מראה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ראי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "ראי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ראי (פירושונים).
כד ובבואתו המשתקפת במראה
תינוק נושק לדמותו שבמראה
MN מראה מישורית, A1= השתקפות נקודה B1, A= השתקפות נקודה OC,B= האנך למראה
מראת צד של מכונית
מראת בטיחות פנורמית מותקנת בצומת דרכים

מראה או ראי (נקרא גם אספקלריה) היא התקן בעל משטח פנים המחזיר את קרני האור. המראה השטוחה הנפוצה עשויה זכוכית ועל פניה האחוריים מונחת שכבה דקה של מתכת כלשהי (לרוב כסף) כך שהנוף שמולה משתקף עליה.

למראה שימושים רבים, הנפוץ שבהם הוא שיקוף דמות האדם המתבונן בה, למטרות ביתיות יומיומיות של בחינת ההופעה והלבוש, התאפרות, סידור השיער, וגילוח. בזכות שימושיה אלו, המראה היא חפץ המצוי בכל בית. בשל שכיחותה ונחיצותה המראה היא אובייקט עיצובי ואומנותי. היא עשויה להיות חפץ העומד בפני עצמו, תלויה על הקיר או ניצבת, או לחלופין משובצת בחפצים כגון נרתיק איפור או ברהיטים כגון שידת איפור וארון בגדים. מראות קיימות במגוון גדלים, סגנונות וצורות, וממוסגרות במיסגרות ממגוון חומרים וצבעים.

יש הנוהגים עם מות אדם לכסות את המראות בבית לתקופת השבעה. אחד הטעמים הוא כדי לא להתעסק במראה החיצוני של האדם בתקופת האבלות.

המראה בהיסטוריה

המראות הראשונות היו ככל הנראה צלוחיות כהות מלאות בנוזל כלשהו. המראות הראשונות שיוצרו במיוחד עשויות מזכוכית געשית, ממצאים כאלה נמצאו באנטוליה (כיום טורקיה) ומתוארכים לכ-6000[דרוש מקור] לפני הספירה. סלעים מלוטשים ששימשו כמראות נמצאו באמריקה ומתוארכים לכשנת 2000 לפני הספירה. הממצאים הראשונים של מראה ממתכת נמצאו בארם נהריים ובמצרים ועשויות מנחושת מלוטשת.

המראה נזכרת במקרא, בספר שמות: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד";[1] ובספר איוב: "תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק".[2] במערת האיגרות במדבר יהודה, ב"אולם ג" ובנקיק, נמצאו בשנים 1960–1961 שתי מראות מתקופת מרד בר כוכבא (135-132 לספירה), כפי הנראה של יהודיות שהביאו אותן איתן כשנכנסו למערה כפליטות. המראות בנויות מעיגול מתכת מבהיק (נחושת-קלל) במסגרת עץ עטופה קלף אדום, שעשוי משני חלקים הנראים כמחבטי פינג פונג.[3]

בשנת 1835 הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג יצר את מראת הזכוכית-כסף המוכרת לנו כיום. המראה מורכבת משכבה דקה של מתכת המוצמדת לזכוכית בתהליך של החנקת המתכת, שיטה זו איפשרה לייצר מראות בכמויות גדולות בעלות נמוכה. כיום רוב המראות מיוצרות מכסף או אלומניום המוצמד למשטח הזכוכית ב-Vacuum deposition.

מראה שטוחה

מראה שטוחה היא הדגם הנפוץ של המראה, והיא משקפת נאמנה את הנוף שמולה. במראה זו, על פי חוק ההחזרה, זווית הפגיעה (ביחס לאנך למראה) שווה לזווית ההחזרה. בנוסף לכך על פי חוק זה זוויות הפגיעה, זווית ההחזרה והאנך למראה נמצאים באותו מישור. ההיפוך במראה הוא תוצאה של שיקוף העצם, לדוגמה, אם אנו נצייר על שקופית ונעמיד אותה מול מראה התמונה במראה תהיה זהה לתמונה המתקבלת אם מסתכלים על השקופית בצד שלא מופנה כלפי המראה. הקרן שיוצאת מנקודה A, פוגעת במראה ומוחזרת לנקודה B תהיה על אותו מסלול זהה של הקרן שיוצאת מנקודה B, פוגעת במראה וחוזרת לנקודה A, ע"פ חוק הפיכת מהלך האור.

מראות קעורות וקמורות

מראה קעורה יכולה לשמש כקולימטור, כלומר לרכז קרני אור מקבילות לנקודה אחת, או להפך, להפוך אור המגיע מנקודה אחת לקרניים מקבילות. בפרבולה קרן אור המגיעה מנקודה מרוחקת, במקביל לציר ופוגעת בה, מוחזרת אל המוקד. גם לפרבולואיד, גוף הסיבוב של הפרבולה, יש אותה תכונה, לכן כל קרני האור המגיעות מעצם מרוחק ופוגעות במראה שצורתה פרבולואידית, מתרכזות במוקד. תכונה זו משמשת בקולט שמש ליצירת אנרגיה סולארית. בכיוון ההפוך, מקור אור, הממוקם במוקד, מפזר את אורו, דרך מראה פרבולואידית, בקווים מקבילים. לשימוש יומיומי מייצרים מראות שצורתן כיפה. אם הזווית קטנה, הכיפה מהווה קירוב לפרבולואיד, ויש לה (בקירוב) אותה תכונה של החזרת הקרניים.

המראה הקעורה

כדי לעמוד על מידת העקמומיות של המראה הקעורה משלימים אותה לצורת כדור ומודדים את גודל הרדיוס, ככל שהרדיוס גדול יותר - כך המראה שטוחה יותר. המראה הקעורה מרכזת את קרני האור שלה בנקודת המוקד שמרחקו מן המראה נתון על ידי . מקור אור אשר יוצב בנקודת המוקד יפוזר ל"אינסוף" על ידי המראה, עובדה בה נעשה שימוש בפנסי מכונית.

מישור המוקד הוא משטח ישר העובר דרך המוקד ובניצב לציר האופטי (ציר הסימטריה של המראה). כאשר נשלחות קרניים מקבילות זו לזו, שאינן מקבילות לציר האופטי (באלכסון), כל הקרניים תחזורנה כאשר הן נפגשות בנקודה אחת, הנמצאת על מישור המוקד (מתחת או מעל למוקד המראה).

במראה קעורה יכולים להיווצר ארבעה סוגים של דמויות:

  1. דמות ישרה מוגדלת.
  2. דמות הפוכה מוגדלת.
  3. דמות הפוכה מוקטנת.
  4. דמות הפוכה שווה

המראה הקמורה

בניגוד למראה הקעורה, המראה הקמורה היא מראה שהצד הקדמי שלה בולט. המראה הקמורה מפזרת את קרני האור ומגדילה את שדה הראיה של המתבונן במראה. במראה קמורה ישנה רק אפשרות אחת לשיקופה של דמות: הדמות תוצג בצורה ישרה ומוקטנת.

מיקום הדמות הנוצרת במראה

בהינתן עצם הממוקם במרחק מן המראה, במראה תווצר דמות הנמצאת במרחק , כאשר 2 גדלים אלו קשורים זה לזה על ידי הנוסחה .

שימושים נוספים למראה

מבחן המראה

זהו מבחן פסיכולוגי לזיהוי עצמי שפותח בשנות ה-70. הוא משמש לאבחון של הופעת ה"אני" כישות נבדלת מהעולם. במבחן מציירים כתם צבעוני על מצחו של תינוק ונותנים לו להביט במראה. בשלב התפתחותי מוקדם התינוק מושיט יד למראה ומנסה לגעת בכתם. בגיל 18 חודשים לערך התינוק מושיט יד למצחו שלו ונוגע בכתם. גם מספר בעלי חיים מצליחים במבחן. בעיקר מצטיינים ביכולת זו קופי השימפנזה אך היא זוהתה אצל יונקים נוספים ואף אצל ציפורים ודגים.

היחס של בעלי חיים למראות

כלב מביט במראה.
זכר דג קרב מתקיף את השתקפותו

כאמור יש מספר מועט של בעלי חיים מסוגלים לזהות במראה את עצמם. לפיכך משמשת המראה כסוג של מבחן אינטליגנציה לזיהוי "אני" אצל בעלי חיים.

בדרך כלל, בעלי החיים יתייחסו לבבואה במראה כיצור נבדל.

בעלי חיים שונים מגיבים באופן שונה למראות - כלבים וחתולים אדישים להן, משום שהם מגיבים בעיקר לריח ופחות למראה. קופים מחפשים את הקוף האחר מאחורי הראי, כמו תינוקות. ציפורים, בעיקר נחליאלים, מדמים לראות בראי זכר מתחרה, פולש לטריטוריה, ומנקרים בו בחמת זעם. פעם היה מקובל לתלות ראי בכלוב של ציפור בודדה, כדי שתחשוב שיש לה בן או בת זוג. בכלובי תוכים נהוג לתלות מראות המשמשות אותם למטרות שעשוע.

כאשר שמים דג קרב סיאמי זכר מול מראה, הוא עובר למצב התקפה, כיוון שהוא חושב שיש דג זכר נוסף מולו .

בהלכה

לפי ההלכה אסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר[4]. ואם רואה משום רפואה, או שמספר עצמו, או כדי להסיר הכתמים מעל פניו או הנוצות מראשו מותר. במקום שהדרך הוא שגם האנשים רואים במראה, בכל ענין מותר[5].

כמו כן אסור להתפלל תפילת שמונה עשרה כנגד המראה, גם בעינים סגורות, שנראה שמשתחוה לדמותו[6].

יש שאוסרים לדבר דברים שבקדושה מול ערווה הנראית במראה[7], ויש מתירים[8].

פעמים שהסתכלות במראה  דווקא מתירה איסורים אחרים, כגון להסתפר אצל גוי[9].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק ח'.
  2. ^ ספר איוב, פרק ל"ז, פסוק י"ח.
  3. ^ יגאל ידין, החיפושים אחר בר כוכבא, עמ' 117–118, 155, 158-157.
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קפ"ב, סעיף ו'.
  5. ^ הלכות מראה בקיצור שולחן ערוך, על פי שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ו, סעיף ב'.
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ', סעיף כ"ג
  7. ^ רבי עובדיה יוסף שו"ת יחוה דעת חלק א' ירושלים תשמ"א עמוד ל"ו, ומוכיח זאת מאיסור ערווה דרך חלון.
  8. ^ רבי יוסף שווארץ, דברי יוסף, ירושלים: תרכ"ב, תשובה כ"ג; רבי וולף ברייר, שו"ת נחלת בנימין, פאקש: תרמ"ט, סימן כ"ו.
  9. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ו, סעיף א'
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29488708מראה