גירוש יהודי אוסטריה

גירוש יהודי אוסטריה

שרידי בית הכנסת אור זרוע
מידע כללי
מדינה	אוסטריה
מיקום	וינה
תקופה	1420–1421 (כשנה)

גירוש יהודי אוסטריה (מכונה גם גזרות וינה. ביידיש: גזרות אוסטרייך) היה גירושם של יהודי דוכסות אוסטריה בשנים ה'ק"פ-ה'קפ"א (1420-1421). הגירוש לווה בגזרות שמד והרג, ובמסגרתו גורשו מאות יהודים, אחרים עונו, הוכרחו להתנצר או נרצחו. הגירוש הוביל לריקון הדוכסות מיהודים, ורק כעבור עשרות שנים החלו יהודים לחזור אליה.

רקע

בית הכנסת הגדול ובית הקהילה היהודית בווינה בסימטת זייטנשטט

יהדות אוסטריה

ערך מורחב – יהדות אוסטריה

לפי ממצאים ארכאולוגיים יהודים ישבו באוסטריה לפחות למן המאה השלישית לספירה. משערים כי היהודים הראשונים הגיעו לאוסטריה עם לגיונות הכיבוש הרומאי. על קיומה של קהילה יהודית בווינה באופן ודאי ידוע לנו לאחר תחילת המאה ה-12, כשזו החזיקה בשני בתי כנסת, גבתה מס בין חבריה - וסבלה מפרעות. באותה מאה גדל היישוב היהודי בווינה עם קליטתם של מתיישבים יהודים מבוואריה ומארץ הריין.

בתחילת המאה ה-13 פרחה הקהילה היהודית. אחת הסיבות העיקריות לשגשוג הייתה הכרתו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בכך שהיהודים הם קבוצה גזעית ודתית נפרדת, ובשל כך לא יוכלו לקבל את החוק הנוצרי הכללי. על יסוד הנחה זו פרסם הקיסר ביולי 1244 כתב זכויות ליהודים, בו עודד את היהודים לעסוק בהלוואת-כספים, עודד הגירת יהודים נוספים לארצו והבטיח להם הגנה וזכויות אוטונומיות. עיקר עיסוקם של היהודים היה מסחר וגביית מיסים, ויהודים אף הגיעו לעמדות מפתח בשלטון. גם מבחינה תורנית הקהילה היהודית פרחה ומספר גדולי אשכנז התגוררו בה ואף כונו "גדולי אוסטרייך". שגשוגה של הקהילה היהודית והתעסקותם בגביית מס עוררה את קנאת האוכלוסייה המקומית ואת שנאת הכנסייה.

בסוף המאה ה-13 עם עלייתה לשלטון של שושלת בית הבסבורג הקתולית, הורע מצבה של הקהילה; נערכו פוגרומים ביהודים, נגזרו עליהם גזרות שונות שהצרו את צעדיהם והקהילה החלה להתרושש ולרדת מגדולתה. תקופה זו אופיינה בביטולים רבים של חובות לטובת היהודים, החרמת רכושם והטלת מגבלות כלכליות עליהם, התרוששות היהודים גרמה לירידת ערכם בעיני הדוכס והאצילים וכתוצאה מזה גם אזרחי אוסטריה יכלו לפגוע ביהודים ביתר קלות.

בשנת 1411 לאחר מותו של העוצר לאופולד הרביעי מונה אלברכט החמישי לדוכס אוסטריה, אלברכט שהיה זקוק לכסף להוצאות חצרו, לחיסול שודדי הדרכים ולמימון צבא למלחמה בהוסיטים הטיל באותה שנה על יהודי אוסטריה מס בסכום של 6,000 פלורינים, בשנת 1414 הטיל מס נוסף בסכום של 12,000 פלורינים, וב1417 דרש 6,000 פלורינים נוספים, יהודי אוסטריה המרוששים נאלצו ללוות מנוצרים את הכסף.

בערב הגירוש, בשנת ה'ק"פ (1420), מנתה הקהילה היהודית בוינה כ-800 נפשות. בשאר ערי הדוכסות התגוררו מאות משפחות נוספות.

מלחמות ההוסיטים

ערך מורחב – המלחמות ההוסיטיות

אלברכט החמישי, דוכס אוסטריה

מלחמות ההוסיטים הן סדרת קרבות שפרצו לאחר הוצאתו להורג של יאן הוס בידי מועצת קונסטנץ וזיגיסמונד מלך הונגריה. המורדים ההוסיטים לחמו בכוחותיו של זיגיסמונד, שנתמך בידי האפיפיור, ובכוחותיהם של אצילים גרמנים קתולים, ונחלו נצחון.

אלברכט החמישי, דוכס אוסטריה היה בין האצילים הלוחמים בהוסיטים, ולאחר ההפסד בקרב, היה זקוק נואשות למלא את קופת ארצו שהתרוששה במלחמה. לשם כך העליל על נתיניו היהודים שהם מסייעים להוסיטים בכסף ובנשק, השמועות על תמיכת היהודים בהוסיטים נפוצו בוינה והמחלקה לתיאולוגיה במכללת וינה חקרה את הנושא ו"קבעה" ש ”מספר היהודים גדול מידי, שהם חיים חיי מותרות וקוראים בספרים איומים הנמצאים אצלם ותכנם כלימת בוראם, קללת כל ה"קדושים" וגדוף כל הנוצריים”, חוות דעת זו גרמה לתסיסה של הסטודנטים ולהגברת האנטישמיות.

החוקרים חלוקים בדעתם האם היה קשר כלשהו בין ההוסיטים לבין היהודים. חיים הלל בן-ששון ורות גלדשטיין-קסטנברג סבורים כי נראה שהיתה קירבה מסויימת בין ההוסיטים ליהודים, שלמה איידלברג דוחה את טענותיהם וקובע שלא נמצאה שום הוכחה לקשר כלשהו בין היהודים להוסיטים ולא נמצאו ברשומות טענות ספציפיות על סיוע ממשי להוסיטיים.

מהלך הגירוש והגזרות

לאחר פרסום ההאשמות על שיתוף הפעולה בין היהודים להוסיטים, והאשמת פרנס יהודי עשיר מאנס הסמוכה לוינה בחילול לחם ה"קודש", החליט הדוכס למצות את הדין עם יהודי אוסטריה. לפי מספר מקורות, נגזרה הגזרה טרם אחד ממסעותיו למסע צלב נגד ההוסיטים, שאם לא יצליח במלחמתו יבוצע הגירוש.

בי' בסיוון ק"פ (23 במאי 1420) ציווה הדוכס על גירוש נתיניו היהודים העניים, בעוד יהודי וינה העשירים ייאסרו. בחודש תמוז ק"פ בוצעה הגזרה בעניי וינה, ואלו נשדדו ונלקחו לסירות ללא יכולת היגוי על הדנובה לכיוון הונגריה. הגירוש בסירות התבצע בתנאי צפיפות ללא אוכל ושתיה. חלק מהסירות התהפכו ורבים מנוסעיהם טבעו. חלק אחר שרדו את המסע לבודפשט וחולצו בסמוך לחופיה. בהמשך גורשו אף עניי יהודי קרמס, קלוסטרנויבורג (גר'), הרצוגנבורג (גר'), ליפוט, לינץ, שטייר, וולס, לאופולדסדורף , היינבורג , זיטרסדורף (גר') ומארקץ' וערים נוספות, המגורשים התפזרו למורביה, לאזור הריינוס, לאיטליה ולתורכיה, חלק מהיהודים עבר לוינר-ניישטט שם הותר להם לגור לאחר שתדלנותו של רבי ישראל איסרלן וחלק קטן נשאר בוינה בצורה לא לגאלית, כתוצאה מגירוש זה הייתה אוסטריה הראשונה בין מדינות מרכז אירופה שגירשה את תושביה היהודים.

היהודים העשירים נותרו באוסטריה, והופעל עליהם לחץ רב שימירו את דתם, בין היתר גם בשל החוק הקיים שכספם של המוטבלים לנצרות עובר לכנסייה^{[דרושה הבהרה]}. עשירי וינה נכלאו, כספם הוחרם והם עונו בעינויים קשים כדי שימירו את דתם ויגלו את המקום בו החביאו את רכושם. חלק מהיהודים לא שרדו את העינויים ומתו, ביניהם רבי אהרן בלומלין. בחודשים הבאים נתפסו צעירים רבים מהמשפחות העשירות שנותרו באוסטריה, ואלו רוכזו בווינה ועונו בעינויים קשים כדי שימירו את דתם, ללא הועיל, היו יהודים שהייאוש מהמצב גרם להם להרוג את עצמם, השלטון הפריד ילדים מהוריהם ונשים מבעליהם והכריח אותם לעבור עבירות ואף להמיר את דתם. בחג הסוכות קפ"א נודע לקבוצת יהודים הכלואים בבית הכנסת בווינה שהדוכס בעצת יועצו המומר מתכנן לקחת את ילדיהם ולהמיר את דתם בכפיה. היהודים החליטו למות על קידוש השם והטילו גורל ביניהם מי יהרוג את הגברים ומי תהרוג את הנשים, לאחר שכל הקהל נשחטו, נותרו רבי יונה הכהן שעלה בגורלו לשחוט את הגברים והאשה שעלתה בגורל, לבקשתה הרג רבי יונה גם אותה, ואחר כך הצית את בית הכנסת ומת גם הוא.

אחרי שנודע לדוכס על ההתאבדות, ציווה לכלוא בבית כנסת בווינה 160 נערים ונערות מהנותרים בעיר. הצעירים הורעבו וניסו לפתותם ולאיים עליהם כדי שיסכימו להתנצר. לאחר שהנערים סירבו פרסם הדוכס שהם מועמדים למכירה. הנערים ששמעו על כך התבצרו בבית הכנסת ונלחמו במי שניסה להיכנס ואף פצעו את חלקם, לאחר שהנערים נוצחו נמכרו חלקם לשמד בארצות רחוקות.

ב23 בדצמבר 1420 לאחר השתדלות רבני איטליה הוציא האפיפיור מרטינוס החמישי הוראה לפיה אסור להמיר את דתם של היהודים באונס, למרות הוראתו של האפיפיור נלקחו הילדים שבודדו ממשפחתם והוטבלו לנצרות במנזרים נגד רצונם, לפי גרסה אחרת, לאחר השתדלות רבנים מספרד אצל האפיפיור הוא שלח מכתב לאלברכט ולזיגיסמונד מלך הונגריה, לפיו כל היהודים שהשתמדו באונס או בעקבות ילדיהם יכולים לחזור לדתם. האנוסים ששמעו על כך חזרו בתשובה ושבו לדת ישראל.

בשלב זה נותרו כ-210 יהודים כלואים בוינה, בהם כתשעים גברים ומאה ועשרים נשים ששרדו את העינויים וסירבו להמיר את דתם. הללו הואשמו בחילול לחם ה"קודש" ובט' בניסן קפ"א (12 במרץ 1421) הועלו כולם על המוקד בארדברג (כיום בלאנדשטרסה (וינה)) כשהם שרים ורוקדים בדרכם למוקד. לאחר שריפתם תושבי העיר וסטודנטים נברו באפרם בחיפוש אחרי זהב ובתיהם הוחרמו לטובת הדוכס.

לאחר שאוסטריה רוקנה מיהודיה הוכרז כי חל איסור ליהודים לחזור אליה, וכי מי שילין יהודים בביתו יועלה על המוקד. ילדי ההרוגים הוטבלו לנצרות, ובית כנסת 'אור זרוע' שהיה ביודנפלאץ (כיכר היהודים) פורק ואבניו נלקחו לבניית אוניברסיטה. עשרות שנים מאוחר יותר ניתנו אישורים בודדים ליהודים מקושרים להתיישב באוסטריה ומספרם גדל במאתיים השנים הבאות, עד שבגזרות ת"ח ות"ט קלטה הקהילה פליטים רבים. בשנת ה'ת"ל התיר פרידריך השלישי באופן רשמי ליהודים לשוב ולהתיישב בכל ערי שטיריה וקרינתיה שבאוסטריה.

כשנתיים לאחר הגירוש, נישא אלברכט לאליזבת מלוקסמבורג, בתו של זיגיסמונד, מלך הונגריה. לאחר נישואיו ביקש מחמיו שיגרש אף יהודי הונגריה, אך זיגיסמונד סירב ואף פירסם איסור על פגיעה ביהודי ארצו וקריאה למגורשי אוסטריה להתיישב בהונגריה.

שרידים כיום

ביודנפלאץ קיים כיום "בית המזרחי" שנבנה על חורבות בית הכנסת "אור זרוע" שנחרב במהלך הגזרות. בבניין זה ישנו בית כנסת פעיל ומוזיאון יהודי ובקומת המרתף ניתן לראות את שרידי בית הכנסת העתיק.

בנוסף קיים בכיכר תבליט מהמאה ה-15 בו כתוב בלטינית ”דרך נהר הירדן יטהרו הגופים מזוהמה ומרשע, כל הנסתר והחוטא עבר, כך עלתה ב-1421 בערו רחובות העיר כדי להעיד על פשעיהם של הכלבים היהודים”^{[דרושה הבהרה]}.

בספרות התורנית

בספרות התורנית בתקופה שלאחר הגירוש ישנם מספר אזכורים לגזירת וינה, ומדינת אוסטריה מכונה בספרות התורנית של התקופה כ"ארץ הדמים".

שאלה שמופיעה בספר תרומת הדשן ובתשובות מהרי"ל עוסקת בדין שבויה בנשים שנכלאו בבתי גויים והופרדו אחת מהשניה כדי להקל על פיתויין ועל הניסיון להעבירן על דתן, היו נשים שהצליחו לברוח ללא שהמירו את דתן, ואף בין הנשים שהמירו את דתן היו שמיד חזרו לבעליהן וליהדותן והיו כאלו שלאחר חודש או יותר חזרו ליהדותן, הפוסקים באותה תקופה עסקו בהיתר אותם נשים לבעליהן הישראלים והכהנים.

רבי יוסף יוזפא אוסטרייכר בספרו לקט יושר כותב שרבו התרומת הדשן היה מתענה בט' ניסן, יום רציחת אמו בוינה. עוד כתב שלפעמים היה התרומת הדשן מספר לתלמידיו המבוגרים בתשעה באב את סיפור גזרות וינה.

קישורים חיצוניים

• גזירת איסטרייך וק"ק ווינה, באתר אוצר החכמה
• ברנפלד, שמעון בן משה, ספר הדמעות - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשסד 45 - מטות מסעי, תשסד 45, באתר אוצר החכמה.
• אונגרפלד, משה בן יצחק, וינה, באתר אוצר החכמה.
• רדיפות ועלילות | הקהילות היהודיות באוסטריה, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי