הזכרת צדיקים לברכה
| תלמוד בבלי | מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב' |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות | ספר חרדים, מ"ע מדברי קבלה ומדברי סופרים, פ"ד, ה"א-ב. |
| מקורות נוספים | ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קכ"ד; בית הבחירה למאירי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב'; של"ה, שער האותיות, קדושה אות מ'. |
הזכרת צדיקים לברכה היא נוהג יהודי לברך צדיק בעת הזכרתו. לדעת רוב הראשונים הדבר נלמד מהפסוק "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה"[1] ולכן יש שלמדו מכך שהיא מצווה מדברי קבלה ואף חיוב, אולם רוב הפוסקים לא פסקו את הדבר כחיוב, ומהם יש שאף פסקו בפירוש שאין מדובר בחיוב.
במקורות לא מפורש מהי נוסח הברכה. כיום נהוג לומר על צדיקים שכבר נפטרו את מילות הפסוק "זכר צדיק לברכה" עצמן כברכה או "זכרונו לברכה", ולעיתים מוסיפים "זכר צדיק ו'קדוש' לברכה", בראשי תיבות – 'זצ"ל', 'ז"ל' ו'זצוק"ל' בהתאמה. על צדיקים חיים מברכים ב"שיחיה", או "שיחיה לימים טובים אמן", נהגה ונכתב בראשי תיבות – שליט"א. בזמן הראשונים היה מצוי אף הביטוי "נטריה רחמנא" או "נטריה רחמנא ופרקיה" - בראשי תיבות 'נ"ר' או 'נר"ו' בהתאמה.
מקורות
התלמוד[2] לומד מהפסוק ”זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב” (ספר משלי, פרק י', פסוק ז') שיש לברך את הצדיקים בהזכרתם. כמו כן מוסיף התלמוד שדבר זה נלמד מהתורה עצמה, שכשהזכיר ה' את שמו של אברהם מיד לאחר מכן בירכו[3]. לדעת המאירי מטרת הברכה היא כדי לקרב בני אדם למעשיהם של הצדיקים, והפסוקים שהובאו בתלמוד הם רק על דרך "הערה"[4].
להלכה
במדרש נאמר: ”אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה?, זכר צדיק לברכה”[5]. על פי זה פסקו הטור[6] בשם אביו הרא"ש[7], בעל החרדים[8] והשל"ה[9] להלכה שכל המזכיר צדיק ואינו מברכו עובר על מצוות עשה מדברי קבלה. הטור מדמה זאת לעניית ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת השם בעת שמיעת ברכה.
מאידך, הוראה זו לא מובאת ברוב ספרי הפוסקים וכן לא יישמו זאת בספריהם[10]. רבי יהודה החסיד אף מוכיח שאין זו חובה, מכך שאין אומרים "זכרונם לטובה" בעת הזכרת שמות משה ועל אהרן בקריאת התורה[11].
מתי מברכים
כמה מן האחרונים החריגו הלכה זאת למקרים מסויימים, וכך גם הסבירו את העובדה שבספר הטור לא נכתב ברכה על הצדיקים בהזכירם שם על אף שנפסק שם שצריך לברך את הצדיקים בהזכרתם:
- רבי יהודה החסיד כותב שאין צורך לברך הצדיק כשרק מצטטים את דבריו ללא התייחסות אליו אישית[11].
- יש שכתבו שיש לברך את הצדיק בזכירתו רק כשלעומתו נזכר הרשע לקללה[12], כמו שמובא בפסוק "זכר צדיק לברכה – ושם רשעים ירקב"[13].
- יש שכתבו שההלכה נאמרה רק כשמזכירים את הצדיק בעל פה[15].
בפסיקתא רבתי[16] נוסף שאדם העובר ליד קבר של צדיק צריך להזכירו במעשיו הטובים מטעם "זכר צדיק לברכה". כן נהוג לכתוב על הקברים זכרונו לברכה, יישום מנהג זה נמצאו על ארונות קבורה כבר מתקופת בית שני[17].
הברכה
מהתלמוד משמע שיש לברך את הצדיק בברכה כלשהי[2], ה"פלא יועץ" מסביר שהכוונה הוא או לברכו או לספר בשבחו של הצדיק[18]. יש שכתבו שאף כינוי הצדיק ככזה נחשב לברכה[19].
בראשונים נמצאים הלשונות "זכרונו לברכה", "זכרונו צדיק לברכה" וכן "נשמתו עדן" על צדיקים שכבר נפטרו[20] וללא ברכה או שבח מסויים. כך גם כותב מהר"א קלויזנר שכשמזכירים צדיק יש לברכו ולומר "זכר צדיק לברכה"[21].
מנהגים
היעב"ץ[22] מסביר שעקב מצווה זו, התלמוד מזכיר לעיתים ברכות לאמוראים שהוזכרו[23].
בתלמוד הירושלמי מובא המנהג לומר בסוף קריאת המגילה "ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכור לטוב"[24]. כמו כן מהר"א קלויזנר[21] מביא כי בזמנו נהגו לומר בלחש בקריאת המגילה לאחר הזכרת מרדכי "זכר צדיק לברכה".
כיום נהוג להזכיר "זכרונו לברכה" או "זכר צדיק לברכה" על צדיק שנפטר ו"שליט"א" על צדיק חי. רבי אליעזר פאפו תמה על כך שלא נוהגים ליזהר בהזכרת שם התנאים והאמוראים והגאונים הקדמונים, ואילו כשמזכירים את שמות הרבנים האחרונים, בין בכתיבה בין באמירה, מקפידים על ברכה[18].
את מי מברכים
בתלמוד הירושלמי[25] ובמגילת תענית[26] נכתב שאף מי שמסר את נפשו על מצוות, כדוגמת בני סלמאי הנתופתי שהביאו עצים למקדש במסירות נפש תוך סיכון חייהם, נזכרים לדורות לברכה כצדיקים.
צדיק חי
בעל השדי חמד[13] לומד מדברי הטור שאף בחיי הצדיק צריך לברכו. כמה אחרונים למדו כן אף מדברי התלמוד[27]. לדעת רבי יוסף שלום אלישיב דין הזכרת הצדיק נאמר רק בחייו של הצדיק ולא לאחר פטירתו[28].
במשך הדורות לא נהגו להזכיר על אדם חי את הברכה זצ"ל אלא שיחיה או שליט"א (שיחיה לימים טובים אמן) וכדומה[29], כי "זכירה" לא שייך אלא במי שמת ונשכח מלב[12]. יש אשר אף הקפידו לא להזכיר על אדם חי זכר צדיק לברכה[30]. בעל התורה תמימה[14] מביא מקור תנאי לכך שרק על נפטרים נהוג להזכיר על "זכר צדיק לברכה".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר משלי, פרק י', פסוק ז'.
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב'.
- ^ נאמר: וה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ז) ומיד לאחר מכן: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ח).
- ^ בית הבחירה למאירי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב', ראו גם בחידושי אגדות, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב', ד"ה מדאורייתא מנלן כו'.
- ^ בראשית רבה מט א. וכן משמע בפסיקתא רבתי פרשה יב - פיסקא זכור וראו בתורה תמימה בראשית יח הערה לח שכתב שהוא דין העולה מהתלמוד
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קכ"ד
- ^ שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט.
- ^ רבי אלעזר אזכרי, מ"ע מדברי קבלה ומדברי סופרים פ"ד ה"א-ב, ספר חרדים
- ^ של"ה שער האותיות קדושה אות מ'.
- ^ ראו בפסקה מתי מברכים.
- ^ 11.0 11.1 ספר חסידים, תשמ"ה
- ^ 12.0 12.1 גור אריה על ספר בראשית, פרק ו', פסוק ט'
- ^ 13.0 13.1 רבי חיים חזקיהו מדיני, אסיפת דינים, "התנצלות לכבוד המתים שהם חיים" לפני מערכת ד', שדי חמד
- ^ 14.0 14.1 תורה תמימה על ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ז
- ^ רבי יוסף חיים זוננפלד, סימן ל"ג, שו"ת שלמת חיים ;'הערות' למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יומא לח:) . וראו שבעל התורה תמימה כותב שהוא גם כאשר מזכירים את הצדיק בעל פה וגם בכתב[14].
- ^ פסיקתא רבתי פרשה יב - פיסקא זכור.
- ^ זיכרונו לברכה, זכרו לברכה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 8 בנובמבר 2011.
- ^ 18.0 18.1 פלא יועץ, ערך דיבור, ד"ה מצוה על הכהנים לברך, באתר היברובוקס
- ^ רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן אילת השחר בראשית פרק ו פסוק ט (פרשת נח) (ט) אלה תולדת נח וגו'.
- ^ לדוגמא: רש"י כותב על רבינו גרשום: "זכר צדיק וקדוש לברכה", בתשובות חכמי צרפת ולותיר, סימן כ"א, באתר היברובוקס.
- ^ 21.0 21.1 ספר המנהגים סי' פב אות ח בהג"ה.
- ^ במור וקציעה סי' רנ"ב.
- ^ כגון בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ג עמוד א' 'אמר רב חסדא דבר זה רבינו אמרו המקום יהא בעזרו' וראו גם :תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב'. וכן בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א', ובתלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז'. וראו באבודרהם (עמוד ק"ט) וברבי יוסף חביבא, נמוקי יוסף - מגילה דף ז ב שהוסיפו שהוא משום "וזכר צדיק לברכה"
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ד' הובא ברבינו חננאל, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א'.
- ^ פרק ה, אב.
- ^ חידושי אגדות, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד ב', ד"ה מכאן ואילך; חוות יאיר סימן ע"א; ראו גם באר יעקב חו"מ סי' מט.
- ^ הערות' למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יומא לח:) .
- ^ חות יאיר סימן ע"א.
- ^ רבי יצחק אבולעפיה, תשובה ג, לב נשבר.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.