פרשת קבורת תרזה אנגלוביץ
פרשת קבורת תרזה אנגלוביץ הוא כינוי לאירוע שהתרחש בשנת 1984, בו הוציאו חרדים מקברה בבית הקברות החדש בראשון לציון את גופתה של אשה לא יהודייה שנקברה שם והשליכו אותה ללא קבורה בבית קברות מוסלמי. הגופה הוחזרה לקברה לאחר מכן ובקשת חברה קדישא להעבירה שוב ממקומה לא התמלאה. האירוע גרר סערה ציבורית גדולה ועורר מחלוקת חריפה בין דתיים וחילונים בישראל.
רקע
תרזה אנגלוביץ נולדה ברומניה. היא לא נולדה כיהודיה ומעולם לא התגיירה. היא נישאה ליוסף אנגלוביץ, שהיה יהודי. הם התגוררו בעיר בראשוב ונולדו להם שתי בנות. בשנות השישים עלו לישראל והתיישבו בשכונת רמת אליהו בראשון לציון. אחת מבנות הזוג אנגלוביץ מתה בבגרותה (בתחילת שנות ה-70) והוריה גידלו מאז את בנה בן החמש, נכדם, אשר אביו נטש אותו. ביתה של אנגלוביץ התנהל כבית יהודי ונכדם חגג את חגיגת בר המצווה שלו. בעת האירוע ב-1984 שירת הנכד בצה"ל.
בסוף שנת 1982 נפטרה אנגלוביץ, בגיל 70, והובאה לקבורה בבית הקברות היהודי החדש בשיכון גורדון שבראשון לציון.
מספר חודשים לאחר הקבורה דרשה חברה קדישא המקומית להוציא את גופת אנגלוביץ מקברה ולהעביר אותה לחלקה המיועדת לקבורת מי שיהדותם מוטלת בספק. טעמה לכך היה שהיא לא הייתה יהודייה, ולראיה נרשם בתעודת הזהות שלה כי הייתה נוצרייה. חברה קדישא טענה כי בתה של אנגלוביץ, עדינה הרפז, הוליכה אותם שולל והסתירה את העובדה כי לא הייתה יהודייה. שר הפנים יוסף בורג נתן אישור להעביר את הגופה. משפחתה של אנגלוביץ לעומת זאת התנגדה להעברה. רב העיר ראשון לציון, יהודה דוד וולפא, פסק כי אם הגופה לא תועבר ממקומה יש לפנות את כל הקברים סביבה עד למרחק של שמונה אמות (כ-3.5 מטרים). משפחתה של אנגלוביץ עתרה לבג"ץ כנגד העברת הגופה וזה הוציא צו ביניים, שאסר על העברתה עד להכרעה בעתירה.
הוצאת הגופה מקברה
ב-3 במרץ 1984 גילו ילדים משחקים שלד אדם בבית הקברות המוסלמי ברמלה. העצמות היו נתונות בשקית פלסטיק, אשר הונחה בתוך שוחה רדודה בשטח בית הקברות, כלומר ללא קבורה. המשטרה הוזעקה והעבירה את העצמות לבדיקה למכון לרפואה משפטית. שם, לפי פרטים פיזיים שמסרה משפחת אנגלוביץ, הן זוהו כעצמותיה של תרזה אנגלוביץ. אפשר שהעצמות הונחו שם כבר חודשים לפני כן, שכן בריאיון לעיתון שנתן הרב וולפא ב-30 בדצמבר הוא אמר כי "יש שמועות בעיר שהיא כבר אינה קבורה שם".
בעקבות מציאת העצמות ביקשה המשטרה וקיבלה צו שופט לפתיחת קברה של אנגלוביץ בראשון לציון, אשר היה סגור. הקבר נפתח ב-5 במרץ ונמצא ריק. באותו מועד נתגלו על גבי המצבה שעל הקבר כתובות נאצה, שנכתבו עליו בגיר לבן, כנראה לאחר פרסום דבר השלכת הגופה ברמלה.
ביום בו נפתח קבר אמה הגישה בתה עדינה הרפז עתירה לבג"ץ שיורה לחברה קדישא להחזיר את גופת אמה לקברה בראשון לציון. היא גם ביקשה להוציא צו ביניים שימנע מהחברה קדישא עד להכרעה בעתירה לקבוע עובדות שימנעו את החזרת הגופה לקברה (כמו קבורת אדם אחר באותו קבר).
ב-6 במרץ הורה נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר למשרד הבריאות להחזיר את גופת אנגלוביץ לקברה בראשון לציון. הצו מולא בו ביום והמשטרה אבטחה את הקבורה. הודעה על כך לא נמסרה למשפחתה של אנגלוביץ, אשר למדה על קבורתה מחדש מהאזנה לרדיו.
תגובות ופולמוס בציבור
הוצאת הגופה בחשאי מקברה והשלכתה בבית הקברות המוסלמי עוררו תגובות רבות של מחאה וגינוי מפי אישי ציבור ואזרחים מהציבור הרחב, והעצימו את המתח בין דתיים וחילונים בישראל. הדוברים החילונים התמקדו בדבריהם בחילול כבודה של אנגלוביץ. חלק מן הדוברים הדתיים התמקדו בטענה כי היא נקברה בבית קברות יהודי על בסיס מעשה מירמה וכי מדובר בגזל של מקום קבורה.
בין מגני הוצאת הגופה מקברה היו יושב ראש הכנסת מנחם סבידור ואלי קולס, יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. גינו את המעשה גם שר הפנים בורג, שר המשפטים משה נסים ושופט בית המשפט העליון מנחם אלון. מאמרי גינוי שונים למעשה התפרסמו בעיתונות.
יושב ראש הכנסת סבידור דחה את דיון הכנסת בתקציב המדינה שנקבע ל-5 במרץ ובמקומו דנה מליאת הכנסת באירוע. ח"כים מכל סיעות הבית, למעט אגודת ישראל, גינו את הוצאת הגופה מקברה וקראו להחזירה למקומה, אך לא התקבלה החלטה רשמית של המליאה בנדון.
אצל בני משפחתה של אנגלוביץ התקבלו מכתבי אהדה ותמיכה רבים מכל חוגי הציבור, לרבות הצעות מקיבוצים שונים לקבור את יקירתם בשטחם, אם יעלה הצורך בכך. יחד עם זאת סבלו מאז ומאילך גם מאיומים, השמצות וגידופים שהגיעו אליהם.
משפט מוציאי הגופה מקברה
המשטרה מינתה צוות חקירה מיוחד לשם חקירת הוצאת הגופה מקברה והשלכתה ברמלה. ב-7 במרץ עצרה המשטרה שני חשודים במעשה – דוד ארנפלד, עובד החברה קדישא בראשון לציון, ומאיר אגסי. שניהם היו בשנות השלושים לחייהם ובני העדה החרדית. ב-14 במרץ הוגש נגד החשודים כתב אישום שייחס להם העברת גופה מקברה ללא היתר וחילול כבוד המת. כעבור יומיים הורה שופט בית המשפט השלום אדמונד לוי על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ב-12 באפריל הם שוחררו מהמעצר בערבות ובתנאים מגבילים.
משפטם של ארנפלד ואגסי נערך בבית משפט השלום ברחובות לפני הרכב של שלושה שופטים. הם הודו בהוצאת הגופה מקברה והנחתה בבית הקברות המוסלמי ברמלה. הם טענו כי סברו שזהו בית קברות נוצרי, שכן בקרבתו היו מספר כנסיות. הם כפרו באישום של חילול כבוד המת. לטענתם ביקרו אצלם לאחר שנעצרו עשרות רבנים ואדמו"רים, אשר הצדיקו את המעשה שעשו. הם טענו כי עשו מעשה אנושי על פי צו ההלכה ולא פגעו בכבוד המת.
ב-31 באוקטובר 1984 הורשעו ארנפלד ואגסי בעבירות המיוחסות להם. ארנפלד נדון לשלושה חודשי מאסר בפועל וששה חודשי מאסר על תנאי. במקביל, מתחו השופטים ביקורת חריפה על בתה של המנוחה, על שטענה שאמה יהודייה, "הצהרתה השקרית של הבת, כי אמה יהודייה, היא זו שהביאה לפרשה...בכך היא פגעה ברגשות הציבור הדתי בכלל והעם היהודי בפרט. היא הפרה חוק באופן בוטה ולא אמרה אמת". בעקבות ערעור שהגישה המדינה החמיר בית המשפט המחוזי במרץ 1985 בעונשו של ארנפלד והעמידו על שנת מאסר אחת בפועל ושנה אחת על תנאי. בספטמבר 1985 המתיק נשיא המדינה חיים הרצוג את עונשו, באופן שהוא שוחרר לאחר מאסר בפועל של ששה חודשים ושלושה ימים.
בשנת 1991 נקבע ארנפלד כמועמד מטעם שר הדתות לכהן במועצה הדתית בראשון לציון. מועצת עיריית ראשון לציון עתרה לבג"ץ נגד מועמדותו בנימוק שהוא פסול לכהונה זו על פי דיני הרשויות המקומיות עקב הרשעתו ומאסרו. בית המשפט העליון החליט לדחות את העתירה, אגב מתיחת ביקורת על עצם הצבת ארנפלד כמועמד לכהן במועצה.[1]
ניסיון שני להעתיק את הקבר ממקומו
חברה קדישא בראשון לציון לא השלימה עם החזרת גופת אנגלוביץ לקברה וביקשה להעבירה לחלקה אחרת, שנועדה לאלו שיהדותם מוטלת בספק. משפחתה של אנגלוביץ התנגדה להעברה. מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' דן מיכאלי סירב לתת אישור להעברת הגופה, שבלעדיו לא הייתה ההעברה אפשרית. הוא נסמך בהחלטתו על נסיבות המקרה ובראשן חילול גופת המנוחה וקברה.
חברה קדישא הגישה עתירה לבג"ץ כנגד החלטת מנכ"ל משרד הבריאות. ב-10 בספטמבר 1986 החליט בג"ץ (בהרכב השופטים שמגר, שלמה לוין ושושנה נתניהו) לדחות את העתירה, והעברת הגופה בוטלה.[2] ב-15 בספטמבר מחתה מועצת הרבנות הראשית על פסק הדין באומרה כי הוא פוגע ביהודים הקבורים בבית העלמין בראשון לציון.
קישורים חיצוניים
- תרזה אנגלוביץ, באתר Geni
- ידיעות בעיתון מעריב באתר עיתונות יהודית היסטורית:
- בורג התיר להרחיק גופת נוצרייה מבית עלמין בראל'צ, מעריב, 3 במאי 1983
- "גופת תרזה נמצאה בבית עלמין מוסלמי", 4 במרץ 1984, (המשך)
- שודדי קברים, מעריב, 5 במרץ 1984
- במקום הגופה נמצאו בקבר כפפות ושקיות, מעריב, 6 במרץ 1984
- "היו שמועות שהיא כבר לא קבורה שם", 6 במרץ 1984, (המשך)
- האם ניאלץ לצאת מהגדר, מעריב, 6 במרץ 1984
- הכנסת גינתה הפשע, מעריב, 6 במרץ 1984
- "חטפוה בחשאי וקברוה בחשאי", מעריב, 7 במרץ 1984
- הקברן: כריתי את הקבר שלוש פעמים, מעריב, 7 במרץ 1984
- קילקול וכיעור, מעריב, 7 במרץ 1984
- מלחמת תרבות, מעריב, 7 במרץ 1984
- משפחת תרזה מסרבת להעביר את הגופה ל"חלקת מסופקים", 8 במרץ 1984, (המשך), מעריב, 8 במרץ 1984
- "לי אין שום משבר זהות", מעריב, 12 במרץ 1984 (המשך)
- "ביזיון המת - מעשה נבלה", מעריב, 13 במרץ 1984
- הבוקר יוגש כתב-אישום בעניין תרזה אנגלוביץ, מעריב, 14 במרץ 1984
- הנאשמים בפרשת אנגלוביץ: רבנים ואדמו"רים תמכו במעשה, מעריב, 15 במרץ 1984
- ידיעה על הארכת מעצר החשודים בהוצאת גופת אנגלוביץ מקברה עד תום ההליכים, מעריב, 18 במרץ 1984
- "הוצאנו הגופה - אך לא פגענו בכבוד המת", מעריב, 4 באפריל 1984
- ארנפלד ואגסי שוחררו בערבות, מעריב, 13 באפריל 1984
- פעלנו לפי צו ההלכה ועשינו מעשה אנושי, מעריב, 25 באפריל 1984
- פסה"ד על הוצאת גופת אנגלוביץ' מקברה - היום, מעריב, 31 באוקטובר 1984
- 'אנו חוששים שפרשת אנגלוביץ' תחזור', מעריב, 18 בפברואר 1986
- 'במקום לתת מנוחה למתים עוסקת חב' קדישא בליבוי יצרים', מעריב, 19 במאי 1986
- "המלחמה" מתפשטת דרומה: נשרפה תחנת אוטובוס בראשון לציון, מעריב, 16 ביוני 1986
- ביהמ"ש העליון קבע: גופת אנגלוביץ' תישאר בקברה, מעריב, 11 בספטמבר 1986
- הרבנות הראשית: השארת גופת אנגלוביץ בקברה פוגעת ביהודים הקבורים בבית העלמין, מעריב, 16 בספטמבר 1986
- דיון הכנסת בסירוב מנכ"ל משרד הבריאות להתיר את העברת גופת אנגלוביץ מקברה, 5 באוגוסט 1986, באתר הכנסת.
- ירון דרוקמן, "קניבלים הוציאו את גופת אמא". השבוע לפני, באתר ynet, 8 במרץ 2014
הערות שוליים
34235391פרשת קבורת תרזה אנגלוביץ