המביא קמא

המביא קמא

המביא בתרא ←
מסכת	גיטין
סדר	נשים
נושא עיקרי	שליחות גט, שחרורי עבדים, ושטרות
מספר הפרק במסכת	1
מספר משניות	6
דפים בתלמוד בבלי	דף ב' עמוד א' - דף ט"ו עמוד א'
מספר דפים בתלמוד בבלי	14.5

המביא (קמא) או המביא גט הוא הפרק הראשון במסכת גיטין, העוסק בעיקר בדיני שליחות בגיטי נשים, שחרורי עבדים, ושאר דיני שטרות. בפרק שש משניות ובגמרא הוא כולל 14.5 דף וממוקם בין הדפים ב' עמוד א' - ט"ו עמוד א'.

נושאי הפרק

בפני נכתב ובפני נחתם

ערך מורחב – בפני נכתב ובפני נחתם

הסוגיה עוסקת בביאור הדין ששליח המביא גט מחוץ לארץ לארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. רבה סובר שהטעם מכיוון שתושבי חוץ לארץ אינם בקיאים בהלכות גיטין ושמא נכתב הגט שלא לשמה (לשם הבעל והאשה האלו), ורבא מבאר שמכיוון שאין העדים שבחו"ל מצויים בארץ ישראל להעיד על הגט, יש חשש שיצא לעז על כשרות הגט וילדיה יהיו בחזקת ממזרים.

הגמרא דנה בדבריהם עד שמסיקה (בדף דף ד' עמוד ב'), שרבה מודה לרבא, אבל לא חוזר בו מדעתו "לפי שאין בקיאין לשמה" וסובר את שני הטעמים יחד. הגמרא דנה בהבדלים ביניהם להלכה.

גבולות ארץ ישראל

המשנה מגדירה את גבולותיה של ארץ ישראל בתקופת בית שני לענין תקנת המביא גט; בדרום - אשקלון, במזרח - רקם ובצפון - עכו. התנאים דנו בערים הסמוכות או מובלעות בתחומי ארץ ישראל כגון כפר לודים וכפר סיסאי, אם דינם כארץ ישראל או כחוץ לארץ.

האמוראים נחלקו בדין בבל לענין אמירת בפני נכתב. לפי רב דינה כארץ ישראל מפני שמצויים בה ישיבות ותלמידי חכמים, ולפי שמואל דינה כחוץ לארץ. דין מיוחד נהג בעיר מחוזא שתושביה היו נודדים למסחרם ואינם מצויים באזור מגוריהם כדי להעיד על חתימתם, ולפיכך הצריכו בה אמירת בפני נכתב אפילו בגט שהובא משכונה אחת לחברתה.

גט בספינה

גט שהובא מספינה שבנהרות ארץ ישראל נחלקו התנאים בדינו; לפי חכמים דינו כמובא מארץ ישראל ולפי רבי יהודה דינו כמובא מחו"ל, כיון שהספינה עומדת על המים ואינה נחה על הקרקע. הגמרא דנה אם יש ללמוד ממחלוקת זו לדין גידולי עציץ נקוב התלוי באויר על וו אם נחשבים כגידולי ארץ ישראל לענין חיוב במעשרות. לפי הסבר אחר מחלוקת התנאים היא בספינה הנמצאת בשטח הים התיכון וקשורה לשאלת הגבול הימי של הארץ.

הדינים בהם שווים גטים לשחרורי עבדים

הברייתא מונה שלשה דינים בהם שווה שטר שחרור עבד לגט; צריך לומר בהבאתו בפני נכתב, אם אחד מעדיו כותי כשר, אם נעשה בערכאות פסול. לפי רבי מאיר שווים בדין נוסף, ששחרור נחשב חוב לעבד כמו גירושין לאשה, ולכן אם נמסר שטר שחרור לשליח שיזכה בו לעבד יכול האדון לחזור בו כל זמן שלא הגיע לידי העבד, בשונה משטר מתנה המהווה זכות וזכין לאדם שלא בפניו. הגמרא מביאה דברים נוספים ששווים בהם, ומסיקה שכל מה שקיים בקידושין לא נמנה בברייתא.

כשרותו של עד כותי

במשנה מובא שגט שאחד מעדיו כותי כשר. הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בנוגע לנאמנותם של הכותים במצוות, ומסיקה שהמשנה הולכת בשיטת רבי אלעזר שסתם כותי אינו נאמן, אך בגט שהדין הוא שצריכים כל העדים לחתום זה במעמד זה, מהווה חתימת העד הכשר השני עדות על כשרות הכותי שהוא נאמן. לדעת רבן גמליאל כותים נאמנים להעיד ולכן אף אם שני עדיו כותים הגט כשר.

שטרות שנעשו בערכאות

שטרות ראיה שנעשו בבית דין רשמי של ערכאות כשרים כיון שחזקתם שאינם חותמים על שקר, ויש אומרים שגם שטרות קנין כשרים משום דינא דמלכותא, אך גט ושטר שחרור עבד שנעשו בערכאות פסולים כיון שאינם "בני כריתות", כלומר אינם שייכים במצוות גט. לפי רבי שמעון גם גט יש להכשיר אף אם עדיו גויים אם נמסר בעדי מסירה ישראל, ובתנאי ששמות העדים החתומים ידועים כשמות מובהקים של גויים, שלא יבואו לסמוך עליהם לעדות. לדעת רבי אלעזר ברבי יוסי מכשיר רבי עקיבא גם בנעשו בבית דין של הדיוטות. רבא פוסק ששטר שחתומים עליו גויים ועומד בכל דיני השטר, כשר לגבות בו מנכסי הלווה, אבל אי אפשר לגבות בו מנכסים משועבדים כי אין יוצא על ידו הקול לפרסום הדבר.

מזונות אשתו ועבדו

האמוראים נחלקו אם רבו של עבד כנעני חייב במזונותיו או שרשאי לומר לו "עשה עמי ואיני זנך ולך התפרנס מן הצדקה", לדעת רב חייב האדון במזונות העבד, בתנאי ששווי עבודתו מגיע לדמי מזונותיו. לדעת רבי יוחנן אינו חייב במזונות, ולכן הקוטע יד עבד מקבל האדון את דמי השבת על בטלתו מהעבודה והעבד יתפרנס מהצדקה. הגמרא מנסה לתלות זאת במחלוקת רבן גמליאל וחכמים בברייתא אם בשנת בצורת שהמזונות ביוקר יכול העבד לדרוש מאדונו שיפרנסו או שיוציאנו לחירות, אך למסקנת הגמרא הדיון שם אם דרך אנשים לחוס על עבדים ולפרנסם כבני חורין.

אשה לכל הדעות בעלה חייב במזונותיה, אך אם יש במעשה ידיה שיעור המספיק לפרנסתה יכול לומר לה "טלי את מעשה ידיך בעד מזונותיך", אפילו אם גלתה לעיר מקלט ששם אין מצויים לה לקוחות, אבל אם אין לה מספיק לפרנסתה בעלה חייב ביתרת מזונותיה.

מעמד שלשתן

ערך מורחב – מעמד שלשתן

במשנה נאמר שאדם שציווה לתת מנה מנכסיו ומת יתנו אותו לאחר מיתה, ורב מעמיד שמדובר רק במטבעות מסוימים וידועים. את אופן ההקנאה בציווי בלבד מבאר רב יצחק בר שמואל בר מרתא שמדובר בחולה שנתן במתנת שכיב מרע, אך אין לתת את המתנה לזוכה אלא כשידוע לאיזה מנה כוונתו. רב זביד מסביר שמדובר באדם בריא שנתן במעמד שלשתן.

הסוגיה דנה בדין זה של מעמד שלשתן שבו ניתן להקנות חוב או פקדון לצד ג' באמירה במעמד שלושת הצדדים. רבא טוען שדין זה מובן רק בפיקדון אך לא בהלוואה, אך גם רב וגם שמואל משמו של לוי הורו שדין מעמד שלשתן נאמר גם בהלוואה. באופן חלות הקניין נאמרו בגמרא שלושה הסברים: א. בשעת ההלוואה משתעבד הלווה לכל מי שיבוא מחמת המלווה. ב. בעד ההנאה בהרווחת זמן לפרעון ההלוואה עקב התחלפות הנושה, מוכן הלווה לשעבד עצמו לקונה. ג. למסקנה זוהי תקנת חכמים לטובת השוק ללא הנמקה הלכתית.

הולך כזכי

אדם ששלח שליח להחזיר חוב לאיש אחר המשלח חייב באחריות הכסף (אם יאבד, ייגנב, או ייאנס). לפי רב המלווה זכה במעות במסירה לשליח והמשלח אינו יכול לחזור בו, ולפי שמואל יכול לחזור בו. הגמרא מנסה לתלות מחלוקתם בשאלה אם "הולך כזכי" היינו שאמירת "הולך לפלוני" כאמירת "זכה לו", אך הגמרא מסיקה שנחלקו האם מתוך שמחוייב באחריות הדרך זכותו לחזור בו.

אדם ששלח מעות במתנה לאדם אחר והשליח לא מצא את האיש ההוא ובינתיים מת המקבל, מביאה הגמרא ברייתות החולקות אם יש להחזיר את הכסף למשלח או ליורשי המקבל. הגמרא מנסה להעמיד את מחלוקתם בשאלה האם הולך כזכי או לא, אך למסקנה נאמרו הסברים אחרים ביישוב סתירת הברייתות.

בברייתא אחרת הובאו בעניין דעות שונות בין התנאים; יש סוברים שיחזרו המעות ליורשי המשלח ויש אומרים ליורשי המקבל. הגמרא מעמידה את מחלוקתם בשאלה האם הולך כזכי או שמדובר רק בשכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים, ולכן אמירתו כאמירת זכי. בנוסף יש סוברים שבמקרה שמת המשלח יש לתת ליורשי המקבל משום מצווה לקיים דברי המת. תנאים אחרים הסתפקו בדין זה והכריעו שיחלוקו יורשי המשלח והמקבל. אחרים העדיפו לקיים שודא דדייני וקבעו שיתן השליח למי שירצה.

סוגיות נוספות

• עד אחד נאמן באיסורים – באלו אופנים עד אחד נאמן להעיד על איסורים.
• כתיבה וחתימה לשמה - לדעת רבי מאיר צריך חתימה לשמה, ולדעת רבי אלעזר צריך רק כתיבה לשמה לדעת רבי יהודה שניהם.
• בפני כמה צריך השליח למסור הגט לאשה ולהעיד בפני נכתב - מחלוקת רבי יוחנן ורבי חנינא, אחד סובר בפני שנים ואחד סובר בפני שלושה.
• אבלות על החורבן - הגמרא דנה במספר הלכות אבלות על החורבן ביניהם איסור מוזיקה, ואיסור לבישת עטרות חתנים.
• הגבול הצפוני של הארץ – בסוגיה מתבאר שעכו מהווה את הגבול הצפוני אך יוצאת ממנה רצועה נוספת השייכת לארץ ישראל ומסתיימת בכזיב.
• דיני סוריא - הסוגיה דנה אם סוריא דינה כארץ ישראל לדינים שונים - המביא גט, טומאת ארץ העמים, המוכר עבדו יצא לחירות, חיוב במעשר, ומצוות ישוב ארץ ישראל.
• פלגינן דיבורא - עבד שקיבל מרבו שטר וכתוב בו עצמך ונכסי קנויים לך, באיזו לשון משתחרר, ובאיזו משתחרר וקונה נכסים, ובאיזו לא משתחרר ולא קונה נכסים.
• תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - אדם שתפס מטלטלין מן הלווה עבור בעל חוב כשמפסיד לנושים אחרים האם זכה עבורו.