הבחירות לנשיאות ישראל (1978)
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ישראל | |||||||||||
| 19 באפריל 1978 | |||||||||||
.jpg)
|
|||||||||||
| מועמד | יצחק נבון | נגד | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המערך | - | |||||||||
| מספר הקולות | 86 | 0 | |||||||||
| הזוכה: יצחק נבון | |||||||||||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הבחירות התשיעיות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-19 באפריל 1978, בעקבות סיום תקופת כהונתו בת חמש השנים של הנשיא הרביעי אפרים קציר.
קציר החליט שלא להתמודד שוב על הכהונה, ובמקום זאת שב לפעילותו המדעית. בכך היה לנשיא היחיד עד אז שכיהן כהונה אחת בלבד בתפקיד (חיים ויצמן נבחר לכהונה שנייה ב-1951, שנתיים לאחר שנבחר לראשונה לתפקיד, מכיוון שכהונת הנשיא הייתה מוצמדת בשעתו לכהונת הכנסת).
סקירת הבחירות
בראשית 1978 הכריז הנשיא אפרים קציר כי אין בדעתו להתמודד שנית לנשיאות המדינה. המאבק על הנשיאות נפתח ויצחק נבון החליט שוב להציג את מועמדותו מטעם המערך, אם כי היסס תחילה[1]. אל בחירות אלו הגיע עשיר בניסיון פוליטי, כשהוא זוכה לתמיכה מרובה בקרב חברי סיעתו. הליכוד עמד אז בשלטון, והשר חיים לנדאו הציע לראש הממשלה מנחם בגין להעמיד את הפיזיקאי יצחק שוה כמועמד הקואליציה מטעם הליכוד. גישושים שערך נבון הראו כי בנוסף לתמיכת המערך, במועמדותו יתמכו גם אגודת ישראל והסיעות הערביות, ואולם מולו יתייצב הגוש הגדול של הליכוד[2]. נבון החליט להשיג את תמיכת המפד"ל על מנת להתמודד כשווה מול שווה. משאמר יהודה בן-מאיר, ממנהיגי המפד"ל, כי על מפלגתו להצביע לשוה (על אחת כמה וכמה שהוא אדם חובש כיפה ומועמד ראש הממשלה), תקוותיו של נבון נגוזו והוא החל להטיל ספק במועמדותו.
התפנית במערכת הבחירות אירעה לקראת סוף מרץ 1978. שר הדואר לשעבר אלימלך-שמעון רימלט, יו"ר המפלגה הליברלית הישראלית (אז אחת ממרכיבי סיעת הליכוד), הציג את כוונתו להתמודד לנשיאות[3]. בגין והקואליציה כבר הציבו מועמד משלהם לנשיאות, ונוסף על היחסים המתוחים בין רימלט ובגין[4], נוצר קרע בין תנועת החרות לליברלים. גם בעבור המפד"ל העיבה מועמדותו של רימלט בשל היותו רב קונסרבטיבי. בשלב זה נראה היה כי אפסו סיכוייו של נבון סיכוי להשיג רוב, והוא החליט להסיר את מועמדותו. שעות אחדות לפני כן שאל את רימלט, שעוד לא הכריז באורח רשמי על מועמדותו, אם יציג מועמדותו במידה ויסיר את שלו. לאחר שרימלט השיב בחיוב, הכריז נבון על פרישתו[5].
לאחר שנבון הסיר את מועמדותו, המערך היה כמרקחה. נבון הסביר כי בתנאים שנוצרו אין לו רוב ואין טעם בהתמודדותו. במליאת הכנסת השתוללה מהומה רבתי בין תנועת החרות למפלגה הליברלית. הראשונים השתלחו באחרונים על שהציגו מועמד משלהם מול זה של בגין. בינתיים במפד"ל גבר החשש שמא הנשיא הבא של מדינת ישראל יהיה רב קונסרבטיבי. מספר ימים לאחר הסרת מועמדותו, פגש נבון בזבולון המר וביהודה בן-מאיר במסדרונות הכנסת. המר שאל את נבון מדוע הסיר את מועמדותו, ונבון השיב ברוגז כי בן-מאיר אמר לו שהמפד"ל תתמוך בשוה. המר ההמום זעם על בן-מאיר שלא תיאם זאת לפניו והבטיח לנבון כי המפד"ל תתמוך בו בבחירות באופן מוחלט[6].
לאור התפתחויות אלה, כשלנבון הובטחו תמיכות המערך, המפד"ל והמפלגות הערביות, הבין בגין כי שוה לא יוכל לנצח, שכן קולות המפלגה הליברלית הובטחו לרימלט. משכך, הורה בגין לעוזריו לדחוק בשוה להסיר את מועמדותו, על מנת להימנע ממבוכה, והלה הסיר את מועמדותו. עם הסרת מועמדותו של שוה, הודיע נבון לרימלט כי נוכח שינוי הנסיבות, בכוונתו לשוב ולהתמודד. שעה קלה אחר כך הסיר גם רימלט את מועמדותו, ונבון הודיע לעיתונות כי הוא חוזר למירוץ הנשיאותי[7]. נבון נותר המועמד היחיד, ובבחירות עצמן זכה ב-86 קולות. בי"ב בניסן ה'תשל"ח, 19 באפריל 1978, נבחר ללא מתנגדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל[8].
תוצאות הבחירות
נבון נבחר ללא מתנגדים, והושבע לתפקיד ב-29 במאי באותה השנה.
| המועמד | מפלגה | קולות | |
|---|---|---|---|
| יצחק נבון | המערך | 86 | |
| נגד | 0 | ||
| פתק לבן | 23 | ||
| פתקים פסולים | 0 | ||
| לא הצביעו | 11 | ||
| סה"כ | 120 | ||
הערות שוליים
- ^ יצחק נבון: אינני מועמד לנשיאות, דבר, 3 בינואר 1978
- ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 314
- ^ הליברלים החליטו להציג מועמדות רימלט לנשיאות המדינה, דבר, 17 במרץ 1978
- ^ עימות בין רימלט לבגין, דבר, 31 במרץ 1975
- ^ רימלט מסכים לרוץ, דבר, 21 במרץ 1978
- ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 315
- ^ נבון המועמד; רימלט פורש, דבר, 30 במרץ 1978
- ^ נבון נבחר לנשיא המדינה, דבר, 20 באפריל 1978
| בחירת נשיא מדינת ישראל | ||
|---|---|---|
|
34978375הבחירות לנשיאות ישראל (1978)