בעלת
בַּעֲלָת נזכרת ברשימת ערי שבט דָן, אחרי עֶקְרוֹן, אֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן[1].
”לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי: ... וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת ...”.
בתיאור הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה נמסר שהגבול עובר ב"הַר הַבַּעֲלָה" ומשם ליַבְנְאֵל (היא יַבְנֶה העתיקה) ולים[2].
”וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם ... וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף עֶקְרוֹן צָפוֹנָה וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה.”
בַּעֲלָת נזכרת גם (אחרי גֶּזֶר ובֵּית-חוֹרֹן תחתון) ברשימת הערים שבנה (מחדש) המלך שְׁלֹמֹה.
”וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן. וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ.”
יש להבחין בין בַּעֲלָת זו לבין "בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים"[3] השוכנת מזרחה יותר על הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה.
זיהוי האתר של בעלת עם גבעות מע'אר
על פי סדר האתרים הנזכרים ברשימות השונות בהן נזכרת בַּעֲלָת והַר הַבַּעֲלָה, מקובל הזיהוי של הַר הַבַּעֲלָה עם גבעות מע'אר - קבוצת גבעות כורכר מצפון לנחל עקרון[4][5], והזיהוי של העיר בַּעֲלָת עם אחד מהאתרים הקדומים על או בסמוך לגבעות אלה[6].
גבעות מע'אר הן רכס כורכר (הרביעי והמזרחי מבין רכסי הכורכר שבמישור החוף הדרומי), והן קרויות על שם הכפר הערבי מֻעָ'אר ששכן בגבעה הגבוהה שבאזור בגובה של כ-94 מטר מעל פני הים וכ-40 מטר מעל פני הסביבה. "מע'אר" משמעו בערבית "מערות" וזאת כיוון שהכפר נודע במערות שבו, שנחצבו באבן הכורכר הרכה ואשר שימשו למגורים ביישוב לאורך הדורות. כפר מע'אר נכבש ונהרס במהלך מלחמת העצמאות.
קימות עדויות להתיישבות נוודית בגבעות מע'אר כבר באלף ה-4 לפנה"ס (בתקופה הכלכוליתית). בתקופת הברונזה הקדומה כבר נוסד באתר ישוב קבע, ונמצאו קברים מתקופת הברונזה התיכונה (הכנענית), אז נקרא היישוב כמשוער על שם אל ה"בעל" הכנעני. בגבעות נמצאו גם מערות קבורה מתקופת הברונזה התיכונה ומהתקופה הרומית והביזנטית. בתקופה הרומית היישוב נדד מהגבעה אל חורבת "חברה" הסמוכה, בה נמצאו עדויות לבית-כנסת עתיק, והגבעה ומדרונה הצפון-מזרחי המשיכו לשמש כבית הקברות של היישוב[7]. בַּעֲלָת נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום שבו קידשו את השנה[8]. היישוב בגבעה התחדש בתקופה הערבית הקדומה והכפר מע'אר שכן במקום מאז התקופה הע'ותמנית וכאמור עד למלחמת העצמאות.
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ד
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"א
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט'
- ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן-צבי, 1987, עמ' 204
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, הערך על הַר הַבַּעֲלָה, כרך ב', עמ' 295-294
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, הערך על בַּעֲלָת, כרך ב', עמ' 300
- ^ מע'אר - כפר מערות מהתקופה העות'מנית במישור החוף. אבי ששון. החוג ללימודי ארץ-ישראל - המכללה האקדמית אשקלון. תבניות נופים תרבותיים (2011) עמודים 253-252
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א', הלכה ב'.
31159783בעלת