גדעון מאירי
בעת דיון בקבוצת התכנון לשיפור התעופה בסרביה, 2010. | |
לידה |
7 במרץ 1944 (גיל: 80) י"ב באדר ה'תש"ד בית יוסף, פלשתינה (א"י) |
---|---|
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1962–1984 (כ־22 שנים) |
דרגה | אלוף-משנה |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
תפקידים אזרחיים | |
|
גדעון מאירי (נולד ב-7 במרץ 1944) הוא קצין בצה"ל בדימוס בדרגת אלוף-משנה, שפיקד על יחידות חיל רגלים בצה"ל ואזור דרום לבנון. לאחר פרישתו מצה"ל התמחה בנושאי אבטחת תעופה, ועסק בכך בישראל ובשאר העולם.
משפחה וילדות
האב אריה נולד ב-1904, בעיירה גורליצה במחוז קראקוב, גליציה המערבית, פולין, למשפחת ליכטמן. במלחמת העולם הראשונה ובמשך כחצי שנה בעיירה שהייתה בקו החזית שבין הצבא האוסטרו-הונגרי לבין הצבא הרוסי והעיירה עברה מספר רב של פעמים מצד לצד. הנער אריה ליכטמן נפצע שם בכדור בגבו שנשא אותו עד מותו. בנעוריו השתייך לתנועת עקיבא ושהה במשך כשנה וחצי ב'הכשרה' בקראקוב.
ב-1929 עלה האב לארץ ובשנתיים הראשונות עבד בעבודות מזדמנות בחקלאות באזור המרכז נחלת יהודה (מושב), נס ציונה. האב קיבל הצעה לנהל את הצרכניה בנחלת יהודה אך סירב ”לא לשם כך עליתי לארץ ישראל”
ב-1933 עבר לחיפה והחל לעבוד כטפסן, באותן שנים היה "בום" של עבודות תשתית ובנייה בנמל חיפה וברחובות הסמוכים לו. הצטרף ל"ארגון הצפון א'" שאסף חבורה של פועלים יהודים ששאפו להקים יישוב חקלאי ולעסוק בחקלאות.
האם אסתר נולדה ב-1900, בעיירה הורודנקה, ליד לבוב, גליציה המזרחית, פולין, למשפחת הרטנשיין. בנעוריה השתייכה לתנועת "גורדוניה" ובמסגרת זו הגיעה ארצה ב-1930. את שנותיה הראשונות עשתה בנחלת יהודה (מושב) ולאחר היכרות עם אריה, עברה אתו לחיפה ושם נישאו.
ב-9 באפריל 1937, לאחר תקופת המתנה ארוכה, עלו על הקרקע, בחבורה שמנתה 20 משפחות, בעמק בית שאן והקימו את מושב בית יוסף. היה זה המושב הראשון במסגרת "חומה ומגדל" והישוב הראשון בעמק בית שאן. מאז הקמת מושב בית יוסף, עסקו ההורים בחקלאות
ב-1935 נולד, האח הבכור משולם. האח השני אמיץ נולד ב-1940. ב-7 במרץ 1944 נולד גדעון במושב בית יוסף. האחות דבורה נולדה ב-1948 וב-1950, נולדה אחות נוספת – נאוה.
במלחמת העצמאות, ב-15 מאי 1948, החלה הפגזת המושב על ידי ארטילריה עיראקית. נשים וילדים פונו לכפר יחזקאל והמושב עמד בהתקפות קשות. הבתים ואמצעי הקיום העיקריים נהרסו. לכן החלק הגדול של המשפחות לא חזר למושב.
באוגוסט 1948 עברה המשפחה לחיפה, והתגוררה במושבה הגרמנית.
בשנת 1948, ברוח התקופה שלאחר הקמת המדינה לעברות שמות לועזיים, החליפו ההורים את שם המשפחה למאירי.
בחיפה השתתפו ההורים בהתארגנות להקמת מושב חדש, ביולי 1949 עברו ההורים לבוסתן הגליל. והמשיכו לעסוק בחקלאות.
לימודים
מאירי למד בבית הספר היסודי בעכו. המשיך בבית הספר תיכון בקריית חיים במגמה פדגוגית. בשנות ילדותו היה חבר באגודה ימית של "הפועל עכו" ובמסגרת זו עבר הכשרה וקורסים כמשיט סירה.
גלריה
-
מושב בית יוסף בעת עלייתו על הקרקע בעמק בית שאן 9 באפריל 1937.
שירות צבאי
עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1962, בחר גדעון לשרת בחטיבת גולני הוצב לגדוד 13 "גדעון" שם עבר טירונות. גדעון עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לסיירת גולני. בסיירת עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר.
בתום הקורס שב לגדוד 13 בחטיבת גולני ושימש כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה מסייעת. בשנים שלפני המלחמה השתתף במספר פעולות התגמול. הבולט ביניהם – מבצע קלעת, בחודש מאי 1966, בירדן, מול מושב בית יוסף.
במלחמת ששת הימים פיקד גדעון על פלוגה מסייעת במהלך כיבוש רמת הגולן[1]. מיד לאחר המלחמה, כוח מפלוגתו 'תפס' את מוצב החרמון.
במרץ 1968 השתחרר גדעון מצה"ל ועבד במפעל התעשייה האווירית לישראל, באגף שעסק בפיתוח ויצור אמצעי לחימה לנושאי בט"ש שקיבלו חשיבות בצה"ל מיד אחרי מלחמת ששת הימים.
בקיץ 1969 לאחר שנה וחצי ב"אזרחות" חזר גדעון לצה"ל. הוצב לתפקיד קצין מודיעין בחטיבה המרחבית של רמת הגולן - חטמ"ר 820.
בקיץ 1970, הוחזר לגדוד 13 בחטיבת גולני כסמג"ד. בקיץ 1971 הועבר לתפקיד קצין מבצעים של פיקוד המרכז.
בקיץ 1972 יצא לקורס פו"מ. בסיום הקורס בסתיו 1973 הועבר לתפקיד ראש ענף נשק בבה"ד 3 - בית הספר למקצועות חי"ר.
לאחר כחודש בתפקיד זה, פרצה מלחמת יום הכיפורים. מינוי חירום של סגל ענף נשק היה פלוגה מסייעת ל-גדוד בה"ד 1. הפלוגה יצאה למעבר המיתלה, שם נערכו להגנה. לאחר כשבוע, נקרא גדעון לפיקוד הצפון, לחטיבת גולני. מפקד החטיבה, אל"ם אמיר דרורי הודיע ”אתה מקבל את גד' 17” - קורס מ"כים של גולני. מפקד החטיבה הסביר לגדעון היכן הגדוד. לפני שנפרדו, ביקש גדעון מאמיר דרורי, ”כשתיגמר המלחמה , הייתי רוצה לקבל גדוד רובאים רגיל”.
בעת הלחימה לכיבוש מחדש של החרמון - מבצע קינוח – קיבל הגדוד בפיקודו של גדעון משימה משנית: חסימה במורדות המזרחיים של החרמון כנגד 'ברחנים'. בפועל, למעט ירי מרגמות 81 מ"מ [א], הכוח לא בא לידי בטוי.
אמיר דרורי זכר את בקשתו של גדעון. זמן קצר לאחר הפסקת האש, הועבר הפיקוד על גדוד 17 "אריות הגולן" לדוד כץ. גדעון קיבל את הפיקוד על גדוד 12 "ברק" של חטיבת גולני. הגדוד ספג אבדות כבר ביומיים הראשונים של המלחמה, כולל המג"ד סא"ל יעקב שחר שנהרג. הסמג"ד ארוין לביא, קיבל פיקוד על הגדוד עד סוף המלחמה כולל כיבוש מזרעת בית ג'אן והתארגנות להגנה בנקודה הקרובה ביותר לדמשק במובלעת הסורית.
לאחר התארגנות וקליטת נגמ"שים חדשים, חזר גדוד 12 למובלעת והיה הכוח הצבאי הישראלי האחרון שנסוג מהמובלעת הסורית בתחילת קיץ 1974.
בקיץ 1974, סיים גדעון את תפקידו ועבר לבירנית. בתפקיד סגן מפקד החטיבה המרחבית החדשה שהוקמה לגזרה המערבית של גבול הלבנון. הגזרה החלה להתחמם ולספוג פיגועי פח"ע מבסיסי מחבלים בלבנון.
בשנת 1974 שימש כסגן מפקד יחידת המיעוטים ובהמשך מונה למפקד עוצבת ברעם[2].
בסתיו 1974 שודרגה יחידת המיעוטים לחטיבה, חלקה בסדיר וחלקה במילואים, הועלתה לגבול לבנון וקיבלה את האחריות על גזרה זו. המח"ט היה פואד בן אליעזר וגדעון נעשה סמח"ט א'. בגזרה הוקמה אז גדר התראה בתהליך מזורז. הגדר פותחה ב"תעשייה האווירית" במפעל ובאגף בו עבד מאירי שש שנים קודם לכן והיה שותף לפיתוחה. על רקע זה היה לו קל לקלוט את הפרויקט. מהר מאוד פיתח את תורת ההפעלה המבצעית של גדר התראה. תורה שעקרונותיה הונחלו לכל צה"ל והם מופעלים עד היום.
מבצעים בקחצ"ר - בסתיו 1975, סיים גדעון את תפקידו ב-חטיבה 300 ועבר למפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי בתפקיד קצין אגם. הקחצ"ר היה אז תא"ל דן שומרון. כשהתחיל "להתבשל" "מבצע אנטבה", הצליח לשכנע את שומרון כי במבצע צריכה גם חטיבת גולני לקחת חלק ואכן כך קרה.
חטיבה 300 - בקיץ 1976 מונה גדעון כמפקד לחטיבה 300 והחליף בתפקיד את פואד בן אליעזר. תקופה הפיקוד התאפיינה בביטחון שוטף פעיל מאוד. וגם כתקופת התארגנות אינטנסיבית של מערך ההגנה המרחבית ושילובו בתוכנית ההגנה האזורית יחד עם כוחות צהל התקניים. המשמעות: עריכת תוכניות הגנה ליישובים. בניית מערך ביצורים. קליטת נשק ואמצעים מיוחדים ובניית כוח אדם כולל היקף רחב של קורסים מקצועיים.
במקביל התקיימה פעילות אינטנסיבית של "הגדר הטובה" שכללה סיורים מבצעיים תכופים ביישובים הנוצריים בשטח הלבנוני, תוכניות הגנה שם והכשרה צבאית לכוחות מיליציונים שהחלו להתגבש בדרום לבנון.
בסתיו 1977 מונה על פי החלטת ראש אגם רפאל איתן [ב] לתפקיד מפקד אזור דרום לבנון. המינוי היה בניגוד לרצונו של גדעון שביקש להמשיך בתפקידו כמפקד החטיבה.[ג]
תורת חי"ר וצנחנים - ב-אביב 1978, עם סיום "מבצע ליטני" והקמת אוגדה 91, בוטלה מפקדת אד"ל [ד] וגדעון עבר למפקדת קחצ"ר לתפקיד ראש תחצ"נ.
אחד הנושאים ששם לו כמטרה לקדם, היה "להחיות" את "תורת האיגוף הימי". ואכן, נוכח לראות כי במלחמת שלום הגליל, נושא האיגוף הימי בא לידי ביטוי.
בסוף שנת 1979, סיים גדעון את תפקידו בקחצ"ר ואת שירותו הפעיל בצה"ל
-
מנוחה בעת מסע גדודי - גד' 13, חורף 1965.
-
עם תום מלחמת ששת הימים, ברמת הגולן 1967.
-
קציני גדוד 13 בחרמון 1967
-
רב-סרן גדעון מאירי 1971.
-
גדעון מאירי רס"ן 1973
-
מג"ד 12, סא"ל גדעון מאירי 1974
-
קבלת דרגת אל"ם מהרמטכ"ל מרדכי גור 1976.
-
ביקור יצחק רבין ואלוף פיקוד הצפון רפאל איתן בחטיבה 300
-
גדעון מאירי מפקד אד"ל, בלבנון 1978.
תפקידים אזרחיים
לאחר הפרישה מצה"ל בסוף דצמבר 1979, לא היו עדיין מספיק שנים ליציאה לגמלאות. נכנס לקורס של השב"כ בסטטוס של "מושאל". [ה]
אבטחת התעופה - בתפקיד הראשון באזרחות יצא בקיץ 1980 לשליחות לניו-יורק כקצין ביטחון לסניף ניו יורק של אל-על. תפקיד שהסתיים בסתיו 1983 וחזר לישראל בקיץ 1983. השלים תהליך פרישה לגמלאות מצה"ל ופרש באופן רשמי באפריל 1984. לאחר השלמת לימודים [BA אוניברסיטת ת"א], באביב 1985 הצטרף לאגף הביטחון ב"אל על" ובקיץ 1986 התמנה לתפקיד סגן ראש אגף הביטחון למבצעים.
מזרח אירופה - בתפקיד זה, יצא כחבר במשלחת לגיבוש הסכם תעופה בין ישראל לפולין. בעקבות סדרת פגישות אותה הגדיר כ”מעניינות ומאלפות” החלו להתבצע טיסות אל על לוורשה בשנת 1987. העיסוק במשא ומתן הזה היווה התחלה להתעניינות במתרחש במזרח אירופה בכלל והיהודים שם, בפרט. המשך מעורבות של מאירי, כנציג אגף הביטחון, בטיפול בפעילות "אל על" במדינות אירופה. ובעקבות זאת, בטיפול שנדרש מגל העלייה הגדול עם פתיחת שערי היציאה מברית המועצות. לפני ואחרי ביטולו של "מסך הברזל". בתחום טיפולו היו הקשרים עם מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, בולגריה וברית המועצות עצמה. לדבריו ”המפגשים עם נציגי השלטון הקומוניסטי מחד ועם המוני היהודים היוצאים אל החופש מאידך היו מעניינים, מאלפים, מרתקים ומרגשים.”
ב-1991 סיים תפקידו במטה אגף הביטחון ויצא באביב 1992 פעם נוספת לניו יורק כ"ממונה ביטחון אל על ל-ארצות הברית". בתקופת שהייתו שם התרחבה פעילות אל על ליעדים נוספים ברחבי ארצות הברית. פעילות שחייבה מפגשים ושיחות רבות עם השלטונות מקומיים. במקביל ארגון ובניית אמצעים וכוח אדם להפעלת תחנות חדשות.
בסתיו 1995 חזר לישראל ועד קיץ 1996 עבד כ-קב"ט עתודה במספר תחנות אל על, בעיקר תחנות מהן עברה העלייה באוקראינה.
חברת ארקיע - בקיץ 1996 התמנה גדעון לתפקיד מנהל הביטחון של חברת ארקיע. תפקיד זה סיים על פי בקשתו בסתיו 2001. סמוך לסיום התפקיד, אירע האירוע הטרגי המוכר כ-פיגועי 11 בספטמבר. לפי בקשה אמריקאית יצא גדעון לדיונים עם נציגי ה-FAA וחברת בואינג לייעוץ על אמצעי מיגון וביטחון הדרושים במטוסים.
אבטחה מחוץ לישראל
אבטחת בית ספר יהודי - באביב 2002 יצא גדעון לסייע ל-Maurice (Chico) Sabbah פילנתרופ יהודי,[ו] שהקים בית הספר תיכון יהודי עם פנימייה בגרינסבורו צפון קרוליינה - (American Hebrew Academy). היה זה מוסד חדש לגמרי מהמסד ועד הטפחות. מאירי הקים בו מערכת אבטחה מקצועית שתענה על איומי הטירור שהפתיעו את ארצות הברית. בתפקיד זה עסק עד סוף 2006, ואז חזר לישראל.
ביטחון תעופה בסרביה - בשנת 2009 יצא גדעון לסרביה, לפרויקט שדרוג מערך התעופה הסרבי לרמה הנדרשת על ידי ההשוק האירופי המשותף. הפרויקט בוצע על ידי חברה שוודית ממלכתית. השוודים קיבלו עליו המלצות והעריכו את הניסיון המצטבר ולא נרתעו מהעסקת ישראלי. התקופה הייתה אחרי 'מלחמות הבלקן' כשרמת החשד בסרביה כלפי האירופאים עדיין גבוהה. הפעילות נעשתה בצוות רב לאומי: ראש הצוות מסלובניה, שוודי, איסלנדי ומאירי. שנשכר לנושא הביטחון.
לימודים
תאר ראשון - בשנת 1972 במסגרת הקורס של המכללה לפיקוד ומטה למד מאירי שנת לימודים ראשונה BA כללי באוניברסיטת תל אביב והפסיק עקב השירות הצבאי. באביב 1985 השלים מאירי לימודים לתאר ראשון באוניברסיטת ת"א.
תואר שני - בשנים 09–2007 למד גדעון לתואר שני באוניברסיטת חיפה בנושא "ההיסטוריה של יהודי פולין ומזרח אירפה" וזאת בעקבות חשיפה ל"שורשים" שהחלה עוד בסוף שנות ה-80 והתחזקה בתחילת שנות ה-90 בעקבות שערי העלייה שנפתחו ב-ברית המועצות. סיים את הלימודים הפרונטליים אך לא השלים את יתרת החובות ועדיין לא זכאי לתואר השני.
פעילות אזרחית
פולין – גדעון חזר ב-2011 ומאז הוא מתנדב בעמותת "מצעד החיים". זה מעסיק אותו כ-3 שבועות בשנה כולל חופשת הפסח, אירועי יום העצמאות. וכן פעילויות נוספות הנוגעות לפולין ולהיסטוריה היהודית שם.
ליווי נוער יהודי - ב-15 השנים האחרונות, מלווה קבוצות תלמידים אמריקאים-יהודים [כיתה י"א] המגיעים לישראל לסמסטר לימודי של 10–12 שבועות ב"סמינר אמריקאי" ב-הוד השרון. המטרה העיקרית של הפעילות היא הכרת ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל. מיושמת בלימודים בכיתה בשילוב סיורים לימודיים בשטח. מאירי מתלווה לתלמידים בפעילותיהם. ובמיוחד לסיורים בישראל: עלייה למצדה, מסע מים-לים וכדומה.
משפחה ומגורים
בספטמבר 1966 – נישא גדעון ליעל [ישראלי], מורה במקצועה ובת קבוץ דגניה ב' ועברו להתגורר בנען. במשך השנים נולדו לזוג שלוש בנות: מיכל, עדי וענת.
- מיכל – ילידת 1967, חברת קבוץ נען. נשואה +4. עובדת כפקידת רכש במפעל נען מוצרי השקיה'.
- עדי – ילידת 1969, גרה ביהוד. נשואה+2. מנהלת השיווק ב-"פרנדלי רובוטיקס". מפעל שפיתח ומייצר רובוט לכיסוח דשא. המפעל נקנה לאחרונה על ידי קונצרן ענק אמריקאי – MTD .
- ענת – ילידת 1980, חברת קבוץ נען, נשואה+1. קונדיטורית במקצועה, אמא במשרה מלאה.
מגורים
במרץ 1968 – השתחרר גדעון מצה"ל והמשפחה עברה להתגורר ביהוד. ביולי 1969 חזר גדעון לצה"ל.
באוגוסט 1971 עברה המשפחה לירושלים. עד יולי 1972 שחזרה ליהוד.
ביולי 1976 מעבר לשירות צפון, מגורים מושב נטועה, צמוד לבירנית.
באוגוסט 1978 לאור התפקיד שקיבל במפקדת קחצ"ר ברמלה. בקבוץ נען חיפשו מורה. יעל מאירי מורה וכך נכנסו לקיבוץ נען כשכירים.
ביולי 1980 –במסגרת עבודתו של גדעון באל על עוברת המשפחה לניו יורק.
באוגוסט, 1983 עם סיום השליחות בניו יורק. הבנות הגדולות היו כבר בסוף יסודי ותחילת תיכון לחצו מאוד לחזור לנען. לאחר התלבטות חזרה המשפחה לנען, במעמד של שכירים.
בשנת 1989, נכנסה המשפחה לתהליך של "קבלה לחברות" ולאחר זמן נעשו חברים מן השורה בקבוץ נען.
בחודש אפריל 1992 יצאה המשפחה לניו יורק עד ספטמבר 1995 ומאז ועד עכשיו בנען.
לקריאה נוספת
- יעקב ארז, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 157.
- אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים - על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמוד 135.
קישורים חיצוניים
- מאירי גדעון (אל"ם) מיל. 1977 - 1976, באתר יד לבנים הדרוזים.
ביאורים
- ^ לדעת מאירי האפקטיביות של הירי אינה ידועה
- ^ רפאל איתן היה כבר 'מסומן' כרמטכ"ל הבא של צה"ל
- ^ כמו כן התגבשה אצלו הערכה של חוסר תכלית בשהיית צה"ל בלבנון.
- ^ לימים הוקמה יחידת קשר לבנון – יק"ל, במסגרת אוגדה 91 וזאת במקביל להקמת צבא דרום לבנון.
- ^ בסטאטוס של מושאל מצה"ל. כדי לתת לו להשלים את מכסת השנים המחייבת לפני יציאה לגמלאות.
- ^ מייסד בית הספר - Maurice (Chico) Sabbah. – דמות ציורית. הוריו, מהגרים יהודים ממצרים. נולד בברוקלין. בתחילת שנות ה-50 הגיע לישראל במסגרת גרעין נחל. שירת בצה"ל. התחתן עם ישראלית, קיבל צו-גיוס לצבא האמריקאי שירת במלחמת קוריאה ונשאר בארצות הברית. נפטר באפריל 2007.
הערות שוליים
- ^ הסיוע הארטילרי בקרב להבקעה של חטיבת גולני ברמת הגולן, אתר בית התותחן
- ^ מאירי גדעון (אל"ם) מיל. 1977 - 1976, באתר יד לבנים הדרוזים.
מפקדי עוצבת ברעם | |
---|---|
|
31951235גדעון מאירי