בית הכנסת אחדות הקודש
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון, בית כנסת |
| מיקום | בוקרשט |
| מדינה |
 רומניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1913 |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות אקלקטית |
| קואורדינטות | 44°25′43″N 26°06′29″E / 44.42861°N 26.10806°E |
|
(למפת בוקרשט רגילה)   בית הכנסת אחדות הקודש | |
בית הכנסת "אחדות הקודש" בבוקרשט (ברומנית: Templul Unirea Sfântă - טמפלול אוניריה ספנטה) הוא בית כנסת יהודי בבירת רומניה, בוקרשט, הממוקם ברחוב ממלואר מס. 3, באזור ספנטה וינר, ברובע היהודי לשעבר של העיר. באותו רחוב, ממולאר, שכנו בעבר עוד בתי כנסת ("פראטרנה", "א.ב. זיסו") ומקווה טהרה שנהרסו בשנים 1986-1987[1]במסגרת תוכנית ה"שיקום של המרכז האזרחי של בוקרשט" שניזומה על ידי הנשיא צ'אושסקו.[2] קהילת בית הכנסת הוקמה בשנת 1836 על ידי גילדת החייטים היהודים בשכונה שנקראה בזמנו "מאחלה של הבויארים פופשט". החל משנת 1978 הבניין שנבנה לראשונה בשנת 1852 ונבנה מחדש בשנת 1913, מאכסן את "המוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה ע"ש הרב ד"ר דוד משה רוזן". הוא נמנה החל משנת 2004 עם הבניינים המיועדים לשימור כחלק מהמורשת הלאומית של רומניה.[3]
היסטוריה
במקור, נבנה בית הכנסת מעץ[4] בשנת 1826, במקום אחר בבוקרשט (ברחוב גאבּרובן Gabroveni או שלאר Şelari)[5] והוא נקרא בית הכנסת של בעלי המלאכה (Sinagoga Meseriaşilor)[6] והוא אומץ בשנת 1836 על ידי גילדת החייטים היהודים. הוא נודע באותה תקופה כ"בית הכנסת של הנתינים הרוסים של קורפורוציית החייטים" (Havra sudiţilor ruşi şi a Corporaţiei croitorilor)[7]. באותה שנה, שנת 1836, אושר אימוץ בית הכנסת על ידי החייטים ("בית-הכנסת דפועלי-צדק של החייטים", לפי שם חברת החייטים "פועלי צדק"[8]) בגושפנקה של שני רבנים: רב בשם מויסה (משה) מברלאד והרב של בית הכנסת, דוד הלפרין.[9]
באמצע המאה ה-19 ריחפה על בית הכנסת סכנה של סגירה על ידי השלטונות ואז בשנת 1850 הוחלט להעבירו למקום אחר - בשכונת פופסקו או הבויארים פופשט, על יד אסם המלכות (Jigniţa Domnească). אבן הפינה לבניין החדש של בית הכנסת הונחה באותה שנה, 1850, בתקופת השליט בארבו שטירביי. בית הכנסת, שפעל החל משנת 1852,[10] נבנה מעל בסיס גבוה, ללא קומות, והיו לו ארבעה חלונות הנשקפים אל הרחוב, חצי-מעגליים בקציהם העליון.[11] שם בית הכנסת היה הפעם "בית הכנסת הגדול של החייטים" (Sinagoga mare a croitorilor). מפני שעם הזמן לא יכול היה המשכן להכיל את קהל מתפלליו המתרבים, בשנים 1870-1876 "ועד בית הכנסת" קנה ב-650 "זהובים" את הבתים הסמוכים מבעלם היהודי, יאנקו סין מאייר, על מנת לבנות במקום בית כנסת גדול יותר. מבצע איסוף הכספים התחיל רק בשנת 1896 ובשנת 1903 נוסדה חברת "אחדות הקודש" שנועדה לאסוף תרומות ולארגן מופעי קרקס, הצגות תיאטרון והתרמות לצורך מימון הבנייה מחדש של בית הכנסת.[12] אחרי שנאספו כ-60,000 ליי[13] בשנת 1908 אורגנה תחרות לתכנונו ובנייתו של המשכן, שבה זכו (עם פרס בשווי 200 זהובים) האדריכלים הרמן ב. ינקוביץ' ויוליוס גרינפלד והקבלן איגנאץ ינקוביץ'.[14][15] ב-21 במאי 1910 נחנכה אבן הפינה של הבית. באותה תקופה רב בית הכנסת היה יצחק איזיק טאובס (1920-1837).[16]
המבנה
המראה החיצוני
בניין בית הכנסת משתרע על שטח של 305 מטר מרובע. יש לו קומת קרקע ועוד שתי קומות עם גלריות לעזרת נשים ולמקהלה. סגנון הבנייה הוא אקלקטי המערבב יסודות "מורים" ("התחייה המורית"), רומנסקים וביזנטים ובנוסף יסודות מן האדריכלות הביזנטית האופיינית בוולאכיה (מונטניה).
למרות הממדים יחסית יותר קטנים, לבניין יש דמיון לבית הכנסת קורל של בוקרשט. שניהם מפוארים ותכנונם מוקפד ופונקציונלי. קיימת מגמה להדגשת הגובה, הגבהה קמרונית של הספינה המרכזית והקירות מחוזקים בעמודים מחושקים בפלדה.[17] החזית מקושטת בשכבות של 4 לבנים ולסירוגין באזורים מטוייחים מובלטים, כמו כן עם מסגרות מחומרים דמויי אבן בחלונות וקרניז בעל מוטיבים פרחוניים. החלק המרכזי של החזית הראשית הצפונית מסתיימת בגמלון בעל שני צריחונים מעוטרים במגיני דוד. מהצדדים ישנן דלתות הנפתחות אל המדרגות המובילות לשתי הקומות שנועדו לעזרת נשים ולמקהלה. השער הראשי (הפורטל) בכניסה, מעוטר בקשת תלתנית ומשתלב בתוך גמלון משולש מכוסה בקופרטינה מזכוכית. הקשת של מבנה הכניסה המתפרצת נתמכת בארבעה עמודים קורינתיים. מעל הכניסה מתנשא פאנל עם פתח גדול חתוך בצורת רוזטה, שמגן דוד במרכזה. באמצע הגמלון המרכזי עוצבו שני לוחות הברית.[18][19]
פנים המבנה
מהכניסה עוברים לאולם הגדול דרך פרוזדור שבתוכו נמצאת כתובת הקדשה למלך קרול הראשון. אולם התפילה הגדול מחולק על ידי שתי שורות עמודים מחושקים בפלדה. הספינה המרכזית היותר גבוהה מסתיימת בקמרון חצי-צילינדרי עם קישוטים מצוירים. ארון הקודש והבימה שוכנים על ציר מרחב מרכזי מעוטר בקשת תלתנית. הקשת של גומחת הארון מעוטרת בשני לוחות הברית ובעוד קשת תלתנית. בחזית הארון עומד נר תמיד.[20]
בשנת 1920 צורף לבית הכנסת אגף נוסף, שכלל בית תפילה קטן לתפילות יומיות ("שול"), מגורים של אב הבית, ומשנת 1935 אולם האירועים ע"ש סלין שוורץ.[21][22]
קהילת בית הכנסת ורבניו
בהתאם לתקנון משנת 1926 בית הכנסת נועד "לקיים את פולחן היהדות (דת משה), לתרום ולקיים כל מפעל של סעד, דת ותרבות"[23]. כאמור, בהתחלת המאה כיהן בו הרב המשכיל יצחק איזיק טאובס, שנודע כרב אורתודוקסי מודרני.[24] לפי אותה מסורת שרת בבית כנסת זה בין השנים 1940-1935 ו-1946-1963 הרב ד"ר מאיר אברהם הלוי, שנודע גם כהיסטוריון של יהדות רומניה. רבנים אחרים ששרתו בבית הכנסת היו דוד הלפרין (בהתחלה, בימי שלטונו של השליט אלכסנדרו גיקה, המחצית הראשונה של המאה ה-19), ד"ר היינריך אלפרין, ד"ר דוד שפרן. בשנים 1961-1958 עד לעלייתו לישראל שרת בבית הכנסת "אחדות הקודש" הרב אפרים גוטמן. באותה תקופה התפללו בבית הכנסת כ-1000 גברים ונשים ועברו לפני התיבה שבו חזנים בעלי שם עולמי.[25]
בימי מלחמת העולם השנייה
אחרי שנפגע ברעידת האדמה משנת 1940 ושופץ[26], ב-21 בינואר 1941 ניזוק בית הכנסת מחדש על ידי פרעות המורדים הלגיונרים בבוקרשט. 10 ונדלים חדרו בו ושדדו אותו. למחרת חזרו וניסו להציתו אך לא הצליחו.[27]
אחרי המלחמה
אחרי נפילת המשטר הפאשיסטי-צבאי, בית הכנסת שוקם בשנת 1945. הוא היה פעיל עד שנות ה-60 של המאה ה-20 כשבעקבות גלי העלייה המחודשים נסגר מפאת קושי לגייס מניין מתפללים. לפי הצעתו של מריוס מירקו, הרב משה רוזן החליט על הפיכת הבניין למוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה. המוזיאון נפתח ב-14 בינואר 1978[28]. בניין בית הכנסת הצליח לשרוד את שנות ה-80 של המאה ה-20, כשבהוראתו של ניקולאה צ'אושסקו, נהרסו כליל רוב בתי הכנסת בבוקרשט (לצד מספר כנסיות ומנזרים ובתים רבים אחרים) במסגרת התוכנית ל"בנייה מחדש של המרכז האזרחי של העיר". בית הכנסת והבתים השכנים בצד השמאלי של הרחוב ממולאר ניצלו, בעוד כל הבניינים בצד הימני הוחלפו בשיכונים רבי-קומות.[29]
המוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה
ב-15 בינואר 1978 הרב הראשי משה רוזן (1912-1994) יזם הקמתו, בבניין בית הכנסת, של המוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה. מנהלו הראשון של המוסד היה הפובליציסט מריוס מירקו. השתתפו בארגונו גם הסופר נורמן מנאה ואשתו. בשנת 2000 החל ארגון מחדש של המוזיאון בהדרכתם של ד"ר ליאה בנימין וד"ר הרי קולר, מספר אדריכלים ומהנדס. בקומת הקרקע מוצגת התערוכה המוקדשת להיסטוריה של יהדות רומניה מימי קדם ועד לדיקטטורה של אנטונסקו. התערוכה כוללת אוסף גדול של ספרים כתובים, מודפסים, מאויירים או מתורגמים על ידי יהודים ברומניה; מסמכים, תעודות, חפצים וצילומים, ארכיון חשוב של תולדות יהדות רומניה, כולל מודעות ופרסומים של התנועה הציונית ברומניה, מודעות וחוברות אנטישמיות.[30]
על יד ארון הקודש מוצג אוסף גדול של חפצי פולחן ואמנות דתית יהודית, שנאספו בעיקר על ידי הרב משה רוזן. לרבות כתרי תורה, רימונים, יד, חנוכיות, פמוטות, מנורות וכו', רובם יצירות מן המרחב הרומני, מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ופולין. שני חדרים במוזיאון דנים בתקופת השואה: חדר אחד מוקדש לנקודת המבט ההיסטורית, בעוד החדר השני הוא ממוריאל לזכר קרבנות השואה.[31] בפרוזדור שבכניסה נמצאות שלוש מצבות קברים משנות 1906-1909 מבית העלמין שאינו קיים עוד, בית העלמין היהודי סבסטופול בבוקרשט. הן עשויות עץ ומקושטות בחלקן העליון בעיטורים מגוונים.
קרוב ליציאה נמצא פאנל המוקדש לדוגמאות מפעילות הפדרציה של הקהילות היהודיות של רומניה לאורך השנים, עם תיעוד על הביקורים ההיסטוריים של מנהיגים יהודים כמו גולדה מאיר, מנחם בגין, משה דיין ואחרים בקהילות רומניה. כמו כן ניתן לראות "מגדל" של עיתונים, שבו מוצגים כ-500 עיתונים וכתבי עת יהודים שהופיעו ברומניה בשפות רומנית, יידיש, עברית, הונגרית, גרמנית ולדינו.
בקומה השנייה מוצגים חפצים ממורשת התיאטראות היהודים ברומניה, מן התיאטרון של אברהם גולדפדן ביאשי (1876) ועד להתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט; כמו כן ניתן לראות אוסף ציורים, יצירות אמנות של יהודים רומנים, שלמרות היקפו המצומצם, כולל תמונות רבות-ערך (יצירות רבות של אמנים אלה מוצגות במוזיאון הלאומי לאמנות של רומניה);
הקומה שנייה מוקדשת לפולחן ולפעילות הדתית ברומניה, לרבות דגמי בתי כנסת מפיאטרה ניאמץ, קרולי, יאשי, בית הכנסת קהל גראנדה בבוקרשט, שנהרס כליל על ידי הלגיונרים הרומנים ב-1941, אוסף של מוצרי טקסטיל ששימשו לפולחן הדתי כולל פורוכות, כיסויים לספרי תורה, שקים למצות וכו'. אפשר לראות תמונות ותעודות על חייהם ופעילותם של רבני רומניה לדורותיהם ואת ארון הקודש המקורי של בית הכנסת משטפנשט שנחרב גם הוא על ידי הלגיונרים.[32] השמירה למוזיאון תוגברה אחרי תקרית בדצמבר 2000 כששני גברים אנטישמים ביצעו בו מעשי ונדליזם בחיפוש אחרי "סבון יהודי".[33] בשנת 2004 ביקרו במוזיאון כ-1,896 אורחים, וב-2007 ביקרו בו 2,737 (מתוכם 690 מרומניה) בקבוצות ובנפרד.
מקורות מודפסים
- Baruh Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici - Prezenţe rabinice în perimetrul românesc, Hasefer, Bucureşti, 2008, (ברומנית)
(ברוך טרקטין, לוצ'יאן זאב הרשקוביץ' - "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הספר, בוקרשט 2008)
- FCE - Contribuţia evreilor din Romania la cultura şi civilizaţie ,Bucureşti, Editura Hasefer 2004
(הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה - תרומתם של יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה)
לקריאה נוספת
- Meir Abraham Halevy Templul Unirea-Sfântă din Bucureşti, 1937
קישורים חיצוניים
- צילומים של בית הכנסת
- תמונות מעברו של בית הכנסת אחדות הקודש באתר יהודי רומני
- תמונות באתר על מוסדות דת ברומניה
- יעקב גלר -תקנות בית המדרש של קהל קי"ר, גליציה ורוסיה בבוקרשט משנת תקפ"ו (1826), תשס"ג, באתר "דעת"
- מדליה עשויה ברונזה לרגל מאה שנה לבית הכנסת אחדות הקודש בבוקרשט 1936-1836
- “Realitatea evreiească”, nr. 340-341 (1140 – 1141 כתבה מאת ד"ר אלנה מקסים "מאה שנה לבית הכנסת אחדות הקודש", ראיליטאטיה אברייאסקה מס. 340-341, 1-31 במאי 2010.
- אלנה מקסים - על המוזיאון להיסטוריה של יהדות רומניה - בבטאון של המרכז לחקר ההיסטוריה של יהדות רומניה, המוזיאון והארכיון ההיסטורי (עורך:הרי קולר), בוקרשט 2008- ברומנית
Elena Maxim Muzeul de istorie a evreilor din România ,Buletinul Centrului, Muzeului şi Arhivei istorice a evreilor din România (red.Hary Kuller) Bucureşti 2008
הערות שוליים
- ^ גבריאול קטאלאן - חרבן המורשת האדריכלית היהודית בבוקרשט בזמן ההריסות הצ'אושיסטיות - ברומנית
- ^ כריסטינה יוסיף על הרובע היהודי לשעבר באתר "בוקרשט הישנה והחדשה" ברומנית
- ^ רשימת הבינינים והאנדרטאות ההיסטוריות של בוקרשט, 2004
- ^ אנקה צ'ו'ציו - עדים דוממים. רחובות, בתי כנסת וחנויות בבוקרשט, ברומנית
- ^ Elena Maxim ע' 103
- ^ FCE Contribuţia evreilor din România la cultura şi civilizaţie ע' 723
- ^ FCE שם
- ^ יעקב גלר -"תקנות בית המדרש... תשס"ג באתר "דעת"
- ^ Elena Maxim שם
- ^ FCE שם
- ^ כתבה באתר isropress לפי העיתון Realitatea evreiască "ריאליטאטיה אבריאסקה", עיתון קהילת יהודי רומניה בבוקרשט,מס.340-341, מ-1-31 במאי 2010
- ^ שם
- ^ שם
- ^ Realitatea evreiască nr 340-341
- ^ Elena Maxim שם
- ^ אתר מורשת של הקהילה היהדית ברומניה
- ^ על המורשת יהודית בבוקרשט בהתר "התנגדות אורבנית"
- ^ שם
- ^ Elena Maxim שם
- ^ Elena Maxim ע' 103-104
- ^ כתבה באתר isropress לפי העיתון "ריאליטאטיה אבריאסקה", עיתון קהילת יהודי רומניה בבוקרשט,מס.340-341, מ-1-31 במאי 2010
- ^ FCE ע' 724
- ^ שם
- ^ B.Tercatin,L.Z.Herşcovici ע' 544
- ^ האתר של בית הכנסת והמרכז הקהילתי יוסף ויעקב גוטמן - קהילת יוצאי רומניה בתל אביב
- ^ FCE שם
- ^ כתבה באתר isropress לפי העיתון "ריאליטאטיה אבריאסקה", עיתון קהילת יהודי רומניה בבוקרשט,מס.340-341, מ-1-31 במאי 2010
- ^ שם
- ^ על המורשת היהודית בבוקרשט באתר "התנגדות אורבנית"
- ^ Elena Maxim ע' 104
- ^ [1]
- ^ Elena Maxim ע' 105-106
- ^ BBC News,כתבה בבי.בי.סי ב-28 בדצמבר 2000
