני הליבה של הפרעת קשב תומכים בדפוסי אכילה פתולוגיים.[3]

היסטוריה

פרה היסטוריה והעת העתיקה

ההיסטוריה של הפרעות האכילה שלובה באידיאלים של מראה שהשתנו מתקופה לתקופה ומתרבות אחת לאחרת. הרמז הראשון לאכילה חריגה באמנות המערבית היו פסלים או ציורים של השמנת יתר אצל דמויות של נשים או גברים, כמו למשל ביצירה הפרהיסטורית ונוס מווילדרדורף, מהעיירה וילדרדורף באוסטריה. ביצירה זו מצוירת דמות שמנה ביותר של אשה. דימויים כאלה שנראים לפעמים כמו אידיאליזציה של הגוף השמן הופיעו עד התקופה הפלאוליתית. בחברות עניות בהן המזון היה פחות זמין המשיך אידיאל זה להתקיים גם להבא. באופן פרדוקסלי דווקא בתקופות של שפע נחשבה השמנה לנחלתם של עניים.[4]

הרומאים והיוונים לפניהם ראו השמנה באור שלילי. היוונים היו הראשונים להשתמש בחומרים שונים על מנת לשמור על גזרה למרות אכילה. הרעבה עצמית או הקאות יזומות כאמצעי לשמור על גזרה רזה היה אמצעי מקובל ועתיק יותר מימיהם של היוונים והרומאים.

ימי הביניים ותקופת הרנסאנס

תפיסת התופעות התרבותיות שתוארו לעיל במונחים של בעיה נפשית, החלה בתקופת הרנסאנס כאשר רופא אנגלי בשם ריצ'רד מורטון תיאר לראשונה ב 1689 את הסימפטומים של אנורקסיה.[1]

המאה ה-19 עד ימנו

עבודתו של מורטון הומשכה על ידי רופא אנגלי אחר בשם ויליאם גאל (Gull) שהיה זה שהגדיר את ההפרעה 181 שנים מאוחר יותר (1870). עם זאת האנורקסיה לא הפכה מיד להפרעה עצמאית בפני עצמה. היא הפכה להיות חלק ממחלה בשם "מחלת סימונד" המתאפיינת בתת-פעילות של בלוטת יותרת המוח. רק ב 30 השנים האחרונות הוגדרה האנורקסיה כהפרעה נפשית. תחילה היא זוהתה על ידי שני מרכיבים בלבד: ירידה במשקל מתחת לסף מסוים, ואל וסת. כיום 328 שנים אחרי ימיו של ריצ'רד מורטון יש ידע רב הרבה יותר על אנורקסיה, בולמיה והפרעות אכילה אחרות שיתוארו להלן.[1] אנחנו גם יודעים הרבה יותר על כיצד השפעה חברתית של אידיאלים של יופי ומראה גוף רצוי משפיעים על השכיחות של הפרעות אכילה שונות בקרב תרבויות שונות.[4]

ההפרעות

ערכים מורחבים – אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, הפרעת אכילת יתר

קיים ספקטרום רחב של הפרעות אכילה.לא כולן מוכרות רשמית כהפרעות בספרי האבחנות המקובלים בעולם המערבי (DSM 5, ו- ICD 10) ובכלל זה בישראל. עם זאת על כולן קיים בסיס ידע ומחקר מדעי. 3 ההפרעות הסוגרות את הרשימה שלהלן הן חדשות יחסית ולכן אין להן עדיין קריטריונים רשמיים ומחייבים לאיבחון.

שם ההפרעה קוד

DSM 5

קוד

ICD 10

הערות
אנורקסיה נרבוזה + F50 ב-DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
בולמיה נרבוזה 307.51 F50.2
בולמוסי אכילה (התקפי היפרפאגיה, אכילה אימפולסיבית או "כפייתית")

Binge Eating

307.51 F 50.8 מסווגת ב-ICD כ"אכילת יתר הקשורה להפרעות פסיכולוגיות אחרות".[5] קוד ה-DSM זהה לזה של בולמיה נברוזה.
תסמונת פיקה

Pica Syndrome

+ F 50.8 מסווגת ב-ICD כ"הפרעות אכילה אחרות".[5] ב-DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
העלאת גירה בילדות

Rumination או Merycism

307.3 F98.21
תסמונת האכילה הלילית

Night Eating Syndrome

307.59 F 50.8 מופיע ב-DSM 5 תחת האבחנה "הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת" (Other Specified Feeding or Eating Disorder).[2] מסווגת ב-ICD-10 כ"הפרעות אכילה אחרות".
הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, שימוש במשלשלים ואו משתנים - ללא בולמוסי אכילה

Purging Disorder

307.59 F 50.8 מופיע ב-DSM 5 תחת האבחנה "הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת" (Other Specified Feeding or Eating Disorder)[2] מסווגת ב-10-ICD כ"הפרעות אכילה אחרות".
הפרעת הימנעות / הגבלת אכילה

Avoidant / Restrictive Food Intake Disorder

307.59 F 50.8 מסווגת ב-ICD 10 תחת "הפרעות אכילה אחרות".[5] נקראת כיום (AFRID (Avoidant Restrictive Food Intake Disorder".[6]
אורתורקסיה נרבוזה

Orthorexia Nervosa

- - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
דיאבולמיה Diabulemia - - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
אנורקסיה של הספורטאים

Anorexia Athletica

קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
השמנת יתר Obesity - - לפי DSM 5 נחשב למצב רפואי אורגני לא להפרעה נפשית

פירוט מידע על ההפרעות

להלן יינתן פירוט תמציתי על ההפרעות שתוארו בטבלה לעיל.

אנורקסיה נרבוזה Anorexia Nervosa

ערך מורחב – אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה מסכנת חיים המופיעה בדרך כלל אצל בני נוער (סביב גילאי 14 עד 17),[1] אם כי היא יכולה לפגוע גם במבוגרים צעירים בדרך כלל עד גיל 40. הופעת ההפרעה לפני גיל הבגרות היא נדירה. ההפרעה מופיעה בשיעור גבוה יותר (95%) אצל נערות מאשר אצל נערים (5%). המאפיין הבולט של הפרעה זו הוא ירידה מכוונת במשקל שהאדם עם ההפרעה יזם באופן מכוון.[5] כמו כן בולטים פחד להיות שמן, והפרעה בדימוי הגוף. אצל נערות מופיעה גם הפסקה של המחזור החודשי. ללא התערבות טיפולית עלולה הפרעה זו להסתיים במוות כתוצאה מתת משקל והשלכות רפואיות חמורות של תת-תזונה. אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים מהלך ההפרעה נוטה להיות ממושך יותר. שיעור המוות השנתי כתוצאה מההפרעה עומד על כ 5%.[2]

"Anorexia Athletica" אנורקסיה של הספורטאים

מלבד נערים ונערות, קיימת קבוצה נוספת בסיכון לפתח את ההפרעה והיא ספורטאים.[7][8] זוהי תופעה חדשה יחסית ואין עליה ספרות מחקרית רבה. במקומות מסוימים יש המכנים זאת Anorexia Athletics למרות שספורטאים עלולים לפתח גם הפרעות אכילה אחרות שאינן אנורקסיה, לפעמים ברמה תת-קלינית.[8]

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של אנורקסיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[5]

בולימיה נרבוזה Bulemia Nervosa

ערך מורחב – בולימיה נרבוזה

הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של זלילה חסרת מעצורים ואחריהם התרוקנות לא טבעית. אדם עם בולימיה לא יפסיק לזלול עד שיגיע לתחושה של כאב או בחילה שלא מאפשרים הכנסת מזון נוסף לגוף. מבחינה רגשית המאפיין הבולט בהפרעה זו הוא הצורך לשלוט במשקל הגוף. צורות ההתרוקנות, או ה"היטהרות", הנפוצות ביותר הן: הקאה, שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים, חוקן, ופעילות גופנית מרובה ביותר. יש מבין האנשים עם בהפרעה זו גם כאלה שנוטים לצום, כמו בהפרעה אנורקסיה נרבוזה. אנשים עם בולימיה בדרך-כלל נמצאים בטווח המשקל התקין. רבים ורבות מהם מקיימים תפקוד חברתי ומקצועי תקין יחסית.[1][2] בולמיה נרבוזה נוטה להופיע בתקופת הנעורים והבגרות הצעירה. הופעה לאחר גיל 40 וכן הופעה אצל ילדים לפני גיל הבגרות - נדירות. מהלך ההפרעה עלול להיות כרוני ומתמשך ולהתאפיין בתקופות של הטבה (Remission) לצד תקופות החמרה. גם הפרעה זו פוגעת בנשים הרבה יותר מאשר בגברים. הנזקים שיכולים להיגרם כתוצאה מבולימיה הם: כאבי בטן כרוניים נזק לקיבה ולכליות, בנוסף לצהבת בשיניים בעקבות החשיפה לחומצות קיבה.

שיעור התמותה מהפרעה זו מוערך בכ 2% בשנה.[2]

בולמיה נרבוזה לא טיפוסית

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של בולמיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[5]

בולמוסי אכילה (או אכילה כפייתית או אימפולסיבית) Binge Eating

ערך מורחב – הפרעת אכילת יתר

אכילה כפייתית היא הפרעה שמאופיינת בזלילה בלתי פוסקת ובהתקפים של זלילה חסרת מעצורים. בדומה לאנשים עם בולימיה נרבוזה, התקפי הזלילה לרוב לא ייפסקו עד שהאדם ירגיש שאינו מסוגל להכניס עוד אוכל לגוף, אך אצל אנשים עם הפרעת אכילה כפייתית אין מאפיין של התרוקנות. . אנשים החיים עם הפרעה זו כמעט תמיד נמצאים מעל טווח המשקל התקין, וחלקם חי עם השמנת יתר חולנית (Obesity) שכאמור אינה נחשבת להפרעה נפשית אלא למצב רפואי פיזי. ההפרעה מתחילה בגיל הנעורים או הבגרות הצעירה ובמקרים מסוימים גם אצל בוגרים. לעיתים היא מתפתחת כתוצאה מניסיון לקבל שליטה על הרגלי האכילה. אנשים עם הפרעה זו המחפשים סיוע נפשי ו/או רפואי בדרך כלל[2]מבוגרים יותר מאשר אנשים עם אנורקסיה או בולמיה המחפשים סיוע. ההפרעה יכולה לגרום למגוון של בעיות הקשורות למשקל עודף, לרבות השמנת יתר חולנית והשלכותיה החמורות.

תסמונת פיקה Pica

הפרעה זו מתאפיינת בבליעה לא אקראית של דברים שאינם מזון ואינם בעלי ערך תזונתי, זוהי הפרעה האופיינית לילדים אך יכולה להתקיים ולהיות מאובחנת גם במתבגרים או מבוגרים.[2][1] בדרך כלל היא נלווית להפרעות הקשורות למוגבלות שכלית התפתחותית, אוטיזם ועוד. כמו כן היא עשויה להופיע יחד עם הפרעות אכילה אחרות.[2] החומרים הנאכלים יכולים לכלול שיער, צבעים, בגדים, כלי מיטה, נייר, עץ, עפרונות או אבקות למיניהן ועוד. התינוקות עם ההפרעה עשויים להתמיד באכילה של דברים שאינם מזון ואף להעדיף זאת על פני מזון רגיל, לאורך זמן רב. מקור השם פיקה הוא משמה הלטיני של הציפור העקעק (ממשפחת העורבים) הידועה כאוכלת נבלות ומנקה שאריות[1] הסכנה הטמונה בתסמונת זו היא בליעה של חומרים העלולים להזיק לאדם ולגרום להרעלה או פציעה.[1][2] ההפרעה יכולה לחלוף מאליה במהלך הילדות (סביב גיל 3).[1] אך אם אינה מטופלת היא יכולה להישאר גם לבגרות. ההפרעה יכולה לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, אם כי כיוון שהיא מופיעה לעיתים קרובות עם מגבלה שכלית התפתחותית קשה לבודד את ההשפעה הנקודתית שלה מהתמונה הכללית.[2]

העלאת גירה בילדות Rumination Disorder

הפרעה זו מתאפיינת בלעיסה ובליעה חוזרת ונשנית של אותה כמות מזון. תופעה זו מלווה בירידה במשקל הילד וקישי להגיע למשקל וגובה מתאימים לגיל. זאת לאחר תקופה של התפתחות נורמלית. הילדים עם הפרעה זו אינם סובלים מבעיות או מחלות במערכת העיכול ואינם סובלים מבחילות. הפרעה זו מופיעה על פי רוב, בשליש השני של שנת החיים הראשונה.[1][2] העלאת גירה בילדות היא הפרעה היכולה להתפתח בתינוקות, ילדים, בני נוער ובוגרים צעירים. ההפרעה כנראה אופיינית בעיקר לקבוצת האנשים עם מגבלה שכלית התפתחותית.[2] בתינוקות ההפרעה יכולה להיות ספונטנית, ולהופיע פתאום. אצל תינוקות יותר מאשר אצל קבוצות אחרות עלולה הפרעה זו להיות קטלנית ואף לגרום למצבי חירום רפואיים ואף למוות. אצל תינוקות עם מוגבלות שכלית התפתחותית נראה שיש להעלאת הגירה פונקציה מרגיעה.[2]

תסמונת האכילה הלילית Night Eating Syndrome

תסמונת זו, מכונה בשם המקוצר NES (ראשי התיבות של שם התסמונת באנגלית).[9] האדם החי עם תסמונת זו חוה אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה לילית מרובה לאחר ארוחת הערב. לעיתים האכילה מתרחשת על רקע של יקיצה בלילה. ישנה מודעות לאכילה והאדם מסוגל להיזכר בבוקר למחרת, שאכל בלילה. זו אינה הפרעת שינה בהגדרה הקלינית, אף כי היא יכולה תסמונת זו יכולה להתלוות להפרעות שינה ויכולה לפגוע משמעותית באיכות השינה.[2] תסמונת זו זכתה לתשומת לב החל משנות החמישים של המאה ה-20[10] ואילך. נכון להיום אין עדיין די מידע על מהלך ההפרעה והאופן בו היא מתפתחת. מקורות שונים שחקרו הפרעה זו העלו שכיחות גבוהה של תחלואה נפשית נלווית, בעיקר של הפרעות חרדה ודיכאון.[11] קיימת סברה לפיה דפוס האכילה הלילית (לאו דווקא כמות המזון הנאכל) משבש את המחזורים היומיים (Circadian Rhythms), הפרעה הגורמת לפגיעה בשינה כן לתופעות של חרדה ודיכאון.[12]

הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, משלשלים, משתנים וכו' Purging Disorder

הפרעה זו מתאפיינת בעיקר בהתנהגות של הקאות חוזרות ויזומות על מנת לשלוט במשקל. כמו בהפרעת בולמיה נרבוזה לעיל, גם כאן יש שימוש בחומרים שונים ותרופות המעוררות הקאה או בחומרים משלשלים או משתנים. עם זאת הפרעה זו אינה מלווה בבולמוסי אכילה.[2] מחקר מסוג מטה אנליזה שנערך ב 2017 הצביע על קווי דמיון בין הפרעה זו לאנורקסיה וכן לאכילה כפייתית (Binge Eating) אך להפרעת הקאה יש פרוגנוזה טובה יותר משתיהן. הפרעת הקאה היא מושג חדש יחסית במחקר, והמידע המקיף אודותיה, כולל גיל הופעת ההפרעה, אופן ההתפתחות, שכיחות ההפרעה ועוד, עדיין אינם זמינים.[13]

הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה Avoidant / Restrictive food intake Disorder

הפרעה זו מתאפיינת בחוסר עניין במזון או הימנעות שמקורה באיכויות החושיות של המזון, דאגות מפני תופעות בלתי נעימות הקשורות באכילה. ההפרעה יכולה להיות קשורה באובדן משקל משמעותי או כישלון של הילד להגיע לממדים (משקל וגובה) הצפויים לגילו. היא יכולה להיות קשורה גם בחוסרים תזונתיים שונים. כמו אצל מתמודדים הסובלים מבולימיה ואנורקסיה, גם גופם של הלוקים ב-AFRID אינו מקבל את התזונה הדרושה לו, מה יכול להתבטא בסימפטומים כמו עוויתות בבטן, עצירות, צרבת, אי הופעת וסת או הופעת הווסת רק תחת נטילת גלולות למניעת היריון, קשיי ריכוז, ברזל נמוך, רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס, אשלגן נמוך, ספירת תאי דם נמוכה, קצב לב נמוך, סחרחורת, עילפון, תחושת קור קבועה, בעיות שינה, עור וציפורניים יבשים, ציפורניים שבריריות, שיער יבש ושברירי, חולשת שרירים, יכולת נמוכה של החלמת פצעים, תפקוד חיסוני מופחת. הפרעה זו מופיעה בעיקר בילדים (בפרט בעשור הראשון לחייהם), אך ויכולה להמשיך להתקיים אצל מבוגרים.[2] ילדים ותינוקות עם הפרעה זו עשויים להפגין עצבנות או אפתיות נוכח אוכל. בחלק מהמקרים מופיע אובדן תיאבון, כאבי בטן ופחד מהקאות. ההפרעה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. ובחלק מהמקרים היא עלולה להתפתח לאנורקסיה נרבוזה.[14] הפרעה זו נקראה בעבר "הפרעת אכילה סלקטיבית".[6] המאובחנים כלוקים ב-AFRID יפגינו בדרך כלל חוסר עניין באוכל ובאכילה, ימנעו ממאכלים בעלי מרקם ויביעו דאגה מההשלכות הלא נעימות שעלולות להתלוות לאכילה.

אורתורקסיה נרבוזה Orthorexia Nervosa

אורתורקסיה נרבוזה היא במהותה עיסוק מרובה באיכות המזון הנאכל על ידי האדם: אנשים עם אורתורקסיה יבדקו לדוגמה אם יש במזון שהם אוכלים צבעי מאכל, מרכיבים מהונדסים, חומרים משמרים, עודף מלח או סוכר, חומרי הדברה, אנטיביוטיקה ומרכיבים נוספים שהוספו בתהליך היצור ועלולים לדעתם לפגוע בבריאותם.[15] בסופו של דבר עשויים אנשים עם אורתורקסיה להציב לעצמם חוקי תזונה בלתי מתפשרים ובלתי הגיוניים (לא לאכול דברים שמכילים מרכיב מסוים כי הם שמעו שהוא מזיק ובכך לגרום לעצמם נזק מבחינה תזונתית ואף להביא את עצמם לתת תזונה או חוסרים תזונתיים משמעותיים)[16][17] תופעת האורת'וקסיה נרבוזה חדשה בספרות המחקרית העולמית. נכון ל-2017 היא אינה מוכרת כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב DSM או ב ICD. עם זאת מצטבר אודותיה ידע מחקרי מגוון[18][16] ואף יש הצעה להגדרת התסמינים הרשמיים לאבחנה להפרעה זו.[17]

דיאבולמיה Diabulimia

הפרעה זו היא אחת מהפרעות האכילה החדשות המוכרות בספרות המחקרית. היא נוצרת אצל אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1 המונח הוא הלחם של המילים סוכרת (באנגליתDiabetes melitus) ובולמיה. ההפרעה מתאפיינת בדפוס מכוון ומודע של הימנעות משימוש באינסולין, זאת כדי לרדת במשקל. פרקטיקה זו יכולה להיות קטלנית, שכן ללא איזון בעזרת אינסולין יכול האדם להגיע לרמות סוכר מאד מאד גבוהות בדם, מה שיכול להביא למצב חירום רפואי ואף למוות אם הוא אינו מטופל בזמן.[19] הפרעה זו נוטה להופיע מגיל בית הספר ואילך שכן בגילאים יותר נמוכים הילד פחות עצמאי בהזרקת אינסולין לעצמו.[20] הפרעה זו נחשבת יותר ויותר לבעיה רצינית, בעיקר בקרב נערות.[21] מטופלים עם סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) נדרשים לשלוט ברמות הסוכר בדמם באמצעות הזרקת אינסולין, מצב המעמיד אותם בקבוצת סיכון להתפתחות של הפרעות אכילה שונות בכלל ובפרט דיאבולמיה.[22] גם הפרעה זו אינה מוכרת כיום כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב DSM או ב ICD.

השמנת יתר Obesity

ערך מורחב – השמנה

השמנת יתר מוגדרת קטגורית כעודף משקל העולה על 20% מהמשקל הנורמלי בגיל זה. מרבית הילדים והמבוגרים השמנים חיו עם הפרעה זו בילדותם, וכ-60% עד 80% מהילדים השמנים יהפכו להיות למבוגרים שמנים. האכילה (אכילת יתר - Overeating) בקרב קבוצה זו באה לפצות על שעמום או חסר רגשי. החלל ממולא על ידי אוכל והאכילה מתגברת בעיקר במצבי דחק.[1]

הפרעות אכילה ופוריות האישה

אמנוריאה (אל-וסת) מופיעה בכ-66% - 84% מהנשים עם אנורקסיה נרבוזה, ובכ-7% - 40% מהמטופלות עם בולימיה נרבוזה. כמו כן נמצא כי 77% מתת-הקבוצה של חולות בולימיה נרבוזה שהייתה להן היסטוריה של אנורקסיה נרבוזה דיווחו על אמנוריאה.[23] המנבאים החזקים ביותר לאמנוריאה כוללים: BMI נמוך, צריכת קלוריות נמוכה, ורמה גבוהה של פעילות גופנית. אחד הגורמים לאמנוריאה בנערות ונשים עם הפרעות אכילה הוא תסמונת השחלות הפוליציסטיות. מטופלות רבות עם התסמונת סובלות מבולימיה והפרעות אכילה אחרות,[24] ונמצא מתאם בין בולימיה לשחלות פוליציסטיות.[25] שחלות פוליציסטיות ידועות כקשורות לסיבוכי פוריות שונים. ההפרעה בווסת נובעת בדרך כלל ממיעוט או העדר ביוץ, ועל רקע זה אי הפריון.[26]

לכ-17% מהנשים עם בעיות פוריות שפנו לטיפול יש היסטוריה של הפרעות אכילה.[27][28] אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה נמצא כי יש ירידה של 30% בפוריות (יכולת כניסה להריון)[28]בהשוואה לאוכלוסייה ללא אנורקסיה נרבוזה. בנוסף בקבוצה זו קיים סיכוי מוגבר להפלה ביחס לקבוצה ללא הפרעת אכילה.[29]

התמודדות

הפרעות אכילה הן קבוצת הפרעות מגוונת מאד מבחינת גיל הופעת ההפרעה, משך ההפרעה ומהלכה, מבחינת הסיכונים הכרוכים בכל הפרעה ומבחינת התגובה לטיפול והפרוגנוזה. ישנן הפרעות כמו פיקה, שבהן יש סיכוי טוב להצליח בטיפול אם ההפרעה מטופלת בגיל הילדות, אך אם ההפרעה אינה מטופלת היא עלולה להפוך לכרונית וללוות את האדם למשך כל חייו.[1] ישנן לעומת זאת הפרעות שאופיין כרוני וממושך מלכתחילה, כמו בולמיה ואנורקסיה. אופי הטיפול באנשים עם הפרעות אלה הוא רב מערכתי הכולל צוות טיפול נפשי וצוות רפואי, ולעיתים מחייב אשפוז ביחידה רפואית ייעודית. הפרעות אלה דורשות משאבי התמודדות גדולים ומתמשכים הן מהאדם עצמו והן ומהצוות המטפל. בחלק מההפרעות קיימת ברקע סכנת מוות מוחשית (אנורקסיה, בולמיה, דיאבולמיה).[30]

הצוות המטפל צריך להתייחס לכל ההיבטים בשביל ללוות את המטופל לאורך הטיפול, הצוות יכול לכלול רופא משפחה/ ילדים האחראי לשינויים הפיזיים של המטופל, דיאטנית האחראית על התפריט התזונתי של המטופל, איש בריאות הנפש האחראי להשפעות הנפשיות והחברתיות של המטופל. (בשוראי יצקוביץ)

גיל ההתבגרות והפרעות אכילה

בבחינת הקשר בין הפרעות אכילה וגיל ההתבגרות, ראשית, השכיחות הגבוהה ביותר של ההפרעות קיימת בקרב נערות בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.[31] כמו כן, בספרות המקצועית קיימות עדויות רבות, הקושרות בין הפרעות אלו וגיל ההתבגרות, בהתייחס למגוון גורמים וסיבות.[32] אריק אריקסון כינה את מאבק המתבגרים בביסוס זהותם האישית "משבר זהות".[33] בהתאם לכך, הראו הלוי והלוי[34] כי בשל תופעת הדיכאון, האופיינית לתקופה זו, עלולות מתבגרות לחפש אחר ייחודיות ואטרקטיביות, באמצעות שליטה על משקל גופן; גורם נוסף, המקשה על ביסוס זהות המתבגרות, הוא האידיאל החברתי של דמות האישה, שבבסיסו קונפליקטואלי ומבלבל- המודל האסתטי המיוחל הוא מראה כחוש, כמראה נערה טרם התבגרותה. בניסיון להשיג מראה זה, יש השולטות על משקל גופן עד לכדי התפתחותה של הפרעת אכילה. מחקר, המדגים תופעה זו, מצא, כי קיים קשר בין משטר ההרעבה, שנוקטות חולות אנורקסיה, לבין נטייתן לחשיפת רגשות כעס כלפי תהליך ההתבגרות.[30][2][1]

בהתמקד באידיאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה.[35] נשים ובפרט, מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית.[32] יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות. כיום מקובל להניח כי אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות חלק מהפרעות האכילה (בעיקר אלו המתפתחות בגילאי הנעורים) היא המדיה החברתית אשר מעבירה לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיית הנוער בפרט מסרים בנוגע למראה ולדימוי הגוף. מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12-15. ממצאי המחקר, מצביעים על כך, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית סוגים שונים של לחצים חברתיים (למשל לעמידה באידיאל של דמות האישה), קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה.[30]

הפרעות אכילה בתרבויות שונות

קבוצת הפרעות האכילה היא אחת הקבוצות של הפרעות נפשיות בהן יש שונות גבוהה בהופעת ההפרעה בין תרבויות שונות. הדבר נובע מכך שבתרבויות שונות קיימת התייחסות שונה לאוכל ולאכילה וקיימים מנהגים מגוונים הקשורים לאוכל. כמו כן בתרבויות שונות ובתקופות שונות קיימים אידיאלים שונים של מראה חיצוני וממדים.[1] להלן מספר דוגמאות להיבטים בין תרבותיים בהפרעות האכילה השונות:

  • תסמונת פיקה: ישנן תרבויות בהן אכילת חומרים שאינם מזון נחשבת לבעלת ערך רפואי, רוחני או תרבותי .[2]
  • הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה: יש תרבויות מערביות (בארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה ואירופה ) שבהן יכולה להתקיים התנהגות הדומה להפרעה זו ממניעים דתיים ותרבותיים.[2]
  • אנורקסיה נרבוזה: ההפרעה אמנם קיימת בתרבויות ומדינות רבות, אך היא שכיחה ביותר במדינות פוסט-תעשייתיות בעלות הכנסה גבוהה כגון ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד ובמדינות בהן קיים אידיאל גוף נשי רזה.[2] עם זאת מרכיב מסוים של האנורקסיה, הפחד מהשמנה נוטה להיות שכיח יותר באסיה.[2]
  • בולמיה נרבוזה: השכיחות שווה בערך במדינות תעשייתיות בכל העולם, לרבות יפן, ודרום אפריקה. עם זאת ההפרעה מופיעה גם בתרבויות שאינן מערביות, אם כי בשיעור נמוך יותר.
  • הפרעת אכילה כפייתית או בולמוסי האכילה: ההפרעה שכיחה במדינות תעשייתיות. עם זאת מחקרים שנערכו בארצות הברית והשוו בין אוכלוסיות שונות במדיה (לטינים, אסייתים, אפרו אמריקנים וכדומה) מצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות לבין עצמן ובין קבוצות המיעוטים למי שאינם משתייכים אליהם.

הפרעות אכילה ופמיניזם

רוב הפרעות האכילה, ואנורקסיה ובולימיה בפרט, שכיחות יותר באוכלוסייה הנשית. 90%- 95% מהחולות בהפרעת אכילה אלה הן נשים, כאשר רובן נשים צעירות.[36] על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2015, יש בישראל 37,050-49,400 נערות ונשים בגילאי 15-24 הסובלות מהפרעות אכילה.[37] לאור זאת, תאוריות פמיניסטיות שונות ניסו להצביע על גורמים המשפיעים ומעלים את הסיכון להתפתחות הפרעות אכילה.

היופי הנשי

מאפייני היופי הנשי השתנו בתקופות שונות בהיסטוריה. לפי התאוריה הפמיניסטית, מאפיינים אלו הוגדרו לרוב על ידי הגברים עבור הנשים.[38] נשים רבות בתרבות המערבית סובלות מחרדת גוף (body anxiety) ומשנאת גוף אשר מכרסמות בביטחונן העצמי. הן מרגישות כך ביחס לגופן עקב העיסוק המופרז בתרבותנו בדימוי הגופני של האישה. דימויים וויזואליים לא ראליים מוצגים ברחובות, על צגי המחשב והטלוויזיה ומעודדים דימויים "מועדפים" של נשים שאין להם שום קשר עם המציאות (מושכות, מגרות, מפתות, דקיקות נטולות שיער גוף וכו'). נשים נוטות לפקח על גופן והדבר עלול להוביל לבושה בגוף ולהעמידן בסיכוי לפתח הפרעות אכילה. על פי "תאוריית ההחפצה" המסרים החברתיים והתקשורתיים הרווחים כיום, המדגישים את הרזון כאידיאל היופי,[39] גורמים לחברה להתייחס לנשים כאל חפץ, וכפועל יוצא מכך, גורמים לנשים להתייחס לעצמן כאל חפץ.[40] בהתייחסותן זו, הנשים תופסות את תחושת הערך העצמי שלהן כמבוססת לרוב על המראה החיצוני, ובהתאם לכך מבקרות את עצמן. לתהליכים אלו יש השלכות פסיכולוגיות שליליות, ובכללן אי שביעות רצון מהגוף והערכה עצמית ירודה.[41] חוקרות פמיניסטיות מציגות את משמעותו המניפולטיבית של מיתוס "היופי הנשי". לטענתן, התכונה "יופי" קיימת בעולם באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי כמקובל לחשוב. לדבריהן, מיתוס היופי הנשי אינו משרת את הנשים אלא את הממסד הגברי, וכי הוא פונקציה של מגמות כלכליות, פוליטיות ושל מגמת דיכוי.[42] האפיון הפסיכולוגי הראשוני באנורקסיה נרבוזה הוא הרדיפה אחר הרזון דרך הרעבה עצמית, והפחד הנורא מעליה במשקל, בעוד האפיונים הפיזיים כמו ירידה במשקל הם משניים. על בסיס הנחה זו תאוריות פמיניסטיות הוסיפו כי התפתחות הפרעות האכילה היא תוצאה של הליך חברתי-תרבותי של דיכוי נשים, ופחות פתולוגיה אינדיבידואלית.[43] על פי התאוריה הפמיניסטית, 'אמיתות' חברתיות רבות שהוצגו כנייטרליות ואובייקטיביות, הוגדרו למעשה על פי תפיסה גברית- פטריארכלית.[38] הספרות מציגה שלוש דרכים להתמודד עם קונפליקטים אלו: להשלים, לקבל ולסבול, או למרוד, כשחוקרות פמיניסטיות קוראות לנשים למרוד בציפיות החברה. הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה אינה פעולה קונפורמית פשוטה לצווים החברתיים, אלא להפך. ניתן לראות את היחס של הסובלות מאנורקסיה למזון בדחייה ובסירוב כאקט מחאתי כנגד ציפיות החברה, בדומה לשביתת הרעב של הסופרז'יסטיות. אף על פי שלא תמיד ברור להן על מה הן מוחות, המטרה שלהן היא ליצור אני מיוחד בניסיון לייסד שליטה, אוטונומיה ותחושת עצמי.[44]

יחסי אם-בת בהתפתחות הפסיכולוגיה הנשית

תאורטיקניות פמיניסטיות מזהות את המשפחה כבבואה של הפסיכולוגיה הנשית.[45] במסגרת התא המשפחתי ובעיקר במסגרת יחסי אם-בת, לומדת הנערה לזהות את תפקידה החברתי בד בבד עם פיתוח הזהות העצמית שלה. בתרבות המערבית האימהות הן האחראיות להתפתחות הפסיכולוגית והחברתית של הילדים מקטגוריה של זוויג לקטגוריה של מגדר. האישה האידיאלית נתפשת כדמות בעלת מראה והתנהגות נשיים: אישה נשואה, נאמנה לבעלה ומשפחתה ושמחה לשרת אותה. אישה 'נורמלית' נתפשת כזו המפנימה את חובותיה כבר מילדות המוקדמת ולכן נדרשת לגייס את כוחותיה על מנת למלא את תפקידה כבת, כאם וכרעיה.[46] ציפיות אלו מייצרות אצל נשים רבות קונפליקטים פנימיים. מטלה חברתית זו משאירה חותם עמוק על מערכת יחסים אמביוולנטית בין האם לבת. האם המדוכאת על ידי גורמים פטריארכליים, מכוונת את בתה לקבל על עצמה את אותן מטלות המצופות לה בתקופת הנשיות הבוגרת. לשם הגשמת 'נשיות מוצלחת' על האישה לעמוד בשלוש מטלות בסיסיות: לקבל ולכבד את רצון האחר; לזהות ולמלא את צורכי האחר; ולחפש את הגדרת העצמיות שלה דרך ההתקשרות עם האחר. ההשלכות של דרישות אלה הן שנשים, מתוך שלילת עצמיותן מוצאות את עצמן מתקשות לפתח תחושה אותנטית של צרכיהן.[47] תאוריות פמיניסטיות גורסות כי הערך העצמי של נשים קשור למידה ולטיב הקשרים הקרובים האינטימיים שלהן. כישלונה של אישה במציאת הדדיות והבנה במערכת יחסים נחוות כהטלת ספק בזהותה, מוליד אשמה, ספק עצמי והערכה עצמית נמוכה.[48] אצל הסובלות מהפרעות אכילה הדרישה ההתפתחותית לעצמאות מביאה את הנערה המתקשה לעמוד בציפיות והרוצה להמשיך ולהתנהג כרצונה, לחוות את העצמאות דרך השליטה במזון ובגוף. הדיאטה והירידה במשקל גוררים, לפחות בהתחלה, לתגובות חיוביות מהזולת, ומקנים לה תחושת עוצמה לא מוכרת וכן משמשים לה כמקור לגאווה ולעליונות.[49]

המעבר מילדות לנשיות

מחקרים מצביעים על גיל ההתבגרות כתקופה המהווה קרקע פורייה להתפתחות הפרעת אכילה. 20%-22% מהמתבגרות, בעיקר בנות 16-18, נמצאו בסיכון לפתח הפרעה זו.[50] על פי התאוריה הפמיניסטית, אחד הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה הוא הפחד מגדילה ומהתבגרות וחשש מפני אי יכולת למלא ציפיות מגדריות בגיל זה. הפרעת אכילה מעכבת את התפתחות הגוף, את התפתחות סממני הזוויג, ומעכבת התמודדות עם דרישות החיים כמו עמידה בלחץ לימודי, ובחינות בבית הספר, גיוס לצבא, יציאה לעצמאות כלכלית ועוד. כמו כן, התבגרות זו מביאה עמה חשש לאבד את אהבתם ודאגתם של ההורים. נשים צעירות חשות שאינן בשלות לתהליך השידוכים והנישואין.[51] כמו כן, נערות רבות חשות לחץ חברתי מבני גילן להיות אקטיביות. נערות רבות "משתמשות" באופן לא מודע בהפרעת האכילה כדי לעכב תהליכים אלו כמה שניתן.[48]

הציפיות המגדריות והשפעותיהן

במחקרים שנערכו בנוגע לקשר בין הפרעות אכילה לבין עמדות כלפי תפקידי מגדר, נמצאו קשרים חיוביים רבים בין לחץ הנובע מתפקידי מגדר לבין התפתחות הפרעות אכילה.[52] נערות בגיל ההתבגרות חוות השפעות שונות ולעיתים אף סותרות מהחברה הכללית, מבני המשפחה וממעגל השווים. נמצא כי נשים עם הפרעות אכילה חוות לחץ כפול. הן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר נשיים, כמו החשש מחוסר אטרקטיביות וחשש מהתנהגות אסרטיבית, והן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר גבריים, כמו החשש מחוסר יכולת פיזית ומנחיתות אינטלקטואלית. רמות הלחץ שהן חוות היו גבוהות באופן משמעותי בהשוואה לנשים שאינן סובלות מהפרעת אכילה. נערות שנמצאות בסיכון גבוה לחלות בהפרעת אכילה חשות את הלחצים כמופנים כלפי גופן.[46]

הקשר בין הפרעות אכילה ופגיעות בעניינים שבצניעות

הספרות המקצועית מדווחת על קשר ברור בין התפתחות הפרעת האכילה ובין פגיעה בעניינים שבצניעות.[53] מחקר העוסק בקשר זה, מצא כי 48 אחוזים מבין 113 מטופלות, שאובחנו באנורקסיה נרבוזה והתאשפזו, עברו התעללות בילדות,[54] לעומת מחקר אחר שמצא כי 70% מהמטופלות הסובלות הפרעת אכילה, נפגעו לאורך השנים.[55] במקרים של חוויה לא רצויה נערות ונשים חוות חוויה עמוקה של חוסר שליטה ומחזירות את תחושת השליטה על גופן על ידי אכילה או אי-אכילה.[55] על פי תאורטיקניות פמיניסטיות ניצול של ילדות הוא בבחינה קונקרטיזציה של יחס התרבות לגוף האישה. ילדה שמנוצלת הופכת לחפץ שנועד לשרת את צורכי המבוגר הפוגע המשתמש בה לסיפוקו. ילדה שנוצלה תתקשה לפתח דימוי גוף תקין. כתוצאה מכך, הגוף נתפס כמקור של פגיעות, של לכלוך וזוהמה ושל אשמה ובושה. חווית הנפגעת היא שהגוף בגד, ושהגוף והנשיות הם מקור לסכנה.[46] השקפה פמיניסטית תופסת את הפרעות האכילה כאסטרטגיות של התמודדות והישרדות לאחר הפגיעות. הן הדרך שבה "בוחרות" חלק מהנערות ומהנשים שעברו פגיעות בילדות, ברוב המקרים באופן לא מודע, לבטא את המצוקות שנותרות חסרות קול וחסרות מילים. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בחשיפה לתכנים לא ראויים הנגישים יותר ויותר בתקשורת עלולה לגרום לנערות רגישות במיוחד להימנעות קיצונית מהכניסה לדמות הנשית המוצגת בסוג זה של תקשורת.[38]

ראו גם

לקריאה נוספת

ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הפרעת אכילה

אורתורקסיה

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 חנן מוניץ (עורך), 26. הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 638-648
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 2.19 2.20 2.21 2.22 2.23 American Psychiatric Association., Feeding and Eating Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, עמ' 329-354. (בeng)
  3. ^ 3.0 3.1 Kaisari, P., Dourish, C. T., & Higgs, S. (2017). Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) and disordered eating behaviour: a systematic review and a framework for future research. Clinical psychology review, 53, 109-121.
  4. ^ 4.0 4.1 Dana K. Cassell, David H. Gleaves, The Encyclopedia of Obesity and Eating Disorders, Third Edition, Infobase Publishing, 2009, עמ' XIII- XIX. (באנגלית)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 איגוד הפסיכיאטריה הישראלי ומשרד הבריאות (עורכים), תסמונות התנהגותיות הקשורות להפרעות פיזיולוגיות וגורמים גופניים, הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי (ICD 10), תל אביב: דיונון - אוניברסיטת תל אביב, 2004, עמ' 185-191
  6. ^ 6.0 6.1 Martin M. Fisher, David S. Rosen, Rollyn M. Ornstein, Kathleen A. Mammel, Characteristics of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder in Children and Adolescents: A “New Disorder” in DSM-5, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 49–52 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.013
  7. ^ The Prevalence of Anorexia Athletica in NCAA Division II Athletes, scholar.googleusercontent.com
  8. ^ 8.0 8.1 Manning, William (2015). "Preventing and Recognizing Anorexia Athletics - For Coaches and Athletes". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  9. ^ Cristin D. Runfola, Kelly C. Allison, Kristina K. Hardy, James Lock, Prevalence and Clinical Significance of Night Eating Syndrome in University Students, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 41–48 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.012
  10. ^ Albert J. Stunkard, William J. Grace, Harold G. Wolff, The night-eating syndrome, The American Journal of Medicine 19, 1955-07-01, עמ' 78–86 doi: 10.1016/0002-9343(55)90276-X
  11. ^ Martina de Zwaan, Astrid Müller, Kelly C. Allison, Elmar Brähler, Prevalence and Correlates of Night Eating in the German General Population, PLOS ONE 9, 2014-05-14, עמ' e97667 doi: 10.1371/journal.pone.0097667
  12. ^ Martina de Zwaan, Michael Marschollek, Kelly C. Allison, The Night Eating Syndrome (NES) in Bariatric Surgery Patients, European Eating Disorders Review 23, 2015-11-01, עמ' 426–434 doi: 10.1002/erv.2405
  13. ^ Smith, K. E., Crowther, J. H., & Lavender, J. M, A review of purging disorder through meta-analysis, Journal of Abnormal Psychology, 126(5), 2017, עמ' 565-592. doi: http://dx.doi.org/10.1037/abn0000243
  14. ^ Mark L. Norris, Amy Robinson, Nicole Obeid, Megan Harrison, Exploring avoidant/restrictive food intake disorder in eating disordered patients: A descriptive study, International Journal of Eating Disorders 47, 2014-07-01, עמ' 495–499 doi: 10.1002/eat.22217
  15. ^ Christian R. French (2015-11-12). "Orthorexia nervosa: Evaluating Potential At-risk Populations and Diagnostic Criteria in an Emerging Eating Disorder". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 Márta Varga, Barna Konkolÿ Thege, Szilvia Dukay-Szabó, Ferenc Túry, When eating healthy is not healthy: orthorexia nervosa and its measurement with the ORTO-15 in Hungary, BMC Psychiatry 14, 2014-02-28, עמ' 59 doi: 10.1186/1471-244X-14-59
  17. ^ 17.0 17.1 Thomas M. Dunn, Steven Bratman, On orthorexia nervosa: A review of the literature and proposed diagnostic criteria, Eating Behaviors 21, 2016-04-01, עמ' 11–17 doi: 10.1016/j.eatbeh.2015.12.006
  18. ^ Anna Brytek-Matera, Lorenzo Maria Donini, Magdalena Krupa, Eleonora Poggiogalle, Orthorexia nervosa and self-attitudinal aspects of body image in female and male university students, Journal of Eating Disorders 3, 2015-02-24, עמ' 2 doi: 10.1186/s40337-015-0038-2
  19. ^ Malissa Martin, Natasha Darbar, Monique Mokha, Diabulimia: A Body-Image Disorder in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus, Athletic Therapy Today 13, 2008-07-01, עמ' 31–33 doi: 10.1123/att.13.4.31
  20. ^ Julie Hasken, Laura Kresl, Teresa Nydegger, Megan Temme, Diabulimia and the Role of School Health Personnel*, Journal of School Health 80, 2010-10-01, עמ' 465–469 doi: 10.1111/j.1746-1561.2010.00529.x
  21. ^ Yan L, 'Diabulimia' a growing problem among diabetic girls., Nephrology news & issues 21, 2007/10
  22. ^ Mehmet Fatih Kınık, Ferda Volkan Gönüllü, Zeynep Vatansever, Işık Karakaya, Diabulimia, a Type I diabetes mellitus-specific eating disorder, Turkish Archives of Pediatrics/Türk Pediatri Arşivi 52, 2017-03-01, עמ' 46–49 doi: 10.5152/TurkPediatriArs.2017.2366
  23. ^ Kimmel, M. C., Ferguson, E. H., Zerwas, S., Bulik, C. M., & Meltzer‐Brody, S., Obstetric and gynecologic problems associated with eating disorders., International Journal of Eating Disorders 49, 2015, עמ' 260-275
  24. ^ Azziz ,R, . Diagnosis of polycystic sindrom: the Rotterdam criteria are premature, The journal of clinical and endocrinology & metabolism 91, 2006, עמ' 781-785
  25. ^ Jahanfar.S, Eden J. A, Nguyent T.V, Bulimia nervosa and polycystic ovarv svndrome, Gynecological Endocrinology, 1995, עמ' 113-117
  26. ^ C.M. Boomsma M.J.C. Eijkemans E.G. Hughes G.H.A. Visser B.C.J.M. Fauser N.S. Macklon, A meta-analysis of pregnancy outcomes in women with polycystic ovary syndrome, Hum Reprod Update 6, 2006, עמ' 673-683
  27. ^ . Mitchell,A.M., Bulik, C.M, Eating Disorders and Women's Health: An Update, Journal of Midwifery & Women’s Health 51, 2006, עמ' 193-201
  28. ^ 28.0 28.1 . Ward, V.B, Eating disorders in pregnancy, BMJ 336, 2008, עמ' 93-96
  29. ^ Meczekalski ,B, Podfigurna-Stopa, A, Katulsk, K, Long-term consequences of anorexia nervosa, Elsevier, 2013, עמ' 215-220
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 Yael Latzer, Daniel Stein,, Bio-Psycho-Social Contributions to Understanding Eating Disorders | Yael Latzer | Springer, Springer, 2016. (באנגלית)
  31. ^ בכר י', הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, מאגנס, 2001
  32. ^ 32.0 32.1 בוניאל-נסים, מ' ועזי ב', "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט, מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית 29, עמ' 171-190
  33. ^ אריק אריקסון (1968). ילדות וחברה.
  34. ^ הלוי, נ' והלוי, א, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים צעירים בירושלים, הרפואה 168, עמ' 523-531.
  35. ^ אתי וייסבלאי, הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010
  36. ^ פרופ' לצר יעל ופרופ' שטיין דניאל, הפרעות אכילה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים, הוצאת דיונון, 2011, עמ' 175-195
  37. ^ דו"ח מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה בישראל, מוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוצאה: ירושלים, קריית בן-גוריון, ‏2016
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 חיים-ליטבסקי דורית ולסר מלי, הפרעות אכילה - פרספקטיבה פמיניסטית, כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, (2-3) 9, 2000, עמ' 61-72
  39. ^ Tiggermann, M. & Kuring, J.k, The role of body objectification in disordered eating and depressed mood, British Journal Of Clinical Psychology vol. 43, 2004, עמ' 299-311
  40. ^ Basow, Susan A, Foran, Kelly A & Bookwala Jamila, Body Objectification, Social Pressure, and Disordered Eating Behavior in College Women: The Role of Sorority Membership, Psychology of Women Quarterly, 4 Vol.31, 2007, עמ' 394-400
  41. ^ Ivanka Prichard & Marika Tiggemann, Objectification in Fitness Centers: Self-Objectification, Body Dissatisfaction, and Disordered Eating in Aerobic Instructors and Aerobic Participants, Sex Roles, 1-2 Vol.53, 2005, עמ' 19–28
  42. ^ Wolf Naomi, The beauty myth, 1991
  43. ^ Bruch Hilde, Eating disorders : obesity, anorexia nervosa and the person within, 1974
  44. ^ Orbach Susie, Fat is a feminist issue : the anti-diet guide for women, 1998
  45. ^ Mitchell Juliet, Woman's estate, 1986
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה מספר 25302847:1
  47. ^ Eichenbaum Luise & Orbach Susie, Understanding women : a feminist psychoanalytic approach, 1983
  48. ^ 48.0 48.1 Fairburn Christopher G & Brownell Kelly D, Eating disorders and obesity, 2002
  49. ^ גורדון ריצ'רד א., אנורקסיה ובולימיה : אנטומיה של מגיפה חברתית, 1991
  50. ^ Phd. Latzer Yael & Tzischinsky Orna, WEIGHT CONCERN, DIETING AND EATING BEHAVIORS: A SURVEY OF ISRAELI HIGH SCHOOL GIRLS, International Journal of Adolescent Medicine and Health 15(4), 2003, עמ' 295-306
  51. ^ קרן בלומנטל יניר, כשהפרעת האכילה מגיעה מהפחד של הילד מהתבגרות,, באתר Yney, ‏20 ביוני 2017
  52. ^ Bekker, M. H. & Boselie, K. A, Gender and stress: is gender role stress? A reexamination of the relationship between feminine gender role stress and eating disorders, Stress and Health: Journal of the International Society for the Investigation of Stress 18(3), 2002, עמ' 141-149
  53. ^ Dolan, B. & Gitzinger, I, Way woman – Gender issues and eating disorders, 1991
  54. ^ Carter, C.J., Beewell, C., Blackmore, E. & Woodside, D. B., The impact of childhood sexual abuse in anorexia nervosa, Child Abuse & Neglect 30(3), 2006, עמ' 257-269
  55. ^ 55.0 55.1 Oppenheimer, R., Howells, K., Palmer, L. & Chaloner, D., Adverse sexual experience in childhood and clinical eating disorder: A preliminary description, Journal of Psychiatric Research 19, 1985, עמ' 157-161

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26971515הפרעת אכילה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפרעת_אכילה&oldid=929927"