גאורגי קיוסאיבנוב
 | |||||
| לידה |
19 בינואר 1884 פשטרה, האימפריה העות'מאנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1960 (בגיל 76) ציריך, שווייץ | ||||
| מדינה | ממלכת בולגריה | ||||
| מפלגה | ללא שיוך פוליטי | ||||
| |||||
גאורגי איבנוב קְיוֹסֶאִיבָנוֹב (בבולגרית: Георги Иванов Кьосеиванов; 19 בינואר 1884, פשטרה, רומליה המזרחית, האימפריה העות'מאנית – 27 ביולי 1960, ציריך, שווייץ), היה פוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן כראש ממשלת בולגריה במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20. בספטמבר 1939 הורה קיוסאיבנוב לגרש 4,022 "נתינים זרים" מבולגריה, כולם יהודים.
ראשית הקריירה
ב-1905 סיים קיוסאיבנוב לימודי משפטים בפריז וב-1912 כיהן כציר ממלכת בולגריה ברומא. בין 1912 ל-1915 כיהן כשגריר באיסטנבול. קיוסאיבנוב נחשב איש אמונה של משפחת המלוכה הבולגרית בכלל והמלך בוריס השלישי, בפרט. הוא המשיך לכהן כשגריר בשורת בירות אירופיות ובכלל זה ברן, ברלין, בוקרשט ובלגרד. משלהי 1934 ועד ראשית 1935 כיהן כראש לשכתו של המלך בוריס השלישי ובהמשך כיהן כשר החוץ בממשלתו של אנדריי טושב.
כהונת ראש הממשלה
לאחר הבחירות שנערכו בנובמבר 1935 הרכיב קיוסאיבנוב ממשלת קואליציה. ממשלתו של קיוסאיבנוב ביצעה טיהור בקצונת הצבא הבולגרי תוך סילוקם מהשירות של חשודים בתמיכה בליגה הצבאית. קיוסאיבנוב שינה את מגמת מדיניות החוץ של בולגריה, אשר בתקופת קימון גאורגייב נטתה לנורמליזציה של היחסים עם ברית המועצות ונקט במדיניות שדגלה בהתקרבות לאיטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית. בראשית 1937, לאחר ביסוס שלטונו, נערכו בבולגריה בחירות לרשויות המקומיות ובראשית 1938 גם לפרלמנט,[1] בהם זכתה מפלגתו השלטון ל-104 מתוך 160 צירים.[2] בתחילת יולי 1939 יצא לביקור בברלין.[3]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריז קיוסאיבנוב בהנחיית המלך על נייטראליות הממלכה הבולגרית בסכסוך. הוא הכריז שאת הסכסוך של בולגריה עם שכניה היא תפתור בדרכי שלום,[4] אולם סירב להצטרף לברית הבלקנית ללא שיובטח לבולגריה השבה של השטחים שנלקחו ממנה.[5]
אחריתו
בפברואר 1940 התפטר קיוסאיבנוב והוחלף בבוגדאן פילוב[6] שהיה בעל זיקה מדינית מובהקת לגרמניה הנאצית. הוא מונה למיופה הכוח הבולגרי בשווייץ. ב-9 בספטמבר 1944, לאחר ההפיכה הצבאית שנערכה בבולגריה ביקש קיוסאיבנוב וקיבל מקלט מדיני בשווייץ. הוא הלך לעולמו ב-1960 והוא בן 76 שנים.
קיוסאיבנוב והקהילה היהודית
תקופת כהונתו של קיוסאיבנוב לוותה בהתגברות האנטישמיות הממוסדת בבולגריה. ב-1935 הותר רשמית קיומם של ארגונים אנטישמיים.[7] בדצמבר 1937, נשא שר הפנים קראסנובסקי נאום אנטי יהודי בפני האקדמיה המדעית בסופיה. בעקבות הנאום יזמו נציגי הקונסיסטוריה היהודית פגישה עם קראסנובסקי, במהלכה טען שדבריו הוצאו מהקשרם.[8]
ב-16 בספטמבר פרסם מפקד המשטרה הבולגרית הקולונל אטאנאס פאנטב בהנחייתו של קיוסאיבנוב, צו המורה ל-4,022 נתינים זרים, כולם יהודים לעזוב את הממלכה. המשטרה בולגרית פעלה בקשיחות רבה באכיפת הצו, תוך הכאת היהודים ובזיזת רכושם. נתיני יוון וטורקיה נתקבלו חזרה במדינותיהן, אך מאות יהודים מחוסרי נתינות הובאו אל שטח ההפקר בגבולות יוון, טורקיה ובולגריה והושארו שם, כאשר הם מותקפים בידי משמרות הגבול. בגבור הלחץ הציבורי הועברו היהודים לווארנה ומשם עלו חלקם לארץ ישראל על גבי ספינות מעפילים,.[9][10]
ב-15 בינואר 1940 נפגשו ראשי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה עם קיוסאיבנוב לדיון בנושא התגברות האנטישמיות ורדיפות היהודים הממוסדות בממלכה. במהלך השיחות הועלה גם עניין הגירת הנתינים הזרים. הפגישה נמשכה שלוש וחצי שעות ולאחריה פרסם קיוסאיבנוב הצהרה בה מסר שהוא אוהד את הקהילה היהודית בבולגריה והוא יפעל להסדרת הנתינות הבולגרית לאזרחים היהודים שהוגדרו נתינים זרים.[11]
קיוסאיבנוב נמנה עם מתנגדי גירוש יהודי "בולגריה הישנה" אל מחנות ההשמדה. ב-17 במרץ 1943, מספר ימים לאחר כישלון גירוש יהודי "בולגריה הישנה" למחנות ההשמדה, החתים דימיטר פשב סגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי 43 חברי פרלמנט מסיעת הרוב ובכללם ראשי הממשלה לשעבר אלכסנדר צאנקוב וגאורגי קיוסאיבנוב על מכתב, בו פנה לראש הממשלה בוגדאן פילוב. במכתבו ציין פשב, שאין לפעולות כנגד היהודים בגבולות "בולגריה הישנה" כל יסוד חוקי, גירושם יטיל על הממלכה אות קלון ויקשה על מדיניותה העתידית.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג בתנועה הציונית 1930-1940, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 589.
- ^ בולגריה לא תצטרף לברית הבלקנית, הבוקר, 30 בינואר 1940
- ^ ראש ממשלת בולגריה לברלין, המשקיף, 5 ביולי 1939
- ^ נפתור את היחסים עם שכנינו בדרכי שלום, הבוקר, 24 בנובמבר 1939
- ^ גם בולגריה דורשת, הצופה, 10 בדצמבר 1939
- ^ התפטרה ממשלת קוסייוואנוב הבולגרית, הבוקר, 16 בפברואר 1940
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, עמוד 567.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, עמוד 605.
- ^ ז'קלין סופרמן, החקיקה האנטי-יהודית בבולגאריה, 1940-1942, והתגובות עליה, פעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 143–168. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה, עמוד 147.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, עמודים 591-592.
- ^ חיים קשלס תקופת המשטר הפאשיסטי (1940-1944), בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 771-772.
- ^ חיים קשלס, מאבקו של דימיטר פשב, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 856-858.
.svg){kind=small}
.svg)
| הקודם: אנדריי טושב |
ראש ממשלת ממלכת בולגריה 21 בנובמבר 1935 - 15 בפברואר 1940 |
הבא: בוגדאן פילוב |
| הקודם: קונסטנטין בטולוב |
שר החוץ של ממלכת בולגריה 21 באפריל 1935 - 15 בפברואר 1940 |
הבא: איוואן פופוב |
