בית הכנסת של קסג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | קסג |
.jpg)
בית הכנסת של קסג (בהונגרית: Kőszegi zsinagóga) נבנה ב-1859. בית הכנסת היה הבניין המובהק והמרכזי ביותר של הקהילה היהודית הקטנה שתפתחה במהירות בעיר קסג במערב הונגריה. לאחר השמדת למעלה מ-90% מחברי הקהילה בשואת יהודי הונגריה, חדלה הקהילה בעיר להתקיים בשנת 1951. מתחם הבניינים החל להרס. הנכס היה בבעלות המדינה בין 1944 לבין 1996, ולאחר מכן בבעלות פרטית עד 2016 והמתין לשיפוץ. שיפוצו החל בסתיו 2020 והסתיים בפתיחתו ב-25 באוגוסט 2022.
ההיסטוריה של הקהילה
לראשונה חיו יהודים בעיר בין המאה ה-14 לבין המאה ה-16. המלך ההונגרי ז'יגמונד, זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" העניק הרשאה וזכויות לאחים גארה בשנת 1393, כך שהעיר קסג יכלה לקלוט תושבים ממוצא יהודי. ב-16 באפריל 1406 אישר השליט שוב את הפריבילגיות בקסג, אך מצב היהודים היה בכל זאת לא יציב והמצב יכול היה להשתנות משנה לשנה. בשנת 1420 גירש שליט אוסטריה התחתית את היהודים מווינה ומקסג שהייתה שייכת אליה. מעת מאוחר יותר, בשנת 1455, נתן לסלו החמישי, מלך הונגריה כתב הרשאה וזכויות ללאסלו גראי, האדון דאז של קסג שבו הוסמך ליישב יהודים בעיר. יהודים מגורשים עברו מבוהמיה ב-1509 ומשופרון ב-1526. מעט בתים היו ב"רחוב היהודים" (Jugendgasse) בקסג. בשנת 1511 הוציא מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" צו שלפיו התיר ליהודים בקישמרטון, בקסג, ואם הם היו בדרכים לא ללבוש את הבגדים שנקבעו להם. יהודי קסג עסקו בעיקר במסחר. הם חיו בעיר בשלווה עד 1532 ונלחמו בגבורה במהלך המצור העות'מאני על העיר. לבסוף, ב-1540, כמו בערים אחרות, גירש אותם מיקלוש יורישיץ' (מפקד הטירה). קבוצה של מגורשים עברה לשטח "שבע הקהילות היהודיות", בעיקר ל: לקומפק, קישמרטון, נג'מרטון, בצ'אויהיי ורוהנץ. כמה מהם הסתננו בחזרה לקסג או שהו שם באופן לא חוקי. בשנים 1544–1546, הוצא צו גירוש נוסף ליהודי אוסטריה התחתית, ובשנת 1571 לא היה עוד יהודי אחד בקסג. 1696 חשובה ביחסים בין קסג ליהודים. חוזה שנחתם ב-30 באפריל, ובו שכר ישראל שלזינגר את זכות גביית המכס ואת זכויות המלח ממועצת העיר למשך שנה וקיבל גם זכות למסחר. בכך, באופן ייחודי בזמנו, הוא קנה גם זכויות דיור בקסג. ב-1696 עברו ישראל שלזינגר ומשפחתו לעיר. בהתבסס על מפקד האוכלוסין של 1819, אנו יודעים שהיו אז בעיר 89 יהודים, שהיו 1.9% מהאוכלוסייה. באותה תקופה הם חיו בתנאי פרנסה נוחים, אך במחצית הראשונה של שנות ה-40 של המאה ה-18 פחת מספרם. בשנת 1844 נוסד בנק החיסכון קסג, שבעלי המניות הראשונים בו כללו את משפחת שיי ויהודים מקומיים נוספים. יהודי קסג היו אחת הקהילות היהודיות העירוניות הקטנות בהונגריה. מספר היהודים שחיו בעיר היה הגבוה ביותר ב-1910: 266 נפשות, 3.2 אחוז מהאוכלוסייה. חוזה טריאנון הכה מכה משמעותית בכלכלתה של קסג וזו הסיבה ששיעור האוכלוסייה היהודית הלכה ופחתה מאז. במהלך מלחמת העולם השנייה רוכזו היהודים בגטו בקסג. מהגטו הסגור, כל יום מלבד שבת, בין השעות 10:00–12:00, יכלו 15 יהודים לצאת לעיר, אך רק לרחובות ייעודיים, לחניות. ב-18 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו קסג לסומבטהיי והצטופפו בגטאות שם, בסך הכל 103 איש, מתוכם 80 מקסג העיר והיתר מהסביבה. הם הוסעו לתחנת הרכבת ברגל, מהגטו מרחוב פילפ שיי (היום: רחוב אילונה זריני) דרך הכיכר הראשית. היהודים מגטו סומבטהיי גורשו לאושוויץ ב-4 ביולי 1944, כולל יהודי קסג. הגירוש עבר דרך קושיצה כמו רוב רכבות הגירוש מהונגריה, שם לקחו את השליטה והפיקוח אנשי ה-אס אס מהז'נדרמים ההונגרים. יהודי קסג הגיעו לאושוויץ ב-8 ביולי. רובם הוכנסו מיד לתאי הגזים ורק 16 מהם שרדו את השואה.
ההיסטוריה של בית הכנסת
במאה ה-19 עשה רבות פילפ שיי (Schey Fülöp), האישיות המשמעותית ביותר של יהדות המקום, למען העיר והקהילה היהודית בה. ב-1859 קיבל אצולה אוסטרית עם תוספת לשמו הפרטי קורומלאי, ב-1863 זכה לתואר אבירות וב-1869 זכה בתואר ברון. במסגרת העדה ומחוצה לה, תרם גם למוסדות החברתיים של העיר. הוא הקים בית קברות יהודי עם בית לוויות, בנה את בית הכנסת עם בית ספר ומקווה לציבור הדתי. הבנייה החלה ב-1858 ובית הכנסת נחנך ב-24 בדצמבר 1859. בנוסף, פילפ שיי הקים קרן לשכר הרב והקהילה יכלה לשכור שוב רב ליישוב ולבית הכנסת. מעתה ואילך יכלו חכמי תורה בולטים לעמוד בראש החיים הדתיים בעיר.
רוב יהודי קסג נרצחו במהלך השואה: שישה עשר מהקהילה קצת למעלה ממאה איש חזרו הביתה. משנת 1944 הפך הבניין לבעלות מדינת הונגריה. בשנת 1951 חדלה הקהילה להתקיים לגמרי. לאחר מלחמת העולם השנייה רוקן בית הכנסת – על פי כמה עדויות שימש לעיתים כמחסן – וספיחיו הוסבו לדירות מועצה. בשנות ה-70 הציעה המדינה את בית הכנסת לאגודת הקהילות היהודיות בהונגריה, שאז ויתרה עליו. בתוכניות התכנון הוזכר מספר פעמים כי הספרייה העירונית, שעדיין חיפשה אז מקום, תקבל את המבנה. באותה תקופה, התפיסה האדריכלית הייתה לשמור על אדריכלות הלבנים הגולמיות כמזכרת במקום החזית המטויחת הקודמת. לאחר חילופי המשטר בתחילת שנות ה-90 הייתה יכולה העירייה לקבל את בית הכנסת בתנאי שתסיים את שיקום המבנה עד סוף 1997, אך היא לא רצתה בכך בשל מלסור במשאבים.
בשנת 1996 מכר הארגון לניהול נכסי האוצר את הבניין ליזם מקומי תמורת 4 מיליון פורינט הונגרי, שתכנן להקים פאב בחלק המרתף, והדבר עורר הדים רבים. המשרד להגנת האנדרטאות לא הסכים להקמת הפאב האירי שתכנן הייזם, אך הסכים למסעדה בקומת המרתף ולחנויות בקומת הקרקע. החדרים שמעל נועדו לתפקיד של אולם קונצרטים וחלל תצוגה. בשל מחסור בכסף אצל הייזם, הבניין נמכר שוב ונקנה על ידי יזם אחר שמשכן את הנכס. הבנק מכר את המשכנתא במכירה פומבית ובשנים 2004–2005 ביקש 8 מיליון עבור הבניינים הנספחים ו-72 מיליון עבור בית הכנסת. לבסוף, בשנת 2006, רק הבניינים נרכשו על ידי בעלים אחר מאשר בית הכנסת תמורת 4 מיליון. הנכס היה רשום בשתי מפות טופוגרפיות, מה שהקשה מאוד על מיון הנכסים. בשנת 2007 צולם סרט על גורלו הסוער של הבניין עם הכותרת "קנו בית כנסת!".
שיפוץ וחידוש
ב-10 באוקטובר 2020, הוכרז כי שיפוץ של בית הכנסת של קסג ובתי הרבנים, בבעלות המדינה ההונגרית אז, יחל במימון ממשלתי ומקומי. במסגרת תוכנית KRAFT ישופץ בשלב הראשון המבנה המרכזי של בית הכנסת, ובשלב השני ישופצו מגורי הרב, החצר והשטחים הירוקים. השלמת העבודות הייתה צפויה במחצית השנייה של 2021.[1] בנוגע לתפקוד העתידי, כאשר הכל הוכרז כרכוש ציבורי, סגן השר אמר בתגובה לפנייתו של חבר פרלמנט, כי "עם הכללת שלושת הבניינים, תיווצר אנדרטת שואה דמוית מוזיאון, התואמת את המטרה המקורית. בית הכנסת יארח גם קבוצות אמנות חובבות מקסג". לאחר עבודות השיפוץ אכן נפתח בית הכנסת ב-25 באוגוסט 2022.[2]
ארכיטקטורה
בית הכנסת הוא מבנה בתחתית מגרש מספר 38 של אזור הטירה ושונה מהפרקטיקה של בניית בתי כנסת בהונגריה. השרטוטים המקוריים לא שרדו. לא שם האדריכל ולא שם הקבלן ידועים. הפרטים ונסיבות הבנייה ידועים ממסמכי לשכת ראש עיריית קסג. הבנאי והממן, פילפ שיי, היה אזרח עשיר של קסג, שהציע למטרה זו את המגרש לבנייה מרכושו הפרטי. התברר מתולדות הנכס כי מה שנקרא במקום "בתי הרב" היו בעצם מבני מגורים קיימים כבר אז ולכן במהלך הבנייה הם הוסבו לבית ספר, לדירת איש הניהול ותחזוקה של בית הכנסת ושל מגורי המורה/מלמד. הכיכר המרכזית של בית הכנסת הורחבה בארבעת אגפים שלה כאכסדרה. קומפוזיציות מרחביות כאלה כבר שימשו לעיתים קרובות באדריכלות דתית עתיקה. את הזיכרונות הבוגרים ביותר שלו ניתן למצוא בתקופת הרנסאנס האיטלקי, כדוגמאות לרצון ליצור מרחב מושלם על ידי יצירת חללים משניים שתמכו בחלל המרכזי, הכיפה, וכוסו בחצאי כיפות וקונכיות. הכיפה המרכזית של בית הכנסת שמונחת על קירות בתוכנית לא בדיוק מעגלית, החלל הוארך לכיוון מזרח-מערב, הכניסה הייתה בצד הדרומי, ולכן אגף זה הורחב בפרוזדור פתוח בין המגדלים. הפרוזדור מוביל אל הגלריה (עזרת נשים) בצד המערבי, ולנספח בית הכנסת בצד המזרחי. הציוד הפנימי והליטורגי הוא מזרחי-מסורתי. ארון הקודש של ספרי התורה, שורות הספסלים וקטע הגלריה ממוקמים בציר מזרח-מערב. לפיכך, לבית הכנסת יש ציר רוחבי במבט מציר הכניסה.[3]
מנהיגי הקהילה
באמצע המאה ה-19, הרב גרינוולד (Grünwald) היה רב הקהילה (1803–1865). גם הרב אונגרליידר (Ungerleider), הרב הראשי של ברלין מאוחר יותר, כיהן שם. ירש אותו הרב זילברברג (1868–1872), שהיה חוקר תלמוד נודע וסיים את דרכו בתפקיד בעיר פלשן (פוזן). התקופה שבין 1875 ל-1881, שבה הרב איגנץ פאפ, מחבר החיבורים "נחלת צבי" ו"דיני הנישואים היהודיים מנקודת מבט חוקי ממלכת הונגריה", עודד ופעל להקמת ישיבה בעיר. בשנים 1886–1891, הרב היה ז'יגמונד ריכטר, ואחריו הגיע הרב מרק וינר לאחר שריכטר עבר לנובה זמקי. בשנים 1918–1925 עמד בראש הרבנות בעיר הרב יוסף הרשקוביץ', שאותו החליף הרב ד"ר יצחק (איז'אק) לינקס. הרב לינקס התגורר עם רעייתו ז'ופיה שינדלר בדירה שבקומה העליונה של "בית העניים" (Szegényház) ומילא את תפקידיו כרב האחרון בעיר משנת 1925 עד 11 במאי 1944. לוח לזכרו נחנך על קיר "בית העניים-אלברכטינום" ב-2019.[4] מנהיגי ופרנסי הקהילה בשנת 1929 היו:
- הרב יצחק לינס
- הנשיא שמו האקר
- סגן הנשיא שמעון אדלר
- הגבאי יוסף קראוס
- הגזבר לאיוש קוהן (כהן)
- וכן דיולה הוואש, קמיל אייזנר, פרנץ פרנקל, אדולף שוורץ, רז'ה באס, ארנה קמן, דז'ה לנדייל, מיקשה פוגל שימשו כחברי הנציגות.
- החזן היה שאנדור שפיגל
- נשיא חברה קדישא היה שמו קופשטיין
- נשיאת אגודת הנשים הייתה הגברת קופשטיין.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
