דוברי בוז'ילוב
 | |
| לידה |
13 ביוני 1884 קוטל, רומליה המזרחית, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1945 (בגיל 60) סופיה, ממלכת בולגריה |
| מדינה | ממלכת בולגריה |
| מפלגה | ללא שיוך פוליטי |
|
| |
דוֹבְּרִי חָאדְזִ'יָאנְקִיֶיב בּוֹזִ'ילוֹב (בבולגרית: Добри Хаджиянакиев Божилов; 13 ביוני 1884, קוטל, רומליה המזרחית, האימפריה העות'מאנית – 1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה פוליטיקאי וכלכלן בולגרי, אשר כיהן כראש ממשלת בולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.
הקריירה הפוליטית
בוז'ילוב סיים בית ספר תיכון בסבישטוב וב-1902 החל לעבוד כפקיד בנק בעיר קיוסטנדיל. בהמשך, ובמשך 36 שנים הועסק בוז'ילוב בבנק הלאומי הבולגרי, תוך שהוא מכהן מספר פעמים כנגידו. בנובמבר 1938 מונה לשר האוצר בממשלתו של גאורגי קיוסאיבנוב, משרה שהחזיק גם בממשלתו של בוגדאן פילוב. ב-28 באוגוסט 1943 נפטר בוריס השלישי, מלך בולגריה, בוגדאן פילוב מונה לעוצר המלוכה והתפטר מתפקיד ראש הממשלה. בין 9 ל-14 בספטמבר כיהן שר הפנים פטר גברובסקי כראש הממשלה בפועל וב-15 בספטמבר מונה בוז'ילוב לתפקיד. בוז'ילוב כיהן גם כשר הפנים במקום גברובסקי שאולץ להתפטר.[1] בוז'ילוב היה מלוכן ותמך בהצטרפות הבולגרית להסכם התלת-צדדי. במהלך כהונתו המשיך בוז'ילוב את המדיניות הבולגרית, שעיקרה תמיכה במדינות הציר ללא עירובו בפועל של הצבא הבולגרי בלחימה.
אחריתו
בספטמבר 1943 נכנעה איטליה ובשלהי אותה שנה החלו בעלות הברית בהפצצות כבדות על סופיה. החלה מסתמנת תבוסת הגרמנים במלחמה וההנהגה הבולגרית החליטה לשנות את הרכב הממשלה כדי להציג מגמה פרו מערבית. ב-31 במאי התפטר בוז'ילוב ולמחרת היום מונה לתפקיד איוון בגריאנוב שנחשב פרו מערבי.[2] לאחר התפטרותו מונה בוז'ילוב לתפקיד נגיד הבנק הבולגרי. ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה ובמקביל התחוללה בממלכה הפיכה שהובלה על ידי תנועת חזית המולדת. הגנרל קימון גאורגייב מונה לראש הממשלה והוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון השלטון הקודם ומשתפי הפעולה עם הנאצים. ב-6 באוקטובר 1944 נעצר בוז'ילוב, הועמד לדין ונמצא אשם בפשעים נגד העם הבולגרי.[3] ב-1 בפברואר 1945 הוצא בוז'ילוב להורג בידי כיתת יורים בשטח בית העלמין בסופיה, ביחד עם 180 פוליטיקאים ואנשי צבא, חברי מנגנון המשטר הקודם.[4] ב-26 ביוני 1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את הרשעתו של בוז'ילוב וזיכה אותו מכל סעיפי האשמה.
בוז'ילוב והקהילה היהודית
באוקטובר 1940 פרסמה הממשלה הבולגרית את הצעת החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. נציגי הקונסיסטוריון של יהדות בולגריה נפגשו עם חברי הממשלה במטרה למנוע את פרסום החוק. במהלך פגישה עם ראש הממשלה פילוב שבה נכח בוז'ילוב ובמהלכה תיארו ראשי הקהילה את מצוקתם, עלב בוז'ילוב בראשי הקונסיסטוריון ולעג לתיאור מצבה של הקהילה,.[5][6]
בוז'ילוב היה שותף לאישור הממשלה להסכם שחתם אלכסנדר בלב עם תיאודור דנקר בדבר גירושם של 20,000 יהודים מ"השטחים הבולגרים החדשים". כפועל יוצא מהאישור גורשו במרץ 1943, 11,343 יהודי תראקיה היוונית ומקדוניה הווארדארית אל מחנה טרבלינקה.[7]
לאחר מינויו לתפקיד ראש הממשלה, תוך התחזקות מגמת התבוסה הגרמנית במלחמה, החליטה הממשלה הבולגרית לשנות את מדיניותה גם כלפי יהודי הממלכה. בנובמבר 1943 הותרה מחדש העלייה לארץ ישראל. במרץ 1944 יצאה מבולגריה קבוצה ראשונה של 50 ילדים יהודים. מנובמבר 1943 ועד 9 בספטמבר 1944, מועד כיבושה של בולגריה על ידי הצבא האדום עלו לישראל 766 יהודים,.[8][9] עם כינון הממשלה נפגש שר הפנים הבולגרי דוצ'ו כריסטוב עם מושלי המחוזות בממלכה ובהנחיית בוז'ילוב ציין, שהממשלה לא תפעל עוד לגירוש היהודים מתחומי בולגריה ויוענקו להם הקלות מסוימות ברכישת מזון ובמכירת רכוש.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 209-208.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 212.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 242.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, עמוד 254.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 39.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, עמוד 42.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, עמוד 124.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 211.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 75.
.svg){kind=small}
.svg)
| הקודם: בוגדאן פילוב |
ראש ממשלת ממלכת בולגריה 14 בספטמבר 1943 - 1 ביוני 1944 |
הבא: איוון בגריאנוב |
