בית הכנסת הסניור (טבריה)
 | |
| מבנה בית הכנסת מבחוץ, 2021 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | בית כנסת |
| כתובת | חצר היהודים בטבריה |
| מדינה |
 ישראל |
| בעלים |
עיריית טבריה משפחת ניניו |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1839 |
| מידע טכני | |
| קיבולת | כ-50 מקומות ישיבה |
| קואורדינטות | 32°47′15″N 35°32′34″E / 32.7875°N 35.542778°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   בית הכנסת "הסניור" | |
בית הכנסת "הסניור" הוא בית כנסת שנבנה בחצר היהודים בטבריה ב-1839 על ידי הרב חיים שמואל הכהן קונורטי. בית הכנסת התפרסם באוסף ייחודי ונדיר של ספרים שהחל קונורטי לאסוף והמשיכו בכך יורשיו. בית הכנסת הוא חלק ממתחם הנקרא "חצר ניניו" בו חיו בני המשפחה ברציפות עד 1981. המקום מוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
ההיסטוריה של בית הכנסת
ב-1837 פקדה את טבריה רעידת אדמה שגרמה לנזק כבד למבנים בעיר העתיקה ובין השאר לבתי הכנסת בעיר. לאחר אירוע זה הגיע לעיר הרב חיים שמואל הכהן קונורטי, שעלה ארצה מאיטליה ב-1827 וגר בירושלים, ולאור מעמדו כונה "הסניור". כחלק ממאמצי שיקום טבריה והרובע היהודי שלה הקים הרב קונורטי ב-1839 את ביתו ברובע היהודי כשחלק ממנו יועד להקמת בית כנסת ספרדי. בית כנסת זה נקרא על שמו של קונורטי, "הסניור", וכן "מדרש חשמ"ך" (ראשי תיבות שמו של קונורטי).
הרב קונורטי, שהיה שד"ר, עסק בגיוס תרומות של יהודים בחו"ל ולאחר הקמת בית הכנסת הופנו חלק מהתרומות לתמיכה במבנה זה. ב-1844, לאחר מסע גיוס תרומות ביוון ובאיטליה הקים במקום את ישיבת "מדרש שמואל".
בית הכנסת היה, כאמור, חלק מהמתחם אותו רכש הרב קונורטי. במבנה זה גר הרב קונורטי וכן בני משפחת ניניו וזאת לאחר שאבי המשפחה, הרב יעקב שאלתיאל ניניו, נישא לשרה קונורטי (בתו הבכורה של הרב קונורטי). המבנה, ובו 2 קומות מעל הקרקע ובהם מספר חדרים, אכלס את בני המשפחה ועם התרחבותה של המשפחה נבנו בתוך הבניין קירות כדי לאפשר אכלוס משפחות נוספות. הבניין הקיף חצר פנימית שהייתה מרכז הפעילות של המשפחה ובה נפגשו, שיחקו ובישלו. במרתף הבניין נבנה מקווה ששימש את בני המשפחה.
במשך השנים המשיכו בני המשפחה לגור במקום ולקיים פעילות תורנית בבית הכנסת אולם רבים מהם עזבו את העיר והיקף הפעילות במקום הצטמצם. בתקופת מלחמת העצמאות, ב-1948, ננטש בית הכנסת יחד עם כל הרובע היהודי. לאחר המלחמה חזר בן המשפחה, רחמון ניניו, לבית המשפחה שם גידל את משפחתו והמשיך לשמור על בית הכנסת ואוסף הספרים. ב-1981 הותקף רחמון על ידי שודדים שקיוו להשיג כסף שחשבו שקיים במקום. המותקף שסבל מפגיעות פיזיות נפטר מפצעיו ולאחר פטירתו לא המשיכו בני המשפחה לגור במקום ובית המגורים ננעל.
בית הכנסת בעת המודרנית
בשנים האחרונות מתקיימת פעילות בבית הכנסת רק בזמנים מיוחדים (סליחות בחודש אלול, תפילות בימים נוראים ראש השנה ויום הכיפורים, תיקון ליל הושענא רבה ותיקון ליל שבועות) והביקור במקום נעשה רק בתיאום עם בן המשפחה המחזיק במפתחות. בני המשפחה הקימו עמותה[1] (בניהולם של ד"ר עמית דולב ורפי ניניו[2]) כדי לנהל את המקום וכדי לקדם תוכנית להפוך את המקום למרכז מורשת היסטורי וזאת בשיתוף עיריית בטבריה, החברה הכלכלית טבריה והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. נכון ל-2021 טרם יצאה לדרך שום תוכנית להצלת המקום.
מטרות העמותה הוגדרו כדלקמן:
”שיקום ושימור בית ניניו ובית הכנסת הסניור, כמרכז מורשת היסטורי לקהילה היהודית הספרדית בעיר העתיקה טבריה. שימור אוצר הספרים וכתבי היד העתיקים בבית כנסת הסניור שכונסו למקום במשך מאות שנים. הפעלת המקום כאתר קליטת קהל לצד שימור ההווי היהודי ופעילותו כבית כנסת”
אוסף הספרים
כל חייו עסק קונורטי באיסוף ספרי קודש וכתבי יד. עיקר הספרים הושגו מהקהילות היהודיות בגולה במהלך מסעותיו בעולם כשד"ר. עם הקמת בית הכנסת קיבץ אליו קונורטי את כל ספריו ואסר על הוצאתם מגבולות בית הכנסת. הוא אף הודיע שכל המוציא ספרים מהמקום תחול עליו קללה. על אף הקללה, סבל בית הכנסת מסדרה של גניבות ספרים על ידי גורמים עלומי שם[3], דבר שהביא להיעלמותם של רוב הספרים בעלי הערך מהאוסף. נכון ל-2021 כולל אוסף הספרים בבית הכנסת מאות בודדות של ספרים ללא ערך כספי.
האגדה מספרת כי הרב עובדיה יוסף הגיע לטבריה וביקש להסתגר בבית הכנסת עם שלל הספרים הנדירים שהיו בו, הוא לקח מבני המשפחה המחזיקים במקום את המפתחות והסתגר שם במשך מספר ימים. שנים לאחר מכן היה מזכיר דברים שראה באותם ספרים באותם ימים מתוך זיכרונו.
אנשי שם שלמדו בבית הכנסת
- רבי אהרן מנדל כהן (במקום זה התוודע בשנת ה'תרס"א (1901) לקונטרס הסמיכה העוסק במחלוקת בין מהר"י בירב למהר"ל בן חביב בנושא חידוש הסמיכה והחליט לצאת למסע נוסף לחדש את הסמיכה, מסע שנכשל כקודמיו.
- רבי אליהו ילוז
- רבי יוסף חיים ילוז
- הרב יצחק ברדא
תיאור המבנה
מבנה בית הכנסת היווה את הדופן הדרומית של החצר לכן מסיבות ביטחוניות אין בו חלונות הפונים החוצה אלא רק לחצר הפנימית. הגישה לחצר הפנימית מכוון דרום (שם הייתה חצר היהודים) דרך מעבר צר ושער מקושת. בית המגורים, הקירות החיצוניים של המבנה והמעבר נבנו לרוב מאבני בזלת (כמו רוב המבנים ההיסטוריים בטבריה) בעוד שהקיר הפנימי והחלונות של בית הכנסת נבנו מאבן גיר. בית הכנסת כולל חדר מרכזי כשבאמצע החדר נמצאת הבימה. בחדר צדדי נמצא ארון הקודש ובו ספרי התורה. עזרת הנשים נמצאת במבואה לחדר המרכזי[4].
האופן בו הונחו האבנים בקירות מעיד על תהליך בנייה ארוך שנים כשיסודותיו סדורים ומוצקים ובחלקיו העליונים ניכר שימוש באבנים בגדלים שונים וממקורות שונים בסגנון של "מכל הבא ליד". ייתכן שבני הבית הרחיבו את המבנה במו ידיהם והשתמשו לשם כך בחומר שנלקח מהריסות מבנים אחרים בסביבה.
לקריאה נוספת
- גדעון ביגר, טבריה וסביבותיה, הוצאת אריאל, חוברת 53–54, אוקטובר 1987
קישורים חיצוניים
- חנה אמיתי, קורותיה של משפחת ה"סניור" בטבריה, באתר "הקשר הרב דורי", 11 במאי 2014
- אלי אשכנזי, ניני-ניניו של הרב משפצים את בית הכנסת שבנה בטבריה, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2009
- אתר לאומי חצר היהודים טבריה, באתר inature
- טבריה מתחם בית הכנסת סיניור אל ניניו, באתר "מלון"
סליחות בבית הכנסת הסניור בטבריה (2018), סרטון באתר יוטיוב- ביקורו של יוסי בלום הלוי בבית הכנסת הסניור מאי 2013, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
34581840בית הכנסת הסניור (טבריה)