רבי שמחה בונים אלתר
 | |||||
| רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה. | |||||
| לידה |
6 באפריל 1898 כ"ד בניסן ה'תרנ"ח גורה קלוואריה, האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1992 (בגיל 94) ז' בתמוז ה'תשנ"ב ירושלים, ישראל | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות בהר הזיתים | ||||
| מקום מגורים | עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים. | ||||
| רבותיו | אביו | ||||
| חיבוריו | לב שמחה | ||||
| בת זוג | יוטה הענא | ||||
| אב | רבי אברהם מרדכי אלתר | ||||
| אם | חיה ראדא יהודית | ||||
| צאצאים |
חיה ראדא יהודית אלתר רבי יעקב אריה אלתר רבקה פייגא לב | ||||
| חותן | רבי נחמיה אלתר | ||||
| |||||
רבי שמחה בונים (בונם) אלתר (מכונה על שם ספרו הלב שמחה; כ"ד בניסן ה'תרנ"ח, 1898 – ז' בתמוז ה'תשנ"ב, 1992) היה אדמו"ר בשושלת אדמו"רי חסידות גור, בין השנים ה'תשל"ז-ה'תשנ"ב.
תולדות חייו
נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לרבי אברהם מרדכי אלתר בעל האמרי אמת. ונקרא בהוראת סבו השפת אמת על שם הרבי רבי שמחה בונם מפשיסחא[1]. בראש חודש ניסן תרע"א (1911) בא בקשרי שידוכין עם מרת יוטא הענא אלתר בת דודו הרב נחמיה אלתר חתן האדמו"ר רבי צבי הירש מורגנשטרן מלאמאז נכד רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק[2]. כשלושה שבועות לאחר ה'תנאים', באסרו חג של פסח נחוגה שמחת ה'בר מצווה'[3]. שמחת הנישואין נערכה בא' דראש חודש אלול תרע"ה (1915)[4] בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925).
בצעירותו היה למד אצל הרב ברוך מרדכי טרייסטמן מחבר הספר 'ברכת מרדכי'[5]. בהמשך, מגיל שתים עשרה ועד לנשואיו, נמנה עם תלמדיה הבולטים של ישיבת 'דרכי נועם' אשר הוקמה בשנת ה'תרס"ה, אשר הייתה בנשיאות אביו האמרי אמת ובראשות דודו רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ. כמו כן היה לומד בצוותא עם אביו בשעות מיוחדות[6]
לאחר חג הפסח שנת ה'תרפ"ז עלה לראשונה לארץ ישראל. שנה קודה לכן בחודש אב ה'תרפ"ו עברה הרבנית ניתוח קשה, ובי"ג באדר ראשון ה'תרפ"ז נסעה לבית החלמה 'מעראן' בעיירת המרפא אוטבוצק, לקראת חג הפסח הגיע לשם רבי שמחה בונם, ומשם עלו לארץ ישראל, ושהו בה עד לשנת ה'תרפ"ט[7].
בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה שוב לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) בחודש ניסן תרצ"ח חזר לפולין עם הרבנית ובתם בת השש על מנת להביא את אביו, באומרו 'אני נוסע להביא את אבא, העיכובים רבים - אך אני לא אנוח'[8]. בשנים שלאחר השואה אמר ה'לב שמחה' שמנעו מאביו לעלות ארצה כרצונו בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אילו הוא היה עולה כרצונו בעת ההיא היו אלפי חסידים צועדים בעקבותיו והיה קטן חורבן יהדות פולין[9].
בכ"ט אייר שנת ה'תרצ"ט נולד בנו יחידו ולפי ציווי אביו בעל האמרי אמת נקרא יעקב אריה על שם זקנו רבי יעקב אריה מראדזימין[10], ולכך נאלץ להמשיך ולשהות בפולין. בשנת ת"ש, נמלט עם אביו ואחיו מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.
בשנת תש"ח - (1948) לאחר פטירת אביו, נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר. ה'לב שמחה' יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה, בתחילת חודש אלול ה'תש"ט הפליג חזרה לארץ ישראל[11]. בהתאם להוראת אביו שדחף לרכישת קרקעות בארץ ישראל, עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף[12].
בשנת תשל"ז בעת שהיה בגיל 79, נפטר אחיו הגדול הבית ישראל, הוכתר למנהיגם של חסידי גור. באלול תשמ"ה (1985) חלה ומאז לא הנהיג את קהל חסידיו באופן ישיר, ורק לעיתים נדירות הופיע בפומבי. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו הצעיר מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר האדמו"ר הנוכחי.
נפטר בגיל 94 ונטמן במערת גור בבית הקברות בהר הזיתים[13]. את מקומו מילא אחיו מאביו, הרב פינחס מנחם אלתר, בעל הפני מנחם.
בלט בשליטתו המלאה בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי ובכל ספרות חז"ל[דרוש מקור]. דברי התורה שהשמיע כונסו בספר לב שמחה.
פועלו הציבורי
במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פעל למניעת עישון הסיגריות[14], הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין[15]. אסר לחלוטין חתונות מתחת לגיל 18. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בערד ובאשדוד) ועודד את ההתיישבות הצעירה בחצור הגלילית, על מנת להוזיל את עלויות הדיור. כמו כן הוא יזם פתיחת צרכניות ואולמות מוזלים ללא מטרת רווח, והורה לקנות ארבעת המינים באריזות סגורות בכדי להוזיל את יוקר המחיה.
בשנת תש"מ יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".
הלב שמחה הידק את הקשרים בין חסידותו וחסידות חב"ד, תוך הסתייגות פומבית והפגנת קו עצמאי ממנהיגותו של הרב שך. כן הוביל קו קרוב לזה של הימין הפוליטי בישראל[דרוש מקור], והביע חיבה ליישוב ארץ ישראל כפי שעשה והורה אביו. תמך רבות בתנועת גוש אמונים [דרוש מקור] ועודד את חסידיו לסייע להם בהתיישבות ביהודה ושומרון, נהג לשמור על קשר פתוח גם עם רבני גוש אמונים הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב משה לוינגר. התנגד נחרצות לנסיגה מסיני ולפינוי ימית, ואף נפגש עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין על מנת לנסות למנוע את הפינוי.
הלב שמחה שעמד בראשות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל וסבר שיש להגביל את משך הכהונה של נושאי משרה ציבורית באגודת ישראל לשתי קדנציות. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר החרדי ליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.
הלב שמחה הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצרייה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. והיה מראשי המאבק נגד חילולי השבת באל על והמאבק בבנק לאומי בגין חילולי קברים[16].
החוקר בנימין בראון הגדיר את מנהיגותו כתמהיל של רכות, שהתבטאה בדאגה אבהית לשלומם ולצורכיהם של חסידיו, עם נוקשות, שהתבטאה בשמירה על מעמד החסידות בתוך העולם החרדי ומחוצה לה[17].
משפחתו
בנו היחיד, רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר הנוכחי מגור.
בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה למאיר מַנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לחזקיהו לב שגירשה וחזר ונשאה. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.
לקריאה נוספת
- בן ציון קלוגמן, אור זרוע לצדיק, שלשה כרכים, ירושלים תשס"א
- מרדכי גרליץ - ברוך וידסלבסקי, לבם של ישראל, שלשה כרכים, ירושלים תשנ"ה-תשס"א
קישורים חיצוניים
- כרטיס קבר באתר הר הזיתים
שמחה בונם אלטר (1898-1992), דף שער בספרייה הלאומית- נח זבולוני, מאמרים בנושא האדמו"ר מגור - הרב שמחה בונים אלתר
הערות שוליים
- ^ אור זרוע לצדיק, עמוד ז
- ^ אור זרוע לצדיק עמוד קסח
- ^ לבם של ישראל עמוד נז
- ^ צילום ההזמנה לחתונה, 'אור זרוע לצדיק', עמוד רנט
- ^ ברכת מרדכי, פיטריקוב ה'תרע"ד, באתר היברובוקס שם מביא מספר קושיות מעמיקות ממנו בשלש מסכתות (אור זרוע לצדיק, עמ' קמח) ומזכירו כ"תלמידי היקר שמחה בונם" (עמ' 29 ועמ' 164).
- ^ לבם של ישראל, עמ' נא
- ^ אור זרוע לצדיק חלק א עמ' שד - שי: חלק ב' עמ' נב
- ^ לבם של ישראל, חלק א עמוד קפ
- ^ לבם של ישראל עמ' קפה
- ^ לבם של ישראל עמ' קפד ממכתב הלב שמחה לרב שאול משה זילברמן
- ^ אוצר הגנוז, תמוז ה'תשפ"ג, עמוד כז
- ^ מ. מייזלס, דתיים יקימו חוף רחצה לעצמם, מעריב, 27 באפריל 1958
- ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
- ^ בשנת תשמ"ב נתלתה בבית המדרש הגדול מודעה בשמו שאסרה את העישון בבית המדרש וביקשה למעט בעישון בכלל
- ^ הוא עצמו עישן רוב ימיו, עד שפעם אחת בשעת לילה מאוחרת יצא וצעד דרך ארוכה לחפש סיגריה, ומיד החליט להפסיק לעשן
- ^ אור זרוע לצדיק (הוצאת תפארת, ירושלים, ה'תשס"א), קלוגמן בן-ציון, פרק 88 והלאה
- ^ בנימין בראון, 'חסידות גור: מתינות בתמורה', כשיהדות פוגשת מדינה, ידידיה צ' שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כ"ץ וניר קידר (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה 2015, עמ' 223
| אדמו"רי גור | |
|---|---|
|
שמחה בונים אלתר36584290Q303711