רודזיה הדרומית
| |||
 | |||
| המנון לאומי |
אלוקים נצור את המלכה | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | קולוניה בריטית | ||
| שפה נפוצה | אנגלית | ||
| עיר בירה | סולסברי | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה |
ייסוד המושבה 12 בספטמבר 1923 | ||
|
תאריך תאריך |
פירוק הפדרציה 31 בדצמבר 1963 | ||
| פירוק |
הקמת הפדרציה 1 באוגוסט 1953 | ||
|
תאריך תאריך תאריך |
עצמאות רודזיה 11 בנובמבר 1965 עצמאות זימבבואה 18 באפריל 1980 | ||
| ישות קודמת |
 צ'ארטר רודזיה | ||
| ישות יורשת |
 רודזיה-ניאסלנד רודזיה זימבבואה | ||
| שטח בעבר | 372,518 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר |
1927 – 960,200[1] נפש 1960 – 3,053,000[1] נפש | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | פאונד רודזיה הדרומית (£) | ||
.svg)
.svg)
רודזיה הדרומית (באנגלית: Southern Rhodesia) הייתה מושבה בריטית בדרומה של רודזיה, בדרום יבשת אפריקה. רודזיה הדרומית שכנה בתחומי זימבבואה של ימינו. הוקמה על בסיס שטחי הזיכיון של חברת דרום אפריקה הבריטית בשנת 1923, והתקיימה באופן רשמי עד לראשית שנת 1980. במשך עשור, בין השנים 1953 ו-1963, היא הייתה חלק מהפדרציה של רודזיה וניאסלנד. בשנת 1965 הכריזו המתיישבים הלבנים בתחומי המושבה על עצמאותם, ועל הקמתה של מדינת רודזיה. מדינה זו התקיימה עד לשנת 1979, כשכל העת בריטניה ומדינות העולם סירבו להכיר בעצמאותה. עם קיצה של רודזיה העצמאית, חזרו הבריטים לשלוט בארץ לשנה נוספת שהייתה באופן רשמי שנתה האחרונה של מושבת רודזיה הדרומית. באפריל 1980, העניקו הבריטים את השלטון במדינה לרוב השחור, ואלו הכריזו על הקמתה של הרפובליקה של זימבבואה. עיר הבירה של המושבה הייתה סולסברי, הארארה של ימינו.
מקור השם
במקור, הטריטוריה כונתה "זמבזיה הדרומית", על שם נהר הזמבזי, והיא כונתה כך עד אשר החלו להשתמש בשם "רודזיה" ב-1895. שינוי שם זה היה לכבודו של ססיל רודס, אימפריאליסט בריטי ודמות-מפתח במהלך ההתיישבות הבריטית באפריקה הדרומית. ב-1888, רודס השיג "זכויות מינרלים" (זכויות לניצול שטח עבור המחצבים שהוא כולל), שניתנו לו מהמנהיגים המקומיים והחזקים ביותר באזור דרך הסכמים כגון זיכיון ראד ואמנת מופאט, שנחתמו על-ידי המלך לובנגולה של אנשי הנְדֶבֶּלֶה.
בשם "רודזיה הדרומית" נעשה לראשונה שימוש רשמי ב-20 באוקטובר 1898, ובו השתמשו כדי לכנות את האזור שמדרום לזמבזי.[2] השם היה נפוץ יותר לאחר שחברת דרום אפריקה הבריטית מיזגה את הממשל של שתי הטריטוריות הצפוניות כרודזיה הצפונית ב-1911. השימוש בו הופסק בשנת 1964, בעקבות הפירוק של הפדרציה של רודזיה וניאסלנד. לאחר מכן, "רודזיה" נשאר השם של המדינה שהייתה באזור, עד הקמתה של זימבבואה-רודזיה בשנת 1979. באופן חוקי, מנקודת המבט הבריטית, השם "רודזיה הדרומית" המשיך לשמש עד 18 באפריל 1980, כאשר רפובליקת זימבבואה הוקמה.
כיום, השטח בו רודזיה הייתה קיימת מכונה "זימבבואה", על שם האתר הארכאולוגי "זימבבואה הגדולה" שנמצא באותו אזור.
רקע
ערכים מורחבים – רודזיה (חבל ארץ), רודזיה תחת שלטון חברת דרום אפריקה הבריטית
ההתיישבות האימפריאליסטית באזור של רודזיה החלה בסוף המאה ה-19. החל משנת 1890, על פי הצ'רטר המלכותי, רודזיה נשלטה על-ידי מתיישבים ששלח איל ההון האימפריאליסט ססיל רודס, מטעם חברת דרום אפריקה הבריטית. תחת שלטונה, החלו הבריטים ליישב את המקום ולייסד בו מערכות של מנהל ושליטה.
הממשלה הבריטית הסכימה תחת צ'ארטר כי החברה של רודס, חברת דרום אפריקה הבריטית, תנהל את הטריטוריה המשתרעת מנהר הלימפופו ועד אגם טנגניקה כמדינת חסות. המלכה ויקטוריה חתמה על הצ'ארטר ב-1889. רודס השתמש במסמך זה ב-1890 כדי להצדיק את השליחה של "טור החלוצים", קבוצה של מתיישבים לבנים שהיו מוגנים על-ידי משטרת דרום אפריקה הדרומית (BSAP).
בין 1893 ל-1894, ה-BSAP הביסו את אנשי הנְדֶבֶּלֶה במלחמת מטאבלה הראשונה, מלחמה שגם הביאה למותו של המלך לובנגולה ולמותם של רוב חברי פטרול שנגחאי, יחידה בת 24 חיילים של חברת דרום אפריקה הבריטית שבשנת 1893 נכנסה אל מארב והושמדה על ידי יותר מ-3,000 לוחמי מטאבלה. זמן קצר לאחר פשיטת ג'יימסון (אנ') של ה-BSAP אל מושבת הטרנסוואל (הרפובליקה הדרום-אפריקאית), אנשי הנדבלה הובלו על-ידי המנהיג הרוחני "מילמו" כנגד הקולוניליסטים הלבנים, וכך החלה מלחמת מטאבלה השנייה (1896–1897). בסופו של דבר, המלחמה הובילה להשמדת כמעט מחצית מהמתיישבים הבריטים. לאחר חודשים של שפיכות דמים, "מילמו" נמצא ונורה למוות בידי הסייר האמריקאי פרדריק ראסל ברנהם. לאחר זמן קצר, רודס, בעודו לא חמוש, נכנס אל מבצרם של אנשי הנדבלה במטובו הילס ושכנע את האימפי להניח את נשקם ולסיים למעשה את המרד.[3]
ב-1922 נערך משאל עם בקרב האזרחים הלבנים שהצביעו להקים דומיניון, חבל אוטונומי תחת הכתר הבריטי, שנקרא רודזיה הדרומית. לאחר מכן, ב-1923, ממשלת בריטניה סיפחה את האדמה שהייתה שייכת עד אז לחברת דרום אפריקה הבריטית, ואז מכרה אותה מיד לממשלה האחראית החדשה שהוקמה בדרום רודזיה תמורת 2 מיליון ליש"ט.
היסטוריה
עשור ראשון: שלטון מפלגת רודזיה
בשנת 1923, לאחר משאל העם ולאחר שהאזור הדרומי של רודזיה חווה את הגעתם של אלפי מתיישבים לבנים, הוכרז אזור זה כמושבת רודזיה הדרומית. בניגוד לרודזיה הצפונית וניאסלנד, רודזיה הדרומית קיבלה עצמאות נרחבת למדי. במקביל, כשנה לאחר מכן, הוכרז השטח הצפוני כישות נפרדת בשם פרוטקטורט רודזיה הצפונית.
רודזיה שמרה על שיטת מושבת הכף, שהעניקה זכויות בחירה לשחורים ולבנים שהיו בבעלותם נכסים בשווי מינימלי של 150 ליש"ט או בעלי הכנסה שנתית של לפחות 100 ליש"ט. שני המבחנים לוו במבחן שפה פשוט באנגלית. אישורי ההצבעה הללו הבטיחו שוויון דה יורה (לפחות בתיאוריה) בין הגזעים והם נשמרו עד 1951, אז הועלו הצרכים הפיננסיים.[4] הבחירות הכלליות ברודזיה הדרומית ב-29 באפריל 1924 היו הבחירות הראשונות לאספה המחוקקת של רודזיה הדרומית לאחר הענקת ממשל אחראי למושבה. הבחירות הובילו לניצחון מקיף למפלגת רודזיה, שהוקמה על ידי תומכי הממשלה האחראית.
עשורים שני ושלישי: שפל כלכלי, מלחמה ושיקום
חוסר שביעות הרצון של השחורים גבר באזורים הכפריים, בעיקר בגלל "חוק גידול הקרקעות" של 1951. החוק נועד לאכוף בעלות פרטית על קרקעות ולשפר את הכלכלה הכפרית בשמורות האפריקניות, שחוו עלייה רבה של אוכלוסייה. עם זאת, הוראותיו הפרו שיטות מסורתיות. במקום להרחיב את גודל השמורות, החוק הגביל את רעיית הבקר באזורים מוגדרים. הוא אפשר לפקידים להכתיב דפוסי גידול יבול ולתקן אתרי מגורים על אדמות חקלאיות. הוא אסר על מרעה ללא היתר והטיל עבודת חובה על אפריקאים כפריים מובטלים. משמעותו של יישום החוק הייתה דלדול עדרים בעלי ערך רב, צמצום הקרקע המעובדת ועקירה כפויה של משפחות וכפרים שלמים. חוסר שביעות הרצון מהתנאים הסוציו-אקונומיים גברה גם בקרב אפריקאים עירוניים. מיתון בשנים 1957–1958 פגע קשות בשחורים; האבטלה הגואה ודיור בלתי הולם בעיר תרמו לתחושת הקיפוח שלהם.
העשור החמישי: בראשות הפדרציה
- ערך מורחב – הפדרציה של רודזיה וניאסלנד
בשנת 1953 החליטו הבריטים לאחד את רודזיה הדרומית, רודזיה הצפונית וניאסלנד (מלאווי של ימינו) ולהקים תחתיהן את הפדרציה של רודזיה וניאסלנד. הפדרציה הוקמה במטרה לאגור משאבים ושווקים. הכלכלה שגשגה באותה תקופה, עקב פריחה שלאחר מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה האפריקאית התנגדה לכך משום שחששו שלא יוכלו להשיג שלטון עצמי עם כל עוד הממשלה נשלטת על ידי תושבי רודזיה הדרומית הלבנים.
בין 1953 ל-1958, ניסתה ממשלת רודזיה הדרומית בראשות גרפילד טוד (אנ') להנהיג רפורמות ליברליות כדי להגדיל את רווחת האוכלוסייה השחורה על ידי הגדלת הגישה לחינוך לרוב השחור וכן על ידי מתן דיור ושירותי בריאות טובים יותר. עם זאת, טוד נאלץ לפרוש מהשלטון כשניסה להרחיב את מספר השחורים הזכאים להצביע מ-2% ל-16%, כחלק ממספר תוכניות שמטרתן הייתה לוותר על חלק מתקנות האפרטהייד, תוך מתן שוויון גזעי יותר.
בין 1957 ל-1960, הקונגרס הלאומי האפריקאי של רודזיה הדרומית, ארגון בראשות השחורים, ביקש להשיג שליטה פוליטית עבור הרוב האפריקאי השחור.
הפדרציה התפרקה ב-1963 לאחר משברים וטלטולים רבים. באותה השנה התחיל תהליך של דה-קולוניזציה ברודזיה הדרומית. לקראת אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, על רקע תהליכי הדה-קולוניזציה של אפריקה, שאפו הבריטים להעניק לרודזיה הדרומית עצמאות, והחליטו כי המצביעים יהיו אך ורק בעלי השכלה, רכוש והכנסה קבועה, לכן למעשה, השחורים לא יכלו להצביע. לפיכך, בשנת 1964 הם העניקו לרודזיה הצפונית עצמאות מדינית, ועל חורבותיו של הפרוטקטורט הוקמה הרפובליקה של זמביה. באותה שנה גם ניאסלנד קיבלה עצמאות מדינית, ושמה הפך למלאווי.
לאחר התפרקות הפדרציה, רודזיה הדרומית חזרה למעמדה כמושבת כתר של בריטניה אך הייתה ידועה כעת כרודזיה.
מ-1958 ל-1964
הפרעות בשטח רודזיה הצפונית ב-1959 והאלימות נגד לבנים בקונגו הבלגית ובקונגו הצרפתית בתחילת 1959 גרמו לאווירה של פחד בקרב האוכלוסייה הלבנה. כתוצאה מכך, התרחש פיצוץ ביטחוני ברודזיה, שהיה בעיקר מתקפת מנע נגד התארגנות לאומנית נוספת של שחורים ונגד תסיסה אפריקאית אפשרית.
משנת 1958 ואילך, הפוליטיקה של המתיישבים הלבנים התגבשה סביב נושא אחד – התנגדות לשלטון הרוב. החוקה של 1961 שלטה ברודזיה הדרומית, ואחר כך ברודזיה העצמאית, עד 1969. היא השתמשה בשיטה הפרלמנטרית של וסטמינסטר ששונתה על ידי מערכת של רשימות בוחרים נפרדות עם כישורי רכוש והשכלה שונים. המערכת הבטיחה שללבנים יהיו את רוב המושבים באספה. בשנת 1962 ניצחה מפלגת החזית הרודזית (RF) בהנהגתו של וינסטון פילד בבחירות. היא דחתה בתוקף פתרון מקביל וחידדה את ההפרדה הגזעית. הרוב השחור קיווה שהממשלה הבריטית תסיים את שלטון המיעוט הלבן. על רקע זה רצתה הממשלה לשאוף לעצמאות כדי למנוע את שלטון הרוב השחור. עמיתיו לקבינט של פילד ראו בו חלש מכדי לתת לבריטניה אולטימטום לעצמאות והפעילו עליו לחץ להתפטר. הוא התפטר באפריל 1964 וירש את תפקידו איאן סמית, תומך נלהב של עצמאות ללא תנאי. בבחירות הכלליות של 1965 קיבל סמית את המנדט שלו לשאוף לעצמאות במרץ ובמידת הצורך, באופן בלתי חוקי וחד צדדי. החזית הרודזית גרפה 79.3 אחוזים מהקולות (עלייה מ-56.5 אחוזים ב-1962), וניצחונה אישר כי המפלגה המאוחדת הפדרלית – לאחר מכן מפלגת רודזיה – הייתה, מעתה והלאה, בעלת השפעה מועטת לגבי המדינה.[5]
ב-11 בנובמבר 1965, איאן סמית ומפלגת החזית הרודזית הכריזו על הכרזת עצמאות חד-צדדית והמושבה הבריטית של רודזיה הדרומית הפכה למדינת רודזיה הבלתי מוכרת.
כרודזיה
איאן סמית עלה לשלטון מטעם מפלגתו "החזית הרודזית", שהייתה שמרנית וקיצונית יותר בהתייחסותה לשחורים ולשיתופם בשלטון. הדבר נבע בעיקר מהפחד של הלבנים ברודזיה ממהפכות ומרידות שהתרחשו בתקופה הפוסטקולוניאליסטית, כגון מרד המאו-מאו בקניה בשנות החמישים, או המהפכות והמלחמות בקונגו לאחר עצמאותה, ומהחששות שלהם מהשתלטות קומוניסטית על אפריקה הדרומית. תחת מדינה זו, קיימו הלבנים המקומיים את שלטונם על הרוב השחור, באופן הדומה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שכנתם הגדולה מדרום. רודזיה אמנם לא הייתה במצבה של דרום אפריקה, והיחס של הלבנים אל השחורים היה רחוק ממערכת האפרטהייד של דרום אפריקה, אולם השחורים עדיין היו אזרחים במעמד נמוך.
הבריטים, כמו שאר מדינות העולם, סירבו להכיר באופן רשמי בחוקיות העצמאות של רודזיה, וראו בה מושבה מורדת, אך הם היו מוכנים לתת למדינה עצמאות בתנאי שתהיה זכות הצבעה לכולם, גם לשחורים. סמית לא הסכים לתנאי של הבריטים.
בשנת 1970, בעקבות החרם הבינלאומי הסירוב להכיר ברודזיה כמדינה עצמאית, רודזיה הכריזה על עצמה כרפובליקה ולא קישרה את עצמה עוד למלוכה הבריטית, אך מבחינת השלטון החלה בעיה – השחורים התחילו לצבור השכלה ורכוש ו"האיזון" התחיל להתדרדר. בעקבות כך פורצת מלחמת גרילה וטרור בראשות רוברט מוגאבה. בסופו של דבר, לאחר פיגועי טרור וחטיפות מטוסים רבות, בשילוב עם החרם הבינלאומי, הם מכריחים את הלבנים להיכנע.
הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה של ארצות הברית, הצליח לכפות על סמית, שכבר היה מוכן לוויתורים מסוימים, הסכמה לשלטון רוב. בנוסף, בין 1976 ל-1979, רודזיה פעלה תחת לחץ גובר של אנשי הגרילה הדרום אפריקאים, בנוסף ללחץ של נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, ששם דגש רב על זכויות אדם, ויתר על כן, ביטל תיקונים שאיפשרו לרודזיה לעקוף סנקציות. בהתאם לכך, גם כאשר סמית ביטל רשמית את האפליה, נותר שר ללא תיק והעביר את השלטון ב-1979 לבישוף השחור אבל מוזורווה, מנע קרטר כל הכרה במדינה. בסופו של דבר, לאחר שהצבא הרודזי יצא במערכה כוללת במדינות השכנות, גם השלטון הרודזי וגם המדינות השכנות רצו להגיע להסדר, והבריטים הצליחו לכנס את הצדדים לוועידת שלום.
המלחמה בחזית הרודזית הסתיימה ב-1978 בניצחון השחורים, בהסכם העברת השלטון לידיהם.[6] ב-1979 היו לראשונה בחירות חופשיות כלליות, אך נאסר על המפלגה של מוגאבה להשתתף בהן. בשנה זו עלה לשלטון מנהיג שחור, והוחלט ששליש מהפרלמנט יישמר לאוכלוסייה הלבנה. מוגאבה וארגוני השחרור לא הסכימו לשתף פעולה בשל כל אלה, ולכן חזרו המהומות והמרידות, אך לאחר מכן, בשנת 1980, מוגאבה חזר להשתתף בבחירות וזכה בהן.
כעבור כחמש עשרה שנה מעת הקמתה, בשנת 1979, כתוצאה מתהליכים שונים, לרבות סנקציות בינלאומיות, מלחמות גרילה עם ארגוני לאומניים אפריקאים, וחוסר הצלחתה להכריע מלחמה עקובה מדם כנגד האוכלוסייה השחורה, התפרקה המדינה. באותה השנה העביר המיעוט הלבן את השלטון לידי הרוב השחור, אשר תחת חסות בריטית הקים כעבור שנה את הרפובליקה של זימבבואה.
יותר משליש מתושביה הלבנים של זימבבואה עזבו אותה בתוך זמן קצר, אולם האחרים המשיכו להצביע לסמית באחוזים גבוהים (עד אשר הסתיים ההסכם ששריין מקומות ללבנים, ועד אשר אסר עליו מוגאבה להתמודד); ב-1980 הוא קיבל יותר מ-80% מקולות המצביעים למושבים הלבנים, ואפילו ב-1985, מול מאמץ מרוכז של מפלגת השלטון לפגוע בו, קיבלה מפלגתו 53% מקולות הלבנים, ו-15 מתוך 20 מושבים. מוגאבה, בתגובה, הצהיר כי "האויב של אתמול הוא גם האויב של היום".
כזימבבואה-רודזיה
ב-1 ביוני 1979, המיעוט הלבן ששלט ברפובליקה של רודזיה הוחלף לזמן קצר ברפובליקה של זימבבואה-רודזיה. כהכנה לשלטון הרוב, הסכם בית לנקסטר קבע כי השליטה במדינה תוחזר לבריטניה לקראת הבחירות שיתקיימו באביב 1980. ב-11 בדצמבר 1979, התיקון הרביעי של החוקה של זימבבואה-רודזיה קיבל הסכמה נשיאותית ולורד כריסטופר סואמס הגיע למחרת כדי לקחת אחריות על ענייני המדינה. שמה של המדינה חזר רשמית לרודזיה הדרומית בזמן זה, אם כי השם זימבבואה-רודזיה נשאר ברבים ממוסדות המדינה. בין 12 בדצמבר 1979 ל-17 באפריל 1980, רודזיה זימבבואה הייתה שוב המושבה הבריטית של רודזיה הדרומית. ב-18 באפריל של אותה השנה הפכה רודזיה הדרומית לרפובליקה העצמאית של זימבבואה.
הקמה מחדש והדרך לעצמאות
- ערך מורחב – רודזיה
אוכלוסייה
| אוכלוסיית רודזיה הדרומית[1] | ||
|---|---|---|
| 1927 | 960,200 | |
| 1946 | 1,680,500 | |
| 1955 | 2,525,000 | |
| 1960 | 3,053,000 | |
התפלגות גזעית
| קבוצות גזעיות באוכלוסיית רודזיה הדרומית | |||
|---|---|---|---|
| 1927[1] | |||
| לבנים | 38,200 | 3.98% | |
| שחורים | 922,000 | 96.02% | |
| סה"כ | 960,200 | 100% | |
| 1946[1] | |||
| לבנים | 80,500 | 4.79% | |
| שחורים | 1,600,000 | 95.21% | |
| סה"כ | 1,680,500 | 100% | |
| 1960[1] | |||
| לבנים | 223,000 | 7.30% | |
| שחורים | 2,830,000 | 92.70% | |
| סה"כ | 3,053,000 | 100% | |
פוליטיקה
המערכת הפוליטית של רודזיה עוצבה על פי מודל וסטמינסטר, ותפקידו של ראש הממשלה היה דומה לזה של מדינות בעלות היסטוריה חוקתית דומה, כדוגמת אוסטרליה וקנדה.
רשויות השלטון
ראש הממשלה
- ערך מורחב – ראש ממשלת רודזיה
מ-1953 עד 1963, צפון רודזיה, דרום רודזיה וניאסלנד הצטרפו לפדרציה של רודזיה וניאסלנד, הידועה גם בשם הפדרציה המרכז אפריקאית. גודפרי האגינס כיהן כראש הממשלה הפדרלי בין השנים 1953 ו-1956, ואז רוי ולנסקי החזיק בתפקיד עד תום הפדרציה, ב-31 בדצמבר 1963.
ממשלתו של ראש הממשלה לשעבר, איאן סמית, הכריזה על הכרזת עצמאות חד-צדדית והתנתקה מבריטניה ב-1965, והוא נשאר ראש ממשלה גם כשהמדינה הוכרזה כרפובליקה ב-1970. במסגרת ההסדר הפנימי ב-1979, לאחר תקופה ארוכה של סכסוך, נודעה המדינה בשם זימבבואה רודזיה, ואבל מוזורווה היה ראש הממשלה השחור הראשון שלה.[7]
אף אחד מהמעשים הללו לא הוכר באופן בין-לאומי, ועל פי הסכם בית לנקסטר, ממשלת המדינה הסכימה לחזור למעמד קולוניאלי ב-1979[8] כדי להקל על הנהגת שלטון הרוב והקמת מדינת זימבבואה העצמאית ב-1980.
משרת ראש הממשלה בוטלה ב-1987, ומוגאבה הפך לנשיא. עם זאת, בשנת 2009, המשרה שוקמה באמצעות משא ומתן מדיני, וכתוצאה מכך מורגן צ'נגיראי הפך לראש הממשלה הראשון של המדינה מזה למעלה 21 שנים.
המושל הכללי
| מלך | שם | כהונה | סוג | |
|---|---|---|---|---|
| ג'ון צ'נסלור John Chancellor |
1923–1928 | מושל | ||
| מארי ביסט Murray Bisset |
1928 | מושל ממלא מקום | ||
| ססיל האנטר-רודוול Cecil Hunter-Rodwell |
1928–1934 | מושל | ||
| פרייזר ראסל Fraser Russell |
1934–1935 | מושל ממלא מקום | ||
| הרברט סטנלי Herbert Stanley |
1935–1942 | מושל | ||
| פרייזר ראסל (כהונה שנייה) Fraser Russell |
1942 | מושל ממלא מקום | ||
| אוולין בארינג Evelyn Baring |
1942–1944 | מושל | ||
| רוברט ג'יימס הדסון Robert James Hudson |
1944–1945 | מושל ממלא מקום | ||
| קמפבל טייט Campbell Tait |
1945–1946 | מושל | ||
| פרייזר ראסל (כהונה שלישית) Fraser Russell |
1946 | מושל ממלא מקום | ||
| רוברט ג'יימס הדסון (כהונה שנייה) Robert James Hudson |
1946–1947 | מושל ממלא מקום | ||
| ג'ון נובל קנדי John Noble Kennedy |
1947–1953 | מושל | ||
| רוברט קלרקסון טרדגולד Robert Clarkson Tredgold |
1953–1954 | מושל ממלא מקום | ||
| פווריל ויליאם-פוולט Peveril William-Powlett |
1954–1959 | מושל | ||
| המפרי גיבס Humphrey Gibbs |
1959–1969 | מושל | ||
| בין השנים 1969 ו-1979, ברקע קיומה העצמאי של רודזיה, לא היה מושל כללי למושבה | ||||
| כריסטופר סומאס Christopher Soames |
1979–1980 | מושל | ||
מפלגות פוליטיות
| מפלגות בזימבבואה במאות ה-19 וה-20 המזוהות עם האוכלוסייה הלבנה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
הצ'ארטר |
מפלגת הרפורמה (1923–1939) |
מפלגת רודזיה (1917–1934) |
||||||||
 המושבה |
מפלגת הלייבור הרודזית (1923–1953) |
|||||||||
מפלגת רודזיה המאוחדת (1933–1957) |
המפלגה הליברלית (1939–1955) |
|||||||||
| מפלגת הלייבור הדרום רודזית (1944–1948) |
||||||||||
הפדרציה |
מפלגת הלייבור העצמאית (1953–1963) |
מפלגת הקונפדרציה (1953–1958) | ||||||||
| המפלגה המאוחדת הפדרלית (1957–1963) |
מפלגת הדומיניון (1958–1962) | |||||||||
| החזית הרודזית (1962–1981) | ||||||||||
המדינה |
המפלגה הפדרלית (1963–1970) |
מפלגת רודזיה (1963–1970) | ||||||||
| מפלגת המרכז (1970–1975) | ||||||||||
| מפלגת הפעולה הרודזית (1977–1980) | ||||||||||
| מקרא מפלגות: מפלגות השמאל; מפלגות המרכז; מפלגות הימין | ||||||||||
מערכות בחירות ומשאלי עם
| מערכות הבחירות הכלליות ברודזיה הדרומית | ||||
|---|---|---|---|---|
| מפלגה | קולות | % | מושבים | |
| בחירות 1924 (1) | ||||
| מפלגת רודזיה | 6,994 | 54.0% | 26 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 2,210 | 17.0% | - | |
| אחר | 3,757 | 29.0% | 4 | |
| סה"כ | 12,961 | 100% | 30 | |
| בחירות 1928 (2) | ||||
| מפלגת רודזיה | 8,396 | 52.4% | 22 | |
| המפלגה הפרוגרסיבית | 4,523 | 28.2% | 4 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 1,921 | 12.0% | 3 | |
| אחר | 1,176 | 7.3% | 1 | |
| סה"כ | 16,016 | 100% | 30 | |
| בחירות 1933 (3) | ||||
| מפלגת רודזיה | 8,145 | 38.3% | 9 | |
| מפלגת הרפורמה | 8,065 | 37.9% | 16 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 3,731 | 17.5% | 5 | |
| אחר | 1,347 | 6.3% | 0 | |
| סה"כ | 21,288 | 100% | 30 | |
| בחירות 1934 (4) | ||||
| המפלגה המאוחדת | 11,076 | 61.9% | 24 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 4,816 | 26.9% | 5 | |
| מפלגת הרפורמה | 2,012 | 11.2% | 1 | |
| סה"כ | 17,904 | 100% | 30 | |
| בחירות 1939 (5) | ||||
| המפלגה המאוחדת | 11,161 | 50.4% | 23 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 7,353 | 33.2% | 7 | |
| מפלגת הרפורמה | 2,773 | 12.5% | 0 | |
| אחר | 872 | 3.9% | 0 | |
| סה"כ | 22,159 | 100% | 30 | |
| בחירות 1946 (6) | ||||
| המפלגה המאוחדת | 11,865 | 43.2% | 13 | |
| המפלגה הליברלית של רודזיה הדרומית | 9,041 | 32.9% | 12 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 4,583 | 16.7% | 3 | |
| מפלגת של רודזיה הדרומית | 1,540 | 5.6% | 2 | |
| אחר | 424 | 1.6% | 0 | |
| סה"כ | 27,453 | 100% | 30 | |
| בחירות 1948 (7) | ||||
| המפלגה המאוחדת | 19,731 | 56.3% | 24 | |
| המפלגה הליברלית של רודזיה הדרומית | 10,678 | 30.5% | 5 | |
| מפלגת הלייבור של רודזיה | 4,558 | 13.0% | 1 | |
| אחר | 61 | 0.2% | 0 | |
| סה"כ | 35,028 | 100% | 30 | |
| בחירות 1954 (8) | ||||
| המפלגה המאוחדת הפדרלית | 15,631 | 55.9% | 26 | |
| מפלגת הקונפדרציה | 6,232 | 22.3% | 0 | |
| מפלגת הלייבור העצמאית | 1,148 | 4.1% | 1 | |
| אחר | 4,961 | 17.7% | 3 | |
| סה"כ | 27,974 | 100% | 30 | |
| בחירות 1958 (9) | ||||
| מפלגת הדומיניון | 18,314 | 47.2% | 13 | |
| המפלגה המאוחדת הפדרלית | 17,416 | 44.9% | 17 | |
| מפלגת רודזיה המאוחדת | 2,981 | 7.7% | 0 | |
| אחר | 67 | 0.2% | 0 | |
| סה"כ | 38,778 | 100% | 30 | |
| בחירות 1962 (10) | ||||
| החזית הרודזית | 38,282 | 54.9% | 35 | |
| המפלגה המאוחדת הפדרלית | 30,463 | 43.7% | 15 | |
| אחר | 939 | 1.3% | 0 | |
| סה"כ | 69,684 | 100% | 50 | |
| משאלי עם במושבת רודזיה הדרומית | ||
|---|---|---|
| תשובה | קולות | % |
| 27 באוקטובר 1922 | ||
| נגד | 8,774 | 59.43% |
| בעד | 5,989 | 40.57% |
| סה"כ | 14,763 | 100.0% |
| שיעור ההצבעה | 78.50% | |
| 28 בפברואר 1934 | ||
| בעד | 16,946 | 82.5% |
| נגד | 3,604 | 17.5% |
| בבעלות ממשלתית | 13,539 | 70.1% |
| תחת רשות מיוחדת | 5,772 | 29.9% |
| שיעור ההצבעה | 555% | |
| 9 באפריל 1953 | ||
| בעד | 25,570 | 63.45% |
| נגד | 14,729 | 36.55% |
| סה"כ | 40,594 | 100.0% |
| שיעור ההצבעה | 82.73% | |
| 26 ביולי 1961 | ||
| בעד | 42,004 | 65.79% |
| נגד | 21,846 | 34.21% |
| סה"כ | 64,402 | 100.0% |
| שיעור ההצבעה | 77.14% | |
| 5 בנובמבר 1964 | ||
| בעד | 58,176 | 90.51% |
| נגד | 6,101 | 9.49% |
| סה"כ | 65,242 | 100.0% |
| שיעור ההצבעה | 61.87% | |
כלכלה
ההגירה הלבנה לתחום חברת דרום אפריקה הבריטית הייתה קטנה בהתחלה, אך התגברה במהלך העשור הראשון ותחילת העשור השני של המאה ה-20, במיוחד מדרום לזמבזי. השפל הכלכלי באזור לאחר מלחמת הבורים השנייה הניע דרום אפריקאיים לבנים רבים לעבור לרודזיה הדרומית, ומשנת 1907, תוכנית התיישבות הקרקע של החברה עודדה מהגרים נוספים להישאר לתמיד.[9] תעשיות הכרייה והחקלאות הדרום רודזיות התפתחו בצורה ניכרת במהלך תקופה זו;[10] תפוקת הזהב השנתית של רודזיה הדרומית גדלה בשוויה, מ-£610,389 ב-1901 ל-£2,526,007 ב-1908.[11] הטריטוריה איזנה לראשונה את הכנסותיה והוצאותיה ב-1912.[10]
מבחינה כלכלית, רודזיה הדרומית פיתחה כלכלה שהתבססה ברובה על ייצור של כמה מוצרים עיקריים, בעיקר כרום וטבק. השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 פינה מקום לפריחה שלאחר המלחמה. הפריחה גרמה להגירה של כ-200,000 לבנים בין 1945 ל-1970, ובעקבותיה האוכלוסייה הלבנה גדלה לכ-307,000 תושבים. חלק גדול מהמהגרים הללו היו ממוצא בריטי וממעמד הפועלים, ואחרים הגיעו מקונגו הבלגית, קניה, טנזניה ומאוחר יותר מאנגולה ומוזמביק. הם הקימו כלכלה מאוזנת, והפכו את מה שהיה בעבר יצרן עיקרי התלוי בחקלאות השממה לענק תעשייתי שהוביל למגזר ייצור חזק, תעשיות ברזל ופלדה ומיזמי כרייה מודרניים. הצלחות כלכליות אלו התרחשו, בין השאר, בעקבות סיוע חוץ.
יהדות רודזיה הדרומית
- ערך מורחב – יהדות זימבבואה#תולדות הקהילה
ברודזיה הדרומית היו כ-5500 יהודים, אשר היו מחולקים לשני מרכזים עיקריים. בבולאוואיו גרו כ-2800 יהודים ובסולסברי כ-2000 יהודים (כאשר הנותרים מפוזרים בין שאר ערי רודזיה הדרומית). ראש הממשלה של הפדרציה, שר העבודה, שר השיכון והסעד בממשלת רודזיה הדרומית ומזכיר הפרלמנט הפדרלי האחראי להגירה – כולם היו יהודים. הגוף הפוליטי והחברתי של יהדות רודזיה היה מועצת הצירים היהודית הרודזית שמרכזה בבולאוואיו.
עם תחילת המאבק השחור וההידרדרות במצב הביטחוני בשנות השבעים, עזבו מירב היהודים את המדינה. רבים עזבו את המדינה בשנת 1979, סמוך להקמת רפובליקת זימבבואה. רוב היהודים שעזבו התיישבו בדרום אפריקה הסמוכה ואחרים בישראל, אוסטרליה ובריטניה. כיום בזימבבואה (רודזיה הדרומית לשעבר) חיים כ-300 יהודים בלבד, כאשר רובם אינם אזרחי המדינה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- RHODESIANA - הארכיון הרודזי, ארכיון לתולדות של רודזיה
- רודזיה הדרומית, באתר The British Empire
- רודזיה הדרומית, באתר World Statesmen
- רודזיה הדרומית, באתר Crw Flags
- חלון לרודזיה - היהלום של אפריקה, ארכיון להיסטוריה של רודזיה ולחיים ברודזיה
- כתבה ב"הארץ" על התפטרות ראש ממשלת רודזיה הדרומית, 16 בדצמבר 1962
- כתבה ב"הארץ" על צבא שחרור אפריקאי ברודזיה הדרומית, 12 באוקטובר 1962
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Wills, A.J. (1967). "Three Territories". An Introduction to the History of Central Africa (2nd ed.). Durban: Oxford University Press. p. Appendix IV. מסת"ב 0-620-06410-2. Retrieved 10 September 2012.
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ Byron Farwell, The encyclopedia of nineteenth-century land warfare : an illustrated world view, New York: W.W. Norton, 2001, מסת"ב 0-393-04770-9
- ^ "RHODESIA – MZILIKAZE TO SMITH". Africa Institute Bulletin, vol. 15, 1977.
- ^ "Huge Rhodesia election win for Smith". BBC News. 7 במאי 1965.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ גד שמרון, צבא אחר: יחידות מיוחדות בצבאות העולם, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשס"ז 2007, עמ' 39, מסת"ב 965-05-1340-X
- ^ "Nation of Zimbabwe Rhodesia Is Proclaimed and Muzorewa Hails Black Victory". The New York Times. 1 ביוני 1979. נבדק ב-31 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Burns, John F. (13 בדצמבר 1979). "Rhodesia Restored To Colonial Status". The New York Times. נבדק ב-31 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gann 1958, p. 134
- ^ 10.0 10.1 Walker 1963, p. 664
- ^ Gann 1958, p. 133
| מדינות היסטוריות בזימבבואה | ||
|---|---|---|
| ממלכות ילידיות |  ממלכת מפוטו (1430–1760) •  ממלכת זימבבואה (1220–1450)
| |
| השלטון הקולוניאלי | צ'ארטר רודזיה (1890–1923) • מושבת רודזיה הדרומית (1923–1965) • הפדרציה של רודזיה וניאסלנד (1953–1963)
| |
| זימבבואה העצמאית | הרפובליקה של רודזיה (1965–1979) •  זימבבואה-רודזיה (1979–1980) • הרפובליקה של זימבבואה (החל מ-1980)
| |
38411411רודזיה הדרומית