ברטיואויפאלו
 | |
| רחוב ברצ'ני | |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | המישור הגדול הצפוני |
| מחוז | היידו-ביהר |
| נפה | נפת ברטיואויפאלו |
| שטח | 171.01 קמ"ר |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.berettyoujfalu.hu | |
בֶּרֶטְיוֹאוּיְפַאלוּ (בהונגרית: Berettyóújfalu) היא עיר במחוז היידו-ביהר בנפת ברטיואויפאלו.
מיקום
היישוב ממוקם באמצע החלק המזרחי של המישור ההונגרי הגדול, על גדות נהר ברטיו, 40 ק"מ מדברצן וכ-35 ק"מ מאוראדיה. שכני היישוב: מהצפון דרצ'קה וטפה ממזרח סנטפטרסג, בעצם מכל כיוון יש יישובים רבים וקרובים.
תחבורה
בכביש
הכביש הראשי מספר 42 עובר דרך העיר, בערך בכיוון מערב-מזרח ובכיוון צפון-דרום נמצא את הכביש הראשי 47 שחוצה את העיר גם הוא, מהם יש גישה קלה לכיוון בודפשט – סולנוק – וכן לדברצן ולכיוון סגד – בקשצ'אבה; החיבור לכיוון דברצן הוא גם באמצעות הכביש המהיר M35.
ברכבת
בין קווי רכבת המקומיים, הקו 101 עובר דרך היישוב, שהוא גם קו מעבר בינלאומי לרומניה. תחנת הרכבת של ברטיואויפאלו ממוקמת בקצה הדרומי של מרכז העיר, אליה מגיעים דרך כביש 42 ומהכביש הראשי 47 הוא נגיש בכביש צדדי מס' 312 (Vasút utca).
היסטוריה
האזור היה מיושב עוד מימי קדם ומאז תקופת הברונזה המאוחרת. בתקופת הברזל האזור נכבש על ידי הסקיתים, הסרמטים, אחר כך הקלטים, ולבסוף על ידי ההונים. לאחר פלישת שבטי המדיארים והתיישבות המדיארים במרכז אירופה היו באזור כמה יישובים קטנים יותר, שם התקיימה חקלאות נוודית למחצה.
לאחר עצמאות הונגריה בתחילת המאה ה-10, נוסדו באזור כ-15 כפרים, הכפרים נוסדו על הגבעות היות והאזור כולו היה ביצה ענקית, התושבים היו מתניידים עם סירות ממקום למקום, לכל ישוב היה לפחות נמל אחד. עיקר פרנסתם הייתה מחקלאות.
בשנת 1481 העניק מתיאש הראשון, מלך הונגריה, נקודת איסוף מכס וכספים שהוקמו ביישוב וניתנה לו גם הזכות לערוך ירידים. אוכלוסיית הכפר המוערכת לא עלתה אז על שלוש מאות. חשיבותו הוגברה על ידי המנזר בסגנון רומנסקי שנבנה במאה ה-12 עם צמד מגדלים מערביים בעלי שלוש תעלות. הכפר והמנזר נהרסו פעמיים. במהלך החפירות הארכאולוגיות של שנות ה-70 וה-80, היסודות שוחזרו חלקית וניתן לראותם יחד עם המגדל.
באמצע המאה ה-19 החלה הרגולציה של נהר הברטיו, דימוי הנוף השתנה משמעותית: "עולם המים" הישן נעלם, והביצה נסוגה לאט לאט. בין השנים 1920–1940 ו-1945–1950, היישוב היה מקום מושבו של מחוז ביהר, כאשר אוראדיה עברה לרומניה במסגרת חוזה טריאנון. היישוב קיבל מעמד של עיר בשנת 1978.
במהלך הסדרת המחוזות בשנת 1950, מחוז ביהר התמזג למחוז היידו-ביהר שהוקם אז, וכך גם תפקידו של מושב מחוז ביישוב נפסק.[1]
יהודים במקום
לפני השואה
יהודים התיישבו לראשונה בעיירה בתחילת המאה ה-19, לאחר שעברו להתגורר בעיקר בז'אקה השכנה. מספרם נע בין 125 (2.5% מהאוכלוסייה) בשנת 1840, עד 1,083 (9.9%) בשנת 1930. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1941, האחרון לפני השואה, אוכלוסיית העיירה הייתה 982, שהיוו 8.3% מכלל האוכלוסייה שהייתה סה"כ 11,781. הקהילה הקימה חברה קדישא כבר בשנת 1807, בנתה את בית הכנסת הראשון שלה בשנת 1840 ומקווה בשנת 1866. לאחר הקרע ביהדות הונגריה בין השנים 1868–1869, סירבה הקהילה לקבל את תקנות הקונגרס וזיהתה את עצמה כאורתודוקסית. בשנת 1876 הקימה הקהילה בית ספר יסודי יהודי ותלמוד תורה. בשנת 1885 כמה קהילות היהודיות הקטנות בכפרים הסמוכים, כולל זו של צ'קמה, הצטרפו לקהילה הגדולה יותר של ברטיואויפאלו. עד 1920 העיר התהדרה גם בקהילה חסידית.
בין הרבנים ששירתו את הקהילה היו רבי עמרם בלום (1883–1907), רבי מרדכי פרידמן (1912–1930), ורבי בנציון בלום, בנו של רבי עמרם (1930–1944). הרב בלום נספה בגטו בודפשט.[2] ה'דיין' של העיריה היה הרב מרדכי הופמן שניצל הוא וכל משפחתו ברכבת קסטנר ולאחמ"כ שימש כדיין בבני ברק, בין יהודי העיר נמנו רבי שמואל פרנקל האדמו"ר מדאראג ובנו רבי אברהם שרגא צבי, ראש החברה קדישא היה הרב יהודה אריה וייס.
בשואה
כבר ב-1935 הוכו יהודים ברחוב בידי חברי מפלגת "צלב החץ" הנאצית המקומית, וחלונות ראווה בחנויות של יהודים נופצו.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוטלו על היהודים צעדים מפלים דרסטיים, ורבים מהגברים היהודים גויסו לשירות העבודה (עבודות כפייה ליהודים עבור הצבא ההונגרי). זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה במרץ 1944, רוכזו היהודים תחילה בגטו מקומי. בגטו נכללו גם יהודים מהכפרים הסמוכים מכל המחוז, כולל אלה של בקונסג, צ'קמה, הנצידה, ואנצ'וד וז'אקה (Bakonszeg, Csökmö, Hencida, Váncsod, and Zsáka). ב-7 ביוני הועברה לראשונה אוכלוסיית הגטו לחצר הלבנים המקומית, וכעבור יום לגטו נאג'ווארד (אוראדיה), משם גורשו לאושוויץ כעבור כמה ימים.
אחרי
לאחר המלחמה חזרו 150 ניצולים, רבים מהם ניצלו דרך שרותם בשרות העבודה. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1949, היו בעיירה 221 יהודים. אלה המשיכו לקיים קהילה עד שנת 1956. בית הכנסת נמכר בשנת 1964. רוב היהודים עברו למקומות אחרים או היגרו. בשנת 1968 התגוררו בעיירה כ-20 יהודים; בסוף המאה שניים בלבד.
בעיר שני בתי עלמין יהודיים. בשנת תש"פ שופץ בית העלמין הישן בעיר.[3]
לאחר פתיחת שערי הונגריה בשנת 1991 חזר לעיירה הרב חיים הרשקוביץ יליד העיירה עם תוכניות בית הקברות החדש אותם קיבל מראש החברא-קדישא הרב וייס שהתגורר בקרית ישמח-משה בגני תקווה וע"פ הוראת הרב שמואל הלוי ואזנר גידר את בית הקברות ובנה מצבות וחידשם ביניהם את מצבת אמו מרת רבקה הרשקוביץ שנפטרה חודשיים לפני כניסת הנאצים לעיירה ולא הספיקו להקים מצבה.
אתרים חשובים בעיר
- בריכת שחייה, חוף וספא
- שרידי המגדל הקטום של הרפאי, מנזר שנבנה במאה ה-12 בסגנון רומנסקי של היישוב מהעבר שנקרא אז הרפאי.
- מוזיאון מחוז ביהר
- טירת הרפאי
- העוגב של פרנץ ליסט, שנמצא בכנסייה הקלוויניסטית.
- פסל טורול
ילידי המקום
- יוטקה מיקלוש (7 בספטמבר 1884 – קרטיי, צרפת, 1976. 18 בפברואר) משוררת וצלמת יהודייה-הונגרייה.
- פטר טרדוש (1924–1984) היה עיתונאי, קומיקאי, פזמונאי יהודי-הונגרי.
תושבים מפורסמים
יחסים בינלאומיים
לעיר ברית ערים תאומות עם ארבע ערים
רומניה, מרגיטה.
איטליה, פורסיה.- איטליה, מונטגרוטו טרמה.
רוסיה, Vyshny Volochyok.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של העיר (בהונגרית)
- פורטל מינהלי Berettyóújfalu (אורכב 14.08.2016 בארכיון Wayback Machine)
- דף הקישור של Berettyóújfalu
- הגנה על ספורט, תרבות, סביבה-טבע-מונומנט: עמותת ביהרי ידידותית לטבע
- צילומי אוויר של "המגדל הקטום"
- מדריך מפות – ברטיואויפאלו
- רדיו מקומי של Berettyóújfalu – רדיו ברטיואויפאלו
- העיר Berettyóújfalu באתר wikipedia
- קהילת יהודי ברט'ו-אויפאלו באתר מוזיאון העם היהודי.
הערות שוליים
| מחוזות הונגריה | ||
|---|---|---|
| ||
| עיר הבירה בודפשט |
30490583ברטיואויפאלו